שר החינוך לשעבר שי פירון, החל להוביל לפני שעזב את משרדו רפורמה חדשה בתחום אבחון הפרעות הקשב בקרב תלמידי בתי הספר. הסיבה להחלטה היתה האינפלציה של האבחונים בתחום, והעובדה שילדים רבים מאד במערכת החלו לקבל הקלות במבחנים. לדברי שי פירון, איש חינוך בעצמו, כמות האבחונים היתה לא ריאלית ביחס לאחוז האמיתי של שכיחות התסמונת באוכלוסייה, ולדבריו היה ברור שהמערכת מאבחנת בקלות רבה מידי ילדים כלוקים בתסמונת הזו. אז מהי הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD?האם זוהי לקות אמיתית, או שמא אופנה שמשרתת בעיקר הורים שמעוניינים בהקלות לילדיהם התלמידים או למורים שמתקשים להתמודד עם הפרעות בכיתה?

" הפרעת קשב היא הפרעה גופנית נוירולוגית שעוברת בתורשה. מדובר בהפרעה השווה בערכה לכל הפרעה גופנית אחרת", אומרת איריס שני, מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות. "להפרעה שלושה מאפיינים: קליניים, שמופיעים בDSM ; קשיים בוויסות כמו קושי בהירדמות ובהתעוררות, הפרעה בוויסות תחושות רעב ושובע, הרטבת לילה, הפרעה בוויסות אמוציונאלי ; וקושי בתפקודים ניהוליים כמו קושי להתמקד, חוסר יכולת להתאפק, קושי לזכור פרטים קטנים .

איך מזהים את הלקות?
"בילדים המאופיינים בחוסר קשב ניתן לזהות לפחות שישה מתשעת המאפיינים הבאים: הילד מתקשה להתמקד בפרטים ומבצע שגיאות של חוסר תשומת לב, הוא מתקשה להחזיק קשב לאורך זמן, מקשיב חלקית לדברים הנאמרים לו, אינו עוקב אחר הוראות במלואן, מתקשה בארגון משימות ופעולות, נמנע מביצוע מטלות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך, נוטה לאבד דברים, מוסח בקלות על ידי גירויים חיצוניים ובאופן כללי שכחן בתפקודו היומיומי."

עד כמה ההפרעה הזו נפוצה?
7%-10% מכלל האוכלוסייה העולמית לוקים בהפרעת קשב, בדרגות חומרה שונות ובמופעים שונים: עם היפר אקטיביות, בלי היפראטיביות וכו'."

האם צודק שר החינוך בכך שיש הצפה באבחונים?
“כן, שר החינוך צודק כשהוא אומר שיש הצפה באבחונים של הפרעת קשב. בעקרון הפרעת קשב מאובחנת אך ורק בין 7-10 אחוז מכלל האוכלוסייה; לתחושה הרווחת "שלכולם יש הפרעת קשב" אין ביסוס מדעי או סטטיסטי. היום מפנים לאבחון ילדים שיש להם רק חלק מהתסמינים אבל הם מהווים גורם מפריע בכתה. חשוב לדעת שלילדים כאלה, שלא באמת סובלים מהפרעת קשב, טיפול תרופתי לא יעזור כלל".

למרות שאין ספק בהיותה של הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD הפרעה נוירולוגית, אורגאנית, עם בסיס גנטי – גורמים סביבתיים משפיעים רבות על התפתחותה ועל מידת חומרתה. משום כך, לצד האבחון והטיפול בידי גורמי מקצוע, יש משהו שכל הורה יכול לעשות כדי להקל על הילד לקוי הקשב שלו להתאים לו דיאטה נכונה.

 
מחקרים שונים מהשנים האחרונות מצביעים על הקשר החשוב בין הפרעת קשב ותזונה, ועל כך שתזונה מאוזנת יכולה לסייע בהתמודדות עם ההפרעה. ילדים, מתבגרים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב נוטים לבעיות שינה – שינה לא מסודרת, התעוררות תכופה בלילה, קושי להירדם וכולי – וכן לבעיות אכילה – אכילה מופרזת, לא סדירה ועוד.

דוח שחובר באוניברסיטת קופנהאגן סקר את המחקרים הקיימים על הקשר בין שיפור התזונה לתסמיני הפרעת קשב וריכוז. אמנם החוקרים ציינו כי גוף הידע הקיים לוקה בחסר – למשל בשאלה אם לשינוי התזונה יש השפעה ארוכת טווח – אך הבהירו כי ישנם סימנים רבים לכך ששינויים תזונתיים אכן מסייעים לפחות לחלק מהילדים. למשל, נראה שאומגה 3, חומצת שומן בלתי רוויה שאנו מקבלים בעיקר מאכילת דגים, ושיעילותה גדולה בתחומים בריאותיים נוספים, מצמצמת תסמינים של הפרעות קשב.

האם יש מוצרי מזון שמהם כדאי להימנע? התשובה כנראה לא תפתיע אתכם. מחקר אוסטרלי בדק את הרגלי התזונה של כמעט אלפיים מתבגרים ומיין אותם לפי שתי תבניות עיקריות: תזונה מערבית מודרנית ותזונה בריאה. התזונה המערבית מתבססת על מזון מעובד ומטוגן, עשיר בשומן רווי, בסוכרים ובמלח. לעומת זאת, תזונה בריאה כוללת ירקות ופירות, דגים המכילים אומגה 3 ודגנים מלאים, עם סיבים תזונתיים ו-ויטמינים.

מסתבר שהג'אנק פוד לא רק גורם להשמנת יתר, אלא קשור להחמרת תסמיני הפרעת הקשב. המחקר גילה כי ילדים לקויי קשב שאכלו יותר טייקאווי וצרכו הרבה בשר אדום ומטוגן, מוצרי חלב בעלי אחוזי שומן גבוהים וממתקים וסוכר מעובד, חוו הפרעה בתסמינים. מחקר אחר מצא שצריכת צבעי מאכל וחומרים משמרים מסוימים הגבירה תסמיני היפראקטיביות בקרב ילדים עם הפרעת קשב.

אז מה כדאי לילדים ולמתבגרים שלכם לאכול? ראשית, חשוב לשלב בתפריטים שלהם מוצרים שמכילים אומגה 3 – בעיקר דגים כמו טונה וסלמון – ומזונות טריים, בעיקר ירקות ופירות, שיעניקו להם את הוויטמינים שהם צריכים.
שנית, כדאי לשים עין על האופן שבו הם אוכלים. ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב עשויים לנהוג באימפולסיביות ולבחור בחטיפים לא מזינים כשהם רעבים, למרות המודעות שלהם לכך שזו בחירה שגויה. התזונה המהירה של היום לא מספקת לנו את כל מה שאנו זקוקים לו לשמירה על בריאות תקינה ולהפעלה מיטבית של המוח שלנו. משום כך, רצוי להסביר לילדים שהאוכל שהם אוכלים חשוב לא רק לבריאות הפיזית ולדימוי הגוף שלהם (נושא שמעסיק מאוד ילדים ומתבגרים גם כך), אלא קריטי גם להתפתחותם השכלית והמנטלית ולהצלחתם בלימודים.

למרות שאין ספק בהיותה של הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD הפרעה נוירולוגית, אורגאנית, עם בסיס גנטי – גורמים סביבתיים משפיעים רבות על התפתחותה ועל מידת חומרתה. משום כך, לצד האבחון והטיפול בידי גורמי מקצוע, יש משהו שכל הורה יכול לעשות כדי להקל על הילד לקוי הקשב שלו להתאים לו דיאטה נכונה.

 
מחקרים שונים מהשנים האחרונות מצביעים על הקשר החשוב בין הפרעת קשב ותזונה, ועל כך שתזונה מאוזנת יכולה לסייע בהתמודדות עם ההפרעה. ילדים, מתבגרים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב נוטים לבעיות שינה – שינה לא מסודרת, התעוררות תכופה בלילה, קושי להירדם וכולי – וכן לבעיות אכילה – אכילה מופרזת, לא סדירה ועוד.

דוח שחובר באוניברסיטת קופנהאגן סקר את המחקרים הקיימים על הקשר בין שיפור התזונה לתסמיני הפרעת קשב וריכוז. אמנם החוקרים ציינו כי גוף הידע הקיים לוקה בחסר – למשל בשאלה אם לשינוי התזונה יש השפעה ארוכת טווח – אך הבהירו כי ישנם סימנים רבים לכך ששינויים תזונתיים אכן מסייעים לפחות לחלק מהילדים. למשל, נראה שאומגה 3, חומצת שומן בלתי רוויה שאנו מקבלים בעיקר מאכילת דגים, ושיעילותה גדולה בתחומים בריאותיים נוספים, מצמצמת תסמינים של הפרעות קשב.

האם יש מוצרי מזון שמהם כדאי להימנע? התשובה כנראה לא תפתיע אתכם. מחקר אוסטרלי בדק את הרגלי התזונה של כמעט אלפיים מתבגרים ומיין אותם לפי שתי תבניות עיקריות: תזונה מערבית מודרנית ותזונה בריאה. התזונה המערבית מתבססת על מזון מעובד ומטוגן, עשיר בשומן רווי, בסוכרים ובמלח. לעומת זאת, תזונה בריאה כוללת ירקות ופירות, דגים המכילים אומגה 3 ודגנים מלאים, עם סיבים תזונתיים ו-ויטמינים.

מסתבר שהג'אנק פוד לא רק גורם להשמנת יתר, אלא קשור להחמרת תסמיני הפרעת הקשב. המחקר גילה כי ילדים לקויי קשב שאכלו יותר טייקאווי וצרכו הרבה בשר אדום ומטוגן, מוצרי חלב בעלי אחוזי שומן גבוהים וממתקים וסוכר מעובד, חוו הפרעה בתסמינים. מחקר אחר מצא שצריכת צבעי מאכל וחומרים משמרים מסוימים הגבירה תסמיני היפראקטיביות בקרב ילדים עם הפרעת קשב.

אז מה כדאי לילדים ולמתבגרים שלכם לאכול? ראשית, חשוב לשלב בתפריטים שלהם מוצרים שמכילים אומגה 3 – בעיקר דגים כמו טונה וסלמון – ומזונות טריים, בעיקר ירקות ופירות, שיעניקו להם את הוויטמינים שהם צריכים.
שנית, כדאי לשים עין על האופן שבו הם אוכלים. ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב עשויים לנהוג באימפולסיביות ולבחור בחטיפים לא מזינים כשהם רעבים, למרות המודעות שלהם לכך שזו בחירה שגויה. התזונה המהירה של היום לא מספקת לנו את כל מה שאנו זקוקים לו לשמירה על בריאות תקינה ולהפעלה מיטבית של המוח שלנו. משום כך, רצוי להסביר לילדים שהאוכל שהם אוכלים חשוב לא רק לבריאות הפיזית ולדימוי הגוף שלהם (נושא שמעסיק מאוד ילדים ומתבגרים גם כך), אלא קריטי גם להתפתחותם השכלית והמנטלית ולהצלחתם בלימודים.

מה משותף לנמיר של א"א מילן, לבילבי של אסטריד לינדגרן, ליוסי ולדודי שמחה של ע' הלל, ולעוד הרבה דמויות ספרותיות אהובות?
פו קם מהמיטה והתחיל להסביר מה זה מראה, אבל בדיוק כשהגיע לחלק המעניין, נמיר אמר: 'סליחה רגע, משהו מטפס לך על השולחן', ובקריאת וורוורוורוורוורוור רמה אחת זינק אל קצה המפה, סחב אותה למטה, התעטף בה שלוש פעמים, התגלגל עד לקצה השני של החדר ולאחר מאבק אימים שרבב שוב את ראשו אל אויר העולם ושאל בעליזות: 'ניצחתי?'
'זאת המפה שלי', אמר פו והתחיל להתיר את נמיר מהסבך.
'באמת שאלתי את עצמי מה זה'.
'פורשים אותה על השולחן ושמים עליה דברים'.
'אז למה היא ניסתה לנשוך אותי כשלא הסתכלתי?'
'אני לא חושב שהיא ניסתה לנשוך אותך', אמר פו.
'היא כן ניסתה', אמר נמיר, 'אבל אני הייתי יותר זריז ממנה'".
(הבית בקרן פו, א"א מילן, תרגום: אבירמה גולן)
דמיינו את נמיר – טיגר, במקור האנגלי – מזדמן לכתה ב' כלשהי, בבית ספר ממלכתי כלשהו, כאן אצלנו בארץ ב- 2014. אחרי קריאת ה"וורוורוורוורוורוור" הראשונה שלו, המחנכת הייתה מרימה טלפון בהול להורים, מספרת להם שהקפיצות הבלתי פוסקות שלו מפריעות לכל הילדים בכיתה וממליצה להם לקחת את הנמרון הפרוע שלהם לאבחון. כן, נמיר הוא נמר עם ADHA. ומספיק עלעול חפוז בכמה מספרי הילדים האהובים ביותר כדי להבין שהוא לגמרי לא לבד. זוכרים את בילבי?

"… אחרי זמן קצר הרימה (המורה) את עיניה כדי לראות איך מתקדם הציור. כל הילדים ישבו והסתכלו בבילבי, ששכבה על הרצפה וציירה לה להנאתה. 'נו באמת, בילבי', אמרה המורה בחוסר סבלנות, 'למה את לא מציירת על הנייר?' 'הציור שלי מילא אותו מזמן. אין מקום לכל הסוס שלי על פיסת הנייר הפצפונת הזאת' אמרה בילבי. 'אני בדיוק מציירת את הרגליים הקדמיות, אבל כשאגיע לזנב אצטרך כנראה לצאת למסדרון'".
(בילבי גרב-ברך, אסטריד לינדגרן, תרגום: דנה כספי)
לצד הקופצנות וחוסר המנוחה של נמיר ושל בילבי, מתנהלים להם בשקט לקויי הקשב החולמניים, המרחפים. אלה שכנראה לא יפריעו למורה ולא לחברים בכתה – אבל הם בהחלט אלה שבדרך למכולת כבר יספיקו לשכוח את מה שהתבקשו לקנות בה. בעיות התארגנות, יפסוק המאבחן.
"אמא מחכה בבית
איפה יוסי? אין חלב
אך הנה הילד בא עם
מה זה? חומד של כלבלב
מתנה הבאתי לך
אוי לי, ילד שלי מוצלח".
(יוסי ילד שלי מוצלח, ע' הלל)
ויש גם מבוגרים עם הפרעות קשב. כאלה שלא אובחנו בזמן. אולי כשהיו ילדים, ולא זכרו להכניס את הספר הנכון לתיק ולא הצליחו לשבת על הכסא במשך השיעור, המורה אמרה להורים שלהם שהם עצלנים. או מפונקים. או פשוט כאלה שלא יצליחו אף פעם. הנה אחד כזה:
"…במקום אותי, לגן שולח
את הבקבוק ואת הסל,
ואותי – איתו לוקח לעבודה ברחוב סקנדל.
אבל
פתאום אנחנו מגיעים ליפו, לנמל".
(דודי שמחה, ע' הלל)
לספרות ילדים יש כוח גדול, וגם סוג של שליחות: לתווך בין הילדים הקוראים (וגם אלה שמקריאים להם, כמובן) ובין העולם. לעזור להם להבין אותו, להבין את עצמם, ולהכיר את מקומם בתוכו. היא מציגה להם – בעודם ספונים בביתם הבטוח – מגוון גדול של תופעות, של טיפוסים, של התרחשויות, שיגרמו להם להזדהות איתם. ומעצם ההזדהות – תבוא גם תחושת האישור הפנימית, ההבנה ש"יש עוד כמוני. אז אני בסדר". הידיעה שאת הרגשות שהם מרגישים ואת המחשבות שהם חושבים מישהו כבר הרגיש וחשב, מפיגה את הבדידות ומחזקת את הדימוי העצמי.
באיזו עדינות שזורות דמויות כמו נמיר או בילבי בתוך הקאנון הספרותי שלנו. מחכות בסבלנות לילדים שכמותן שיכירו אותן, יאהבו אותן, יזדהו עימן. באיזו עדינות הן אורבות לנו, ההורים: מזכירות לנו שגם הילד שלנו ראוי לחיוך טוב הלב שעולה על פנינו כשאנחנו שומעים את השיר על יוסי. נסו לדמיין עולם שאין בו את החן הטיגרי או את הקסם הבילביי. קצת עצוב, לא? – את אותו תבלין מופלא מפזרים הילדים שלנו, גם כשהם חוזרים מהמכולת עם פרח במקום זיתים.

מה משותף לנמיר של א"א מילן, לבילבי של אסטריד לינדגרן, ליוסי ולדודי שמחה של ע' הלל, ולעוד הרבה דמויות ספרותיות אהובות?
פו קם מהמיטה והתחיל להסביר מה זה מראה, אבל בדיוק כשהגיע לחלק המעניין, נמיר אמר: 'סליחה רגע, משהו מטפס לך על השולחן', ובקריאת וורוורוורוורוורוור רמה אחת זינק אל קצה המפה, סחב אותה למטה, התעטף בה שלוש פעמים, התגלגל עד לקצה השני של החדר ולאחר מאבק אימים שרבב שוב את ראשו אל אויר העולם ושאל בעליזות: 'ניצחתי?'
'זאת המפה שלי', אמר פו והתחיל להתיר את נמיר מהסבך.
'באמת שאלתי את עצמי מה זה'.
'פורשים אותה על השולחן ושמים עליה דברים'.
'אז למה היא ניסתה לנשוך אותי כשלא הסתכלתי?'
'אני לא חושב שהיא ניסתה לנשוך אותך', אמר פו.
'היא כן ניסתה', אמר נמיר, 'אבל אני הייתי יותר זריז ממנה'".
(הבית בקרן פו, א"א מילן, תרגום: אבירמה גולן)
דמיינו את נמיר – טיגר, במקור האנגלי – מזדמן לכתה ב' כלשהי, בבית ספר ממלכתי כלשהו, כאן אצלנו בארץ ב- 2014. אחרי קריאת ה"וורוורוורוורוורוור" הראשונה שלו, המחנכת הייתה מרימה טלפון בהול להורים, מספרת להם שהקפיצות הבלתי פוסקות שלו מפריעות לכל הילדים בכיתה וממליצה להם לקחת את הנמרון הפרוע שלהם לאבחון. כן, נמיר הוא נמר עם ADHA. ומספיק עלעול חפוז בכמה מספרי הילדים האהובים ביותר כדי להבין שהוא לגמרי לא לבד. זוכרים את בילבי?

"… אחרי זמן קצר הרימה (המורה) את עיניה כדי לראות איך מתקדם הציור. כל הילדים ישבו והסתכלו בבילבי, ששכבה על הרצפה וציירה לה להנאתה. 'נו באמת, בילבי', אמרה המורה בחוסר סבלנות, 'למה את לא מציירת על הנייר?' 'הציור שלי מילא אותו מזמן. אין מקום לכל הסוס שלי על פיסת הנייר הפצפונת הזאת' אמרה בילבי. 'אני בדיוק מציירת את הרגליים הקדמיות, אבל כשאגיע לזנב אצטרך כנראה לצאת למסדרון'".
(בילבי גרב-ברך, אסטריד לינדגרן, תרגום: דנה כספי)
לצד הקופצנות וחוסר המנוחה של נמיר ושל בילבי, מתנהלים להם בשקט לקויי הקשב החולמניים, המרחפים. אלה שכנראה לא יפריעו למורה ולא לחברים בכתה – אבל הם בהחלט אלה שבדרך למכולת כבר יספיקו לשכוח את מה שהתבקשו לקנות בה. בעיות התארגנות, יפסוק המאבחן.
"אמא מחכה בבית
איפה יוסי? אין חלב
אך הנה הילד בא עם
מה זה? חומד של כלבלב
מתנה הבאתי לך
אוי לי, ילד שלי מוצלח".
(יוסי ילד שלי מוצלח, ע' הלל)
ויש גם מבוגרים עם הפרעות קשב. כאלה שלא אובחנו בזמן. אולי כשהיו ילדים, ולא זכרו להכניס את הספר הנכון לתיק ולא הצליחו לשבת על הכסא במשך השיעור, המורה אמרה להורים שלהם שהם עצלנים. או מפונקים. או פשוט כאלה שלא יצליחו אף פעם. הנה אחד כזה:
"…במקום אותי, לגן שולח
את הבקבוק ואת הסל,
ואותי – איתו לוקח לעבודה ברחוב סקנדל.
אבל
פתאום אנחנו מגיעים ליפו, לנמל".
(דודי שמחה, ע' הלל)
לספרות ילדים יש כוח גדול, וגם סוג של שליחות: לתווך בין הילדים הקוראים (וגם אלה שמקריאים להם, כמובן) ובין העולם. לעזור להם להבין אותו, להבין את עצמם, ולהכיר את מקומם בתוכו. היא מציגה להם – בעודם ספונים בביתם הבטוח – מגוון גדול של תופעות, של טיפוסים, של התרחשויות, שיגרמו להם להזדהות איתם. ומעצם ההזדהות – תבוא גם תחושת האישור הפנימית, ההבנה ש"יש עוד כמוני. אז אני בסדר". הידיעה שאת הרגשות שהם מרגישים ואת המחשבות שהם חושבים מישהו כבר הרגיש וחשב, מפיגה את הבדידות ומחזקת את הדימוי העצמי.
באיזו עדינות שזורות דמויות כמו נמיר או בילבי בתוך הקאנון הספרותי שלנו. מחכות בסבלנות לילדים שכמותן שיכירו אותן, יאהבו אותן, יזדהו עימן. באיזו עדינות הן אורבות לנו, ההורים: מזכירות לנו שגם הילד שלנו ראוי לחיוך טוב הלב שעולה על פנינו כשאנחנו שומעים את השיר על יוסי. נסו לדמיין עולם שאין בו את החן הטיגרי או את הקסם הבילביי. קצת עצוב, לא? – את אותו תבלין מופלא מפזרים הילדים שלנו, גם כשהם חוזרים מהמכולת עם פרח במקום זיתים.