אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב !!! מאיפה מתחילים ????

אז אולי לא צריכים את הכל ? אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש ? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.

אז מה סדר הדברים ?

1. נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש.
2. נתכנן באילו ימים נצא אליהן.
3. נתכנן את הפעילויות האלו ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
4. בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית.
   • נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים).
   • נניח שמיכה ישנה, מגבות ישנות או ניילון על הרצפה, כדי שהרצפה לא תספוג ותתלכלך מחומרים בלתי רצויים.
   • נרכז בחדר חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם.
   • זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
5. נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
6. לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
7. נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
8. גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
9. שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
   למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.

סוכות שמח חברים !!

היעדר ידע, מודעות וכלים להתמודדות עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD יוצרים פערים הפוגעים בכל היבטי בית הספר:
התלמיד שחווה תסכול ותחושת חוסר הבנה, המורים שלא מצליחים להגיע לתלמיד ושאר הכיתה שנפגעת.

מטרת התכנית היא להנגיש למורי בית הספר ידע וכלים להתמודדות מיטבית בכיתות והיא פועלת במספר ערוצים:

• ימי חשיפה אזוריים – בכל המגזרים- הרצאה ופעילות (כשעתיים).
• ימי עיון – יום עיון מרוכז לאנשי חינוך, הכולל הרצאת רופא, אנשי מקצוע נוספים וצפייה בסרט. (5 שעות)
• השתלמות למורים – מוכרת על ידי משרד החינוך ( 30 שעות). *ההשתלמות מיועדת למורי בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים, מוכרת ע"י משרד החינוך לגמול השתלמות.
• הדרכות והכשרה לסטודנטים להוראה – במכללות למורים ובאוניברסיטאות
• פיתוח מוצרים – משחקים, פנקסי טיפים, עזרי הוראה בעברית, אנגלית, ערבית ורוסית (נמכרים בחנות העמותה באתר האינטרנט שלנו).
• תמיכה מתמדת – שיתוף כלים מקצועיים להתמודדות עם הפרעת הקשב בבית הספר (בפייסבוק ובאתר העמותה).
• TLC – תכנית הכשרה למורי חט"ב ותיכון להעצמת בני נוער, בניית ביטחון עצמי, חשיבה חיובית, והבנת האחר.

המשתתפים בתכנית ייהנו מהמידע העדכני ביותר בתחום מפי אנשי המקצוע המובילים בישראל.
זו הזדמנות מעולה ללמוד על תחום הפרעת קשב ולהפוך למוביל ידע במערכת החינוך!

לפרטים נוספים: נורית הררי בנואליד, מנהלת פרויקטים, projects@keshev.org, נייד 052-8111819

אני זוכרת את התחושה המיוחדת הזו, שתמיד ליוותה אותי ביום כיפור כשהייתי ילדה: המכוניות שאינן נוסעות, הכבישים השקטים, החנויות הסגורות, גם האנשים שקטים יותר. הכל שקט יותר. זהו שקט חיצוני שהוביל למין שקט פנימי. גם העובדה שכל אמצעי הבידור החיצוניים מושבתים, אין טלוויזיה ואי אפשר לזפזפ בין הערוצים, גרמה לכך שזה היה הזמן הנכון להתבוננות עצמית. זה היה הזמן שלי להעסיק את עצמי. אין גירויים חיצוניים ואין מי שיסיח את דעתי.

כשהייתי קטנה, יכולתי לקרוא ספרים, הגיעו חברים ודיברנו, שיחקנו במשחקי קופסה, היה משהו מאוד מקרב בפעילויות הללו. זו היתה חוויה שהשאירה טעם טוב ויצרה אינטראקציות חדשות, שלא הכרנו בשגרת היומיום.
בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור. לאחר שהתחתנתי והפכתי לאמא, היום המיוחד והשקט הזה הפך ליום שבו הילדים צריכים להעסיק את עצמם בדרך אחרת, ולא בדרך המוכרת, כי ה"מסכים" הושבתו.

פתאום אני מבינה כמה הילדים תלויים במבדרים החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים הנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעי ההתבוננות הפנימית, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום עם המון אי-שקט. הצרכים הבלתי פוסקים של הילדים מובילים אותי להתייחסות אליהם ולא לעצמי.

לפני שנה החלטתי שיום כיפור יהיה אחרת.
חשבתי על העובדה שמה שיעזור למשפחה שלי להעסיק את הילדים יהיה סוג של פעילות מאתגרת לכל הילדים. בחלק מהיום הם יוכלו להיות עצמאים ובחלקו האחר נקיים פעילות משותפת, כך נשמור על אוירה של ביחד ובכל זאת נשאיר מקום גם לכל אחד להיות עם השקט הפנימי שלו.

המשימה הייתה – למצוא מה בני המשפחה הכי אוהבת לעשות ולאתגר אותם. הרבה רעיונות עלו – תחרות מונופול משפחתית, משחקי ערכת: "מצ'עמם לי" (שאפשר לקנות מעמותת קווים ומחשבות), מרתון דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
ההחלטה נפל

ה על פאזל של 1,000 חלקים. הכנתי מבעוד מועד לוח קרטון גדול, שעליו נוכל להדביק בסוף את הפאזל המורכב ותהיה לנו גאווה משפחתית.

לא אמרתי לילדים דבר. פשוט פרסתי את הפאזל והתחלתי לעשות אותו. הם כבר הצטרפו. תוך כדי הנבירה בין החלקים נוצר דו שיח מרתק על דברים שקורים בבית הספר, עם החברים ובבית, ובמקביל הייתה איזו חלוקת תפקידים סמויה. כל אחד התחבר לחלק אחר בפאזל והרכיב אותו. בין לבין עשינו הפסקות לפעילויות אחרות, לא הכרחנו אף אחד. כל אחד פרש מהפעילות המשותפת והצטרף בחזרה לפי כוחותיו וסבלנותו, כשהמטרה המשפחתית הייתה לסיים את הפאזל עד צאת החג. הצלחנו, המשימה המשפחתית הוכתרה בהצלחה. ההצלחה הזו נתנה לנו כוח ולי החזירה ולו במעט את השקט שזכרתי מילדותי.

השנה החלטתי לחזור על האתגר. בעצה אחת עם בני המשפחה, החלטנו שהשנה בונים עיר מלגו! שיהיה לנו בהצלחה.
צום קל, יום כיפור שקט, עם זמן להתבוננות פנימית וחשבון נפש.
וגמר חתימה טובה לכולנו.

שמעתי המון סיפורים והמלצות של "אנשים שיודעים" – אסור לתת תרופות, המורים לא רוצים להתעסק עם ילדים בעייתיים אז תולים תביעות של הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD… ועוד המון בסגנון.

ברור לי שהמון מכל הסיוט הזה שבחוסר הוויסות הרגשי שלו, האימפולסיביות ובעיות התנהגות הן תוצאה של אבחון מאוחר יחסית, מזה שלא יכול היה לפתח את הכישורים האלו יחד עם שאר הילדים בגיל הנכון ונאלץ להשלים את הפער באיחור, לאחר שדפוסי התנהגות כבר הוטמעו. רק לאחר שאובחן.

הצוות החינוכי בבית ספר שלנו, לאורך הדרך הבנתי, ראיתי, הן לא קיבלו שום הכשרה להכיל ילד היפראקטיבי, ילד עם ADHD, המידע שיש להם הינו חלקי ולרוב אף שגוי. לא העבירו להם הדרכות נכונות ומלאות, הנחיות, מה עושים עם ילד שכזה, איך אפשר להקל אליו. וגם, מובן לי, שבכיתה של מעל 30 ילדים, קשה למורה לתת התייחסות מיוחדת לילד אחד. רוב המידע שיש למורים הוא מאותם המקורות של "האנשים שיודעים" שהיה גם לי.

על הסיוט שעברתי בכיתה א' ותחילת ב' אני יכולה לספר המון, על חוסר האונים, על הטלפונים של המורים, על הכאב שראיתי בעניים של הילד שלי, כשהוא כבר אחרי ההתפרצות, כשהוא מבין וכשהוא מרגיש אשם. כשהוא מבטיח פעם אחר פעם שזה לא יקרה שוב ואז שוב ושוב לא מצליח להשתלט על עצמו.

החיים חייכו אלינו, הגענו אל המלאכית שלנו, ההתנהגותנית האחד והיחידה, שהידע שלה בנושא יקר מפז, היא יודעת הכל על ADHD, היא שוחה כמו כריש במים בכל הדקויות הקטנות, היא יודעת מה מרגיש ילד כזה, והיא גם מכירה את מערכת החינוך.

זה לא היה פשוט בהתחלה, לבוא אל המורה ולבקש ממנה התייחסות שונה אל הילד שלי, לבקש ממנה למלא באופן שיטתי טבלת התנהגות, לקבל הנחיות וטיפים של איך לעזור לילד ואיך לדבר איתו. וזה מובן לי, בכיתה כל כך גדולה, זה קשה, אבל בסך הכל זה לטובתה בדיוק כמו לטובת הילד. כשהילד לא מסב את מלוא תשומת הלב אליו בהתפרצות שלו, היא יכולה לתת יחס לשאר הכיתה.

אני רוצה לציין, הילד שלי מסיים כיתה ד'. באותו הבית ספר שבו התחיל, הדרך היתה קשה, אבל שיתוף הפעולה של הצוות החינוכי היה מדהים, כל הצוות, ללא יוצא מהכלל שיתפו פעולה, מהמנהלת של הבית ספר שבאמת הבינה ובאהבה רבה קיבלה את העניין, תמכה, עזרה, כיוונה את המורות ועד אב-בית שבעת הצורך לקח את הילד שלי אליו לעזור לו בעבודות קטנות ברחבי הבית ספר.

ראיתי עד כמה הצוות החינוכי לא הבין ב-ADHD, עד כמה ההבנות שהיו להן היו שגויות, ועד כמה הן נפתחו בשביל להבין, זרמו, למדו, הפנימו והיו לטובת הילד שלי.

מזה 3 שנים שהילד שלי נמצא בתוכנית התנהגותית של המלאכית שלנו – איריס שני, ובטיפול המסור והאוהב ביותר של הצוות החינוכי של הבית ספר. הוא לומד בבית ספר רגיל לחלוטין, בכיתה רגילה לחלוטין. לא הכל היה קל ורך, אבל יש שיתוף פעולה עצום. יש רצון אמיתי להבין, ללמוד ולעזור. אין מה להשוות בין מה שהיה עז למה שעכשיו. בילד בוגר יותר, מפוקס יותר, מבין יותר, והכי חשוב, לרוב יודע להשתלט על התפרצויות הזעם שלו.

רוצה להגיד תודה מכל הלב לבית הספר המיוחד שלנו, עם הצוות המדהים שלו, על התמיכה, על העזרה, על ההבנה ועל האהבה האין סופית שלהן. על הרצון האמיתי ללמוד, להבין ולהשקיע בכל ילד וילד. השנה התחלפה מנהלת בית הספר, ורמת החששות שלי היו בשמיים, אבל גם פה התמזל מזלנו, מנהלת נפלא שבאמת אוהבת את העבודה שלה, פתוחה להבין ולעזור, יודעת להקשיב ומסתכלת בגובה העיניים קודם כל אל הילד. אני רואה את הביטחון של הבן שלי, כשהוא יודע שיש מי שיהיה שם בשבילו, שהוא לא לבד מול המערכת. שהוא מרגיש שיש לו חשיבות, תמיכה ואהבה של הצוות החינוכי.

התיק השקוף של 'קווים ומחשבות' ורשת 'ללין' חזר למדפים ונמכר בימים אלו בחנויות הרשת ברחבי הארץ!

50% מהרווחים יועברו לעמותה ואנו נקדיש אותם להמשיך ולעשות למען אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD.

התיק השקוף, שיעזור לכם לצאת מהבית מבלי לשכוח כלום – מתאים לשמש כקלמר, תיק רחצה או ארנק למסמכים.

התיק פותח בשיתוף פעולה של העמותה עם מעצבי רשת ללין מיוצר בגודל אידיאלי לנסיעות, מתאים כתיק כלי רחצה, תיק איפור או קלמר. ניתן להשתמש בו גם לחפצים הקטנים שמתפזרים בתיק והולכים לאיבוד. עם התיק השקוף תוכלו לוודא שלא שכחתם שום דבר חשוב וגם למצוא בקלות ובנוחות את מה שאתם מחפשים בכל רגע. התיק נמכר בחנויות ללין או באתר האינטרנט של העמותה

לרכישת התיק באתר העמותה