אחרי שכבר החלטנו עם מי מהמשפחות נחגוג השנה את ערב ראש השנה, קנינו כבר מתנות ואנחנו יודעים מה אנחנו מביאים לארוחה… לא תמיד הילדים רוצים להיות במקום שבו אוכלים את ארוחת החג, ויכולות להיות לכך המון סיבות, למשל: האוכל לא טעים להם, הכיסאות לא נוחים להם, החברה לא נעימה להם, יהיו שם ילדים שתמיד רבים איתם, המולה מעצבנת והרשימה עוד ארוכה.

האמת, אפשר להבין אותם, גם אנחנו היינו באותה סיטואציה לפני כמה שנים.
אנחנו עדיין זוכרים את ארוחות החג עם הדודות המעצבנות.

אז איך משנים את אווירת החג ומנסים להשאיר להם זיכרון נעים מהחג?

קודם כול להקשיב לקשיים שלהם ולהראות להם שאנחנו זוכרים אותם מהחגים הקודמים, ולנסות למצוא פתרונות כדי להקל עליהם.

אנחנו לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו ולא את המאכלים המסורתיים, אבל אפשר להתחשב יותר ולדאוג שיהיו גם דברים שישמחו אותם.
זה לא אומר שנצליח לפתור הכול, אבל גם לא נשחרר אותם מארוחת החג.

אם הארוחה אצלנו, אנחנו אחראים על בחירת המוזמנים. חשוב להזמין גם אורחים שהילדים אוהבים ומתחברים אליהם, ולתאם עם הילדים מראש באילו משחקים הם מרשים לאורחים לשחק ובאילו לא.

אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק לרגעי השעמום, אבל רק כאלה שהם מרשים גם לאחרים לשחק בהם, וכך נמנע אי נעימות.

(באתר העמותה תוכלו למצוא משחקים וחוברת שעשועים המותאמים לערב החג – רק אל תשכחו להדפיס אותם) >https://bit.ly/2JbwYKH

אם אנחנו מתארחים, ננסה גם להיות מעורבים בבחירת המוזמנים, לטובת ילדינו, ונדאג להביא איתנו מאכלים שהילדים אוהבים.

מה עוד אפשר לעשות?

נשתף את הילדים בהכנות – ניתן להם קטע קריאה שיתכוננו עליו מראש, ניעזר בהם בעיצוב שולחן החג, נבקש מהם רעיונות נוספים:

🩷נכין את הילדים למה שצפוי בערב, כמארחים או כמתארחים.

🩷ניתן לילדים משימות במהלך ערב החג, כדי שיוכלו לשחרר קצת את עצמם.

🩷נסדר להם מקום ישיבה נוח שיהיה להם "מילוט" וחברה נעימה.

🩷נדאג שאוכל שהם לא אוהבים, לא יוצב בדיוק ליד הצלחת שלהם.

🩷נלמד אותם ונתרגל איתם נימוסי שולחן. לא נשאיר את זה רק לארוחה עצמה.

חשוב מאוד במהלך כל הערב להתייחס לילדים, לשלוח מדי פעם חיוך, לדבר איתם, לספר עליהם דברים חיוביים, להחמיא להם ולחזק אותם. תנו להם להרגיש שאתם גאים בהם.

התכנו גם לדרך חזרה הביתה – הכינו משהו טעים לדרך, תהיו סבלניים כלפיהם ושימו מוזיקה שכולם אוהבים.

הכנה מראש – מנטלית ופיזית – ושיתוף הילדים בהכנות, יכולים מאוד להשפיע על האווירה בחג ולשפר את ההרגשה של ילדינו וגם את שלנו.

שתהיה לנו שנה טובה.

אני רוצה לשתף אתכם בפניה שקיבלתי השבוע:
"השבוע ישבתי מול משימה פשוטה יחסית.
ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, היה לי זמן, אפילו הייתה לי מוטיבציה.
אבל לא הצלחתי להתחיל…
הרגשתי כמו מכונית מתקדמת עם מערכת חכמה, דלק מלא ומסלול מתוכנן, רק בלי סטרטר.

זה לא חדש לי, אבל עדיין מתסכל בכל פעם מחדש.
במקום להתחיל, הסתובבתי סביב עצמי, עשיתי מיליון פעולות אחרות, או שפשוט קפאתי.
ורק אחרי זמן ממושך, לפעמים בעזרת מישהו מבחוץ, לפעמים סתם אחרי בכי קטן – הצלחתי לזוז".

🩵 הקושי שמתחיל הכל – אתחול

תופעה מוכרת בקרב אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) היא
הקושי באתחול (Initiation Deficit), או מה שמכונה גם "שיתוק ביצועי" (Executive Paralysis), הוא מדובר באחד התסמינים הפחות מדוברים אך מהותיים ביותר.
זה לא חוסר מוטיבציה או עצלנות, אלא קושי מוחשי להיכנס לפעולה, גם כאשר כל התנאים לכאורה מתקיימים.

הפסיכיאטר ד"ר תומאס בראון, אחד החוקרים המובילים בתחום התפקודים הניהוליים ב-ADHD, מתאר את הקושי באתחול כאחת מהיכולות הניהוליות שנפגעות, עקב שונות בפעילות המוחית, בעיקר באזורים הקדם-מצחיים (prefrontal cortex) של המוח.
לפי בראון (2005), הפרעת קשב היא בעיקרה הפרעה בוויסות עצמי, שכוללת גם קושי בהפעלה רצונית של פעולה.

מחקרים (כמו Barkley, 2012; Tamm et al., 2014) מדגישים כי אנשים עם ADHD עשויים לחוות השהייה כרונית בתחילת פעולה, גם כשהם רוצים מאוד להתחיל.
הקושי הזה מושפע ממגוון גורמים: עומס רגשי, חשש מכישלון, צורך בפרפקציוניזם, קושי להחליט מהו הצעד הראשון – ולעיתים פשוט עיכוב נוירולוגי בתרגום הכוונה לפעולה.

🩵איך אפשר לעזור לעצמנו להתניע?

• לפרק את המשימה לתת-משימות מיקרוסקופיות: לפעמים להתחיל רק בלפתוח קובץ, לשים שעון/טיימר, נשנוש ליד שולחן העבודה שיחכה לנו כשנגיע לשם.
• לעבוד בשיטת “גשר אנושי” – נוכחות של אדם נוסף, גם אם הוא רק יושב לידי, יכולה לעשות פלאים.
  זה מגובה גם במחקרים על “body doubling” – עבודה בסביבה נוכחת מקלה על ביצוע מטלות קשות (Hirsch, 2021).
• לתרגל חמלה עצמית במקום שיפוט – מחקרים מצביעים על כך שחמלה עצמית מפחיתה תחושת כישלון ומשפרת ביצוע (Neff, 2003).
• לזהות את הרגעים בהם הסטרטר "נתקע" ולהתכונן אליהם מראש עם סביבה מותאמת, שגרת התחלה קבועה, או טקס קטן שמעביר אותי לפעולה (כמו שיר פתיחה, קפה מסוים, או תזכורת רכה).

🩵לסיום – לא המכונית היא הבעיה

אם אתם מרגישים לפעמים שאתם רכב חזק וחכם אבל עם בעיות סטרטר,
זה לא בגלל שאתם מקולקלים.
זה פשוט בגלל שמישהו לא סיפק לכם את ההוראות הנכונות להתנעה.

ואנחנו כאן בדיוק בשביל זה – ללמד, ללוות, ולתת תוקף לחוויות שלא תמיד רואים מבחוץ.
כי גם אם ההנעה קשה – הדרך שלכם יכולה להיות משמעותית יותר כשיש לכם טיפים להתמודדות ואתם הופכים את זה לחלק מאורך החיים שלכם (רוטינה, רוטינה רוטינה – סדר פעולות קבוע)

שלכם, איריס שני, מנכ"לית העמותה