לשים GPS על המחשבות שלכם.


המחשבות והרעיונות של אנשים עם הפרעת קשב מגיעים במהירות, הראש עובד שעות נוספות, אבל אין “שמירת מסלול”, אין עוגן.

זו לא בעיה של אינטליגנציה, להפך,לרוב מדובר באנשים חדים, יצירתיים ומלאי השראה.
אבל המוח שלהם מתקשה להחזיק את הרעיון מספיק זמן כדי להפוך אותו לפעולה.
זו תוצאה ישירה של חולשה בתפקוד ניהולי שנקרא זיכרון עבודה (Working Memory)
היכולת לשמור מידע קצר־טווח בראש בזמן שאנחנו משתמשים בו.

מחקרים מראים כי זיכרון העבודה הוא חלק בלתי נפרד ממערכת הוויסות העצמי.
כשאין מספיק דופמין, המידע נופל “מהמסך הפנימי” מהר מדי, ולכן אנשים עם ADHD נראים כאילו הם “שוכחים הכול”, אבל בעצם הם פשוט לא מצליחים לגשת למידע בזמן הנכון.

איך שמים GPS על המחשבות?
הדרך הזאת מתחילה ביצירת עקבות קטנים של זיכרון,
כאלה שמאפשרים למוח לחזור לנקודה שממנה יצא.

איך משאירים עקבות

כתבו בקול.
לא כולם מצליחים לשבת ולכתוב, לפעמים קול עובד טוב יותר מממקלדת.
הקליטו לעצמכם הודעות קוליות קצרות, אפילו של 10 שניות.

*הקול שומר גם את הטון, את הרגש, ואת תחושת הדחיפות.

תנו למחשבות “מקום קבוע”.
אל תסמכו על הזיכרון שיזכור איפה רשמתם.
צרו “חניה” קבועה למחשבות, מחברת אחת, תיקייה אחת, או אפליקציה אחת בלבד.
*מוח עם הפרעת קשב צריך עקביות, לא מורכבות.

תכניסו זמן קבוע לאיסוף עקבות.
פעם ביום או פעמיים בשבוע עברו על כל מה שהשארתם לעצמכם.
*אל תנסו לסדר הכול, רק הקשיבו, קראו, ובחרו דבר אחד שממש חשוב לשמור.

שמרו מחשבות יחד עם ההקשר.
במקום “רעיון להרצאה”, כתבו “רעיון להרצאה על הפרעת קשב, כי ראיתי היום תלמיד שהזכיר לי את זה”.
*ההקשר עוזר למוח לשלוף את המידע מהר יותר.

תעבדו עם הגוף.
כשאתם נזכרים במשהו, תעמדו, תזוזו, תכתבו.
*הקישור בין תנועה לזיכרון משפר משמעותית את אחסון המידע (Embodied Cognition).

תבחרו עוגן מוחשי אחד.
זה יכול להיות צבע, חפץ או מקום שבו אתם “מניחים” את המחשבות שלכם.
*כשיש עוגן קבוע, המוח לומד להתכוונן אליו אוטומטית – כמו GPS פנימי שחוזר לנקודת ההתחלה.

אנשים עם הפרעת קשב לא צריכים GPS חיצוני,
הם צריכים ללמוד איך להשאיר לעצמם עקבות.
עקבות של מחשבות, של כוונות, של רגעים קטנים עם משמעות.

כי בתוך כל רעיון שנעלם, מסתתר פוטנציאל שיכול לשנות משהו.
והדרך לשמור עליו לא עוברת בעוד שיטה מסובכת,
אלא בבנייה עדינה של מערכת שמדברת בשפה של המוח שלכם –
פשוטה, קבועה, ועם לב.

לפעמים ההתמודדות עם הפרעת קשב לא מתחילה בעוד כלי חדש,
אלא בהסכמה לוותר על עודף הכלים.
להפסיק להילחם במחשבות ולפנות מקום למחשבה אחת בכל פעם.


שלכם, איריס שני
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות 

יום בריאות הנפש – כפתור ה"מיוט" שלי

לכבוד יום בריאות הנפש שחל היום אני רוצה להכיר לכם את כפתור ה־Mute שלכם – כדי שיהיה לכם כמה שיותר שקט נפשי, קבלה עצמית והתמודדות יומיומית טובה יותר:

כולנו מוקפים ברעש אינסופי: משימות, הודעות, מחשבות.
כאנשים עם ADHD, הרעש הזה מתנגן בעוצמה כפולה.
הפעם אני רוצה להתייחס לכפתור ה־Mute הפרטי שלנו ועל איך כולנו יכולים לגלות את שלנו.
מה הכפתור שלכם שמשתיק לרגע את הרעש?

השבוע פנתה אלי אישה צעירה וסיפרה לי בדיוק מה קרה לה:
"ישבתי בישיבה ארוכה, באמת רציתי להקשיב. אבל בראש, רעש:
המייל שלא שלחתי, ההודעה שמחכה, מה אכין לארוחת ערב, והאם הילדה זוכרת להביא את הספר מבית הספר.
כל המחשבות האלה מתנגנות ביחד, חזק, בלי עצירה
ואז מישהו פונה אליי בשאלה: אני שם, אבל לא באמת שם. באותו רגע כל מה שרציתי זה כפתור קטן אחד ה – Mute".

הפרעת קשב קשורה לקשיים בתפקודים הניהוליים – היכולת לארגן, לתכנן, ולעכב תגובה.
אחד המרכזיים שבהם הוא עיכוב תגובה (inhibition) – היכולת לסנן גירויים.
אצל מי שחי עם ADHD, המוח לא יודע "להנמיך" רעשים, הכל נכנס בווליום מלא.

במילים פשוטות, אנשים עם הפרעת קשב, נולדים בלי כפתור Mute מובנה וחשוב שידעו לייצר לעצמם את כפתור ה-Mute הפרטי שלהם:
מה יכול להכיל כפתור Mute? לפעמים זו נשימה, לפעמים כתיבה מהירה, לפעמים הליכה קצרה ועוד…
אלו רגעים קטנים שבהם יכולים להחזיר לעצמם את השליטה ומחזירים לעצמם את השקט.
טיפים קטנים ל־Mute בחיי היום־יום
נשימה מודעת – לעצור לשלוש נשימות עמוקות.
רישום מהיר – לכתוב מחשבה מציקה כדי לשחרר את המוח.
עוגן אישי – חפץ קטן שמחזיר אותי לפוקוס.
הפסקת תנועה – הליכה קצרה או מתיחה.
חמלה עצמית – לזכור שזה לא חוסר אכפתיות, זה פשוט המוח שלי שמגיב אחרת.
החיים עם ADHD מרגישים לפעמים כמו הופעה רועשת שלא נגמרת.
אבל כשתמצאו את כפתור ה־Mute שלכם, יהיה לכם קל יותר להיות נוכחים ומודעים יותר.

שלכם, איריס שני,
מנכ"לית העמותה
יש לכם עוד טיפים למציאת הכפתור

כל שנה אותו סיפור – מתכוננים לסוכות

היא שיתפה איתי תוך כדי לחץ החגים שיש לנו עכשיו:
"כל שנה אותו סיפור.
אני עומדת בסלון מול קופסאות הקישוטים הישנות, הילדים מתווכחים מי תלה יותר בשנה שעברה ומי הכין הכי הרבה קישוטים שקיבלו מקום של כבוד בסוכה.
אני מחפשת את השרשראות שקנינו ומגלה שחצי נעלמו והשאר נראות כמו אחרי מלחמה.
באותו רגע הטלפון מצלצל: אמא שואלת “כמה אתם באים בערב חג? ומה את מתכננת לארוחה?”
והראש שלי מתמלא ברשימות: קניות, ארוחה, חופש מהמסגרות, עבודה.
וזה הרגע שבו אני מבינה – אם לא אצור סדר, החג הזה יתנהל לבד."

למה זה קורה?
חופשים ארוכים הם אתגר אמיתי למשפחות עם ADHD.
המעבר החד משגרה יומיומית ללוח זמנים פתוח יוצר בלבול, קונפליקטים ולחץ.
כפי שמסביר פרופ’ ראסל בארקלי (Barkley, 2020), ילדים עם הפרעת קשב מתקשים במיוחד בתפקודים ניהוליים – תכנון, ארגון, ויסות. כשאין גבולות ברורים, זה מתפרק מהר. דווקא יצירת מסגרת פשוטה וברורה בתוך החופש מחזקת את תחושת הביטחון ומורידה התנגדויות.

אז מה עושים בפועל?
לו״ז גמיש – לא מתכננים הכול, אלא בוחרים 3 דברים ליום (למשל קישוט לסוכה, משחק בחוץ, וסידור קטן בבית). השאר פתוח וזה נותן תחושת יציבות בלי להלחיץ.
טבלה חזותית – תלו רשימה בסוכה או על המקרר. הילדים יודעים למה לצפות, ואתם יודעים שלא תצטרכו להמציא כל רגע מחדש.

ארוחת חג בלי לחץ:
היא זוכרת את הפעם שניסיתה: " ניסיתי להכין הכל לבד ובאמצע פשוט נשברתי".

*חלוקת תפקידים: כל אחד מקבל אחריות קטנה (אפילו לקפל מפיות).

*הגבילו תפריט ל- 3-4 מנות פשוטות, לילדים עם ADHD לא דרוש שפע הם זקוקים לפשטות.

*ארגנו את הקניות עם צ׳ק ליסט מודפס, כדי לא לשכוח חצי מהמצרכים בסופר.

פעילויות פשוטות בסוכה ובבית –
לא חייבים מופעי קרקס. הדברים הקטנים עובדים הרבה יותר:

*תחרות קישוטים מהחומרים שיש בבית (עיתונים, קרטונים, בקבוקי פלסטיק).

*“חידון קשב” משפחתי: שאלות מצחיקות על בני הבית (“מי שוכח הכי הרבה מפתחות?”).

*משחק 10 דקות: טיימר על השולחן, משחק קצר (קלפים, פאזל, שיחה). כשנגמר, סיימנו.
הרבה יותר אפקטיבי ממשחק ארוך.

הלב של כולנו כבד השנה, דווקא בגלל זה חשוב ליצור רגעים קטנים של שמחה.
להזמין חבר/שכן, לשיר יחד, להיזכר ש־“ושמחת בחגך” זו לא סיסמה זו דרך להחזיק מעמד.
בסוף, הילדים שלנו לא יזכרו אם הייתה מפה תואמת לכל צלחת, הם יזכרו את השיר ששרנו יחד, את הצחוק כשהקישוט נפל באמצע הארוחה, ואת החוויה של ה"ביחד".

שלכם, איריס שני, מנכ"לית העמותה

יום כיפור – לעצור את הרעש, לתכנן את השקט

כל שנה זה חוזר ערב כיפור, הרחובות מתרוקנים ממכוניות, והילדים עם הניצוץ בעיניים כבר לא יכולים לשבת רגע. “זה היום שלנו! אפשר לרכב חופשי, לשחק בכביש, להרגיש שאין גבולות.”
ואני? אני נקרעת.
מצד אחד רוצה לשחרר, לתת להם ליהנות מהקסם הזה שאין עוד כמותו בשנה. מצד שני – כל הפחדים מתעוררים.
הפחדים הרגילים של כל הורה, מוכפלים פי כמה כשהילדים מתמודדים עם הפרעת קשב.
הם לא רק יוצאים לשחק – הם נמשכים לאתגרים, רצים אחרי כל רעש, שוכחים להודיע שחזרו, שוכחים לשתות מים.
ובשנה הזו, כשברקע יש אזעקות, חדשות קשות ותחושת אי־ודאות מתמשכת – החרדה הזו מקבלת מימד נוסף. ואז הבנתי: אם יום כיפור הוא יום של עצירה, גם אנחנו צריכים לעצור, לא לחכות לבלגן, אלא לתכנן מראש.

איך מתארגנים ליום כיפור עם ילדים עם ADHD?

💙להתחיל כמה ימים מראש, לא ביום שלפני.
לבדוק שהאופניים תקינים (בלמים, גלגלים, שרשרת), שהקסדות מתאימות ושלמות, שהטלפונים והאייפדים עובדים, שהסוללות תקינות. להתארגן גם על אוכל: פירות, ירקות חתוכים, חטיפים מותרים ובקבוקי מים אישיים.

💙ערכת יום כיפור – להכין קופסה קטנה עם משחקי קופסה, חוברות צביעה, קלפים, פאזל חדש או אפילו יצירה פשוטה. כשהילדים יודעים שמחכה להם משהו מעניין בבית, זה מונע שעמום ומריבות.

💙מסדר משפחתי קצר בבוקר – לא נאומים ארוכים.
כל ילד מקבל בקבוק מים, כרטיס עם הטלפון של ההורים ושעה מדויקת לחזור או לדווח. משפט אחד לכל ילד וזהו.

💙סדר יום מתוכנן – שעות משחק בחוץ, חלון זמן משפחתי (ארוחה קלה, סיבוב רגלי ברחוב), ושעת “רגע שקט” בערב. המסגרת נותנת ביטחון לכולם.

💙חוקים בתמונות – שלט ליד הדלת עם ציורים פשוטים: בקבוק קסדה טלפון תזכורת קצרה וברורה הרבה יותר מאלף מילים.

💙תיאום עם חברים – לדבר מראש עם הורים אחרים, לסכם על נקודות מפגש, גבולות זמן וכללים משותפים. אפשר גם לעשות משמרות: פעם הם אצלנו, פעם אצלהם.
זה נותן לילדים תחושת חופש ולנו רגעים של שקט.

💙טקס משפחתי קטן – משהו שחוזר כל שנה: שיחה על השנה שעברה, כתיבת משאלות לשנה החדשה, או סיבוב משפחתי קצר ברחוב. זה נותן ליום משמעות מעבר לרכיבה ומשחקים.

בסוף היום
כשהמכוניות חוזרות לכבישים והרעש הרגיל משתלט שוב, מה שנשאר הוא הידיעה שלא רק עברנו את היום בשלום – אלא גם יצרנו מסגרת ברורה, רגעי ביחד ומשמעות חדשה בתוך שקט מיוחד.
וזה, בעיניי, הלב האמיתי של יום כיפור: לא רק לעצור את המכוניות, אלא גם לעצור את הרעש הפנימי, ולמצוא קצת שקט בלב.

שלכם, איריס שני, מנכ"לית העמותה

שנה טובה ומסודרת – מתארגנים לראש השנה

אחרי שכבר החלטנו עם מי מהמשפחות נחגוג השנה את ערב ראש השנה, קנינו כבר מתנות ואנחנו יודעים מה אנחנו מביאים לארוחה… לא תמיד הילדים רוצים להיות במקום שבו אוכלים את ארוחת החג, ויכולות להיות לכך המון סיבות, למשל: האוכל לא טעים להם, הכיסאות לא נוחים להם, החברה לא נעימה להם, יהיו שם ילדים שתמיד רבים איתם, המולה מעצבנת והרשימה עוד ארוכה.

האמת, אפשר להבין אותם, גם אנחנו היינו באותה סיטואציה לפני כמה שנים.
אנחנו עדיין זוכרים את ארוחות החג עם הדודות המעצבנות.


אז איך משנים את אווירת החג ומנסים להשאיר להם זיכרון נעים מהחג?

קודם כול להקשיב לקשיים שלהם ולהראות להם שאנחנו זוכרים אותם מהחגים הקודמים, ולנסות למצוא פתרונות כדי להקל עליהם.

אנחנו לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו ולא את המאכלים המסורתיים, אבל אפשר להתחשב יותר ולדאוג שיהיו גם דברים שישמחו אותם.
זה לא אומר שנצליח לפתור הכול, אבל גם לא נשחרר אותם מארוחת החג.

אם הארוחה אצלנו, אנחנו אחראים על בחירת המוזמנים. חשוב להזמין גם אורחים שהילדים אוהבים ומתחברים אליהם, ולתאם עם הילדים מראש באילו משחקים הם מרשים לאורחים לשחק ובאילו לא.

אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק לרגעי השעמום, אבל רק כאלה שהם מרשים גם לאחרים לשחק בהם, וכך נמנע אי נעימות.

(באתר העמותה תוכלו למצוא משחקים וחוברת שעשועים המותאמים לערב החג – רק אל תשכחו להדפיס אותם) >https://bit.ly/2JbwYKH

אם אנחנו מתארחים, ננסה גם להיות מעורבים בבחירת המוזמנים, לטובת ילדינו, ונדאג להביא איתנו מאכלים שהילדים אוהבים.

מה עוד אפשר לעשות?

נשתף את הילדים בהכנות – ניתן להם קטע קריאה שיתכוננו עליו מראש, ניעזר בהם בעיצוב שולחן החג, נבקש מהם רעיונות נוספים:

🩷נכין את הילדים למה שצפוי בערב, כמארחים או כמתארחים.

🩷ניתן לילדים משימות במהלך ערב החג, כדי שיוכלו לשחרר קצת את עצמם.

🩷נסדר להם מקום ישיבה נוח שיהיה להם "מילוט" וחברה נעימה.

🩷נדאג שאוכל שהם לא אוהבים, לא יוצב בדיוק ליד הצלחת שלהם.

🩷נלמד אותם ונתרגל איתם נימוסי שולחן. לא נשאיר את זה רק לארוחה עצמה.

חשוב מאוד במהלך כל הערב להתייחס לילדים, לשלוח מדי פעם חיוך, לדבר איתם, לספר עליהם דברים חיוביים, להחמיא להם ולחזק אותם. תנו להם להרגיש שאתם גאים בהם.

התכנו גם לדרך חזרה הביתה – הכינו משהו טעים לדרך, תהיו סבלניים כלפיהם ושימו מוזיקה שכולם אוהבים.

הכנה מראש – מנטלית ופיזית – ושיתוף הילדים בהכנות, יכולים מאוד להשפיע על האווירה בחג ולשפר את ההרגשה של ילדינו וגם את שלנו.

שתהיה לנו שנה טובה.