אתמול הסתיימה לה הוועידה השנתית ה־13 של עמותת קווים ומחשבות, העמותה הישראלית להפרעת קשב ופעלתנות יתר "ADHD WAYES – כל הדרכים לנווט את הדרך להצלחה", ההתרגשות עדיין באוויר והלב פועם בהתרגשות ובגאווה.
**אז מה היה לנו שם:**
💙 2 מנחים מדהימים שמגיעים כל שנה עם המון נתינה ואהבה Or Barnett גלית פיטובסקי יצפאן
💙 46 מרצים שבאו לשתף, לחשוף, ללמד ולעדכן, כי חשוב להם, כי הם רוצים להיות חלק
💙+500 משתתפים מהקהילה המדהימה שלנו – שמלווים אותנו כל שנה באהבה, סקרנות ונוכחות.
💙 11 וחצי שעות של תכנים מקצועיים, מרתקים, אמיצים, ואנשים ששיתפו בהצלחות שעוררו בנו השראה והכניסו אותנו להכרות מרגשת ומעמיקה לקראת התכנים העדכניים בעולם הפרעת קשב.
ועידה 13 זה לא רק מספר, זו מסורת, זו דרך שאנחנו הולכות בה כבר 13 שנים – בעקשנות, באהבה, באמונה עמוקה, וידיעה שכל צעד בה משנה חיים.
🧡 13 שנים של עשייה, של למידה, של מפגשים שמזיזים משהו בלב.
🧡 13 שנים שבהן עמדנו על שלנו – גם כשלא היה קל, ולפעמים – דווקא כשלא היה קל.
🧡 13 שנים שבהן בחרנו, פעם אחר פעם – לשים את הפרעת הקשב על סדר היום הציבורי, להסביר, להנגיש ולחבק.
אני זוכרת את הוועידה הראשונה זה נדמה כאילו עבר נצח – את החלום של קהילה קטנה שרק רצתה שיקשיבו לה.
והיום? אנחנו כבר עשרות אלפי אנשים –
קהילה של אנשי מקצוע מתחום הבריאות, החינוך, הרפואה והטיפול: הורים, מבוגרים שמתמודדים, סטודנטים, נציגי ארגונים ובני נוער – כולנו ביחד חלק מהשינוי.
השבוע, רגע לפני הועידה – עצרתי,
רק לרגע – לעצום עיניים ולהרגיש.
התרגשתי, כי הדרך שעשינו היא לא מובנת מאליה.
והלב שלי – מלא בהכרת תודה.
תודות גדולות לצוות הנשים המופלאות שלי – שלא רואים אותן תמיד – אבל מרגישים אותן בכל פרט:
💙 לאפרת – מנהלת המשרד שמזכירה לכולנו את כל מה ששכחנו Efrat Stavitski
💙 למיכל – מנהלת מוקד הפניות שעונה בחמלה גם כשכותבים לה בחצאי משפטים
💙 ללידור – רכזת התכניות החינוכיות, שמכינה סילבוסים ומצגות מתוך שינה Lidor Chalaf
💙 לשחר – מגייסת המשאבים שלנו, שמוכיחה לכולנו, שגם עם הפרעת קשב אפשר להרים אירועים גדולים כשהלב עובד בעוצמה שחר גל
💙 לנורית – מנהלת הפרויקטים שלנו, שיש אומרים שליד כל אדם עם ADHD צריך נורית אחת כזו. Nurit Harari Benolid
💙 לחברת WILD, חברת הסושיאל שלנו, שמלווה אותנו כבר 4 שנים!!! קריאייטיב עם שיניים – Wild
בר וסביון היקרים– שחולמים איתנו ועושים לנו קסמים בפייסבוק, באינסטגרם ובטיקטוק Bar Alfandari Savion Saar
💙 לשניר – שעל הלינקדאין והיוטיוב, שהפכה את הפרעת הקשב שלה לאינספור רילס Snir Sinaya Lustigman
💙 למיכל ,רונה,טל ,אדוה ורון – על ניהול הקהילות שלנו, שעובדות להגשמת חלום הקהילות הפורחות (וגם חוסמות בגופן ספאמים וחברות השקעות…) Rona Yahav טל דואניאס קווים ומחשבות

💙💙ובעיקר – תודה לכם, קהילת קווים ומחשבות היקרה, מי שכאן איתנו, כי יש לו הפרעת קשב או כי הוא חי או מלווה אנשים עם ADHD, ברמה המקצועית או האישית.

**אתם לא רק הסיבה שאנחנו כאן – אתם הלב. הכוח. וההשראה.**
**ה"למה" שלנו ברור לנו** – אנחנו כאן ביחד כדי להאיר,
כדי להפסיק לקרוא לזה “בעיה של ילדים שלא מקשיבים”,
כדי להבהיר שזו הפרעה נוירו־התפתחותית, מורכבת, שנמשכת לאורך כל החיים
ופוגעת בכל תחום: בלימודים, בשעות הפנאי, בעבודה, בזוגיות, בתפקוד היומיומי
וכדי להראות שזה לא גזירת גורל – שיש כלים, יש אפשרויות, ויש תקווה.
**את ה"איך" שלנו אנחנו מפתחות כל הזמן**
בעשייה שלנו בעמותה, אנחנו נוגעות בכל מקום שיש בו צורך:
פיתוח קורסים דיגיטליים , השתלמויות, הכשרות, הובלת מיזמים ברמה הארצית,
מנהלות קהילות חיות, תומכות ותוססות, (לפעמים גם קצת רועשות, אבל תמיד בקטע טוב).
כותבות תכנים בגובה העיניים, מפתחות כלים חינוכיים,
אנחנו פועלות בתוך בתי הספר, באקדמיה, בשוק העבודה, במערכת הבריאות –
וגם – ואולי בעיקר – בבתים, בתים שבהם יש מישהו שמתקשה, שלא מצליח להסביר למה,
שמרגיש שהוא “אחר” – **ואנחנו כאן כדי לומר לכם: אתם לא לבד.**

השפה שלנו משתנה לפי צרכי הקהל – אבל הערכים תמיד נשארים:
כבוד, נגישות, מקצועיות, ואנושיות.
**והחלומות שלנו בהירים וברורים**
שנת הבר־מצווה של העמותה היא עוד שלב בהתפתחות שלנו.
בנינו בית יציב, כתובת אמינה ואחראית למען הקהילה,
כבר 13 שנים אנחנו עסוקות בביסוס יסודות איתנים, בנחישות ובהתמדה.
כולנו כבר עייפנו מטרנדים חולפים, מהמבטחות לפתרונות קסם ו"שיטות" חדשות שצצות חדשות לבקרים
(ועולות לכם מלא כסף ).

השנה הזו היא רגע שבו אנחנו אומרות – הגיע הזמן להרחיב את המעגל, לבנות קומות לבית שלנו.
לבנות קהילות עצמתיות, בליווי העמותה, שיש בהן גם שיתוף קשיים, אסטרטגיות וידע, אבל גם בגרות ואחריות אמיתית על המקום שלכם בעולם ועל המילים שנאמרות.

הניצנים כבר החלו לפרוח בקהילות שלנו, שקמו לחיים בסוף שנה שעברה, וזה מצמרר מרוב שזה עוצמתי.
זה הזמן לשנות מדיניות, לפתח שפה אחרת, שפה משלנו – סביב הפרעת קשב ופעלתנות יתר.
אנחנו נעשה את זה בדרך שלנו – לא ברעש, אלא ברגישות, לא בהכרזות, אלא בצעדים אמיתיים.
נמשיך להקשיב, ללמוד, לשתף, ולהזכיר לכולן ולכולם – שהשינוי כבר קורה.

**הכי חשוב – לכם קהילה מדהימה שלנו 💙 תודה לכל מי שהצטרף, הקשיב, כתב, שיתף, הגיב, התרגש, למד.**
הועידה הסתיימה אבל הדרך והעשייה ממשיכות ןאם היית איתנם אתם כבר חלק

שלכם,
איריס שני, מנכ"לית העמותה

מפתחות לחיים

"אני עולה על ההגה ולפעמים חולמ/ת"
"אני מרגיש/ה פרנואיד/ית כי אני כל הזמן מדמיין/ת אנשים מתפרצים לכביש"
"אם אני נוהג/ת ועולה על משהו אני ישר נלחץ/ת ובטוח/ה שדרסתי מישהו"
"אני לפעמים בורח/ת עם המחשבות"
"קרה שכבר כמה פעמים יצאתי מהרכב ושכחתי לגמרי שהוא מונע"
"אני שניה לא שמה לב ונתקע/ת באוטו שנמצא לפני"
"אני כבר חודש שוכח/ת להכניס מים לוישרים של הרכב"

אלו הן אמרות שאני כל הזמן שומעת מאנשים עם הפרעת קשב.
זה נראה כאילו שזה לא שייך….

איך בכלל קשורה הפרעת קשב (ADHD) לנהיגה?
מחקרים מראים שתלמידי נהיגה עם הפרעת קשב לומדים יותר שיעורי נהיגה,
מתקשים לעבור את הבחינה התיאורטית,
באוכלוסיות במצב סוציואקונומי נמוך אף נוהגים ללא רישיון.

כנהגים צעירים הם מעורבים עד פי 4 יותר בתאונות דרכים,
בהשוואה לבני גילם ללא ADHD,
מקבלים יותר דוחות תנועה,
רישיונם נשלל יותר והם חוזרים על אותה עברה שוב ושוב.

אבל יש לנו בשורות טובות:
התערבות נכונה ושיטות לימוד חדשות ישפרו באופן מובהק את ההבנה, ההפנמה, ההתנהלות והנהיגה.
בימים אלו אנחנו יוצאים לדרך עם הקורס הדיגיטלי "מפתחות לחיים ע"ש שלמה טירן"
קורס דיגיטלי של תיאוריה ונהיגה בטוחה לתלמידי נהיגה עם הפרעת קשב,
המשלב מתודות לימוד חדשניות, אשר הופכות את התיאוריה המופשטת למעשית ומוחשית.

אתם איתנו? שימו חגורות, יוצאים לדרך!

מפת ישובים בישראל עם כל מורי הנהיגה שמוסמכים לעבוד עם הפרעת קשב!

לומדים נהיגה עם הפרעת קשב – עם מורים שמבינים באמת! 💛🚗
אנחנו שמחים להציג את מפת היישובים בישראל בהם מלמדים מורי נהיגה
שעברו את ההשתלמות של קווים ומחשבות ולמדו להעביר שיעורי נהיגה
מותאמים, קשובים ומכילים לאנשים עם הפרעת קשב.
זו הזדמנות מדהימה ללמוד נהיגה בסביבה שמבינה את הצרכים הייחודיים שלכם, עם מורים שמקבלים אתכם כפי שאתם.
תודה רבה לחברת מגדל על התרומה ושיתוף הפעולה המרגש, שבזכותם אנו יכולים להציע את הכלים וההכשרה החשובים הללו למורים ולהפוך את חוויית הלמידה לנגישה יותר.
היכנסו למפה, מצאו את הישוב שלכם – אתם שם? פנו אלינו כדי לדעת אילו מי מורה הדרך החדש שלכם!
אם כבר למדתם עם מורה כזה – נשמח לשמוע איך היה,שתפו אותנו! 💛
למפת הישובים שלנו לחצו > מורי נהיגה מוסמכים 

לקראת יום הזיכרון

השבוע, אני עוצרת לרגע.
כי יש רגעים שחייבים לעצור בהם.
רגעים שבהם המילים לא מספיקות,

והלב – מרגיש כל מילה.

יום הזיכרון השנה מגיע כשהכאב טרי, פתוח, חסר מנוחה.
מאז ה־7 באוקטובר, כולנו קצת אחרים.
השכול כבר לא נמצא רק "אצל אחרים" – הוא בבית, ברחוב, בלב של המדינה.
אנחנו זוכרים את הנופלים, את גבורתם, את חייהם שנגדעו.
אבל אנחנו גם רואים את אלה שנשארו – ההורים, האחים והאחיות, החברים, הילדים.
את כל מי שמנסה לחזור לשגרה – אבל מגלה שאין באמת שגרה אחרי כאב כזה.
השבוע, שוחחתי עם אמא שכולה, שבנה נהרג במערכה האחרונה.
היא דיברה על השתיקה. על הבדידות. על ההצפה של הזיכרונות.
ועל איך הכל – כל דבר קטן – נהיה כל כך קשה.
הקשבתי לה וחשבתי על חברי הקהילה שלנו, אלו שמתמודדים עם הפרעת קשב.
כי ביום כזה, כל גירוי – כל קול, כל תמונה, כל תזכורת – מקבל עוצמה אחרת.
הקושי לווסת רגשות, להסביר מה מרגישים, להתרכז – מתעצם פי כמה.
והכאב? הוא מסתובב בין הגוף לנפש, בלי פילטר, בלי מנגנוני הגנה.

יש כאלה שיתנתקו. יש כאלה שיתפרצו. יש כאלה שייראו רגועים – אבל בפנים, סוערים.

ביום הזה, אני מזמינה את כולנו להרחיב את המבט.
לא רק לזכור את אלה שאינם, אלא גם להבחין באלה שכן – שנושאים את הזיכרון בכל צעד.

ולתת מקום גם לאלה שביטויי האבל שלהם נראים אחרת. שמתמודדים עם הפרעת קשב, עם עומס רגשי, עם קושי לבטא – אבל מרגישים, חזק, עמוק, כל הזמן.

ביום הזיכרון –
תסתכלו מסביב.
אולי מישהו זקוק שתהיו פשוט שם – בלי מילים, רק נוכחות.
אולי מישהו צריך שתבינו שההתפרצות היא לא חוסר כבוד – היא סערה שקשה להכיל.
אולי מישהו מנסה לתפקד, אבל הלב שלו לא פנוי.
ביום הזה – וגם ביום שאחריו – נזכור את כולם.
ונשתדל, יחד, לבנות חברה שמבינה. שמכילה. שלא שופטת.
חברה שיודעת – שלפעמים, זיכרון הוא לא רק טקס. הוא מציאות יומיומית,
שצריך לשרוד אותה. לפעמים, שנייה בכל פעם.
שלכם,
איריס שני
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות

הזיכרון ההיסטורי של השואה

מאז ה-7 באוקטובר, אנו חווים את הזיכרון ההיסטורי של השואה בצורה קשה ומורכבת יותר.
המלחמה לא רק ממיפה אותנו בפחדים, חששות ושאלות, אלא גם מעלה את הרגישות שלנו כלפי זכרונות מהעבר של העם שלנו אותם אנחנו לומדים להכיל.

התקופה הזאת, במיוחד יום השואה, הם לא רק יום של זיכרון, אלא גם יום שבו אנחנו מתמודדים עם רגשות מטלטלים – כאשר כל סיפור על כאב, אובדן והתמודדות מרגיש קרוב יותר מאי פעם.

אמא אחת שיתפה איתי משהו שנראה לי שיכול לגעת ולעזור לכולנו –
"כל שנה אני מתמודדת עם הקושי של ימי הזיכרון. כל שנה אני לא רוצה לצאת מהבית ולפגוש אנשים כי אני עצובה וקשה לי לחשוף את עצמי, מצב הרוח שלי נוראי והעיניים שלי נפוחות מדמעות.
לפני שנה ביום השואה, קמתי בבוקר, התארגנתי, התלבשתי, שתיתי קפה והדלקתי את הטלוויזיה.

איזו טעות – בדיוק הייתה תכנית שבה ספרו שתי אחיות על מה שעברו במלחמה, ישבתי מרותקת.
מיד אחריהן החלה תכנית על סיפורו של ילד קטן ששרד את המחנה בזכות חייל רוסי. נמלאתי עצב עמוק. הרגשתי שאני דומעת מכל מילה, מכל סיפור.
התחושה שלי הייתה שאני רוצה לצלצל לעבודה ולהודיע שאני לא מרגישה טוב ולא אגיע היום. הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם עוד סיפורים כשאני בעבודה ואנשים לצדי ואני לא יכולה לעצור את הדמעות.
בסוף הלכתי, אני אחראית ואני יודעת שאלו קשיים שמלווים אותי תמיד ומתפקידי ללמוד להתמודד איתם ולהתגבר עליהם.
והנה השנה, יום השואה מתקרב והבן שלי כבר הודיע לי שהשנה הוא רוצה להישאר בבית, הוא לא רוצה ללכת לביה"ס בימים של הטקסים – יום הזיכרון, יום השואה, יום העצמאות".
"כל פעם שאני הולך לטקסים בביה"ס אני מתרגש ויורדות לי דמעות וכדי שלא יצחקו עליי אני מדבר או מסתובב ולא מצליח להישאר לעמוד בשקט, ואז המורה כועסת עליי ובמקום להבין שאני עצוב היא צועקת עליי.
תמיד זה קורה לי כשמספרים סיפורים עצובים, הדמעות יורדות לי מעצמן ואני לא שולט בזה והחברים הרבה פעמים צוחקים עליי בגלל זה".

"הרגשתי שאני כל כך מבינה אותו, אני רוצה לשחרר אותו מההתמודדות הקשה הזאת שאני כל כך מכירה. אני רוצה שהוא יידע שמותר לבכות, מותר וצריך להביע רגשות.
אני יודעת שהתפקיד שלי כאמא הוא להכין את הילד שלי לחיים שבהם יש גם דברים מרגשים וגם דברים קשים, ומתפקידי לתת לו כלים ודרכים להתמודד איתם".
אני רוצה לתת לכם מספר אפשרויות כדי לשרוד את היום הזה טוב יותר:

1. לעמוד מאחור בזמן הטקס – כדי שלא כולם יראו אם הוא דומע.
2. להרכיב משקפי שמש – אם הטקס בחוץ.
3. לקחת כדור לחיץ ליד – שיהיה לו במה להתעסק בזמן הטקס.
4. לשוחח עם המורה – ליידע אותה על הקושי כדי שתעזור ברעיונות משלה – לדוגמה, לתת לו תפקיד בטקס, כדי שיוכל להיות בפעולה ולא שקוע בתוכן.
5. לתרגל ביחד דמיון מודרך, מדיטציה, מיינדפולנס כדי לדעת להתמודד טוב יותר עם תחושת עצב.
חשוב לדעת להתמודד עם חולשה ועם הביטויים שלה.

חשוב לחזק את הילדים ולתת להם לגיטימציה לבטא את הקושי – כי כשהם חזקים, הם יכולים לבטא את הרגשות שלהם ולעמוד מול החברים ולומר "קשה לי".

שלכם, איריס שני