ADHD-TAX – המס השקט של הפרעת הקשב

בואו נדבר בגובה העיניים על כסף שנוזל לנו מבין האצבעות.
לא בגלל שאנחנו לא אחראיים, לא כי “לא אכפת לנו”, אלא זה המס השקט שאנחנו משלמים על הפרעת קשב ביום יום.
אני קוראת לו ADHD-TAX: המחיר הכספי (והרגשי) שאנחנו משלמים על דחיינות, שכחה, קושי בהתארגנות והערכת זמן לא מציאותית.

מכירים את זה?

1. קניתם כרטיסים מעולים להופעה… ובסוף הגעתם בתאריך אחר.
2. הארכת חניה “תכף”… תוך דקה זה הופך לדו״ח.
3. אמרתם “אשלם מחר” על הארנונה / חשמל / ביטוח ואז הריביות נושכות.
4. הבטחתם לעצמכם “אכין את המסמכים לבנק בערב” ובבוקר כבר יש קנס/ עמלה.
5. מינוי ששכחנו לבטל, משלוח אקספרס כי חיכינו לרגע האחרון, נסיעה במונית כי פספסנו אוטובוס.
   
   אלה קבלות קטנות שמצטברות לשורת סכום לא קטנה בכלל, ומעבר לכסף, הן משאירות אחריהן בושה, תסכול, תחושה של “למה אני שוב ככה?”.

*למה זה קורה?*
הפרעת קשב נוגעת בדיוק במקומות שמנהלים את החיים: תכנון קדימה, זכירת פרטים בזמן הנכון, היכולת “להרגיש זמן”, לעבור בין משימות, ולהניע את עצמנו לעשות משהו גם כשלא מתחשק.
וכשמערכת הניהול עסוקה בכיבוי שריפות, החשבונות, התזכורות וה”קטנות”, מתפספסים ועולים כסף.

*המחיר הרגשי*

ה-ADHD-TAX לא מסתיים בשקלים, הוא גובה חוסר אמון עצמי (“אין לי תקנה”), ריחוק מאנשים (“לא נעים לי שוב לבקש דחייה”), והסתרה (“לא אספר שקיבלתי עוד דו״ח”).
אני רוצה להגיד לכם כאן ברור: אתם לא “בעייתיים”, ההתמודדות שלכם היא אמיתית.
כי לאנשים עם הפרעת קשב יש פגיעה בתפקודים הניהוליים. 

אז מה עושים? (בלי דרמות)
המטרה היא להנמיך מס, לא להיות רובוטים.
כמה צעדים קטנים שעושים הבדל גדול:

1. מגדירים ״מחדל-פרוף״ (עמידות בפני טעויות) לחשבונות קבועים
   כל מה שחוזר (ארנונה, חשמל, מים, סלולרי, ביטוח) – עובר לתשלום אוטומטי או תזכורת קבועה (במצב נודניק ולאורך כמה ימים).

2. חוק הדקה
   אם משהו לוקח פחות מדקה (לשלם, לבטל מינוי, להאריך חניה) – עושים עכשיו, לא “אחר כך”. “אחר כך” הוא המקום שבו נולדים קנסות.

3. טיימר כפול לחניה
   מגדירים תזכורת אחת עשר דקות לפני הסיום, ועוד אחת חמש דקות לפני.
   אם ידוע שלא תספיקו לחזור, האריכו מראש – זה זול יותר מכל דו״ח.

4. אין כרטיסים בלי יומן
   קניתי כרטיס? מיד מכניסים ליומן עם שעה שהאירוע מתחיל, להוסיף תזכורת ליום לפני,
   ותזכורת נוספת “זמן יציאה מהבית”, אחרת הכיס משלם.
   שלחו את הזימונים לכל מי שמגיע איתכם.

5. רבע שעה שמוקדשת לניהול כל יום
   חלון יומי קבוע (נניח 19:30–19:45) רק לדברים שנשכחים: חשבונות, ביטולים, טפסים. קצר, ברור, חוזר. כמו לצחצח שיניים רק לארנק.

6. קופת ״טעויות אנוש״
   מניחים בצד סכום קטן חודשי לקנסות/פספוסים.
   לא כדי להרים ידיים, כדי להוריד אשמה.
   כשיש כרית ביטחון, אפשר לפעול בלי לקרוס מרגשות אשם, שימו לב אם כרית הביטחון מצטמצמת עם הזמן, סימן שהמס באמת יורד.

7. שותפ/ה לאחריות – BUDDY.
   חבר/ה, בן/בת משפחה / בן זוג או קבוצה – שולחים צילום מסך “שילמתי/בטלתי/הארכתי”.

8. מבט של חמלה וסקרנות
   קרה קנס? לא לשפוט!
   שאלו פשוט שאלה אחת: מה היה החסם האמיתי? זמן? עומס? חוסר בהירות? מזה מייצרים התאמה קטנה (עוד תזכורת, פירוק משימה, עוגן ביומן).
   כל קנס הוא מידע, לא פשע.

9. מסכים חכמים
   אפליקציות תזכורת, סרגלי משימות, ווידג'טים על המסך הראשי.
   העיקר: מה שחשוב יהיה גלוי.
   מה שמסיח יהיה מחוץ לטווח הראיה בזמן חלון הניהול.

10. מסיימים לפני שמתחילים
    כל ביטול / תשלום שיש לו “שיחה לשירות לקוחות” – מכינים מראש: מספר לקוח, תאריך התחלה, סכום כי אם לא יהיה לכם את הנתונים תצטרכו להתקשר שוב ואז זה יידחה, אז תגיעו מוכנים. 

אני יודעת כמה זה שוחק לשלם עוד פעם על “שטות קטנה”.
אבל אתם לא שטות, והחיים שלכם לא שטות.
ה-ADHD-TAX הוא תוצר צפוי של מערכת שעובדת אחרת וברגע שמכירים בו, אפשר להתחיל לקזז.
לא ביום, לא ברגע –  בצעדים קטנים, עקביים, עם הרבה חמלה.

ואם פספסתם משהו השבוע, אתם עדיין בסדר גמור.
מחר ב-19:30 יש לכם רבע שעה מנהל/ת, תתחילו שם.
אני כאן כדי להזכיר לכם: זה לא “חוסר אחריות” – זו הפרעת קשב!!!
המודעות, הכלים, והקהילה שלנו מורידים את המס הזה.

יש לכם עוד משהו שיכול להפחית מהעומס והלחץ? ספרו לנו בתגובות ואולי תעזרו לעוד מישהו בקהילה. 

שבת שלום וסופ"ש רגוע,
שלכם,
איריס שני מנכ"לית קווים ומחשבות