איך נייצר עוגנים שיסדרו לנו את היום

אין ספק שהחיים מזמנים לנו הרבה אתגרים, ורבים מאיתנו – במיוחד אלה שמתמודדים עם הפרעת קשב – חווים איך כל שינוי קטן יכול לערער את תחושת הביטחון.
אבל יש משהו שאפשר לעשות, כדי לייצר שקט ולשמור על יציבות: רוטינות! רוטינות! רוטינות!
רוטינות יומיות משמשות אותנו כמו עוגן שמחזיק אותנו, הן מספקות מסגרת קבועה, גם בתקופות מאתגרות.

אז איך נייצר רוטינות קטנות שבאמת יכולות ללוות אותנו לאורך היום ולתת לנו את העוגן שאנחנו צריכים?

🩷צחצוח שיניים בבוקר ובערב – הפעולה הזאת שכולנו צריכים לעשות, מספקת מסגרת ברורה לשני רגעים חשובים ביום – ההתחלה והסיום שלו.

🩷שתיית כוס מים ברגע שמתעוררים – מחווה קטנה שמסמלת "בוקר טוב" לגוף שלנו. זה מרענן, מעורר, ונותן לגוף את הדחיפה הראשונית ליום חדש.

🩷לקיחת ויטמינים או תרופות בשעה קבועה ביום, כבר מייצר לנו שגרה נוספת ושמירה על הבריאות שלנו – שגרה זו לא רק מטפלת בנו פיזיולוגית אלא גם מעודדת תחושת אחריות ודאגה עצמית.
זה יכול להיות תמיד אחרי ארוחה מסוימת ביום, או לפני השינה כדי שהפעולה תהיה חלק מהסדר הקבוע שלנו במהלך היום.

🩷סידור המיטה בבוקר – כן, מדובר בדבר קטן, אבל יש משהו קסום בסידור המיטה שמסדר גם את הראש. כשאנחנו יוצאים מהבית בבוקר ומשאירים אחרינו מיטה מסודרת, אנחנו יוצרים תחושה של שליטה והישג קטן שכבר השגנו על הבוקר.

🩷עשר דקות לסדר ולארגן את המרחב לפני שהולכים לישון – ערב הוא זמן טוב להניח חפצים במקומם, לקפל בגדים או לסדר ניירת. פעולה כזו עוזרת לנו לסיים את היום בתחושה שהמרחב שלנו מסודר ומוכן לבוקר חדש.

🩷זמן מיוחד לרגע עם עצמנו – אפשר לסמן את הרגע הזה בבוקר עם קפה או תה, זמן קטן עם עצמנו שמכין אותנו ליום. בערב זה יכול להיות זמן קטן לרגיעה – לשים מוסיקה שאנחנו אוהבים, לקרוא פרק בספר, או לעשות נשימות עמוקות, מה שמתאים לנו.

🩷מקלחת בערב – דרך נהדרת לנקות את העומס של היום ולהירגע. זה מסמן לנו את סיום היום, מעביר אותנו למצב של שקט ומכין לשינה טובה.

🩷כתיבת כמה מילים בסוף כל יום – אם אפשר, נסו לכתוב כל ערב שתי דקות על איך עבר היום. זה לא חייב להיות מפורט, אבל זה עוזר לנו להבין מה חווינו, לשחרר מחשבות, וגם לשים לב לכל ההישגים הקטנים שעברו עלינו.
רוטינות קטנות כאלה הן יותר מעוד משימה ביומן; הן אבני הדרך הקטנות שמזכירות לנו שגם אם יש כאוס מסביב, אנחנו יכולים לחזור לרגעים של יציבות וביטחון. במיוחד בתקופות של שינויים – כשעוברים דירה, מתחילים עבודה חדשה, או פשוט חווים יום עמוס – הרוטינות האלה מספקות תחושה שממשיכה להיות שם.

אני מזמינה אתכם לבחור רוטינה אחת או שתיים ולנסות להתמיד בהן במשך כמה ימים. בואו נראה איך גם פעולה קטנה יכולה לתת הרבה כוח לאורך היום.

להגיע בזמן – על האתגר המתמשך

להגיע בזמן.
זה תמיד נראה כמו משימה פשוטה, אבל עבורנו – זה אתגר מתמשך.
למרות ההשתדלות והמאמצים, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מתנצלים על האיחור, מתמודדים עם מבטים לא נעימים, או מוותרים על המקומות הכי טובים שהזמנו מראש.

ניסינו הכול – להזיז שעונים, תזכורות בטלפון, ואפילו לתכנן את הזמן בקפדנות – אבל זה פשוט לא עובד.
היינו רוצים להגיע לפני כולם ולא לספוג את מבטי ההאשמה מהנוכחים,
היינו רוצים שהילד שלנו יהיה הראשון בגן ויוכל לבחור לעצמו את המשחקים.
לא היינו רוצים להיות אלה שמודיעים להם שהאירוע מתחיל חצי שעה יותר מוקדם כי אולי ורק אולי פעם אחת נגיע בזמן וגם אז אנחנו לא מגיעים בזמן!
תמיד אנחנו רואים הצגה לא מההתחלה, אנחנו קונים את הכיסאות במקומות הכי טובים – באולם ובמרכז, אבל בגלל שאנחנו מאחרים לא נותנים לנו להיכנס למקומות שלנו ואנחנו נאלצים להיכנס למקומות אחרים בשורה האחרונה.
משם אנחנו רואים את האחרים נהנים מצפייה בהצגה / קונצרט / אופרה במקומות המושקעים והיקרים שקנינו.
בזמן, בזמן, בזמן ואנחנו בכלל בזמן אחר או כפי שכולם אומרים "ללה לנד".

וכן, קשה לנו.
כל העצות כבר נוסו, זה לא שהתעצלנו – שמנו תזכורת בטלפונים הניידים, הזזנו את השעון חצי שעה קדימה, כל היומן שלנו זז חצי שעה קדימה וזה לא עוזר.
לפעמים יש תחושה של פגיעה, משום שאנחנו משתדלים, איכפת לנו, אנחנו עושים מאמצים, אבל אף אחד לא שם לב להשתדלות, כולם רואים רק תוצאות.
כשאנחנו מצליחים פעם אחת לעמוד בזמן, אנחנו חוטפים את הצחוקים וההעלבות – "סוף סוף!",
"מה קרה?", "נפלת מהמיטה?", "כיבו לך את המזגן?", "היה לך קר בבית?", ואז אנחנו שוב במרכז העניינים ולא באופן חיובי, אלא שוב נושא לצחוק של הסובבים אותנו.
הכי חשוב להבין מה מתאים לך:
אספתם במהלך השנים הרבה מאוד כלים – חלקם עבדו, חלקם לא.
בואו תתמקדו בכלים שעבדו לכם, בהצלחות שלכם.
תאמצו את מה שעוזר "לכם" ואיתו תתחילו להתנהל ברוטינה קבועה. כל פעם השתמשו ושפרו את מה שעובד לכם.
אל תתנו לסביבה לתת לכם להפחית מההצלחות שלכם.

זכרו:
תחגגו את ההצלחות הקטנות כדי לתגמל את עצמכם על המאמץ שעשיתם.
שלכם,
איריס שני

קבלת זכויות והתאמות באקדמיה

קבלת זכויות והתאמות באקדמיה יכולים להיות מאוד מורכבים לסטודנטים עם הפרעת קשב.
אבל, חשוב שתדעו שבזכות ההתאמות תוכלו להצליח בלימודים ולצלוח את התקופה הלא פשוטה הזאת שבה אתם צריכים להתמודד עם חובות אקדמיות רבות.
אז זו לא בושה לבקש, וחשוב שתדעו מה מגיע לכם
וכאשר תקבלו את הכלים המתאימים (כלומר, את ה"רמפה") תהיה לכם את האפשרות להצליח ולהביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שלכם.

לא מזמן פגשתי סטודנטית שבמשך שנים התמודדה עם הפרעת קשב שיצרה אצלה הפרעת למידה.
היא לא הצליחה להתמודד אקדמית ולסיים את התואר.
היא בכלל לא ידעה שיש מרכז תמיכה באקדמיה שבה היא למדה, או שהיא יכולה לקבל התאמות, להשאיל כלים שיוכלו לעזור לה, היא לא ידעה שיש את נושא ההתייחסות להפרעת קשב באקדמיה בכלל…

רק לאחר פגישה מקרית, היא למדה שהיא יכולה לקבל התאמות בזכות האבחונים שיש לה והיא פנתה למרכז התמיכה ומשם, כבר הדרך הייתה הרבה יותר קלה.
הסיפור שלה הוא רק אחד מתוך רבים שממחיש עד כמה הנגשת המידע היא הכרחית.

טיפים לכל מי שחווה את האתגר:

1. חפשו את מרכז התמיכה באקדמיה שבה אתם הולכים ללמוד.
לעיתים קשה לגשת לבד, אז חפשו דמות שתעזור לכם לעשות את הצעד הראשון – חבר, איש מקצוע וסטודנטים ותיקים יכולים לכוון אתכם בתהליך קבלת ההתאמות.
* מרכזי התמיכה במוסדות מציעים סיוע מותאם, כולל ליווי אישי וכלים ללמידה.

2. תוודאו שיש לכם את המסמכים / אבחונים עדכניים כדי שתוכלו לקבל את ההתאמות כפי שהומלץ באבחון שלכם.

3. כדאי לדעת את הזכויות שלכם – קחו רגע לעיין במידע על התאמות ודרכי סיוע, כמו בדף שעמותת קווים ומחשבות הכינה יחד עם "כל זכות" > https://go.kolz.org.il/40qgaz

4. שיתוף עם אחרים עוזר להתגבר על אתגרים ולהרגיש שאתם לא לבד.
גם לנו יש אחת כזאת בוואטסאפ > https://chat.whatsapp.com/HwZf6wvC3BI749VOIl9kI6
אם יש לכם שאלות או שאתם מרגישים שהזכויות שלכם לא מתממשות כמו שצריך,
אנחנו כאן בשבילכם!

שלכם,
איריס שני מנכ"לית העמות

מתארגנים לשנת לימודים אקדמאית מוצלחת!

השנה האקדמית מתחילה ממש בעוד כמה ימים, וזה הזמן להתארגן בצורה שתעזור לכם – במיוחד אם יש לכם הפרעת קשב (ADHD).

הנה 8 טיפים פשוטים וברורים שיעזרו לכם להצליח ולשמור על פוקוס במהלך השנה:

✔️ שיטת פומודורו – טכניקה יעילה לניהול זמן: לימדו בבלוקים קצרים של 25 דקות עם הפסקה של 5 דקות ביניהם. זה עוזר לשמור על ריכוז ולהימנע מהתשה.

✔️ מיינדפולנס (קשיבות) – התחילו את היום עם תרגול קצר של נשימות עמוקות או מדיטציה קצרה. זה עוזר להירגע ולהיכנס ליום הלימודים ממקום רגוע וממוקד.

✔️ תזונה נכונה – מה שאתם אוכלים משפיע על הריכוז והאנרגיה שלכם. דאגו לאכול מזון בריא ומאוזן, כמו חטיפים עם חלבון ופירות, שיעזרו לכם להישאר ערניים לאורך היום.

✔️ סדר עדיפויות – רשמו רשימת מטלות לפי סדר חשיבות. תתמקדו בדברים החשובים קודם כדי לא להרגיש מוצפים.

✔️ קבוצות למידה – לפעמים למידה עם חברים יכולה להקל. הלמידה המשותפת לא רק עוזרת להבין את החומר, אלא גם מספקת תמיכה רגשית ותחושת שייכות.

✔️ תמיכה רגשית – אם אתם מרגישים לחוצים או מוצפים, אל תהססו לפנות למישהו –חבר, יועץ או מרצה. זה חשוב מאוד לעבור את התקופות הקשות עם תמיכה.

✔️ טיפול תרופתי – למי שמשתמש בטיפול תרופתי, חשוב לשמור על רצף ולהתייעץ עם הרופא המטפל אם יש שינויים בתחושות.

✔️ סכמו בצורה פשוטה – השתמשו בשיטות חזותיות כמו דיאגרמות ואל תשכחו למצוא את הAI שהכי יעזור לכם.

לפוסט המלא שלנו על AI לסטודנטים> https://www.facebook.com/keshev.org/posts/pfbid02hJekcYijcCAsmsA2uJE3dpzP5qdy4CTKYWnjEEEvZZ3s8uAjZyhaB3qznUKtjmeGl

מאחלת לכם הצלחה רבה ושנה מלאה בהישגים, צמיחה ולמידה משמעותית!
זכרו שאתם לא לבד – עמותת 'קווים ומחשבות' כאן בשבילכם בכל צעד בדרך, לייעץ, לתמוך ולעזור לכם להתגבר על כל אתגר. שיהיה לכם בהצלחה! 🌟

למה שוב שכחתי לסגור את הארון?

למה שוב שכחתי לסגור את הארון?
אני אשמח לשתף אתכם בשיתוף של מישהי שדיברתי איתה מנקודת המבט שלה.
לפני כמה ימים נכנסתי הביתה אחרי יום עמוס במיוחד, הנחתי את התיק בכניסה, בעטתי בנעליים לכיוון פינת הנעליים – התיישבתי מול המחשב כדי לשלוח מייל חשוב.
אבל כשניסיתי להתרכז, משהו הרגיש לי מוזר.
הרמתי את הראש ופתאום שמתי לב – הדלת של הארון נשארה פתוחה.
המגירה ליד שולחן העבודה, אותה אחת שחיפשתי בה עיפרון בבוקר, נשארה חצי פתוחה גם היא. אפילו קופסת הקורנפלקס, שכנראה חטפתי ממנה משהו כשיצאתי לדרך, עמדה על השיש במטבח, בלי המכסה שלה.
איך זה קורה לי כל פעם מחדש?
אני לא עצלנית, אני לא עושה דווקא, אני גם באמת רוצה שהבית יהיה מסודר.
אבל ברגע האמת, המוח שלי פשוט רץ קדימה.
הדלת של הארון כבר נשכחה כשחיפשתי את המייל הזה במחשב.
המגירה הפתוחה? לא באמת שמתי לב שהיא נשארה פתוחה, כי כבר הייתי עסוקה בלחשוב על מה צריך לעשות בעוד שעה – זה לא בלגן, זו הפרעת קשב.
עבור אנשים עם הפרעת קשב, יש קושי אמיתי לסגור מעגלים קטנים.
זה לא עניין של בחירה, המוח שלנו קופץ כל הזמן בין משימות, רעיונות ומחשבות.
הוא פשוט משאיר הרבה "פתחים" מאחוריו.
אבל זה לא חייב להישאר ככה…
מה שעוזר לי להתמודד זה קודם כל להכיר בזה.
להבין שזה לא אני – זו הדרך שבה המוח שלי עובד, למשל, פיתחתי לעצמי הרגל קטן:
כשאני מסיימת פעולה, אני עוצרת לשנייה ושואלת את עצמי – "מה עוד נשאר פתוח כאן?"
אם זה הארון – אני סוגרת אותו, אם זה המגירה – אני דוחפת אותה פנימה.
זה אולי לא מושלם, אבל זה עושה הבדל.
ולכם? איך זה אצלכם?
אתם מכירים את זה גם? את הארון הפתוח, את השולחן שלא רואים מרוב ניירות, את המעגלים שנשארים תמיד פתוחים?
אני מזמינה אתכם לשתף איך אתם מתמודדים – ואולי נלמד יחד משהו חדש

שלכם,
איריס שני
מנכ"לית העמותה