לכבוד יום הסבים והסבתות הבינלאומי שחל אתמול-
פעם היה נהוג שהנכדים באים לסבתא וסבא להתארח ושם היו הכללים של סבא וסבתא. היה מותר לאכול עוגיות, אסור לקפוץ על הספות, רואים טלויזיה כמה שרוצים. זה היה בילוי של חופש או מחלה ותמיד היה כיף.

היום, יקר יותר לחיות, עמוס יותר כי תמיד לומדים ועובדים, הילדים שלנו כבר לא מסתפקים ב-2 ילדים. אנחנו הסבים והסבתות מגויסים לעזור להם בשגרת היום. וזה אומר שאנחנו באים אליהם הביתה ומחויבים לשמור על כללי הבית שלהם.

על מנת לשמור על מערכת יחסים טובה עם הילדים ובני זוגם, אנחנו מחויבים לשמור על הכללים של הבית שלהם, גם אם הם אינם תואמים את דרכנו החינוכית. הדבר היחיד שאנחנו יכולים, הוא לשוחח עם ההורים על הבדלי הגישה החינוכית. בסופו של דבר, הם אלו שקובעים ומחליטים על הקו החינוכי.

לשמחתי, אני רואה יותר ויותר סבים וסבתות מגויסים ליצירת שגרה כזו עם הנכדים. שגרה כזו בונה מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם הנכדים שלנו. אנחנו הופכים להיות חלק משמעותי בחיים שלהם ולא רק סבא וסבתא של ארוחות ימי שישי.

כשאנחנו מגיעים לקחת את הילדים מהגן אנחנו כבר מכירים את הגננת, מדברים איתה, שומעים איך עבר עליהם היום, פוגשים את החברים שלהם, את ההורים של החברים, אח"כ גם בגן המשחקים נפגשים איתם, בחוג אנחנו רואים איך הילדים משתלבים עם החברים שלהם, אנחנו יודעים בדיוק מה הם אוהבים לאכול, לשתות, ומהי הדרך הנכונה לקלח אותם, וגם איפה נמצא כל דבר בבית.

אז אנחנו חלק, אנחנו מעורבים אבל עלינו לזכור שאנחנו לא מתערבים!!

חשוב שנזכור שאפילו שהתפקיד שלנו הוא קבוע, אנחנו סבא וסבתא ולכל ביקור שלנו יש גם סוף. בסופו של דבר הילדים נשארים עם ההורים שלהם ואנחנו חוזרים הביתה.

אין דבר מופלא יותר מלהיות סבא וסבתא פעילים ומשפיעים בחיי הנכדים. במיוחד שאנחנו מגיעים לזמן קצוב ועם הרבה כוחות וחשק להיות עם הנכדים. יש לנו את הפריבילגיה להיות ממוקדים בנכדים כי אין לנו את נטל עבודות הבית. אנחנו באים להיות שם בשבילם בלבד. לשחק, לקרא אתם, לטייל, לבלות, לקחת אותם להצגה, מוזיאון וכל מה שבא לנו.

אין ספק שכשאנחנו עושים זאת במסגרת השגרה, אנחנו מקלים מאוד על ההורים שלהם (הילדים שלנו) ומאפשרים להם לאגור כוחות נוספים עבור הנכדים שלנו.

בדרך זו אנחנו בונים תשתית למערכת יחסים שתאפשר לנו במצבי חירום להיכנס לתפקיד שאנחנו כבר מכירים מהשגרה. אנחנו יודעים את כללי הבית, מכירים את המסגרות החינוכיות, יודעים מה הילד אוהב או לא אוהב – קל לנו יותר להתגייס, כי אז אנחנו באמת עוזרים ולא מכבידים.

מצב חירום מוציא מאיתנו רצון לעזור ולהתגייס, בואו נבנה זאת מבעוד מועד בימים שגרתיים, נמצא את הזמנים שמתאימים לנו ולילדים ונהיה יותר מעורבים.

שיהיה לנו רק בשמחות!

הרבה פעמים אנחנו מנסים להשפיע על הילדים שלנו, לשנות להם הרגלים, הרגלי למידה, הרגלי התנהלות ואפילו לגדולים שביניהם, הרגלי עבודה.
אנחנו מדברים, מסבירים, מטיפים, מרצים ונואמים.
אבל בפועל – אנשים בכלל וילדים בפרט לומדים מתוך מודלינג-דוגמא אישית.

מודלינג אינו בא לידי ביטוי בהתנהגות חד פעמית.
הוא הופך להיות מודל רק אם הפכנו אותו להרגל! למשהו שהילדים שלנו רגילים לראות בבית, שוב ושוב ושוב.
מודל שהם רגילים לראות הופך להקניית הרגלים.

כך, כשאנחנו, ההורים, צריכים להחיל קודם כל על עצמנו, כל שינוי שאנחנו רוצים לראות בילדינו, ולהפוך אותו להרגל, ואת עצמנו לאנשים אפקטיביים במיוחד.

אחד המודלים שאני אוהבת, ושפרופ' ראסל בארקלי דיבר עליו בוובינר האחרון שקיימנו במאי 2020, הוא המודל של סטיבן קובי – " שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"

אז מה זה המודל הזה ואיך אנחנו ההורים יכולים לסגל את ההרגלים האלה לעצמנו ולשמש מודל לילדינו?

"שבעת ההרגלים" – מדובר בשבעה הרגלים שנצפו באנשים אפקטיביים במיוחד.
7 ההרגלים מפתחים אופי ואישיות אפקטיביים: פתרונות מבפנים והם אינם עוסקים בפתרונות חיצוניים ברמה של תדמית או מיומנויות.

✔הרגל 1: היה פרואקטיבי.
אתה המתכנת של תגובותיך. אינך יכול לשלוט באירועים, אך אתה יכול לשלוט בתגובות שלך.
אנשים אפקטיביים במיוחד אינם מאשימים את הסביבה, או את הנסיבות , אלא מוצאים תמיד דרך להתקדם ולפתור את הנדרש.
הם סומכים על עצמם ומנסים להתרכז במעגל ההשפעה שלהם ולא במעגל הדאגה הסוגר עליהם.

הפרעת הקשב שלכם או של ילדיכם, האנשים במשפחה שלכם, המורה בבית הספר, הילדים וההורים בכיתה, האנשים בעבודה שלכם, השכנים, הממשלה – כל אלה נסיבות חיצוניות, אין לכם ממש השפעה מיידית ויכולת לשנות אותם או לשלוט בהם.

הדבר היחיד שאתם יכולים ללמד את עצמכם ולתרגל מידי יום, מידי רגע הוא-
איך אתם מגיבים אליהם.
הדרך שבה תבחרו להגיב אליהם תשנה את חווית החיים שלכם.
תכעסו – תחוו כעס.
תקבלו, תאהבו, תתקשרו – תחוו קבלה ואהבה והבנה.

הרגל זה מקנה אחריות, יוזמה ובחירה ברמה של "אתה אדון לגורלך".

✔הרגל 2: חשוב מהסוף להתחלה.
אנשים אפקטיביים פועלים עם מצפן ולא רק עם שעון.
הם מגדירים מטרות וחזון ופועלים לאורם ברמה יומיומית.
הרגל זה עוסק ביכולת להגדיר כיוון אישי, לגבש חזון ומטרות לעתיד.
שיאו של התהליך הוא יצירת הצהרת משימה אישית המכוונת אל העתיד.

אם הפרעת הקשב או הילד שלכם הם אלה שמכתיבים את סדר היום בבית, ואתם רק מגיבים לסיטואציות, אתם מאבדים את הסמכות ההורית ואת היכולת להנהיג את הילדים שלכם ולשמש להם מודל למנהיגות אישית.

כדי לתרגל את צורת החשיבה הזו – שאלו את עצמכם:
איזה אווירה אני רוצה בבית שלי?
איזה הורה אני רוצה להיות?
כשברור לכם איזה אווירה ואיזה בני אדם אתם רוצים להיות –
תשאלו את עצמכם – איך מדבר אדם כזה? באיזה מילים הוא בוחר? איך הוא מנהל קונפליקטים? מהם סדרי העדיפויות שלו? איך מתנהל הבית שלו? על מה הוא שם דגש?

אם תשאלו את השאלות האלה את עצמכם מידי יום – זה יחלחל ולאט לאט יהפוך להצהרת משימה.
הורים שמכוונים עצמם להצהרת משימה ברורה המוטמעת בחיי היום יום במשפחה שלהם, הם אפקטיביים יותר ורמת המוטיבציה ושיתוף הפעולה של ילדיהם גבוהים יותר בצורה דרמטית.
זהו הרגל של מנהיגות.

✔הרגל 3: העיקר להתחיל בעיקר.
הרגל זה עוסק בניהול זמן.
ניהול זמן זה מושג מאוד גדול.
אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD רק שומעים את צירוף המילים ניהול זמן והם כבר מפסיקים להקשיב.
לכן נפשט את הדברים:
נקודת המוצא היא היכולת לנהל את הזמן ע"פ "חשוב" ולא רק על פי "דחוף".
כל הפעילויות שאנו אומרים לעצמנו: "יום אחד אגיע לזה… כשלא יהיו לי אילוצים אעשה זאת…"

החיים השוטפים חזקים וסוחפים אותנו.
החיים במשפחה עם הפרעת קשב סוחפים אף יותר.

לכן, תרגלו עצירות – ממש סמנו לכם ביומן זמנים לעצירה וחשיבה (אפשר בהתחלה פעם בשבוע – אולי כל שבת בבוקר? או כל חמישי בערב כשהילדים הלכו לישון? בהמשך כשתהיו יותר מיומנים תרגלו עוד ועוד עצירות במהלך השבוע)

שבו והגדירו לעצמכם מהם הדברים שחשוב לכם מאוד לעשות השבוע.
התחילו מדבר אחד בהתחלה, עם הזמן תעלו את מספר הדברים החשובים שאתם רוצים לטפל בהם.
לאחר שהגדרתם מה חשוב, שבצו זמן ייעודי ביומן שיוקדש רק לעניין הזה.

ככל שתתרגלו את זה, יותר ויותר דברים שחשובים לכם ימומשו ויקבלו התייחסות, תעלו את חווית ההצלחה, תהיו פנויים רגשית לטפל בדברים נוספים, תרגישו שאתם מצליחים לכוון ולנהל את הזמן שלכם ועל בסיס זה תצליחו אף להתמודד גם עם בלת"מים ומצבים בלתי צפויים.

שלושת ההרגלים הראשונים מביאים לניצחון אישי ולשליטה עצמית גבוהה.

שלושת ההרגלים הבאים מובילים לניצחון בין אישי.

✔הרגל 4: "לחשוב מנצח- מנצח". (Win-Win)
הרגל שיתוף פעולה.

כבוגרי החינוך של המאה העשרים רובנו תחרותיים מאוד.
כשהתחרות חודרת לרמת משפחה, כולם משלמים מחיר יקר.
הרגל זה עוסק ביכולת לעבור ממנטליות של "מנצח- מפסיד" או "מפסיד- מנצח" למנטליות של "מנצח- מנצח" ולמצוא תמיד פתרונות שבהם יש לכולם יתרון ותועלת.

אחד הנושאים הכואבים במשפחות עם הפרעת קשב הוא נושא השוואתיות והתחרותיות.
אפילו בין ההורים ( מי עושה יותר? מי מבין וידוע יותר? המילה של מי חזקה יותר?)

שוב, אין לנו יכולת לשנות אף אחד, לא את הילדים ולא את בן/בת הזוג.
הדבר היחיד והמשפיע ביותר, הוא לעשות את השינוי בעצמנו.

ראשית – הפסיקו להשוות! בינכם לבני הזוג, בין הילדים ובין ילדיכם לילדים אחרים.
שננו לעצמכם – כל אחד שונה וכך זה מעולה –כך זה נועד להיות.

בכל סיטואציה של קונפליקט: רצונות מתנגשים, אי הסכמה, תחרות על תשומת לב וכו
תשאלו את עצמכם ואת בני המשפחה בקול: מה תהיה הבחירה שתהיה לטובת כולם?

זו שאלה שגם אם לא תמצאו תשובה מיידית אליה, היא עושה עבודה מעולה.
היא מפתחת את היכולת לחשוב מחוץ לעצמי – להסתכל על האחר.
היא מפתחת גמישות מחשבתית.
היא מפתחת יכולת לחשוב על אלטרנטיבות.
היא מעצימה את הכח שלנו כקבוצה, כמשפחה, יוצרת שייכות וחסון רגשי.

תנו לה להדהד ביניכם.
אל תמהרו למצוא לה תשובות.

מעת לעת תציעו רעיונות, כיווני חשיבה, גם אם הם לא יתנו מענה מלא לרצונות של כולם – הם יהיו תרגול לחשיבה מסוג חדש.

במשך הזמן, הילדים עוד יפתיעו אתכם ברעיונות המעולים שלהם.

✔הרגל 5: "הבן ואז נסה להיות מובן"

לרוב איננו באמת מקשיבים אחד לשני.
נדמה לנו שאנו יודעים מה השני מנסה לומר יותר טוב ממנו לפני שהוא מסיים את דבריו.
תוך כדי שהוא מדבר, אנחנו עסוקים בלחשוב על התשובה שתיכף נענה לו.

נושא ההקשבה, מן הסתם – הוא אחד הקשיים הגדולים במשפחות עם הפרעת קשב.
מצטרפים אליו, הקושי לווסת את הרגשות, להתאפק עם מה שיש לי לומר, "להחזיק" את המחשבות, לפחד שאשכח מה שרציתי לומר, יש גם מי שמדברים הרבה וקשה להקשיב להם לאורך זמן.

תרגלו הקשבה כתרגיל.
כשהילד שלכם מדבר – באופן מודע, תנו לו לסיים עד הסוף.
הפנו אליו את המבט, צרו קשר עין באופן מודע, לא תמיד זה יהיה קל, אך נסו בכל זאת לתרגל ולהתרגל.
תוך כדי שהילד מדבר – הקפידו לנשום, ממש נסו לשים לב לנשימות שלכם.
אל תדאגו – לא תפספסו דבר ממה שהוא אומר.
כשהוא מסיים לדבר –
תוודאו שהבנתם נכון, ממש תשאלו –
"אתה בעצם מתכוון ש…."
"אז מה שאתה אומר זה ש….."
"אם הבנתי נכון…אתה מבקש ש…."

לאחר שקיבלתם ממנו אישור שהבנתם נכון.
קחו רגע לחשוב,
והגיבו עם התשובה שלכם.

תרגול כזה מוריד את הלחץ מהשיחה.
הרבה פעמים ילדים שמדברים הרבה (ומהר) פוחדים שלא מקשיבים להם ומנסים ממש להרוויח זמן של תשומת לב.
כשאתם בנחת, נושמים, מול ילד שמדבר אליכם, השיחה מקבלת כיוון אחר, נינוח יותר.

הקשבה אמיתית מאפשרת לנו להבין אותם ואת כוונותיהם באמת, לעודד אותם לבטא את עצמם ואז לחשוב ולמצוא פתרונות הולמים, ביחד, מתוך הרגשה שלהם שהם יכולים לסמוך עליכם, כי אתם מבינים אותם.

✔הרגל 6: סינרגיה.
רעיון הסינרגיה אומר שהשלם גדול מסך כל חלקיו – דהיינו: 1 + 1 > 2.

הרגל זה מאפשר לכבד שונויות של אחרים ולראות בהם הזדמנות להפריה הדדית, למבט רחב יותר ולפתרונות כוללים יותר.

זוהי הזדמנות להתבונן על בני הבית כמקור חוזק.
כל אחד מהילדים וההורים מביא את החוזקות שלו לתוך המבנה המשפחתי.
כל החוזקות של כולכם יחד יוצרים מבנה משפחתי מאוחד ועוצמתי.

תרגלו עם עצמכם מעת לעת התבוננות על הדברים הטובים שכל אחד מבני הבית תורם, נסו לראות איך הכל משתלב יחד בצורה נהדרת ומשמחת.

תרגול כזה מעצים את ראיית הטוב והכרת תודה על מה שקיים בחייכם.
הופך אתכם חיוביים ואופטימיים.
ידוע כי הרגשה טובה וגישה חיובית ממגנטות עוד ועוד חוויות טובות.

שלושת ההרגלים הללו אינם קלים להטמעה אך מאוד מאוד רצוי לנסות ולתרגל אותם.

✔הרגל 7: "חדד את המסור".

מסופר על אדם שמנסר במשך שעות ביער, עץ גדול ובקושי מתקדם.
עובר אורח שואל אותו: "מדוע אינך מחדד את המסור?"
והמענה הוא: "אי לי זמן לכך. אני עסוק מדי בלנסר את העץ"

הרגל זה עוסק ביכולת להתחדשות אישית.
הוא פועל בארבעה רבדים: פיזי, מנטלי, רגשי ונפשי ומלמד כיצד להתחדש ברמה השבועית ויומית בכל אחד מן המישורים הללו.

אנו עצמנו הננו המסור שצריך להמשיך לנסר ולהביא תוצאות יום יום.
את המסור הזה צריך לחדד באופן עקבי.

כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להישאב לתוך הפעילות השוטפת של החיים,
אנחנו כמו האיש מהסיפור.

זכרו, אנחנו המשאב הכי משמעותי לחינו ולחיי ילדינו!
הקדישו זמן להתחדשות והתפתחות אישית – גם אם זה ממש קשה, התעקשו על כך.
הרגל זה מקנה יכולת להתחדש, להתרענן, ללמוד, להעמיק ולהשתפר ברמה האישית ומתוך כך ברמה הבינאישית.

כל שבעת ההרגלים פועלים במשותף כמכונה אחת- כל השקעה יזומה באחד ההרגלים מקדמת גם את האחרים.

המערכת כולה מתפקדת כספירלה: מתקדמת בד בבד לטווח קצר ולטווח ארוך על פי הגדרת האפקטיביות: "היכולת לאזן תוצאות עם שיפור היכולת להגברת תוצאות בעתיד".

אני מודה לגיל שרמייסטר (מנחה בשיטת סטיבן קובי בישראל) על שתוף הפעולה בכתיבת פוסט זה

בהצלחה!

תמיד אני מדמיינת שאני גרה בסדרת טלוויזיה, הכול מבריק ומסודר, מצוחצח כמו בפרסומת. אתם יודעים, מן חלום כזה…
ואז אני מתעוררת למציאות, שבה אני מוצאת את עצמי צורחת כל בוקר, כל ערב ולפעמים גם באמצע היום – "למה יש כזה בלגן בחדר המקלחת?"

למה כל בקבוקי השמפו פתוחים? תשאלו מדוע בקבוקים ברבים, משום שלכל אחד יש נטייה לשמפו לפי הריח – לשיער יבש, חלק, מבריק ומרפא… כן, הפרסומות עובדות עלינו מצוין.
כמובן שלכל שמפו יש גם תואם, בצורה של בקבוק נוסף, שגם לו יש מכסה שאף פעם לא נסגר מעצמו, כן נכון, מרכך ולפעמים הבקבוקים לא סתם פתוחים, אלא גם שוכבים ונוזלים על כלללל המקלחת.
ולגוף? לו יש סבון אחר. ומה עם משחות השיניים? ומי הפה?

אנחנו מוצאים את עצמנו עם כמות שלא מביישת אף חנות פארם.
כן, חוויית הקנייה באותן חנויות היא מדהימה.

לא אמשיך לפרט על אוסף הבקבוקים, הקופסאות והתכשירים שאנחנו ממלאים בהם את חדר המקלחת שלנו. כל מי שחשב ודמיין על תכשיר, שיש לו מכסה, אצלנו במקלחת הוא פתוח ונוזל, מרטיב ומלכלך את האמבטיה והכיור. הכול מלא כתמים.

איך זה שתמיד כל זה קורה בדיוק שעתיים אחרי שהעוזרת הייתה.
היא בדיוק עזבה והכול הבריק כמו אותן מקלחות שאנחנו רואים בסרטים וגם שילמנו לה על כך הרבה כסף… אז גם תקציבית יש לנו כבר חור בכיס.

ומה עם הבטיחות? הידעתם שמקלחת שנשפך בה מרכך ולא נשטף היא מקלחת מחליקה?
רק אתמול החליק הקטנצ'יק על קופסה של מסיכה לשיער.

ברור לכולנו –
?לצרוח לא עוזר – זהו הגעתי למסקנה והיא סופית.
?לסדר אחריהם כל הזמן – מתיש מעצבן ואני לא רוצה להיות במקום הזה.
?להשלים עם המצב, לא נכון לנו ולו רק מבחינת ההוצאות המיותרות.
?בטיחותית אסור שהבלגן יישאר.

ומה עם החלום שלי? אני רוצה מקלחת מסודרת!!

אז חברים, מקלחות מבריקות הן רק בסרטים והיומיום שלנו עמוס ושוחק גם ככה.
ההיסטריה והלחץ סביב הבלגן לא מועילים.

אנחנו חייבים להיות פרקטיים, מציאותיים ולמצוא פתרונות –

✔נכנס את המשפחה –
עזבו אתכם מהערות שפזורות לאורך כל היום, שיחה יזומה, עם נוכחות מלאה מגדילה את הסיכוי להשיג הקשבה ושיתוף פעולה.

✔נודיע שאנחנו מתכוונים לעשות סדר –
במקלחת ישארו רק דברים שקשורים למקלחת, במידה ולמישהו יש משהו שחשוב לו לשמור ולא שייך לחדר המקלחת, הוא ידאג להוציא ולהעביר למקום המתאים.

✔נקבע מי אחראי לזרוק את כל הבקבוקים והמיכלים הריקים (יצירת סדר ראשוני)

✔נקנה מתקן אחסון אישי וציבורי – כזה שנתלה על הקיר או על הברזים.
לכל אחד מבני הבית יהיה המקום של הבקבוקים שהוא צריך באופן אישי ובמתקן הציבורי יהיו כל המוצרים הציבוריים.

✔נתלה על הדלת מבפנים שלט מאיר עיניים – "האם סגרת את כל המכסים? החזרת לקופסא האישית את המוצרים? ולציבורית?? האם שטפתם אחריכם את האמבטיה?
לפני שהם נכנסים להתקלח נהיה בקרבת מקום (לפחות נשתדל בהתחלה), ונזכיר להם להסתכל בדף (פחות דיבורים). נקפיד שהדף יישאר תלוי לאורך זמן עד שההרגל יוטמע.

✔ניתן משוב – לאחר כל מקלחת נחזק, נחמיא, נעודד ונשאיר את חזק בתודעה של הבית.

✔נציג חסכון – נראה לילדים כמה כסף אנחנו מוציאים על כל התכשירים המתבזבזים.
לאחר הקניות הבאות נראה להם כמה כסף חסכנו בזכות תשומת הלב. ובזכות החיסכון נצא לבילוי משפחתי או נקנה להם משהו ונדגיש שזה בזכות העובדה שהצלחנו לחסוך.

והכי חשוב – אל תשכחו להיות הראשונים שעושים סדר במקלחת אחרי שאתם מתקלחים וגם שומרים עליו.

כללים ברורים, הרגלים ושגרות, דוגמא אישית והקפדה על מתן משוב יביאו אתכם הכי קרוב לחלום…

אז מקלחת נעימה חברים!!

אל תגידו לי זה לא יקרה-

אני עדיין שומעת שהפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD היא הפרעה של ביהס,
שהפרעת קשב היא רק בעיות בלימודים,
הם יגדלו וזה יסתדר.

באמת? מאז שהוקמה העמותה אנחנו עסוקים "בלחפור" על כך שהפרעת קשב היא הפרעה של חיים – היא מפריעה בכל תחומי החיים, וללא טיפול מותאם היא עשויה להיות מסכנת חיים.

התפקודים הניהוליים-הארגון,התכנון ,הזכרון וכו' הם התפקודיים שמנהלים אותנו, מווסתים אותנו, הם "חדר הבקרה" במוח שלנו, הם אלה שעוזרים לנו להתנהל בצורה מקדמת ובטוחה בחיים ולא רק בלימוידם, ולא רק בגילאי ביהס – אלא גם כאנשים בוגרים, בעבודה, בזוגיות, בכביש, בהורות, בבית ובנופש.

זה קשור לאיך אנחנו מנהלים את חשבון הבנק שלנו וזה קשור גם לקניות שאנחנו עושים.

זה קשור לאיחורים שלנו וזה קשור לכל כך הרבה דברים נוספים שפוגעים לנו בהתנהלות היומיומית

ויש תחום נוסף, כאוב וקשה שאנחנו לא תמיד אוהבים לדבר עליו וזה גם ברור למה.
חשוב שנדבר עליו ונהיה ערים להשפעה של הפרעת הקשה עליו – זהו התחום של בטיחות בבית.

המחקרים מראים כי במשפחות בהן להורים ולילדים יש הפרעת קשב ההיפגעות בתאונות בבית היא גדולה יותר.

המוסחות, האימפולסיביות, הקושי לתכנן, שכחה, הקושי בקשב הרציף יכולים לפגוע בנו ולעיתים אף ביקרים לנו.
לצערנו, בכל מה שקשור לתאונות והיפגעויות בבית – כל רגע יכול להיות קריטי.

אז אני לא רוצה לספר לכם על כל המקרים הנוראיים שפשוט שכחנו, שרגע אחד לא שמנו לב, שלשנייה אחת קטנה לא הסתכלנו, שהיינו שקועים מידי ממש לדקה במשהו אחר, בשיחה, במסכים, במחשבות, בניקיון הבית, שניה של חוסר עירנות יכולה להיות טראגית.

אתם מכירים, יודעים טוב יותר מכל אחד אחר איך ברגעים מסוימים של הפרעה בקשב כמעט ו…
החיים יכלו להשתנות.

לאחר שבוע שלם שבו שיתפנו פעולה עם ארגון "בטרם" ויצאנו עם קמפיין – בטוחים בקיץ גם עם ADHD – לסיומו אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו יכולים למנוע את זה!!!!

ארגון "בטרם" הוא ארגון מקצועי, הפועל למניעת היפגעות ילדים, לקידום וניהול הבטיחות של כלל ילדי מדינת ישראל.
השבוע במהלך הקמפיין יצרנו עבורכם כללי ברזל, שקל לזכור, על מנת לעזור לכם לשנן ולנהל את הבטיחות שלכם, לשמור על חייכם וחיי ילדיכם.

עסקנו ב 3 נושאים עיקריים הקשורים לבטיחות בקיץ לקראת היציאה לחופש הגדול: טביעה, שכחת ילדים ברכב והיפגעות בכביש.

יצרנו את הגש"ש – שיעזור לנו בארגון סביבה בטוחה בבריכה הביתית.
יצרנו את 4 המ"מים – שיעזרו לנו להכניס לשגרה את ההתנהלות בכל פעם שנרצה לטבול ולהנות בבריכה עם ילדינו.
יצרנו את המצ"יל –אותו תוכלו לקחת אתכם לנופש ולזכור שההנאה מנהופש עוברת קודם כל דרך שמירה על הבטיחות.

אני ממליצה לכם בחום, לשמור, להדפיס, לתלות על המקרר, לשנן, להשתמש, להמציא שירים ביחד עם הילדים, אתם יכולים לייצר קודים אחרים למשפחה משלכם, כאלה שיזכירו לכם מה חשוב, במה להתמקד, ויעזרו לכם להתמודד ולהתנגד מבפנים לכל הסחת דעת שעולה.

הפכו את הבטיחות לנושא החשוב והמרכזי ביותר בקיץ הזה שלכם.
צרו לכם ולילדכם הרגלים שיישארו איתם לכל החיים וישמרו על החיים.

שיהיה לכולנו קיץ בטוח ומהנה.

לפוסטים שלנו :
https://bit.ly/31CWlzN

החופש הגדול. יש תחושה באוויר שאפשר לשחרר את הכל, ששום דבר לא חייב להיות בתוך מסגרת. לא חייבים לקום מוקדם לבית הספר, להכין כריכים, להגיע בזמן לחוגים.
יש תחושה של רפיון. אבל האם באמת זה נכון? האם כדאי "לשחרר את הכל?"
אני שומעת כל כך הרבה הורים שאומרים: "די! אנחנו רוצים חופש מלהגיד לילדים לקום, להתלבש, להתקלח, להכין שיעורים, נמאס לנו לשמור כל הזמן על סדר היום והעמידה בזמנים יכולה להוציא מהדעת".
אבל כאשר אנחנו משחררים את "הכל", אנחנו בעצם מאבדים את חיי השגרה של הבית. השגרה שלקח לנו כל כך הרבה זמן לבנות והיא ששמרת על התפקוד של הבית, על המסגרת עבור הילד – וגם עלינו, כאשר אנחנו מפרקים את השגרה, נצטרך לעבוד קשה מאוד אחר כך כדי שתחזור ותהיה חלק מחיינו.
אז נכון שכיף לשחרר, ונכון שיש חופש גדול, אבל תזכרו את המשפט "לכל שבת יש מוצאי שבת", הוא תופס גם כאן. לאחר כל חופש גדול, מחכה שנה שלמה של לימודים.
על מנת למנוע את הנדנדה הזאת, את היציאה והחזרה מהשגרה, בואו נחליט לשמור על שגרה מסוימת, אם כי עדינה יותר, פחות נוקשה, יותר פתוחה.
אם לדוגמא הילד שלנו לא הולך לקייטנה, אז נעיר אותו, לא באחת בצהריים, אלא בעשר בבוקר כדי שעדיין תהיה לו תחושה שהוא יצא משגרה לחופש, אבל, עם זאת, נשמרת המסגרת.
לא נוותר על דברים חשובים ומשמעותיים שהם חלק מהשגרה, כמו צחצוח שיניים (ערב ובוקר) והקפדה יתרה של שגרת בוקר וערב, מקלחת כל יום, לבישת פיג'מה בלילה והחלפה ללבוש נורמלי במשך היום, ולא ילד שמסתובב בפיג'מה כל היום.
החופש יכול לשמש כהזדמנות לעבוד על הרגלים שקשה איתם במהלך כל השנה, אז אם בחופש לא צריך להקפיד לסדר מערכת ולבדוק אם הילד עשה שיעורים, בחופש – סידור החדר, יישמר, סידור הארונות והמגירות, אולי אפילו בהקפדה יתרה.
בחופש נתמודד עם הדברים שאיתם יש קשיים במהלך כל השנה, כי החופש מספק לנו הזדמנות להפוך אותם למשהו קבוע בתוך החיים של הילד.
יש תפיסה בהורות של "לשחרר", אבל כשאנחנו משחררים יותר מדי, אנחנו גם מוציאים את כל הבית מאיזון. ילדינו יקבלו את המסר שהשגרה היא לא דבר חשוב וטוב, וכי גם אנחנו לא רוצים אותה ועושים רק כי "חייבים" בעוד האמת היא ששגרה היא חלק בסיסי ומשמעותי להתנהלות טובה יותר בחיים.
חופש נעים חברים!