האם שקט הוא תמיד מה שאנחנו צריכים כדי להתרכז?

מכירים את הרגע הזה שבו אתם אומרים לילד: ״לך לחדר, סגור את הדלת ותלמד בשקט״?
עשר דקות אחר כך אתם מוצאים אותו מכין שיעורי בית בסלון, כשהטלוויזיה דולקת ברקע והכלב מסתובב לידו.
ואולי אתם מכירים את זה דווקא מעצמכם: יש לכם משימה שדורשת ריכוז, אבל במקום להסתגר בחדר שקט, אתם לוקחים את המחשב ומתיישבים בבית קפה עם אנשים, קולות ותנועה מסביב.
״אני צריכה שקט, אבל עם קצת רעש״.
זה נשמע כמו סתירה, אבל עבור חלק מהאנשים עם הפרעת קשב (ADHD), זו חוויה מאוד מוכרת.
אנחנו רגילים לחשוב שכדי להתרכז צריך שקט מוחלט. אלא שסביבת הלמידה שמתאימה לאדם אחד לא בהכרח מתאימה לאחר. לפעמים דווקא בחדר שקט, המחשבות נודדות, כל צליל קטן מושך את תשומת הלב, וקשה להתחיל במשימה.
לעומת זאת, יש מי שמגלים שרחש קבוע ברקע, מוזיקה או נוכחות של אדם נוסף עוזרים להם להיכנס לקצב ולהישאר עם מה שהם עושים.
זה לא אומר שכל רעש יעזור לכולם. יש ילדים ומבוגרים שמוזיקה נעימה תעזור להם, ויש מי שאותה מוזיקה בדיוק תסיח את דעתם. גם סוג המשימה יכול לשנות: מה שעוזר לסדר את החדר לא בהכרח יעזור לקרוא טקסט מורכב.
אז איך אפשר לגלות מה מתאים לנו ולילדים שלנו?
💙 לשחרר את הרעיון שיש רק דרך אחת להתרכז. אם הילד שלכם מצליח להכין שיעורים ליד שולחן המטבח בזמן שאתם בסביבה, אולי לא חייבים להתעקש שיעבוד לבד בחדר שקט. בדקו יחד איתו איפה נעים לו ואיפה הוא מצליח להתקדם.
💙 לנסות צלילי רקע שונים. אפשר לנסות רחש של מאוורר, רעש לבן או חום, או מוזיקה נעימה — עם מילים או בלעדיהן. שימו לב לווליום ובדקו יחד: האם הצליל עוזר להתחיל ולהמשיך, או שהוא דווקא מפריע?
💙 להיעזר בנוכחות של אדם נוסף. לפעמים מה שעוזר הוא לא הרעש עצמו, אלא הידיעה שמישהו נמצא לידנו. אפשר לשבת יחד בסלון, כל אחד עם המשימה שלו, בלי להפוך את הזמן הזה לפיקוח על הילד ( עשייה לצד אדם נוסף, אתה מרגיש שאתה לא לבד)
והכי חשוב: במקום להניח שאנחנו יודעים איזו סביבה תעזור לילדים שלנו, כדאי לשאול אותם, לנסות יחד ולהקשיב למה שהם מגלים על עצמם.
כי לפעמים הדרך למצוא את השקט שמתאים לנו עוברת דווקא דרך קצת רעש. 💙
שבת שלום,
שלכם,
איריס שני
מנכ״לית עמותת קווים ומחשבות