זו לא עצלנות

היום הוא ה־1.5, מה שאומר שהיום נפתח באופן רשמי חודש המודעות להפרעת קשב!
זו הזדמנות לעצור רגע, להסתכל אחרת – ולהתחיל לדבר בקול רם על מה שרבים חווים בשקט.

זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה.
אנשים עם הפרעת קשב מסתובבים בעולם עם תחושת אשמה כבדה.
הם יודעים שיש להם את היכולת, האינטליגנציה והכישרון,
אבל כשהם צריכים פשוט לקום מהספה ולהתחיל משימה – משהו שם תקוע.
והסביבה?
היא לרוב ממהרת להדביק את התווית המכאיבה מכולן: "אתה פשוט עצלן. אם היית רוצה, היית עושה".

בואו נעשה סדר: זו לא עצלנות. עצלן הוא אדם שבוחר לא לעשות, וטוב לו עם זה.
אדם עם הפרעת קשב שיושב מול משימה ולא מצליח להתחיל, הוא אדם מתוסכל שסובל מקושי אמיתי ב"התנעת משימה", המערכת הנוירולוגית שלו זקוקה לדופמין ולתגמול כדי ללחוץ על דוושת הגז.
כשהמשימה משעממת, אפורה או נטולת דד-ליין חיצוני – אין מה שיתניע את המנוע.

אז איך בכל זאת מתניעים כשהמערכת מסרבת? עוקפים את הקושי בעזרת ניהול חיצוני:

1️⃣ חוק ה-5 דקות: אל תבטיחו לעצמכם שתסיימו את כל המשימה. תבטיחו לעצמכם שתעשו אותה בדיוק 5 דקות ואז תעצרו. המטרה היא רק לשבור את מחסום האתחול. ברוב המקרים, ברגע שהתחלתם – כבר תמשיכו.

2️⃣ שותפי ברזל: אנשים עם הפרעת קשב מתפקדים טוב יותר כשיש איתם מישהו בחדר או אפילו על הקו בטלפון. צריכים לסדר את הארון או לענות למיילים? בקשו מחבר או בן זוג פשוט לשבת לידכם. הנוכחות שלהם מהווה עוגן שמחזיק את הקשב.

3️⃣ מפרקים את ה"מפלצת": אל תכתבו ביומן "לסדר את הבית". זה גדול, מאיים ומייצר שיתוק.
כתבו: "לשים את הבגדים מהמיטה בארון".
ברגע שהמשימה קטנה וברורה, קל יותר לגייס את המשאבים עבורה.
על הפער הכואב הזה שבין היכולת לביצוע, ועל הדרכים לסגור אותו – במיוחד עכשיו, במציאות שבה המשאבים שלנו ממילא שחוקים, נדבר לעומק בוועידה השנתית ה-14 שלנו שתתקיים ב-27.5.26

שלכם, איריס שני,
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות

הוועידה השנתית: "קשב דרוך – מטראומה להחלמה"
📅 27.5.2026 | בזום להרשמה: https://bit.ly/2026adhd
🎁 לקוחות בנק מסד? ההרשמה עבורכם ללא עלות: https://lp.vp4.me/ig5e