"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דווקא אוהבת לארח. אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים. אוהבת את השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.
אני מאוד מחוברת לזה, אבל אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון.
מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. אבל כשמגיע שלב הביצוע, אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שהתכוננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת כשכולם נהנים ממנה מאוד ורק אני משלמת את המחיר.
זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע כשאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי. ואני ? אני לא באמת נהנית מהארוחה, אני כבר עייפה מדיי.
השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי החגים נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ערב סוכות עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם ושפג תוקפם.
אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.
אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה!"
אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?
1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
4. נחליט שחלק מהתפריט אנחנו קונים מוכן – למשל קינוח או סלטים או מנה עיקרית דווקא.
5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
9. נשתף את בני המשפחה בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שכל פעם יבוא בן משפחה אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.
זכרו – זו ארוחה משפחתית ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב !!! מאיפה מתחילים???
אז אולי לא צריכים את הכל? אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.
אז מה סדר הדברים?
? נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש, נתכנן באילו ימים נצא אליהן ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית:
? נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים)נרכז בו חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם. זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
? נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
? לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
? נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
? גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
? שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
? למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.
סוכות שמח חברים ?❤️

ראש השנה בפתח, עוד רגע חשבון נפש, סיכומים והחלטות לשנה הבאה.
אני רוצה לאחל לקהילה שלנו, לכל האנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, לכל האנשים שאכפת להם מאנשים עם הפרעת קשב ורוצים לעשות שינוי. לעוקבים ולפעילים, לוועד המנהל, לאנשים שמרכיבים את הצוות ויוצרים את העשייה. לכל מי שקורא את הדברים הללו, כי אם אתם כאן, סימן שאכפת לכם. אני מאחלת לכולנו שזו תהיה שנה של עשייה והישגים. שנצליח לעשות הרבה, ושהעשייה שלנו תהיה משמעותית. שנמשיך לעשות פעילויות מדהימות כמו סדנת החלומות שהתקיימה באוגוסט האחרון זו השנה השלישית ונתנה הזדמנות לילדים עם הפרעת קשב ליצור ולהיות חלק.
אני מאחלת לנו שנדע להיות שם בשביל מי שזקוק בשנה הקרובה, שנדע ללוות ברגעים הקשים, לתת מענה ולהושיט יד בזמן הנכון. מאחלת שנדע לחשוף בפניכם את הידע שאתם זקוקים לו, מאחלת שהכנס הבא, שיתקיים במאי 2020 יהיה הגדול מכולם וגודלו יעיד על השינוי שהוא מבשר.
מאחלת שנמשיך לעבוד בשיתוף פעולה עם כל מי שהאינטרסים שלו ושלנו נפגשים: עם משרדי ממשלה, עם חברות פרטיות, חברות ציבוריות, ואנשים פרטיים. מאחלת לנו שהמעגל של הפעילים והמתנדבים יגדל כדי שנוכל להמשיך ולעשות עוד ועוד פעילויות.
שתהיה זו שנה של פריצת דרך, ואם לא השנה הזו אז הבאה אחריה, כי אנחנו יודעים ששינוי לוקח זמן ושינויים גדולים בדרך כלל קורים בתהליכים. ולנו, יש סבלנות.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם להציב לעצמו יעדים של התקדמות וצמיחה ואז להשיג אותם ולסמן "וי" על כל המשימות.
וכדי שתוכלו לעמוד בזמנים ולתכנן את השנה הקרובה אנחנו שמחים להציע לכם את לוח השנה שלנו, שהודות לתרומה של IPRINT שהדפיסו אותו, אנחנו יכולים לחלק אותו במתנה ואתם מוזמנים להגיע לאסוף אותו ולחלק גם לחברים ולעמיתים.

ביום ראשון אנחנו מתיישבים לארוחת החג המשפחתית, אני כבר שומעת את התלונות:
?האוכל לא טעים לי
? הכיסא לא נוח לי
? הוא מציק לי
? אני לא מכיר אף אחד
? אני שונא את החולצה הלבנה הזו
? נמאס לי שסבתא מעירה לי כל הזמן
? אוף, חייבים את כל הברכות האלה?
? אני לא יכול לשבת כל כך הרבה
? איזה ריח מגעיל יש לאוכל הזה
? נמאס לי מהרעש
? אני שונא להיות עם כל כך הרבה אנשים

אפשר גם אחרת –
✔️ נשלב את הילדים בהכנות – נשתף אותם בהכנת האוכל, ניתן להם תפקידים בסידור השולחן, לדוגמה קיפול המפיות.
✔️ אם הארוחה אצלנו נקפיד להזמין גם כאלו שיש להם ילדים בגילאי הילדים שלנו.
✔️ ניתן לכל ילד תפקיד גם במהלך הערב, כדי שירגישו חלק.
✔️ נגדיר גבולות – אם אנחנו המארחים, נתאם מראש עם הילדים, באילו משחקים הם מרשים לשחק ובאילו לא נוגעים.
✔️ נושיב את הילדים במקום שיאפשר להם לצאת ולהיכנס בלי להפריע לאחרים.
✔️ נבחר לילדים בגדים חגיגים אך נוחים
✔️ אם בחרנו בחולצה לבנה נדאג לחולצה חלופית למקרה שתתלכלך.
✔️ נדאג לעיסוק – אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק מהבית לרגעי השעמום.
✔️ נדאג שיהיה גם אוכל שהילדים אוהבים ולא רק מאכלים מיוחדים.

במהלך כל הארוחה – אל תשכחו להתייחס אל הילדים, לשלוח אליהם מדי פעם חיוך, לדבר איתם, ולחזק אותם – תנו להם להרגיש כמה אתם גאים בהם.

הנסיעה חזרה הביתה יכולה להיות בלתי נסבלת – הילדים כבר עייפים מאוד, גם אתם כבר בסוף כוחותיכם – הכינו מראש פיג'מות או בגדים נוחים, שמיכה, דובי, כרית, כך יהיה לכולם נח ונעים בדרך הביתה, הכינו משהו טעים לדרך חזרה, שתוכלו לנשנש או לשתות ושימו מוסיקה שכולם אוהבים. והכי חשוב – סעו הביתה בזהירות!
שנה טובה

"אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את הצרחות האלה בבית – היא לקחה לי, תורידי כבר, אני אקרע לך את הבגדים, למה את נכנסת לי לחדר, אמא, תנעלי לי את החדר, אני רוצה מפתחות שהיא לא תכנס לי, אני לא רוצה לדבר אתה יותר, היא לא מכבדת את הפרטיות שלי, לא מעניין אותה איך אני מרגישה, אם אני מבקשת ממנה משהו היא לא נותנת, לא אכפת לה… – ככה זה אצלנו בבית כל הזמן. הבנות מאיה בת 8 ומיכל בת 10 כל הזמן צורחות אחת על השנייה. מיכל הגדולה אינה מכבדת את הפרטיות של אחרים, היא חושבת שהכל שלה וזה לא רק עם מאיה, זה גם עם האח הגדול שלה ואתנו. היא יכולה לקחת לי את המטען של הנייד מהתיק ולא להחזיר בחזרה ואח"כ כשאני צריכה אותו, הוא לא נמצא ואני נתקעת. ככה בשבוע שעבר נשארתי בלי טלפון מחוץ למשרד, כי מיכל לקחה לי את המטען ולא החזירה, זה ממש פוגע בתפקוד שלנו. גם לאחיה הגדול, היא לקחה פעם את המחשבון מהתיק והוא הגיע למבחן בלי המחשבון. וכך גם קרה למאיה בשבוע שעבר, היא הכינה לעצמה את כל הבגדים שתכננה ללבוש למסיבה וכשהיא לא הייתה בחדר, נכנסה מיכל ולקחה את החולצה מתוך הערמה המקופלת. מאיה לא הלכה למסיבה בגללה ובכתה כל הערב. ככה זה קורה עם כל דבר כמעט, עם מברשת השיער, עם משחקים, עם כל מה ששייך למישהו אחר. מבחינתה הכל בבית הוא משותף. אנחנו לא יכולים יותר עם הרעש הזה, חייבים לעשות שקט בבית, אנחנו כל כך מבינים את מאיה, כל הזמן יש משהו שהן רבות בגללו".
הקושי העיקרי שבו אנחנו נתקלים הוא שהם מאוד אימפולסיביים, קשה להם להתאפק – אני רואה משהו שאני צריך – אני לוקח, אני לא שואל שאלות. בנוסף אני גם לא מחזיר, כי אני עסוק כבר בפעילות הבאה, ואז אני לא מסיים את הפעילות שהתחלתי – אני פותח את הארון לקחת חולצה ומשאיר את הדלת פתוחה. אני פותח את התיק להוציא את המטען ומשאיר על השולחן את הארנק שהוצאתי.
בנוסף, חוסר היכולת לראות את הצורך של האחר, אני כל כך מרוכז במה שאני צריך, שאני לא רואה את האחר. התנהגות זו מתפרשת אצל הסובבים כחוסר כבוד לפרטיות שלהם – אם מדובר בכניסה לחדר בלי לדפוק על הדלת, פתיחת מגירות בלי רשות, שימוש בדברים אישיים ללא קבלת אישור. כל זה נובע מתוך האימפולסיביות וחוסר ההבנה של המרחב האישי של כל אחד.
איך עושים שקט ?
1. ניתן דוגמה אישית ואפילו בצורה מודגשת ומוקצנת לדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו.
2. נקבע מפגש משפחתי ובו נשוחח על מה מפריע לכל אחד ועל החשיבות של מתן כבוד לפרטיות של כל אחד.
3. נכין הסכם משפחתי שישמור על הדברים שחשובים לכל אחד מבני הבית.
4. דוגמאות לכמה כללי ברזל:
✔️ בכניסה לחדר לדפוק על הדלת.
✔️ כשמישהו מתקלח – לבקש רשות להיכנס
✔️ כשאני רוצה משהו שהוא לא שלי – לבקש ולא לקחת, גם אם אני ממש צריך את זה עכשיו.
✔️ נחתים את כולם על ההסכם המשפחתי, נתלה אותו במקום מרכזי בבית כדי שנוכל להתייחס אליו בכל פעם שנרצה.
✔️ נקבע עם הילדים יום למיון בגדים וחפצים אישיים והוספת סימון לדברים החשובים.
אפשר לסמן עם סרט על החפץ, כתיבה בטוש שלא יורד, חותמת על חפצים חשובים ועוד.
חשוב מאוד, שכללים אלו ילוו אותנו ויהפכו לחלק מהשיח בבית ולא כמבצע חד-פעמי.