אנחנו יודעים שהפרעת קשב היא לא רק אתגר – היא מכלול של כישרונות, יכולות ויתרונות..

חשוב שנייצר עבורם את הרמפה, ע"מ שיוכלו להביא לידי ביטוי את הייחודיות שבהם.

אנשים עם ADHD מביאים איתם חשיבה חדשנית, אנרגיה בלתי נגמרת, רגישות גבוהה ויכולת לפתור בעיות בדרכים שאחרים כלל לא חושבים עליהן. הגיע הזמן להסתכל על הפרעת קשב דרך עדשה אחרת – דרך החוזקות.

אז איך מזהים ADHD בגישה חיובית? הנה כמה מהמאפיינים הבולטים שמרכיבים את הייחודיות של אנשים עם הפרעת קשב:

חשיבה מהירה ואינטואיטיבית – אנשים עם ADHD קולטים מידע במהירות, מחברים בין רעיונות בצורה מבריקה ומוצאים פתרונות יצירתיים בזמן שיא.

יצירתיות פורצת גבולות – היכולת לראות דברים אחרת, ליזום, ליצור ולהביא רעיונות שלא חשבו עליהם קודם.

יכולת אלתור וגמישות מחשבתית – היכולת להסתגל לשינויים, להגיב במהירות ולמצוא פתרונות במקום שבו אחרים נתקעים.

אינטואיציה רגשית ויכולת חיבור לאנשים – רגישות גבוהה לזולת, אמפתיה עמוקה ויכולת לבנות קשרים
משמעותיים.

אנרגיה, חיוניות והתלהבות – כשמשהו מעניין אותנו, אנחנו נותנים את כל כולנו. התלהבות היא כוח שמניע אותנו קדימה.

יכולת למידה מהירה ועניין אינסופי – סקרנות בלתי נגמרת שמובילה אותנו ללמוד, לחקור ולגלות.

חשיבה אסטרטגית וראייה רחבה – היכולת לראות את התמונה הגדולה, לחשוב מחוץ לקופסה ולהוביל מהלכים.

הומור, חדות מחשבתית ויצירתיות – היכולת לזהות את הצד המצחיק בחיים, לשעשע אחרים ולמצוא פתרונות מפתיעים.

יכולת לפעול תחת לחץ ולהגיע לשיאי ביצוע – כשצריך, אנחנו יכולים להוציא מעצמנו יכולות מדהימות בזמן קצר.

תעוזה וסקרנות אין-סופית – הרצון ללכת למקומות חדשים, לנסות, להעז ולפרוץ גבולות.

בקהילת קווים ומחשבות אנחנו יודעים שהדרך להצלחה היא אישית – ואין רק נתיב אחד שמתאים לכולם. אנשים עם ADHD הם חוקרים, יוצרים, מובילים ומחדשים. אם אתם מזדהים עם הדברים האלו – אתם במקום הנכון.

היא לא התכוונה להיות פילוסופית. היא פשוט אמרה את האמת שלה, כמו שהיא – יש אנשים שלא מצליחים להתרכז בקריאה, אחרים מתקשים להתרכז במשימות, אבל היא? היא לא מצליחה להתרכז בלישון.

וזה לא כי היא לא עייפה, להפך!

היא מגיעה לסוף היום מותשת, גמורה, עם תחושת ריק שאומרת שהגיע הזמן לכבות את הכול.

אבל אז, במקום לשקוע בשינה, הראש שלה מתחיל להתמלא ברעשים.

מחשבות מתרוצצות כמו ילדים חסרי מנוחה.

זיכרונות מהיום קופצים בלי הזמנה.

פתאום היא נזכרת בשיחה שלא נסגרה טוב, במבחן שצריך ללמוד אליו, במשפט שאמרה אתמול ושהיא לא בטוחה איך הוא התקבל.

הרגליים זזות. הידיים מחפשות משהו להתעסק איתו.

ואני יושבת מולה ומהנהנת, אני מבינה, כל כך מבינה.

למה זה קורה?

\

הפרעת קשב היא לא רק עניין של "לא להתרכז בכיתה" או "לא לזכור לעשות שיעורי בית"

היא נמצאת גם במקומות שאנחנו לא תמיד חושבים עליהם – כמו המעבר הזה בין ערות לשינה.

למוח שלנו קשה לעבור מצבים. אנחנו מתקשים לעבור מהתנהלות ביום סוער ומלא אינטראקציות, למצב של שקט והאטה.

בנוסף, וויסות פנימי זו משימה לא פשוטה עבור אנשים עם הפרעת קשב. מערכת העצבים שלנו פועלת אחרת, וזה אומר שלוקח לנו יותר זמן להוריד הילוך ולהיכנס למצב של רוגע.

אצל חלקנו זה מתבטא בתנועה בלתי פוסקת במיטה, אצל אחרים זה במחשבות טורדניות שלא מרפות.

וזה לא רק עניין של הרגלים, מחקרים מראים שאנשים עם הפרעת קשב חווים עיכובים בהפרשת מלטונין, הורמון השינה הטבעי של הגוף.

זה אומר שהשעון הביולוגי שלנו דוחף אותנו להירדם מאוחר יותר – ואנחנו משלמים על זה למחרת בבוקר.

אז איך בכל זאת אפשר להירדם?

אני לא מאמינה בפתרון קסם, אבל אני כן יודעת שיש דברים שיכולים להקל:

טקס שינה קבוע – המוח שלנו אוהב שגרה, גם אם הוא לא תמיד מודה בזה. פעולות קבועות לפני השינה (מקלחת חמימה, קריאה, מוזיקה שקטה) מאותתות לגוף שזה הזמן להאט.

צמצום מסכים – האור הכחול מעכב את הפרשת המלטונין, אז כדאי להרחיק את הטלפון לפחות חצי שעה לפני השינה.

הרפיות ונשימות – תרגילים פשוטים של נשימה עמוקה יכולים לעזור למערכת העצבים להירגע ולשלוח איתותים לגוף שהגיע הזמן לנוח.

כתיבה לפני השינה – אם המחשבות רצות, אפשר לתת להן לצאת על דף. לפעמים זה בדיוק מה שצריך כדי לשחרר אותן.

חמלה עצמית – לא להילחם בשינה בכוח, אם היא לא מגיעה, לא להוסיף לחץ.

לעצום עיניים עצומות זה הצעד הראשון.

לזכור שזו לא אשמתנו, זה לא כישלון, המוח שלנו עובד אחרת, אבל הוא גם יצירתי, מבריק ומלא בעוצמות. לפעמים, דווקא בלילות האלה, בתוך הערות הלא נגמרת, נולדים הרעיונות הכי גדולים.

ואולי, במקום להילחם בזה, אפשר פשוט לקבל שזה חלק מהדרך שלנו – ולמצוא את הדרך שעובדת לנו.

הנה כמה דילים גאוניים ששינו לי ולחברים שלי את החיים של אנשים:

"אני אעיר אותך, אתה תסיע אותי!" – לא מצליחה להתעורר בזמן? חבר שיתקשר עם שיחת טלפון שתעיף אותך מהמיטה – "קומי מהר, או שאני שולח לך תמונות של חשבון הארנונה!"

"אני אעזור לך לסדר את הארון, את תכיני לי צהריים" – סידור ארון זה לא בשבילי, אבל לסדר למישהו אחר – פתאום זה קל. ואז אני מכינה לו צהריים כי הוא עוזר לי לסדר.

"אני אזכיר לך לקחת את הילד מהגן, אתה תזכיר לי את כל שאר החיים שלי" – כל יום הילד מזכיר לי שיש לי אחריות. אבל אם יש חבר שיתקשר 5 דקות לפני האיסוף ויזכיר לי, זה מציל אותי.

"אני אסדר לך את הבלאגן בבית, אתה תעזור לי לסיים את הדוח" – כל דבר שדורש יותר מ-10 דקות של ריכוז זה מאבק. אז חבר/בן זוג מחליף איתי משימות – הכל מסתדר.

"אתה תקבע איתי פגישה, אני אדאג שבאמת נגיע" – אנחנו מצוינים בקביעת פגישות, אבל בהגעה – לא תמיד. אז דיל: אחד קובע, והשני דואג שזה יקרה.

אז תודה על השיתוף, אני תמיד אשמח לקבל שיתופים נוספים מכם, אני חושבת שהרעיונות שעלו כאן מדהימים.

שלכם,

איריס שני, מנכ"לית העמותה.

מיומנו של גבר עם הפרעת קשב: אהבה זה לא רק פרפרים.

פעם חשבתי שאהבה היא כמו בסרטים – מבט אחד, פרפרים בבטן, וכל השאר פשוט מסתדר,

ואז גיליתי שבחיים, בטח כשיש לך הפרעת קשב, אהבה היא הרבה יותר מורכבת.

אני אוהב חזק. כשאני בתוך זה – אני כולִי שם. מתלהב, מתרגש, שולח הודעות אקראיות באמצע הלילה כי פתאום חשבתי על משהו שמזכיר לי אותך. קונה מתנות בלי קשר לתאריך, מפציץ במחוות גדולות, אבל גם… שוכח ימי נישואין, קובע פגישות על התאריך של הדייט שתכננו חודש מראש, ומתבלבל בין מה שנאמר במציאות לבין מה שרק רציתי להגיד.

אני אוהב בעוצמה, אבל לפעמים אני שוכח שהאהבה נמצאת גם בפרטים הקטנים – בהקשבה עד הסוף, בזכירת הדברים שהם חשובים לה, בעובדה שבני זוג לא אמורים להיות "פרויקט" חדש ומסקרן שמוחי יזנק אליו ואז ידלג הלאה. אני לומד, כל יום מחדש, לא רק לאהוב אלא גם לשמור על האהבה.

הפרעת קשב עושה אותי לאדם שמביא המון תשוקה למערכת יחסים. אני סקרן, רוצה לגלות, לחקור, להבין. אני רואה את העולם קצת אחרת, וזה אומר שאני גם רואה את בת הזוג שלי אחרת – רואה בה דברים שאולי אחרים לא שמים לב אליהם. אבל זה גם אומר שאני צריך לעבוד חזק כדי לא לאבד ריכוז כשהיא מדברת על משהו שחשוב לה, לשים תזכורות כדי לא לשכוח דברים קטנים, להילחם בעצמי כדי לא לתת למוח הקופצני שלי להוביל אותי למקומות אחרים כשהלב שלי יודע בדיוק איפה הוא צריך להיות.

אז למי שאוהבת גבר עם הפרעת קשב – תודה.

תודה שאת מבינה שלא שכחתי כי אני לא אוהב, אלא כי הראש שלי פשוט מתנהל אחרת.

תודה שאת מזכירה לי דברים בלי להתעצבן, שאת יודעת שאני יכול להיות קצת כאוס אבל תמיד איתך בלב.

ולכל הגברים עם הפרעת קשב שאוהבים – זכרו שהפרעת קשב היא לא תירוץ, היא רק דרך אחרת לאהוב.
וזה בסדר לשים תזכורות לאירועים חשובים, להכריח את עצמנו להקשיב, ולהבין שאפילו אם שכחנו לקנות פרחים, לפעמים מספיק פשוט לעצור, להסתכל עליה ולהגיד לה: אני רואה אותך, אני כאן, אני אוהב אותך

אתם לא לבד. כשאתם מרגישים שהיום יצא משליטה – זכרו, זה רק רגע אחד ביום שלם של אהבה.

אתם מספיק טובים. גם אם לפעמים נדמה שלא, אתם ההורים הכי טובים שהילדים שלכם יכלו לבקש.

אתם רואים דברים שאחרים מפספסים. את הקסם שמסתתר מאחורי אי-הקשב, את הניצוץ בעיניים כשהם מצליחים, את הדרך הייחודית בה הם מבינים את העולם.

אתם כוח. אתם היסוד, היציבות בתוך הסערה, הדוגמא החיה לכך שאפשר לגדול, להתפתח, ולהפוך אתגרים לכוח מניע.

כמה רעיונות קטנים להפוך את היום הזה למיוחד:

כתבו לכל בן משפחה משהו שהוא עושה מצוין – לעיתים קרובות אנחנו שומעים על מה קשה, בואו נחזק את מה שטוב!

קחו רגע לשחק יחד – משחק קופסה, פעילות יצירה, או אפילו ריקוד ספונטני בסלון יכולים להפוך כל יום לקסום.

כתבו את "הספר של המשפחה שלנו" – כל אחד מוסיף זיכרון או רגע מצחיק משלו.

בחרו יחד "מילת קסם" שתעזור ברגעי מתח – מילה מצחיקה או מסקרנת שתסמן שצריך רגע לעצור ולנשום.

צרו "פלייליסט משפחתי" – שירים שכל אחד אוהב ושיר מיוחד שיזכיר לכם כמה אתם מחוברים יחד.

כתבו לעצמכם מכתב קטן לעתיד – מה הייתם רוצים לזכור על הרגעים היפים שביחד?

ביום הזה, תעצרו רגע, תסתכלו על המשפחה שלכם, ותזכרו – היא לא צריכה להיות מושלמת. היא רק צריכה להיות שלכם.

אתם אהובים, אתם חשובים, אתם מדהימים.

שלכם,

איריס שני, מנכ"לית העמותה.