TLC היא תכנית לבני נוער, המפתחת חשיבה חיובית, מחזקת אינטליגנציה רגשית, מקנה מיומנויות חברתיות, מעודדת כישורי מנהיגות ונותנת כלים לתקשורת בין אישית. התכנית נועדה להעצים את בני הנוער בדרכים חיוביות ולעזור להם לממש את יכולותיהם.

באמצעות התכנית ילמדו בני הנוער לקחת אחריות אישית וחברתית, וילמדו לחיות את חייהם מעמדה של בחירה ומודעות לעצמם ולסובבים אותם.

תוכנית TLC נוסדה בארה"ב בשנת 2012, ע"י הגב' טילי לוין – יזמית שמקדישה את חייה להעצמת בני נוער ופועלת מעל ל-30 שנה בתחום קידום יוזמות חברתיות לטובת בני נוער – "אני מאמינה שהנוער הוא העתיד שלנו והשינוי של העולם תלוי בו ויבוא רק ממנו" (טילי לוין).

קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, בחרה להוביל ולקדם את התכנית בישראל, מתוך הבנה כי למידה, צמיחה והתפתחות אישית מובילים לשיתוף, קבלה והכלה של האחר. שיפור האקלים הכיתתי, ייטיב גם עם תלמידים עם הפרעת קשב.

השנה פועלת לראשונה, תכנית TLC בישראל, ב-13 בתי ספר (חטיבות-ביניים ותיכונים) ברחבי הארץ. מחנכי הכיתות עברו השתלמות בהדרכתה של הגב' טילי לוין. את התכנית בישראל מנהלת הגב' איריס שני, מנכ"לית העמותה. הליווי וההנחיה ניתנים ע"י הגב' רחלי ברקאי.

ליצירת קשר ניתן לפנות למייל : tlc@keshev.org

עמוד הפייסבוק של TLC ישראל

לסרטון על תהליך ההכשרה

"כולם מהנהנים בהבנה כשאני מספרת שיש לבת שלי הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, כולם מגלגלים על הלשון את המושג ADHD אבל אני לא מרגישה באמת שיש מאחורי הסיסמאות וההנהונים הבנה אמיתית.

השבוע קראו לי לשיחה עם המורה של הבת שלי. היא סיפרה שיעלי כל הזמן נוגעת בחפצים, שהיא כל הזמן קמה מהכיסא. היא התלוננה שיעלי תמיד שוכחת משהו – מילון או ספר או עט.

על זה שלפני שבוע היא הגיבה בתוקפנות ובחוצפה, על דבר של מה בכך.
ולמרות שהיא קיבלה הארכת זמן במבחן של תחילת השנה היא לא ענתה על חצי מבחן.
ביקשתי לראות את המבחן ואז ראינו יחד שהיא לא ענתה על כל השאלות שהיו מודפסות מעבר לדף.

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לי זה היה ברור מה קרה לה במבחן…אבל מצאתי את עצמי בלי מילים מול המורה, חשוב לי להישאר בקשר טוב עם הצוות בבית הספר, אני לא רוצה ליצור מצב בו יעלי עלולה להיפגע. אז שתקתי."

לפעמים אנחנו ההורים מרגישים שאילו לסביבה של הילדים שלנו: למורים, לצוות בית הספר ואפילו למדריכים שלהם בחוגים היו כלים מעשיים, כאלה הנשענים על ידע מדויק על הפרעת קשב – הילדים שלנו היו מצליחים יותר. הרבה פעמים אנחנו מתקשים לעמוד מול "המערכת" כי גם לנו בעצמנו לא הכל ברור, וגם לנו לפעמים קשה ואנחנו מתעצבנים וכועסים על הילד שלנו – למרות שאנחנו מבינים ואוהבים אותו הכי בעולם, אבל עם לנו קשה, אז איך אפשר לבוא בטענות למורה שעומדת מול 30 ילדים?

ובדיוק בשביל זה יש לנו בעמותה את פרויקט "קווים ומחשבות בחדר המורים" שמטרתו לתת למורים ידע אמיתי על הפרעת קשב ולהפגיש אותם עם אנשי מקצוע מובילים מתחום הרפואה, האבחון, החינוך והטיפול – כדי שיותר ויותר מורים ידעו איך להושיט יד ואיך להיות שם עבור ילדים עם הפרעת קשב. כי היעדר ידע, מודעות וכלים להתמודדות עם הפרעת קשב יוצרים פערים הפוגעים בכל היבטי בית הספר: התלמיד שחווה תסכול ותחושת חוסר הבנה, המורים שלא מצליחים להגיע לתלמיד ושאר הכיתה שנפגעת.

ודרך הסיפור הזה אני רוצה לבקש מכם: הורים או מורים – השנה אנחנו פותחים שתי השתלמויות מעמיקות למורים. השתלמויות מלאות בידע, תשובות, נקודות מבט חדשות, כלים אמתיים והבנה מלאה של מהי הפרעת קשב. עזרו לנו להפיץ את הידע וספרו למורי ומנהלי בתי הספר של ילדיכם על ההשתלמויות – ההשתלמויות מוכרות לגמול דרך מרכזי פסג"ה של משרד החינוך.

אשקלון:  תכנית מספר 127, מתחילה ב 12/11 וזה הלינק להרשמה
http://bit.ly/2zyrXI9
פתח תקווה  – תכנית מספר 038, מתחילה בינואר 19. http://bit.ly/2NKdWQB

"הנדנוד הזה של תקני לי מכשיר טלפון לא מפסיק. אני מתלבטת ומתחבטת בתוך כל העקרונות שעליהם גדלתי ובתוך כל המידע שאני לומדת, האם זה נכון שלילד בן 8 יהיה מכשיר טלפון נייד?
אני מסתכלת ורואה טלוויזיה, אקסבוקס, מחשב, לפטופ, אייפד – אני רואה את כל הגירויים ושואלת את עצמי האם זה נכון שאקנה לילד בן 8 טלפון ?
האם בכלל יש גיל שבו מותר או אסור ?
מה הם הצרכים ? מתי באמת צריך שלילד יהיה טלפון נייד משלו ?
אז זהו שבעצם אין מתכון או חוק או כלל או אמירה חכמה אחרת לגבי שימוש בטלפון לילד בן 8.
לא חשבתי בכלל לקנות לו טלפון בגיל הזה ובכל זאת אני מוצאת את עצמי חושבת ובודקת ומשווה מחירים, מנסה למצוא את הטלפון האולטימטיבי עבור הילד שלי בן ה-8.
אני שואלת את עצמי – מה קרה לי ? אני חלשה ? איבדתי עמוד שדרה ? הילד שלי לא יהיה מקובל חברתית ? למה בכלל זה שוב עולה ועולה ?
הלחץ החברתי הוא לחץ נוראי – לכולם כבר יש. המלה "לכולם" מוציאה אותי מדעתי. אני מרגישה שאני לא עומדת בערכים, במנהגים ובתפיסת העולם שלי.
בקבוצות הווטסאפ שאני שייכת אליהן, הדילמה הזו עולה פעמים רבות. יש קבוצות של הורים שמציעים לקנות לילדים טלפונים "טיפשים" – כאלו של פעם, ללא אפשרויות גלישה, ההחלטה הסופית של אותם דיונים, היא תמיד שלא קונים לילד מכשיר טלפון. אז איך זה שבסוף לכל הילדים בכתה של הבן שלי יש מכשיר טלפון והמשוכלל ביותר ? האם להפוך את הילד שלי ליוצא דופן ?"

כך היא פתחה את השיחה, שיתפה בהרהורי ליבה, בהתלבטויות הקשות האם לקנות מכשיר סלולרי לבן שלה בן ה-8 או לא ? זה החזיר אותי לאותן שיחות שהיו לי עם הורים מתי לקנות מחשב, מתי לקנות אופניים, עד איזו שעה להרשות להם להישאר בחוץ בלילה – אנחנו, ההורים מוטרדים שעות רבות סביב השאלות בנוגע לאיך אנחנו רוצים לחנך את ילדינו.

בשבוע שעבר צפיתי בתכנית טלויזיה בה צילמו משפחה שכולם ישנים ביחד, הילדים לא הולכים ללמוד בבי"ס וכולם לומדים בלימוד ביתי. לא משנה מה דעתי בנושא, להורים ולילדים היה ברור מאוד מדוע הם ישנים ביחד, מה הם אמורים ללמוד וללמד, ועל איזה ערכים ואמונות הם גדלים.
המסר החינוכי מבחינתי היה חוסר הבלבול שלהם – ההורים העבירו לילדים מסר מאוד ברור של מה נכון מבחינתם ומה לא והילדים ישרו קו לפי המסר הזה.

ילדים צריכים הורים ברורים, החלטיים, אך עם זאת הורים שילמדו להיות קשובים גם לצרכים שלהם. רק עם עמוד שדרה של עקרונות ברורים ניתן יהיה ליצור את הגמישות. רק על בסיס יציב נוכל להתגמש ולבנות עליו את הקו החינוכי שלנו.

אז חברים, שבו קודם ודברו:

• קבעו מה הדרך המשותפת שאתם מאמינים בה ורוצים לחנך על פיה את הילדים שלכם.
  החליטו מה נכון ומה לא נכון עבורכם מבחינה ערכית, חינוכית, חברתית וכלכלית. ואז החליטו – האם באמת אייפון 7 הוא זה שיהפוך את הילד שלכם למלך הכתה ?
• החליטו האם אתם מיישרים קו עם הסביבה או שאתם תחליטו מה הדרך הנכונה עבורכם ועבור המשפחה שלכם.
  בכל מקרה –
• אל תנסו למצוא את ההנחיה הברורה של הרשויות כי לא תמצאו. אין הנחיה שקובעת ממתי מותר לתת לילד מכשיר סלולרי. זו החלטה במאה אחוז שלנו ההורים בהתאם לערכים שלנו ולתנאים בהם אנחנו חיים.

אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב !!! מאיפה מתחילים ????

אז אולי לא צריכים את הכל ? אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש ? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.

אז מה סדר הדברים ?

1. נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש.
2. נתכנן באילו ימים נצא אליהן.
3. נתכנן את הפעילויות האלו ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
4. בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית.
   • נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים).
   • נניח שמיכה ישנה, מגבות ישנות או ניילון על הרצפה, כדי שהרצפה לא תספוג ותתלכלך מחומרים בלתי רצויים.
   • נרכז בחדר חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם.
   • זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
5. נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
6. לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
7. נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
8. גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
9. שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
   למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.

סוכות שמח חברים !!