ד"ר ירדן לוינסקי

– כאשר לאדם יש חרדה, התרופות שעוזרות לו להתמקד, יכולות גם למקד אותו בחרדה שלו. לכן הפתרון הוא לטפל במקביל, גם בהפרעת הקשב וגם בחרדה. כלומר לטפל בצורה ממוקדת בחרדה, בין אם על ידי טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי, ובמקביל לתת טיפול להפרעת קשב. יש אנשים שלא מסתדרים עם התרופות הממריצות ולכן אפשר לתת תכשירים אחרים כמו סטרטרה. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.

פעמים רבות לאנשים עם הפרעת קשב יש גם הפרעת שינה. כדאי להבחין בין הגורמים השונים להפרעת שינה, בין אם זה מחזור שינה מאוחר או שפשוט מעדיפים ללכת לישון מאוחר. התרופות הממריצות יכולות אצל חלק מהאנשים להחמיר את הקושי להירדם.
במקרים כאלו, ראשית יש להקפיד על היגיינת שינה (על כל המשתמע מכך), ובמידת הצורך לחפש תכשיר שהוא יותר קצר טווח, או להחליף לטיפול אחר שפחות ממריץ.

– ה-DSM לא עוסק כלל בתרופות ובטיפול אלא רק באבחנות ותהליך האבחון. בנוגע לשאלתך, אצל אנשים עם הפרעת קשב זה יכול באמת להיות כמו ההבדל בין קצר ראיה שמרכיב משקפיים לזה שלא מרכיב. ברור שעם משקפיים הוא רואה טוב יותר וזה משפיע על תפיסת העולם ותפיסת העצמי. ואכן, באמת תמיד טוב לראות כמו שצריך.
להק"ר, נטילת הכדור היא השלמת חוסר, ולכן אין בעיה עם זה שימשיכו לקחת. לא היית אומרת לאדם שצריך משקפיים לא להרכיב אותן כי יצרן המשקפיים מרוויח ממכירתן.
אצל אנשים בלי הפרעת קשב, שלוקחים ממריצים, המרץ ותחושת האופוריה בולטים ומודגשים יותר. הבעיה היא שהתחושות הללו חולפות וצריך מינונים גדלים יותר ויותר כדי להשיג את האפקט ולכן דווקא אלו שאין להם הפרעת קשב, הם בפוטנציאל גבוה להתמכרות. במקרה הזה דווקא עדיף בלי, בטווח הארוך..

הניסיון מראה, שאי נטילת כדור תגרום לתסכול מתמשך ולבעיות נוספות, ונטילת כדור והצלחה שבאה בעקבות זה, שהוא יכול להתרכז כמו שאר חבריו, תגרום לו להבין שיש לו דרכים אפקטיביות להתמודד עם הקושי שלו.
כישלון מתמשך לא מסייע. מסוגלות ותחושת מסוגלות מחזקות את הביטחון העצמי.
תמיד, תמיד מומלץ על ליווי רגשי בתהליך. זה עוזר בהבנה של המצב ובפיתוח דרכים בריאות להתמודדות. תרופות לבד אינן פתרון מיטבי.

– מפני שרופאי ילדים מטפלים לרוב במקרים הפשוטים, שבהם אין פתולוגיה נוספת משמעותית. במקרה שאין הפרעות התנהגות, חרדות, דיכאון, טיקים וכו'. במקרים המורכבים הם מפנים למי שהתמקצע בתחום. הנוירולוגים מטפלים במקרים שבהם יש שילוב של הפרעה נוירולוגית, לדוגמא טורט או אפילפסיה בשילוב עם הפרעת קשב. אם יש הפרעה פסיכיאטרית הם יפנו להמשך טיפול אצל הפסיכיאטר.
בדיוק כמו שרופא ילדים יטפל במקרים הפשוטים יותר ובמקרים המורכבים יפנה למומחה בתחום להתייעצות. זה דווקא טוב כי זה משפר את הזמינות.

ריטלין לא עוזר לקשיי שינה. צריך להבין יותר לעומק מה זה בעיות להירדם – איך את/ה מתארגנים לשינה? האם זה קשור בשעה שהולכים לישון? ועוד שאלות. לאחר מכן אפשר להבין איך אפשר לסייע.

הפרעת קשב וריכוז איננה קשורה ללימודים בכלל. היא נוגעת בחיים חברתיים, בתעסוקה, בחיי המשפחה ועוד.
אם יש לך קשיים, שווה לאבחן ולהבין איך אפשר לסייע לך להתמודד.

– בדיכאון צריך לטפל כמו בדיכאון, לעיתים חלק מהדיכאון קשור בתסכול מחוסר הצלחה או תפקוד ואז אם תטפל בהפרעת הקשב, בעקיפין זה יכול לסייע גם לדיכאון.
שילוב של טיפול בדיכאון ובהפרעת קשב הוא נפוץ מאד, כיוון שכמעט רבע מהסובלים מהפרעת קשב, יסבלו מדיכאון מתישהו לאורך החיים.. לכן כדאי לתת מענה לשני סוגי הקשיים.

אפשר לעזור גם בגיל 35, גם בגיל 53 וגם בגיל 73.
אפשר לתת לו לקרוא חומר באינטרנט או בספר, אפשר לדבר על כמה זה מפריע לך ולמשפחה וכמה חשוב לך שילך להתייעץ וימצא עזרה מתאימה. אפשר גם להציע לו ללוות אותך להתייעצות, כך את תתייעצי והוא רק ישמע.

אפשר לקבל אחוזים גם בנפרד על שתי הפרעות, אי אפשר על חרדה בנפרד מדיכאון, אבל למיטב ידיעתי אפשר על הפרעת קשב בנפרד מחרדה או דיכאון.

תחלואה נלווית היא כאשר יש בעיה נפרדת, שלא קשורה בכדורים.
כלומר, גם אם לא לוקחים אותה היא קיימת ומפריעה.
בדרך כלל, כשמישהו אומר שהריטלין מכבה את המוטיבציה וגורם לדיכאון, מדובר במינון או תכשיר לא מתאימים. אצל ילדים כשהם נראים כבויים, הרבה פעמים דווקא המינון נמוך מדי. הבעיה נוצרת כי רוב ההורים נבהלים מהמצב ומורידים את התרופה, במקום לשאול את הרופא ולבדוק דווקא אפשרות של עלייה במינון.

חרדה ודיכאון יכולים לגרום לבעיות ריכוז, אך כשהן חולפות גם בעיות הריכוז חולפות. לאנשים עם הפרעת קשב, בעיות הריכוז לא יחלפו כשמצב הרוח ישתפר.
לאנשים שסובלים מהפרעת קשב, יש סיכוי גדול יותר לסבול מחרדות ומדיכאון. יתכן שזה קשור בהתפתחות המוח, יתכן שקשור לקשיי החיים עם הפרעת קשב, וסביר שזה גם וגם.

זה לא נכון שאנשים עם בעיות לבביות לא יכולים. בעיקר מתייחסים לאנשים עם הפרעות קצב, וגם שם ברוב המקרים מותר לקחת תחת השגחה מתאימה. ולכן כל מה שצריך זה לפנות לקרדיולוג שלה ולקבל אישור. וכשלוקחים, להיות במעקב.
לא מכיר מחקר ספציפי על תסמונת אפשטיין והפרעת קשב.

המחקרים הראו שבאופן כללי ילדים שסבלו מהפרעת קשב ולא קיבלו טיפול בילדותם, הסיכוי שלהם לפתח תחלואה נלווית, בעיות חברתיות, משפטיות והתמכרויות, גדול פי כמה מילדים שלקחו טיפול. טיפול חייב לכלול גם מרכיב רגשי ומומלץ להתחיל את המרכיב הרגשי וההתנהגותי בילדים עוד לפני שמתחילים טיפול תרופתי.
בנוגע להשפעה של תופעות לוואי ארוכות טווח של ריטלין, לא נמצאו תופעות לוואי משמעותיות כאלו.

– לא מכיר לצערי מספיק מחקרים רציניים ומקיפים שמראים שתוסף מזון כזה או אחר באמת עוזר להפרעת קשב. דווקא הייתי שמח אם זה היה נכון, כי זה היה מוסיף לנו עוד כלים לסייע לאנשים.
אני ממליץ למי שיש לו הפרעה, לעשות טיפול ממוקד אסטרטגיות, ואח"כ לשקול אם יש עדיין צורך בטיפול תרופתי ולהתאים את הטיפול התרופתי (אם הוא לוקח) לצרכים הספציפיים שלו – משך השפעה, מועדי נטילה, עוצמה, וכו'.

אם יש חסר תזונתי כמובן יש להשלימו. בחלק מהמקרים משלבים מלטונין לתקופה קצרה, אבל בעיקר מדובר על טיפול התנהגותי להפרעת השינה.

זה בדיוק המקום לשלב טיפול התנהגותי, אימון להפרעת קשב, כשהמטרה היא, לתת כלים יעילים להצלחה במקום התעסוקה.