ארכיון פוסטים מאת: נורית הררי

יום הסבים והסבתות

פעם היה נהוג שהנכדים באים לסבתא וסבא להתארח ושם היו הכללים של סבא וסבתא.
היה מותר לאכול עוגיות, אסור לקפוץ על הספות, רואים טלויזיה כמה שרוצים, זה היה בילוי של חופש או מחלה ותמיד היה כיף.
היום, יקר יותר לחיות, עמוס יותר כי תמיד לומדים ועובדים, הילדים שלנו כבר לא מסתפקים ב-2 ילדים. אנחנו הסבים והסבתות מגויסים לעזור להם בשגרת היום. וזה אומר שאנחנו באים אליהם הביתה ומחוייבים לשמור על כללי הבית שלהם.
כדי לשמור על מערכת יחסים טובה עם הילדים ובני זוגם, אנחנו חייבים לשמור על הכללים של הבית שלהם, גם אם הם אינם תואמים את דרכנו החינוכית.
הדבר היחיד שאנחנו יכולים, הוא לשוחח עם ההורים על הבדלי הגישה החינוכית. בסופו של דבר, הם אלו שקובעים ומחליטים על הקו החינוכי.
לשמחתי, אני רואה יותר ויותר סבים וסבתות מגויסים ליצירת שגרה כזו עם הנכדים. שגרה כזו בונה מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם הנכדים שלנו. אנחנו הופכים להיות חלק משמעותי בחיים שלהם ולא רק סבא וסבתא של ארוחות ימי שישי.
כשאנחנו מגיעים לקחת את הילדים מהגן אנחנו כבר מכירים את הגננת, מדברים איתה, שומעים איך עבר עליהם היום, פוגשים את החברים שלהם, את ההורים של החברים, אח"כ גם בגן המשחקים נפגשים איתם, בחוג אנחנו רואים איך הילדים משתלבים עם החברים שלהם, אנחנו יודעים בדיוק מה הם אוהבים לאכול, לשתות, ומהי הדרך הנכונה לקלח אותם, וגם איפה נמצא כל דבר בבית.
אז אנחנו חלק, אנחנו מעורבים אבל עלינו לזכור שאנחנו לא מתערבים!!
חשוב שנזכור שאפילו שהתפקיד שלנו הוא קבוע, אנחנו סבא וסבתא ולכל ביקור שלנו יש גם סוף. בסופו של דבר הילדים נשארים עם ההורים שלהם ואנחנו חוזרים הביתה.
אין דבר מופלא יותר מלהיות סבא וסבתא פעילים ומשפיעים בחיי הנכדים. במיוחד שאנחנו מגיעים לזמן קצוב ועם הרבה כוחות וחשק להיות עם הנכדים. יש לנו את הפריבילגיה להיות ממוקדים בנכדים כי אין לנו את נטל עבודות הבית. אנחנו באים להיות שם בשבילם בלבד. לשחק, לקרא אתם, לטייל, לבלות, לקחת אותם להצגה, מוזיאון וכל מה שבא לנו.
אין ספק שכשאנחנו עושים זאת במסגרת השגרה, אנחנו מקלים מאוד על ההורים שלהם (הילדים שלנו) ומאפשרים להם לאגור כוחות נוספים עבור הנכדים שלנו.
בדרך זו אנחנו בונים תשתית למערכת יחסים שתאפשר לנו במצבי חירום להיכנס לתפקיד שאנחנו כבר מכירים מהשגרה. אנחנו יודעים את כללי הבית, מכירים את המסגרות החינוכיות, יודעים מה הילד אוהב או לא אוהב – קל לנו יותר להתגייס, כי אז אנחנו באמת עוזרים ולא מכבידים.
מצב חירום יכול לקרות לא מעט מוציא מאיתנו רצון לעזור ולהתגייס, בואו נבנה זאת מבעוד מועד בימים שגרתיים, נמצא את הזמנים שמתאימים לנו ולילדים ונהיה יותר מעורבים.

אל תגידו לי "זה לא יקרה"

אני עדיין שומעת שהפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD היא הפרעה של ביה״ס,
שהפרעת קשב היא רק בעיות בלימודים,
הם יגדלו וזה יסתדר.
באמת?
מאז שהוקמה העמותה אנחנו עסוקים "בלחפור" על כך שהפרעת קשב היא הפרעה של חיים – היא מפריעה בכל תחומי החיים, וללא טיפול מותאם היא עשויה להיות מסכנת חיים.
התפקודים הניהוליים-הארגון,התכנון ,הזכרון וכו' הם התפקודיים שמנהלים אותנו, מווסתים אותנו, הם "חדר הבקרה" במוח שלנו, הם אלה שעוזרים לנו להתנהל בצורה מקדמת ובטוחה בחיים ולא רק בלימוידם, ולא רק בגילאי ביהס – אלא גם כאנשים בוגרים, בעבודה, בזוגיות, בכביש, בהורות, בבית ובנופש.
זה קשור לאיך אנחנו מנהלים את חשבון הבנק שלנו וזה קשור גם לקניות שאנחנו עושים.
זה קשור לאיחורים שלנו וזה קשור לכל כך הרבה דברים נוספים שפוגעים לנו בהתנהלות היומיומית
ויש תחום נוסף, כאוב וקשה שאנחנו לא תמיד אוהבים לדבר עליו וזה גם ברור למה.
חשוב שנדבר עליו ונהיה ערים להשפעה של הפרעת הקשה עליו – זהו התחום של בטיחות בבית.
המחקרים מראים כי במשפחות בהן להורים ולילדים יש הפרעת קשב ההיפגעות בתאונות בבית היא גדולה יותר.
המוסחות, האימפולסיביות, הקושי לתכנן, שכחה, הקושי בקשב הרציף יכולים לפגוע בנו ולעיתים אף ביקרים לנו.
לצערנו, בכל מה שקשור לתאונות והיפגעויות בבית – כל רגע יכול להיות קריטי.
אז אני לא רוצה לספר לכם על כל המקרים הנוראיים שפשוט שכחנו, שרגע אחד לא שמנו לב, שלשנייה אחת קטנה לא הסתכלנו, שהיינו שקועים מידי ממש לדקה במשהו אחר, בשיחה, במסכים, במחשבות, בניקיון הבית, שניה של חוסר עירנות יכולה להיות טראגית.
אתם מכירים, יודעים טוב יותר מכל אחד אחר איך ברגעים מסוימים של הפרעה בקשב כמעט ו…
החיים יכלו להשתנות.
לפני מס׳ שנים יצרנו שיתוף פעולה עם ארגון "בטרם" בנושא זה.
ארגון "בטרם" הוא ארגון מקצועי, הפועל למניעת היפגעות ילדים, לקידום וניהול הבטיחות של כלל ילדי מדינת ישראל.
השבוע במהלך הקמפיין יצרנו עבורכם כללי ברזל, שקל לזכור, על מנת לעזור לכם לשנן ולנהל את הבטיחות שלכם, לשמור על חייכם וחיי ילדיכם.
עסקנו ב-3 נושאים עיקריים הקשורים לבטיחות בקיץ לקראת היציאה לחופש הגדול: טביעה, שכחת ילדים ברכב והיפגעות בכביש.
יצרנו את הגש"ש – שיעזור לנו בארגון סביבה בטוחה בבריכה הביתית.
יצרנו את 4 המ"מים – שיעזרו לנו להכניס לשגרה את ההתנהלות בכל פעם שנרצה לטבול ולהנות בבריכה עם ילדינו.
יצרנו את המצ"יל –אותו תוכלו לקחת אתכם לנופש ולזכור שההנאה מנהופש עוברת קודם כל דרך שמירה על הבטיחות.
אני ממליצה לכם בחום, לשמור, להדפיס, לתלות על המקרר, לשנן, להשתמש, להמציא שירים ביחד עם הילדים, אתם יכולים לייצר קודים אחרים למשפחה משלכם, כאלה שיזכירו לכם מה חשוב, במה להתמקד, ויעזרו לכם להתמודד ולהתנגד מבפנים לכל הסחת דעת שעולה.
הפכו את הבטיחות לנושא החשוב והמרכזי ביותר בקיץ הזה שלכם.
צרו לכם ולילדכם הרגלים שיישארו איתם לכל החיים וישמרו על החיים.

החופש הגדול הגיע

ואיך התכוננו?
חילקנו בינינו את התפקידים, אספנו את כל המידע, בדקנו את כל האטרקציות והפעילויות הצפויות, קבענו תורים לבדיקות, השתלטנו על הזמן של כל קרובי המשפחה, קבענו תקציב משפחתי, סימנו ביומנים ואפילו בנינו תכנית חודשית בצורה יצירתית ביחד עם הילדים.
אז מה עכשיו ?
איך אנחנו דואגים שהתכנית תעבוד?
אחת הבעיות העיקריות של אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD היא הביצוע. כלומר התכנית מוכנה – איך מוציאים אותה לפועל ?
אחת הבעיות הקשות ביותר היא הביצוע. כלומר, למרות שתכננתי ובניתי והכנתי, הקושי הוא במימוש.
הפתרון המעשי הוא – לקבוע זמן ומקום קבועים להתכוננות.
זמן קבוע שבו כל בני המשפחה מתכנסים באופן קבוע. המפגש אמור להיות אטרקטיבי ולכן צריך לקבוע זמן שמתאים לכולם ומשהו טעים שאהוב על כולם.
לדוגמה:
כל מוצאי שבת או שישי בערב או שבת בצהריים, בשעה 18:00 נפגשים כל בני המשפחה בבית לאכול פיצה / סושי / גלידה וכו' בהתאם לזמן המפגש שנקבע.
מטרת הפגישה – לעבור על התכנית השבועית ולבדוק שכל מה שתכננו אכן יכול להתבצע. כלומר, לרדת לפרטי כל פעילות שתוכננה.
לדוגמה:
קבענו סרט – האם הזמנו כרטיסים
קבענו עם חברים – האם החברים זוכרים ופנויים
תכננו ללכת לבריכה עם הילדים הבוגרים – האם יש בייבי סיטר פנוי, האם כרטיס המנוי בתוקף, האם קנינו קרם הגנה וכו..
בתכנית טיול – האם האוטו מוכן, האם הגלגלים תקינים..
אופים עוגה – האם יש לנו את החומרים…
בשלב זה, נוכל גם להוסיף עוד רעיונות שעלו בימים שחלפו.
לדוגמה: לראות סרטים משפחתיים בבית, לעיין באלבומי תמונות, למיין בגדים וכדומה.
חשוב! :
לשמור על יום מנוחה. ביום זה נשארים בבית ללא כל מחויבות.
צרו פעילות אחת שתהווה מעין פעילות "עוגן". שיהיה לכולם גם ביום הזה משהו לצפות לו. לדוגמה: יציאה לפארק קרוב, הזמנת אוכל הביתה, שעת יצירה מדברים קיימים בבית, הכנת ארוחת ערב מפנקת משותפת, פעילות מים במרפסת…
הורים, אל תשכחו לתכנן לעצמכם זמן איכות למילוי המצברים !

לטייל עם ילדים באוטו

במהלך הנסיעה, במיוחד אם מדובר בנסיעה ארוכה (מעל שעה) חשוב שתתנו לילדים את החופש לעשות מה שירצו:
אם הם רוצים להעביר את הזמן בלשחק ביניהם, הציבו להם חוקים בסיסיים (כמו לא לצרוח ולא להרביץ) ותנו להם להעביר את הזמן במשחקים. אפשר גם להפעיל אותם במהלך כל הנסיעה ע"י משחקים המערבים גורמים חיצוניים בנסיעה; "מי רואה אוטו אדום" וכד'.
אם הילד אוהב מוסיקה, תנו לו לשמוע את השירים שהוא אוהב במהלך הנסיעה, בין אם במערכת של הרכב או באזניות.
אפשר גם לתת לילדים לשחק באייפד ובאפליקציות החביבות עליהם בסמארטפון. כדי שהילד יספוג כמה שיותר מהטיול עצמו, תנו לו "לחרוש" על המשחקים בזמן הנסיעות, כך הוא יהיה מוכן להניח למשחקים בזמן הטיול האמיתי.
אם קמתם מוקדם לצאת לטיול, אפשר גם לתת לילדים לישון במהלך הנסיעה. אם הילד ישן טוב, הוא יהיה יותר עירני ופחות עצבני במהלך הטיול.
צידה לדרך
הצטיידו בממתקים וחטיפים. לא כדאי שהילדים יתמלאו בג'אנק פוד בשלב מוקדם, כי רוב הטיולים כוללים לפחות ארוחה אחת וכי יותר מדיי ממתקים עלולים לגרום לילד להרגיש לא טוב וללכלך את הרכב, אך עם זאת, כדאי לארוז כמה ממתקים "לחירום", למקרים והילדים משתוללים יותר מדיי, לאחרי האוכל, או כצ'ופר אם הם מתנהגים יפה. כמובן שחובה להצטייד בהרבה שתייה.
יש להצטייד בביגוד שמתאים למזג האוויר למהלך כל היום, לדוגמה: אם נוסעים לטיול בנגב מהבוקר עד הערב, כדאי לצאת עם בגדים קצרים ותכשירי הגנה מהשמש, אך כדאי לקחת בנוסף גם סט של בגדים ארוכים, כי בערב נהיה קר באזור המדבר.
מהלך הטיול עצמו
קודם כל, יש לבחור מסלול טיול אשר מתאים לילדים, כזה שלא יהיה קשה מדיי, אבל גם כזה שלא ישעמם אותם. כמובן שאתם מכירים את ילדיכם יותר טוב מכל אחד אחר, אך לרוב, ילדים לא נהנים מטיולי נוף, כך שאם תקחו אותם לראות את פריחת האירוסים בגלבוע, סביר להניח שהם ייהפכו לחסרי סבלנות מאוד מהר. צריך למצוא להם אטרקציות לאורך הטיול, שישמרו על עניין ועירנות.
שתפו את הילדים במסלול הטיול לפני שיוצאים, הסבירו לו לאן יוצאים ומה יהיה מהלך הטיול. נסו לענות על כמה שיותר שאלות (אנחנו יודעים שהן אף פעם לא נגמרות) לגבי הטיול, כדי להפיג חששות שיש לילד לגבי הטיול הספציפי, האזור הגאוגרפי או כל דבר אחר.
הקפידו על עצירות ומנוחות תכופות לשתייה והתרעננות.
אם החלטתם על פיקניק, כדאי לצאת לטיול קטן בסביבה לפני ואחרי הפיקניק, כדי שהילדים לא יירדמו ישר אחרי האוכל ויהיו היפראקטיביים בערב.
השתדלו להפעיל את הילדים במהלך הטיול עם משחקים ומסלולי הליכה.
חשוב שיהיו פעילים בזמן הטיול, כדי שיהיו מספיק עייפים ומסופקים בשביל לישון שינה טובה בערב 💤

התמכרות למסכים בקרב בני נוער בעידן פוסט קורונה

השבוע בחרתי לארח את *אינה ארצי* – פסיכותרפיסטית ומטפלת בהתמכרויות, בוגרת תואר שני בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובוגרת תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב.
אינה הוסמכה בטיפול בהתמכרויות וכן בטיפול קבוצתי, ייעוץ זוגי ומשפחתי.
בקשתי ממנה לכתוב התמכרות למסכים בקרב בני-נוער בעידן פוסט קורונה:
״התקופה האחרונה מאופיינת בתחושה של שחרור, התחלות חדשות וחזרה לשגרה. ילדים ובני-נוער, בעיקר בגילאי החטיבה והתיכון, חוזרים לשגרה ו/או מצופים לחזור לשגרה לאחר ישיבה של כשנה בבית. כמעט כולנו במהלך השנה האחרונה מצאנו עצמנו מחוברים יותר למסכים ופחות לתקשורת אנושית. כולנו חווינו שינויים בתקשורת בין האישית (מבוגרים שהיו בבתיהם במהלך השנה ובני נוער שלא יצאו כמעט בכלל). נראה כי בייחוד קבוצות אלו, חוו ירידה משמעותית במיומנויות החברתיות שלהם. הרגלי החיים של הילדים ובני-נוער השתנו והותאמו למצב המוזר שכולנו שהינו בו בשל המגפה העולמית. מה שאפיין את השנה הזו הוא – היעדר מפגשים חברתיים, הפחתת הבילויים והאינטראקציה החברתית וירידה ביחסים הבינאישיים. לכאורה, עבור חלק מבני-הנוער מצב זה "התאים" ואף היה להם נוח.
לאילו בני-נוער זה התאים בעצם?
באופן כללי, אנחנו יודעים שתקופות ללא מסגרת משבשות את השגרה ומערכת סדר היום אצל ילדים ובני-נוער. בסטטיסטיקה העולמית, רק הסגר הראשון בשל מגפת הקורונה, תרם לעלייה בכ – 50% בצריכת מסכים. אנחנו רואים שהמסך הפך להיות "החבר הכי טוב" של הרבה מאד מבוגרים ובני-נוער: עלייה בזמן מסך – הם בילו את רוב שעות היום ולילה מול המסך, משחקים וצריכת תוכן כמו נטפליקס ואף צפייה בפורנו הפכו להיות צינור תקשורת, כמעט היחידי, לעתים קרובות חד-סיטרי, עבור אותם ילדים ובני-נוער. על חלק מהם זה "התיישב" על קשיים קודמים. באופן כללי תקופת הקורונה היוותה שבר שדרכו צפו ועלו הרבה מאד קשיים גם אצל אלה שלכאורה הצליחו לשמור על תפקוד נורמאלי עד המשבר.
אז על מי זה "התיישב" טוב? אלה שסבלו גם לפני הקורונה מביישנות חריגה, בדידות, התפרצויות זעם ואימפולסיביות, אלה שסבלו עוד לפני הקורונה מקשיים חברתיים, ליקוי במיומנויות חברתיות, אלה אשר נמצאים על הספקטרום האוטיסטי, סובלים מקשיים רגשיים קודמים ואלה שאינטראקציה חברתית מורכבת עבורם ומצריכה מהם הרבה מאד מאמצים.
לפני הקורונה, הם היו חייבים להתמודד חרף הקשיים, כי המציאות חייבה אותם. ואז, הגיעה הקורונה אשר "טרפה את הקלפים" ואפשרה להם לסגת לאזור הבטוח של הימנעות מתקשורת ישירה.
אנחנו מקבלים המון פניות מהורים ששמים לב שבשבועות האחרונות ילדיהם לא הצליחו לחזור לשגרה מתפקדת וחברתית. לימודים בזום, עבור חלק מהילדים ובני נוער, היו פונקציונאליים, קלים יותר, ממוקדים ובטוחים בקצב שלהם. זה לא הצריך התמודדות עם חרדה חברתית, תקשורת עם חברים, השוואה חברתית, פחד קהל לדבר מול כיתה. למעשה, הקורונה העניקה להם אווירה של מוגנות ללא תחרות. אותם ילדים ובני-נוער לא צריכים להתמודד עם דימוי גוף, השוואת ביצועים לימודיים ומורכבות ביחסים עם חברים. אפילו למשל שיעורי ספורט היו בתוך החדר בזום עם דיווח עצמי של ההישגים.
ישנם בני נוער וילדים שבמשך השנה האחרונה לא ניהלו ולו שיחה אחת פנים מול פנים עם קבוצת השווים שלהם. והרי ידוע ממקורות רבים כבר שנים רבות כי תקשורת עם קבוצת השווים בגיל ההתבגרות בעלת משמעות וחשיבות עצומה בגילאים הללו, וכי תקשורת מתווכת מסך לא יכולה להוות לה תחליף. לכן לא מפליא שישנם ילדים ובני-נוער, שמתקשים לחזור לשגרה (בשלב זה, הסטטיסטיקה לא ידועה למרות התופעה הנראית לעין).
איך מזהים את אלה שבעקבות השנה הפכו מצרכנים למכורים של ממש?
כמובן, זמן מסך הוא הגורם המרכזי שמעיד על התמכרות – זה תנאי הכרחי, אך הוא לא היחיד. זמן בילוי ליד המחשב הוא אספקט מסוים של בעיה רחבה ועמוקה הרבה יותר.
שימוש מוגזם במסכים זה שם רחב לתופעה שכולנו איפשהו "על התפר" – לפעמים מגזימים, לפעמים משתמשים לרעה ולפעמים מווסתים את עצמנו דרך המסך (משתמשים במסך כדי להרגיע או לווסת תחושות ורגשות לא רצויים" הפגת שעמום, שיפור מצב רוח , הרגעת עצבים ועוד).
עם זאת, התמכרות למשחקי מחשב / משחקי וידיאו הוגדרה כהפרעה נפשית ונכנסה גם לתחום הטיפול הנפשי והפסיכיאטרי. אנו יודעים כיום, כי בעיה של התמכרות למסכים תמיד "יושבת" על מצוקה נפשית קודמת (יש סיבות מגוונות שצוינו בספרות המקצועית: חרדה, דכאון, הפרעות קשב, לקויות למידה, אימפולסיביות, חרדה חברתית, תחושת הבדידות והעדר כלים לתקשורת חברתית ועוד רבים). התמכרות זהו מצב של אובדן שליטה – בו הכלי של התמודדות וויסות רגשי דרך מסכים ו/או משחקים, הופך להיות החיים עצמם.
חשוב לזכור, התמכרות זו מחלה של תגמול במוח. ככל שנקדים לזהות ולתת מענים, כך העבודה הטיפולית תהיה יעילה יותר והמצוקה והניכור מהעולם (רגשית, חברתית ומשפחתית) לא יגדלו. ״