לכבוד יום המשפחה, אני מקדישה לכם ההורים את הפוסט הזה

ומזכירה לכם דאוג גם לעצמכם כדי שיהיה לכם את הכוח להמשיך.

הימים האלה הפכו להיות דאגה אחת גדולה, רצון לעטוף לחבק ולפנק את הילדים,

כל המהות שלנו מתרכזת בהם.

זה טבעי וזה בסדר, אבל בואו ננסה להטעין גם את עצמנו באנרגיות.

השבוע נתקלתי בכמה פניות של הורים

שסיפרו שהשבוע היה קשה במיוחד עם הילד.

כאשר ניתחנו את מה שקרה במהלך השבוע,

התברר כי לאמא יש קשיים במקום העבודה, לאבא גילו סכרת,

הסבתא המבוגרת בילתה יומיים בבית החולים כשהם בתורנות לצידה,

ונוסף על כל אלו, גם הייתה להם נזילה בשירותים והאינסטלטור גבה 1,200 שקלים…

זוהי מציאות יומיומית שאנו חיים בה והיא לא מותירה לנו זמן למנוחה, מעבר לכל המצב במדינה.

אנחנו כל הזמן בריצה מטורפת סביב השעון: לקחת לחוגים ולהחזיר מחוגים (ולא סתם חוגים אלא מיוחדים, יקרים, רחוקים ולפחות שלושה), לשבת עם הילדים על השיעורים,

ללכת לקניות, להזמין חברים שיהיו עם הילדים, לעשות טסט לאוטו, לבשל, לנקות ו…

מה לגבי הצורך שלנו ההורים לרצות את ילדינו באירועים בהיקף גדול, בקניות מוגזמות, בהסעות יומיומיות, הפקות ימי הולדת שנראים כמו חתונה – הכי מושקע והכי שווה, וההורים בשגעת מבחינת ההוצאות, הריצות, התיאומים, הטלפונים והזמן… אנחנו מוצאים עצמנו עובדים יותר ויותר קשה, מוסיפים משרה שנייה, שעות נוספות, וכל זה כדי לספק את צרכי הילדים שלנו. ועל כל אלה, נוסיף את הפחדים, החרדות, חוסר השינה, ההתמודדות עם הלימודים שנפגעו, חוסר השגרה,חלקנו אפילו לא נמצאים בבית, חלקנו עדיין מפונים וצריכים להתמודד עם כל הקשיים האלו.

והתוצאה?

אנו מגיעים מאוחר הביתה, עצבנים, חסרי מנוחה ואין בנו את השקט שהילדים שלנו צריכים כדי שנוכל לתת להם את תשומת הלב שהם מבקשים.

אנו מוצאים עצמנו שוב ושוב בהתמודדות.

במיוחד בתקופה זו, כשאנחנו חסרי סבלנות, מודאגים ועייפים, הילד שלנו מרגיש את זה ומגיב לכך!

אין ספק שהמתח בבית/משפחה גוזל מכולם משאבים רגשיים, פיזיים וכלכליים.

בתקופה זו הרבה מאוד מהדברים אינם בשליטתנו, ולמרות זאת אנחנו צריכים לנסות ולמצוא דרך להתמודד ממקום של שליטה ולא ממקום של אימפולסיביות.

בסופו של דבר, גם ילדינו ייהנו מהמודל שאנו מראים להם ומהדרך שבה אנו נתייחס אליהם.

בואו נעצור לרגע ונתבונן – דמו את הגוף שלכם לחשבון הבנק שלכם.

כאשר החשבון במינוס, אתם עצבנים, חוששים מהטלפון שיגיע מהבנק, חסרי מוטיבציה לעשות דברים, חשים מועקה.

לעומת זאת, כשאתם נמצאים בפלוס, אתם מרגישים נפלא, רגועים, בטוחים, אין בכם את העצבנות, אינכם מתוחים וחסרי סבלנות ואתם יכולים להרשות לעצמכם ליהנות.

לכן רצוי מאוד שאנחנו, כמו חשבון הבנק שלנו, נהיה בפלוס או לפחות מאוזנים, ולא במינוס.

על מנת שנגיע למצב זה אנחנו חייבים לבצע הפקדות אנרגטיות.

כלומר, להפקיד לגוף שלנו אנרגיה טובה שתיתן לנו את הכוח שאנו זקוקים לו כדי להיות בפלוס.

כל אחד צריך למצוא מה יגרום לו להרגיש טוב יותר –

להתאמן בספורט, לקבוע זמן לטייל על חוף הים, לעשות מדיטציה, לראות סרט עם פופקורן בבית ועוד.

זה לא צריך להיות רחוק, זה לא צריך להיות יקר,

אבל זה צריך להיות שלנו, ואנחנו נשמור על ההפקדות שלנו בקנאות,

כי זה מה שיחולל את השינוי.

גם תחומי העניין שלכם חשובים ותנסו לא להזניח אותם אלא תפתחו אותם ותקדישו להם זמן.

אל תגידו "אין לנו זמן להפקדות האנרגטיות" – צרו זמן ביומן ושמרו עליו בקנאות ובאדיקות.

נכיר את עקרון הדיילת ונלמד ממנו – כאשר נוסעים מקבלים הדרכה במטוס בתחילת טיסה, ההנחיה היא "שימו קודם מסיכת חמצן לעצמכם ואחר כך לילדים". זוהי האמירה הנכונה והמדויקת ביותר!

בואו נאמץ את העיקרון – נמלא עצמנו באנרגיה חיובית, נשמור על הכוחות שלנו ונדאג לשמור על הבריאות הנפשית שלנו ושל ילדינו.

לקראת יום החיבוק העולמי ב-21/1 אני מקדישה לכם זמן חיבוק.

מתחילה שנת הלימודים –

אבל מאיפה מתחילים? איך מתכוננים לשיעור הראשון?

לא מזיק להריץ חיפוש בגוגל על שם המרצה שלכם, תוכן הקורס והסילבוס

אולי תופתעו לטובה? אולי תמצאו אפילו מערכי שיעור וסיכומים טובים?

חלק מההכנה לשיעור הראשון כרוך במעבר על הסילבוס (אבל אין הכרח),

יש לא מעט מרצים שמשנים את סדר נושאי השיעורים (מומלץ להיות ערניים).

גבולות, בעיקר עכשיו – זה מאסט!

הרבה פעמים הורים מתייחסים לגבולות כאל חוקים נוקשים, כענישה,

כשליטה בילדים, כמניעת יכולת הבחירה, עצמאות ועוד…

אני אוהבת להביא את הדוגמה שבה הורים מאפשרים לילדיהם לרוץ על הגג של מגדלי עזריאלי.

האם באמת הילדים ירוצו ויסתובבו בביטחון על הגג? התשובה היא לא!

הילדים ישארו קרוב למרכז המבנה, צמוד להורים ולא יהיו חופשיים ומשוחררים.

אילו היה מעקה מסביב לגג והיינו מאפשרים לילדים לרוץ, הילדים ירגישו בטוחים לרוץ

ולהסתובב בחופשיות ברחבי הגג.

חוסר מוגנות עוצר את הילדים מלהתנהג בחופשיות, כלומר –

הילדים זקוקים לגבול על מנת שיוכלו להרגיש בטוחים.

המושג "בחירה חופשית" מציין את זכותו של כל אדם לבחור את דרכו

ואת מעשיו בעצמו וכרצונו, מתוך מודעות לתוצאות בחירתו.

האם זה נכון לילדים בשלב זה של חייהם? האם הם מודעים לתוצאות בחירותיהם?

האם הם מסוגלים להכיל את תוצאות בחירותיהם?

הגבולות מאד חשובים להתפתחותו של הילד, הם נותנים לילדים ביטחון

ובכך הם מפנים להם מרחב עשייה ובחירה לפעילות יצירתית וחופשית.

ילדים שעסוקים בחיפוש הגבולות ובבדיקת הגבולות, הם ילדים מותשים ולא מסופקים.

לעתים אני שומעת הורים מתלבטים בין להחליט עבור ילדיהם עם גבולות חד- משמעיים

או לתת להם "להחליט בעצמם".

התלבטות זו, היא התלבטות נכונה, היא מאפשרת לנו ההורים לעשות חשיבה משמעותית

לגבי דרך החינוך שלנו ולא לחנך כתגובה למצב שנוצר.

עלינו להחליט מהי הדרך החינוכית בה נבחר ולא נפעל באופן אימפולסיבי.

מיומנות הבחירה היא אולי המיומנות החשובה בחיינו, היא מעצבת את חיינו,

כדי שנוכל לבחור נכון, אנחנו חייבים להיות מיומנים ומנוסים בפעולת הבחירה.

ההתנסות בבחירה מתחיל כבר בילדות, תקופת הילדות היא השלב שבו התפקיד

שלנו ההורים, לשמש כמנחים לילדינו במיומנות הבחירה.

זה לא להחליט עבורם, אלא לתת להם את הכלים והדרך לבחירה נכונה.

הדבר קשה מאוד משום שההתמודדות עם בחירה מתנגשת עם הצבת גבולות,

כאן נוצר בלבול אצל ההורים בבחירת הדרך של הצבת הגבולות לצד זכות הבחירה.

הורים בוחרים בדרכים שונות לחינוך ילדיהם.

חלקם מחנכים חינוך נוקשה וחלקם בוחרים את ההיפך, חופש מוחלט כמו לזרום עם הילד,

לאפשר לו להתנסות, אך חשוב לזכור כי יש עוד דרך – הדרך של שילוב בין השתיים.

כלומר – ההורים יחליטו באילו נושאים הילדים יקבעו את ההחלטות,

למשל הילד קובע לעצמו מה אני אוהב לאכול, איזה חבר אני מזמין ולאיזה חוג אני רוצה ללכת

לעומת הדברים שבהם לילדים אין זכות החלטה – כמו לתת יד במעבר חציה,

לא נוגעים במכשירים חשמליים ללא השגחה, נוטלים ידיים לפני ארוחה –

אלו כללים שאין עליהם עוררין, לילדים ברור שאלו כללי הבית.

בית בו ההורים מתווים את הגבולות תוך דו-שיח והקשבה לילדים

הוא בית בטוח עבור הילדים ומאפשר להם להביא לידי ביטוי את יכולותיהם ומחזק את ביטחונם העצמי.

כך אנו מגדלים ילדים יצירתיים, פעילים, חושבים, סקרנים ותורמים.