איריס שני,
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות
התנהגותנית, מומחית להפרעת קשב ובעיות התנהגות
◄ המשך קריאה
28 במרץ 2025
"אני לא מצליחה להתרכז בלישון"
היא אמרה לי את זה בנשיפה מתוסכלת, נזרקת על הכיסא מולי כאילו היא רוצה להניח את כל הכובד שלה על משהו אחר, רק לא על עצמה. נערה חכמה, חריפה, עם עיניים נוצצות ומוח שלא נח לרגע.
היא לא התכוונה להיות פילוסופית. היא פשוט אמרה את האמת שלה, כמו שהיא – יש אנשים שלא מצליחים להתרכז בקריאה, אחרים מתקשים להתרכז במשימות, אבל היא? היא לא מצליחה להתרכז בלישון.
וזה לא כי היא לא עייפה, להפך!
היא מגיעה לסוף היום מותשת, גמורה, עם תחושת ריק שאומרת שהגיע הזמן לכבות את הכול.
אבל אז, במקום לשקוע בשינה, הראש שלה מתחיל להתמלא ברעשים.
מחשבות מתרוצצות כמו ילדים חסרי מנוחה.
זיכרונות מהיום קופצים בלי הזמנה.
פתאום היא נזכרת בשיחה שלא נסגרה טוב, במבחן שצריך ללמוד אליו, במשפט שאמרה אתמול ושהיא לא בטוחה איך הוא התקבל.
הרגליים זזות. הידיים מחפשות משהו להתעסק איתו.
ואני יושבת מולה ומהנהנת, אני מבינה, כל כך מבינה.
למה זה קורה?
\
הפרעת קשב היא לא רק עניין של "לא להתרכז בכיתה" או "לא לזכור לעשות שיעורי בית"
היא נמצאת גם במקומות שאנחנו לא תמיד חושבים עליהם – כמו המעבר הזה בין ערות לשינה.
למוח שלנו קשה לעבור מצבים. אנחנו מתקשים לעבור מהתנהלות ביום סוער ומלא אינטראקציות, למצב של שקט והאטה.
בנוסף, וויסות פנימי זו משימה לא פשוטה עבור אנשים עם הפרעת קשב. מערכת העצבים שלנו פועלת אחרת, וזה אומר שלוקח לנו יותר זמן להוריד הילוך ולהיכנס למצב של רוגע.
אצל חלקנו זה מתבטא בתנועה בלתי פוסקת במיטה, אצל אחרים זה במחשבות טורדניות שלא מרפות.
וזה לא רק עניין של הרגלים, מחקרים מראים שאנשים עם הפרעת קשב חווים עיכובים בהפרשת מלטונין, הורמון השינה הטבעי של הגוף.
זה אומר שהשעון הביולוגי שלנו דוחף אותנו להירדם מאוחר יותר – ואנחנו משלמים על זה למחרת בבוקר.
אז איך בכל זאת אפשר להירדם?
אני לא מאמינה בפתרון קסם, אבל אני כן יודעת שיש דברים שיכולים להקל:
טקס שינה קבוע – המוח שלנו אוהב שגרה, גם אם הוא לא תמיד מודה בזה. פעולות קבועות לפני השינה (מקלחת חמימה, קריאה, מוזיקה שקטה) מאותתות לגוף שזה הזמן להאט.
צמצום מסכים – האור הכחול מעכב את הפרשת המלטונין, אז כדאי להרחיק את הטלפון לפחות חצי שעה לפני השינה.
הרפיות ונשימות – תרגילים פשוטים של נשימה עמוקה יכולים לעזור למערכת העצבים להירגע ולשלוח איתותים לגוף שהגיע הזמן לנוח.
כתיבה לפני השינה – אם המחשבות רצות, אפשר לתת להן לצאת על דף. לפעמים זה בדיוק מה שצריך כדי לשחרר אותן.
חמלה עצמית – לא להילחם בשינה בכוח, אם היא לא מגיעה, לא להוסיף לחץ.
לעצום עיניים עצומות זה הצעד הראשון.
לזכור שזו לא אשמתנו, זה לא כישלון, המוח שלנו עובד אחרת, אבל הוא גם יצירתי, מבריק ומלא בעוצמות. לפעמים, דווקא בלילות האלה, בתוך הערות הלא נגמרת, נולדים הרעיונות הכי גדולים.
ואולי, במקום להילחם בזה, אפשר פשוט לקבל שזה חלק מהדרך שלנו – ולמצוא את הדרך שעובדת לנו.