בין זיכרון לעצמאות

זיכרון, עצמאות וסימן שאלה אחד גדול: איך עוברים את הימים האלה?

בכל שנה אנחנו מדברים על המעבר הזה. המעבר החד, הבלתי נתפס כמעט, שקורה בשעה 20:00 בערב בדיוק.
ברגע אחד מסתיימות צפירות הזיכרון והשירים העצובים, ומתחילות חגיגות העצמאות.

עבור כל אדם מדובר בטלטלה רגשית. אבל עבור אנשים וילדים עם ADHD, המעבר הזה תמיד היה מורכב במיוחד. אחת מנקודות התורפה המובהקות של הפרעת קשב היא הקושי בוויסות רגשי ובמעברים. אנשים עפ הפרעת קשב חווים את הרגשות בעוצמה גבוהה מאוד, ומתקשים "להחליף הילוך" לפי פקודה. אי אפשר לעבור ממצב של עצב עמוק של יום הזיכרון, ופשוט ללחוץ על מתג ולהגיד לו: "זהו, עכשיו שמחים". המערכת העצבית לא עובדת ככה.

אבל השנה, לטלטלה הרגשית הזו מתווסף עוד רובד, והוא אולי הקשה מכולם: חוסר ודאות מוחלט.

כשאני כותבת את המילים האלה, אף אחד מאיתנו לא באמת יודע איך ייראו הימים הקרובים. אנחנו לא יודעים אילו טקסים יתקיימו, אם בכלל. אנחנו לא יודעים מה כל רשות מקומית תחליט לעשות ברגע האחרון, וכל המצב הלאומי שלנו הוא פשוט בלתי צפוי. המציאות משתנה מיום ליום, ולפעמים משעה לשעה.

למה חוסר הוודאות הזה מרסק אותנו?
עבור אנשים וילדים עם הפרעת קשב, ודאות היא לא מותרות – היא קביים. הקושי המשמעותי הוא לייצר סדר פנימי, שנשען על העוגנים של העולם החיצוני כדי להיות בשליטה. כשאנחנו יודעים מה הולך לקרות, אנחנו יכולים לעשות "הטרמה" (הכנה מוקדמת), לווסת את עצמנו ולהתכונן למעברים.

אבל כשהעולם החיצוני משדר "אנחנו לא יודעים מה יהיה", המערכת העצבית נשארת תלויה באוויר. הקשב הופך ל"קשב דרוך" – הוא סורק סכנות, מחכה לשינוי, ונמצא בכוננות ספיגה מתמדת. המצב הזה שואב מאיתנו ומילדינו כמויות אדירות של אנרגיה. התוצאה הישירה בבית היא קשב שמתקצר, התקפי זעם מתוך תסכול, עייפות תהומית, וקושי להכיל אפילו את הבקשות הפשוטות ביותר.

אז איך מנווטים את הימים הקרובים בתוך ים סימני השאלה? מייצרים עוגנים קטנים של ודאות בתוך הבית.

1. מעבירים את השליטה פנימה

אם אנחנו לא יודעים מה יקרה בחוץ, נחליט מה קורה בפנים. שבו עם הילדים וצרו תוכנית משפחתית קטנה שלא תלויה באף רשות מקומית. למשל: "בערב יום העצמאות אנחנו מכינים ארוחת המבורגרים ביחד במטבח ורואים סרט". כשהמוח יודע שיש לו תוכנית בטוחה אחת להישען עליה, מפלס החרדה יורד.

2. מכינים "תוכנית מגירה" גמישה

נרמלו את השינויים מראש. דברו איתם בשפה פתוחה: "יכול להיות שנצא לגינה ויכול להיות שנחליט שזה לא מתאים ונחזור הביתה". כשאנחנו הופכים את הגמישות לתוכנית הפעולה הרשמית שלנו, אנחנו מונעים את הפיצוץ שקורה כשתוכנית נוקשה מתבטלת.

3. שחרור מוחלט מ"מה שצריך"

השנה אין "צריך". אין חובה לצאת, אין חובה לשמוח, ואין חובה לחגוג כמו פעם. זה בסדר גמור אם המעבר הזה בין זיכרון לעצמאות פשוט לא קורה השנה בלב שלכם. תנו לילדים, ובעיקר לעצמכם, את הפטור הרשמי מהציפיות של הלוח שנה.

החיים בתוך חוסר ודאות מתמשך, והמחיר הכבד שהדריכות הזו גובה מהתפקודים הניהוליים של כולנו, הם המציאות שאיתה אנחנו מתמודדים כבר חודשים ארוכים.
בדיוק בגלל זה, הוועידה השנתית ה-14 שלנו, שתתקיים בסוף החודש, מוקדשת לנושא "קשב דרוך – מטראומה להחלמה". אנחנו הולכים לפרק שם את המנגנונים האלה, להבין מה קורה למערכת העצבים שלנו כששום דבר לא ברור, ולתת למיטב המומחים להעניק לכם את הכלים המקצועיים ביותר כדי לעזור למשפחה שלכם להחלים ולצמוח בחזרה.

בימים שבהם שום דבר לא בטוח, קביעת עוגן אחד קטן ביומן היא פעולה אקטיבית של שפיות. אני מזמינה אתכם להבטיח את מקומכם בוועידה שלנו ולהיות איתנו.

ימים שקטים, בטוחים, ומווסתים עד כמה שניתן,
שלכם,
איריס שני
מנכ"לית העמותה

SAVE THE DATE
הוועידה השנתית ה-14 | קשב דרוך – מטראומה להחלמה
📅 יום שלישי | 27.5.2026 | בשידור חי בזום
עלות השתתפות: 179 ש"ח
להרשמה: https://bit.ly/2026adhd