אנחנו לא יודעים מה יש לילד שלנו, כל אחד מפנה אותנו למומחה אחר. כל פעם אנחנו שומעים על אנשי מקצוע חדשים, בעברית ובאנגלית ואין לנו כבר שמץ של מושג מה יכול לעזור. אנחנו הולכים לאיבוד. מפסידים כסף, מפסידים שעות עבודה, מתרוצצים בין המטפלים, כל אחד בשיטה אחרת, בתחום אחר, אנחנו עושים הכל, משתפים פעולה עם ביה"ס ועדיין לא רואים שום שינוי. שום התקדמות.

כך התחלנו את השיחה, ההורים לא הפסיקו לתאר את הימים הקשים שעוברים עליהם בבית ועל הילד בבית הספר. היה ברור שהם מרגישים חוסר אונים. נתתי להם דף וביקשתי שכל אחד מהם יכתוב לעצמו כמה דברים טובים שהוא רואה ברון. היה שקט בחדר. שני ההורים ישבו והסתכלו על הדף, העט ביד ולא כתבו דבר. אחרי דקות ארוכות של שקט מעיק, שאלתי מי רוצה לקרא ראשון. האמא פנתה אליי ואמרה, אני כל כך אוהבת את רון, אבל לא מצליחה להעלות שום דבר טוב כרגע. הוא כל כך מעצבן אותי, אני כועסת על מה שעשה היום לאחותו ועל זה שאתמול נזפו בנו בביה"ס. ממש אין לי שום דבר טוב להגיד עליו. הסתכלתי אל האבא של רון, אולי ממנו תבוא הישועה – הוא הראה לי את הדף שבידו, היה כתוב שם, "רון הוא ילד מצחיק". זה הדבר היחיד שהוא הצליח להעלות בראשו כמשהו טוב בבן שלו.

הרבה הורים שקועים בתסכול, בתחושת הכשלון האישי, בחוסר ההצלחה, בחוסר היכולת להגיע ולהבין את הילד שלהם. למרות שקבלו אבחון מדויק עם המלצות לטיפול, הם עדיין מרגישים אבודים בתוך שפע האפשרויות, ללא יד מכוונת, ללא תקווה ולא רואים מתי זה יגמר.

בואו נפעל כדי לצאת ממעגל חוסר האונים –

אם יש אבחון – נקרא אותו, נתעמק ונלמד אותו. אם עדיין לא ניגשנו לאבחון – נקבע בהקדם.
נפנה ליעוץ נוסף כדי ללמוד עוד על הנושא.
נשאל שאלות את אנשי המקצוע (הרופא המאבחן), לא נוותר עד שנקבל את כל התשובות.
אם אנחנו מרגישים שלא קבלנו את כל התשובות, נפנה לחוות דעת נוספת,.
נקרא הרבה במקורות מידע אמינים.
נשתתף בכנסים וימי עיון בנושא.

כשאני פוגשת הורים במצב של חוסר אונים ובלבול, אני נזכרת בחשיבה שהובילה אותנו להקים את עמותת "קווים ומחשבות". רצינו להנגיש מידע אמין לאנשים, שתהיה כתובת לידע מדעי ומקצועי, בית שיוכלו להיוועץ בו עם אנשי מקצוע. אתר האינטרנט שלנו מרכז ידע רב בנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD. עמוד הפייסבוק שלנו מלווה בכל יום ובכל בעיה. אנחנו כאן – בשבילכם!

TLC היא תכנית לבני נוער, המפתחת חשיבה חיובית, מחזקת אינטליגנציה רגשית, מקנה מיומנויות חברתיות, מעודדת כישורי מנהיגות ונותנת כלים לתקשורת בין אישית. התכנית נועדה להעצים את בני הנוער בדרכים חיוביות ולעזור להם לממש את יכולותיהם.

באמצעות התכנית ילמדו בני הנוער לקחת אחריות אישית וחברתית, וילמדו לחיות את חייהם מעמדה של בחירה ומודעות לעצמם ולסובבים אותם.

תוכנית TLC נוסדה בארה"ב בשנת 2012, ע"י הגב' טילי לוין – יזמית שמקדישה את חייה להעצמת בני נוער ופועלת מעל ל-30 שנה בתחום קידום יוזמות חברתיות לטובת בני נוער – "אני מאמינה שהנוער הוא העתיד שלנו והשינוי של העולם תלוי בו ויבוא רק ממנו" (טילי לוין).

קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, בחרה להוביל ולקדם את התכנית בישראל, מתוך הבנה כי למידה, צמיחה והתפתחות אישית מובילים לשיתוף, קבלה והכלה של האחר. שיפור האקלים הכיתתי, ייטיב גם עם תלמידים עם הפרעת קשב.

השנה פועלת לראשונה, תכנית TLC בישראל, ב-13 בתי ספר (חטיבות-ביניים ותיכונים) ברחבי הארץ. מחנכי הכיתות עברו השתלמות בהדרכתה של הגב' טילי לוין. את התכנית בישראל מנהלת הגב' איריס שני, מנכ"לית העמותה. הליווי וההנחיה ניתנים ע"י הגב' רחלי ברקאי.

ליצירת קשר ניתן לפנות למייל : tlc@keshev.org

עמוד הפייסבוק של TLC ישראל

לסרטון על תהליך ההכשרה

"כולם מהנהנים בהבנה כשאני מספרת שיש לבת שלי הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, כולם מגלגלים על הלשון את המושג ADHD אבל אני לא מרגישה באמת שיש מאחורי הסיסמאות וההנהונים הבנה אמיתית.

השבוע קראו לי לשיחה עם המורה של הבת שלי. היא סיפרה שיעלי כל הזמן נוגעת בחפצים, שהיא כל הזמן קמה מהכיסא. היא התלוננה שיעלי תמיד שוכחת משהו – מילון או ספר או עט.

על זה שלפני שבוע היא הגיבה בתוקפנות ובחוצפה, על דבר של מה בכך.
ולמרות שהיא קיבלה הארכת זמן במבחן של תחילת השנה היא לא ענתה על חצי מבחן.
ביקשתי לראות את המבחן ואז ראינו יחד שהיא לא ענתה על כל השאלות שהיו מודפסות מעבר לדף.

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לי זה היה ברור מה קרה לה במבחן…אבל מצאתי את עצמי בלי מילים מול המורה, חשוב לי להישאר בקשר טוב עם הצוות בבית הספר, אני לא רוצה ליצור מצב בו יעלי עלולה להיפגע. אז שתקתי."

לפעמים אנחנו ההורים מרגישים שאילו לסביבה של הילדים שלנו: למורים, לצוות בית הספר ואפילו למדריכים שלהם בחוגים היו כלים מעשיים, כאלה הנשענים על ידע מדויק על הפרעת קשב – הילדים שלנו היו מצליחים יותר. הרבה פעמים אנחנו מתקשים לעמוד מול "המערכת" כי גם לנו בעצמנו לא הכל ברור, וגם לנו לפעמים קשה ואנחנו מתעצבנים וכועסים על הילד שלנו – למרות שאנחנו מבינים ואוהבים אותו הכי בעולם, אבל עם לנו קשה, אז איך אפשר לבוא בטענות למורה שעומדת מול 30 ילדים?

ובדיוק בשביל זה יש לנו בעמותה את פרויקט "קווים ומחשבות בחדר המורים" שמטרתו לתת למורים ידע אמיתי על הפרעת קשב ולהפגיש אותם עם אנשי מקצוע מובילים מתחום הרפואה, האבחון, החינוך והטיפול – כדי שיותר ויותר מורים ידעו איך להושיט יד ואיך להיות שם עבור ילדים עם הפרעת קשב. כי היעדר ידע, מודעות וכלים להתמודדות עם הפרעת קשב יוצרים פערים הפוגעים בכל היבטי בית הספר: התלמיד שחווה תסכול ותחושת חוסר הבנה, המורים שלא מצליחים להגיע לתלמיד ושאר הכיתה שנפגעת.

ודרך הסיפור הזה אני רוצה לבקש מכם: הורים או מורים – השנה אנחנו פותחים שתי השתלמויות מעמיקות למורים. השתלמויות מלאות בידע, תשובות, נקודות מבט חדשות, כלים אמתיים והבנה מלאה של מהי הפרעת קשב. עזרו לנו להפיץ את הידע וספרו למורי ומנהלי בתי הספר של ילדיכם על ההשתלמויות – ההשתלמויות מוכרות לגמול דרך מרכזי פסג"ה של משרד החינוך.

אשקלון:  תכנית מספר 127, מתחילה ב 12/11 וזה הלינק להרשמה
http://bit.ly/2zyrXI9
פתח תקווה  – תכנית מספר 038, מתחילה בינואר 19. http://bit.ly/2NKdWQB

"הנדנוד הזה של תקני לי מכשיר טלפון לא מפסיק. אני מתלבטת ומתחבטת בתוך כל העקרונות שעליהם גדלתי ובתוך כל המידע שאני לומדת, האם זה נכון שלילד בן 8 יהיה מכשיר טלפון נייד?
אני מסתכלת ורואה טלוויזיה, אקסבוקס, מחשב, לפטופ, אייפד – אני רואה את כל הגירויים ושואלת את עצמי האם זה נכון שאקנה לילד בן 8 טלפון ?
האם בכלל יש גיל שבו מותר או אסור ?
מה הם הצרכים ? מתי באמת צריך שלילד יהיה טלפון נייד משלו ?
אז זהו שבעצם אין מתכון או חוק או כלל או אמירה חכמה אחרת לגבי שימוש בטלפון לילד בן 8.
לא חשבתי בכלל לקנות לו טלפון בגיל הזה ובכל זאת אני מוצאת את עצמי חושבת ובודקת ומשווה מחירים, מנסה למצוא את הטלפון האולטימטיבי עבור הילד שלי בן ה-8.
אני שואלת את עצמי – מה קרה לי ? אני חלשה ? איבדתי עמוד שדרה ? הילד שלי לא יהיה מקובל חברתית ? למה בכלל זה שוב עולה ועולה ?
הלחץ החברתי הוא לחץ נוראי – לכולם כבר יש. המלה "לכולם" מוציאה אותי מדעתי. אני מרגישה שאני לא עומדת בערכים, במנהגים ובתפיסת העולם שלי.
בקבוצות הווטסאפ שאני שייכת אליהן, הדילמה הזו עולה פעמים רבות. יש קבוצות של הורים שמציעים לקנות לילדים טלפונים "טיפשים" – כאלו של פעם, ללא אפשרויות גלישה, ההחלטה הסופית של אותם דיונים, היא תמיד שלא קונים לילד מכשיר טלפון. אז איך זה שבסוף לכל הילדים בכתה של הבן שלי יש מכשיר טלפון והמשוכלל ביותר ? האם להפוך את הילד שלי ליוצא דופן ?"

כך היא פתחה את השיחה, שיתפה בהרהורי ליבה, בהתלבטויות הקשות האם לקנות מכשיר סלולרי לבן שלה בן ה-8 או לא ? זה החזיר אותי לאותן שיחות שהיו לי עם הורים מתי לקנות מחשב, מתי לקנות אופניים, עד איזו שעה להרשות להם להישאר בחוץ בלילה – אנחנו, ההורים מוטרדים שעות רבות סביב השאלות בנוגע לאיך אנחנו רוצים לחנך את ילדינו.

בשבוע שעבר צפיתי בתכנית טלויזיה בה צילמו משפחה שכולם ישנים ביחד, הילדים לא הולכים ללמוד בבי"ס וכולם לומדים בלימוד ביתי. לא משנה מה דעתי בנושא, להורים ולילדים היה ברור מאוד מדוע הם ישנים ביחד, מה הם אמורים ללמוד וללמד, ועל איזה ערכים ואמונות הם גדלים.
המסר החינוכי מבחינתי היה חוסר הבלבול שלהם – ההורים העבירו לילדים מסר מאוד ברור של מה נכון מבחינתם ומה לא והילדים ישרו קו לפי המסר הזה.

ילדים צריכים הורים ברורים, החלטיים, אך עם זאת הורים שילמדו להיות קשובים גם לצרכים שלהם. רק עם עמוד שדרה של עקרונות ברורים ניתן יהיה ליצור את הגמישות. רק על בסיס יציב נוכל להתגמש ולבנות עליו את הקו החינוכי שלנו.

אז חברים, שבו קודם ודברו:

• קבעו מה הדרך המשותפת שאתם מאמינים בה ורוצים לחנך על פיה את הילדים שלכם.
  החליטו מה נכון ומה לא נכון עבורכם מבחינה ערכית, חינוכית, חברתית וכלכלית. ואז החליטו – האם באמת אייפון 7 הוא זה שיהפוך את הילד שלכם למלך הכתה ?
• החליטו האם אתם מיישרים קו עם הסביבה או שאתם תחליטו מה הדרך הנכונה עבורכם ועבור המשפחה שלכם.
  בכל מקרה –
• אל תנסו למצוא את ההנחיה הברורה של הרשויות כי לא תמצאו. אין הנחיה שקובעת ממתי מותר לתת לילד מכשיר סלולרי. זו החלטה במאה אחוז שלנו ההורים בהתאם לערכים שלנו ולתנאים בהם אנחנו חיים.