איריס שני,
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות
התנהגותנית, מומחית להפרעת קשב ובעיות התנהגות
◄ המשך קריאה
הלילה הזה כולו משפחה / סדר פסח
19 באפריל 2024הלילה הזה כולו משפחה / איריס שני
"אני שונאת, כן אני שונאת. זו מילה נורא חזקה.
אבל אני מרגישה שזו המילה שמבטאת בדיוק את מה שאני מרגישה לקראת ארוחת החג.
כן, ארוחת חג, ועוד ליל-הסדר.
אני נזכרת בליל הסדר בילדותי – זה תמיד התחיל במפגש עם המשפחה המורחבת. הדודים, שתמיד היה להם משהו טוב לומר על הילדים שלהם, מיד שאלו אותי מה קורה איתי, הכל כדי לנסות ולהשוות.
זה תמיד היה מלווה בהערות ביקורתיות על הבגד שלבשתי, התסרוקת שלי,
ההתנהגות והדיבור שלי, כשמנגד היו הסיפורים הארוכים על הילדים המופלאים שלהם.
אי אפשר שקרובי המשפחה שלי לא יתנו להוריי עצות על דרך החינוך שלהם בנוכחותי.
אני גם זוכרת את אמא שלי מנסה לענות להם, גם היא לא הצליחה.
כנראה שגם לה היה קשה לעמוד מול כולם.
כן, זו ממש תחושה של אני וכולם.
השעות האינסופיות שהייתי צריכה לשבת שם ולהתנהג כמו "ילדה טובה",
לא לקום מהשולחן, כי סבתא שלי לא אוהבת שקמים מהשולחן באמצע,
לעקוב אחרי קריאת ההגדה והמתח מתי יגיע תורי.
כשסוף סוף הגיעה הארוחה, התחילו לזרום לשולחן מנות על מנות,
של אוכל שלא תמיד הכרתי, עם מרקם מוזר וטעם חדש.
כשכבר היה משהו שכן אהבתי, לא יכולתי לקבל עוד כי לא נשאר.
החגים המשפחתיים האלה הפכו עבורי לכזה סיוט שאני זוכרת את עצמי לא פעם חושבת איך להמציא איזו מחלה כדי שלא אוכל להגיע.
כבר בתור ילדה קטנה אמרתי לעצמי שזה לא יהיה כך כשיהיו לי ילדים משלי,
שלא אתן לאף אחד להתייחס אליהם בצורה כזו.
כל שנה מציפה אותי מחדש התחושה הזו של הביקורת, להרגיש לא שווה כשהקשיים נתפסים אצל האחרים כחולשה נוראית, במקום להתחשב בקושי ולנסות להקל, הופכים את זה לסיבה לצחוק".
כך תיארה אמא לשלושה ילדים, בת 40, את החוויה שלה מאירועים משפחתיים,
שעדיין חיה את החוויות והתחושות של אותן ארוחות חג משפחתיות עד היום.
זה מדהים לגלות כמה דברים קטנים שנאמרו לנו בילדותנו מלווים אותנו לאורך כל החיים שלנו. לטוב ולרע.
זה מדהים לגלות איך אנחנו לא מצליחים כמבוגרים לשכוח אמירות אגב של אנשים קרובים לנו, גם אם לא התכוונו.
אמירות ציניות, שטותיות ואימפולסיביות שנאמרו
הולכות איתנו לאורך כל השנים.
אותה אמא בת 40, שעדיין מפחדת מאותם ערבי חג, גם כיום, כשהיא מגיעה לארוחת החג עם ילדיה, היא לחוצה כבר חודש קודם לכן ממה יגידו.
הציפייה להערות על הלבוש שלה, של בעלה, של ילדיה, הערות על ילדיה, ומה יגידו על ההתנהגות שלהם,
האם היא תצליח להחזיק אותם בשקט כל הארוחה ואיזה אוכל יהיה, האם הם
יאהבו או יעשו לה סיפור מהאוכל…
היא שואלת אותי – אי אפשר שזה יהיה אחרת?
אז חברים, תחשבו היטב היטב לפני כל מילה שיוצאת מהפה סביב שולחן החג,
בוודאי בפורום גדול שכזה. קחו אחריות עכשיו כדי שלא תיאלצו לכבות שריפות בהמשך,
זאת הזדמנות להזכיר שלאנשים עם הפרעת קשב קשה מאוד עם ציניות, היא פוגעת בהם כי הם חווים אותה כאלימות מילולית קשה ופוגענית.
מאחלת לכם סופ"ש שקט, בטוח ושבת שלום
שלכם, איריס שני,
מנכ"לית העמותה