ארכיון פוסטים מאת: נורית הררי

הספור שלי – דברים שאמרתי בערב העמותה השנתי

כבר חמש שנים, אני מנכל"ית עמותת קווים ומחשבות.
מנכ"לית? מעולם לא חשבתי שאקח על עצמי תפקיד כזה.
אני התנהגותנית, מטפלת, לא מנהלת.

רציתי להמשיך ולהיפגש עם המשפחות בחדר הקטן שלי. לכל משפחה יש סיפור וחשוב לי לעזור ולהוביל את הספור המשפחתי להצלחה.
במפגשים האלה נחשפתי לקשיים ולתסכולים של המשפחות באינטראקציות עם הסובבים אותם.
הבנתי, שחסר ידע, חסרה הבנה, אין מודעות וחסרים כלים להתמודדות עם הקשיים.

במשך השנים למדתי שהספורים האישיים מרכיבים ספור גדול יותר. ראיתי איך המשפחות נתקלות במערכות הממסד, שהיו חסרי ידע, וחסרים כלים לטפל ולהתמודד.

הבלבול בתפישה, שנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD הוא חלק מלקות למידה, גרם למערכות לאבד ולפספס לא מעט ילדים, בוגרים ומבוגרים בשלבים השונים של חייהם.

במשך שנים לא ניתן מקום להפרעת קשב. קשיים רבים היו נמנעים במערכת החינוך, בצבא, באקדמיה, בנהיגה ובבית – באמצעות הדרכה, התארגנות אחרת, הבנה ושינוי גישה.

 

ולמי שעדיין חושב שהפרעת קשב קיימת רק במערכת החינוך, תקשיבו למספרים, הם מדברים בעד עצמם –

  • 40% מתוך 325 ילדים, שמגיעים כל בוקר לחדרי מיון, הם ילדים עם הפרעת קשב או שלהורים שלהם יש הפרעת קשב.
  • 57% מהאסירים בבתי הסהר בישראל אובחנו עם הפרעת קשב.
  • נהגים צעירים עם הפרעת קשב מעורבים פי ארבע יותר בתאונות דרכים.

הנתונים חייבים להשתנות !

אי אפשר להתעלם עוד מהעובדה שמדובר ב- 7-10% מכלל האוכלוסייה.

כדי ששינוי יקרה, צריך ליצור כח ציבורי שלא ניתן יהיה להתעלם ממנו.
העלאת המודעות והדרכה נרחבת הם חלק מתפקידינו בעמותה.
כך יקבל נושא הפרעת קשב מקום מרכזי וישפיע על החברה כולה –

במערכת החינוך – בנינו תכנית השתלמות, המאושרת ע"י משרד החינוך ובמסגרתה אנו מקיימים מפגשי ידע בחדרי המורים. תודה לכל הרופאים והמטפלים שמלווים את התכנית "קווים ומחשבות בחדר המורים", בזכותם כבר הצלחנו להעלות את המודעות בקרב מורים ובתי ספר רבים ויש לפנינו עוד הרבה עבודה.

בפרויקט "מפתחות לחיים" – גיבשנו תכנית הדרכה מותאמת לנהגים צעירים עם הפרעת קשב. אנו מקווים שבמהלך 2018 יותר ויותר בני נוער יעברו את ההדרכה למען החיים של כולנו. כמו כן אנחנו מפתחים תכנית לימודים בשיתוף אגף זה"ב במשרד החינוך ובה יושם דגש מיוחד על נושא הפרעת קשב.

בפרויקט "אקדמיה ותעסוקה" – נוכחנו כי הצורך בהכוונה ועזרה, בקרב צעירים עם הפרעת קשב (חיילים משוחררים וסטודנטים), הוא גדול –

  • יצרנו ממשק עבודה עם מרכזי תמיכה באוניברסיטאות ובמכללות.
  • יזמנו מפגשים של "רופא על הבר", בהם נחשפו אלפי צעירים לידע עדכני מאנשי מקצוע וכלים להתמודדות.

אני מרגישה שאנחנו נוגעים בעוד ועוד עולמות רבים ומגוונים והמודעות עולה !
אשתף אתכם בדברים שכתבה לנו ש.ק –
"תודה לכם על כל העשיה ובאמת המודעות. זה נשמע אולי מוגזם אך אתם מצילי חיים.
חיים של ילדים וגם של הוריהם".
את הערב המקסים הזה יזמו והפיקו גלית יצפאן, שכולה יצירתיות ומסירות ושרון זקמן ואיתי יהלום מ"שניים הפקות", שמפיקים את אירועי העמותה, עם הרבה לב, רוח ונשמה בהתנדבות לאורך השנים .

 

תודה לכולם !

לא זוכרת; לא מבינה; לא יודעת

" לא מזמן נישאתי בחתונה מצומצמת מבלי להזמין את כל בני המשפחה הרחבה שלי אני באה מחמולה מאוד גדולה, שכל אירוע אצלנו הוא הפקה עם המון אנשים. אני זוכרת שבכל אירוע הרגשתי תמיד את הלחץ הזה, שאני לא זוכרת מי שייך למי, איך קוראים לו ובמה הם עוסקים.

חודש אחריי נישאה גם בת דודתי, החתונה שלה היתה הפקה המונית, עם כל החמולה שלנו וכל החמולה של הצד השני. חששתי מהרגע שאפגש עם כולם וארצה להציג להם את ה"רכש" החדש.

התחושה האיומה הזו שאני עומדת מול בן משפחה קרוב שגדלנו יחד, הוא מחייך אליי ואני כמובן מחייכת בחזרה ולא ז ו כ ר ת את שמו, מקפיאה אותי. אני יודעת שאני מכירה אותו אבל איך קוראים לו ??  לכן שמחתי כשראיתי מרחוק את הבן דוד שלי, שאת שמו דוקא אני זוכרת, נגשנו אליו ואמרתי בשמחה לבעלי הנה תכיר את יורם ו… לא הצלחתי לשלוף את השם של אשתו אז חייכתי אליה וזהו. זכרתי שיש לה שם של ילדה, וקפץ לי רק השם של הבת שלהם דור. אז חייכתי והצגתי לבעלי רק את בן דודי ולא הצגתי את אשתו. ראיתי שהיא מופתעת וקיויתי שלא נעלבה, אבל ממש לא הצלחתי לשלוף את שמה. רק באוטו בדרך הביתה נזכרתי.. קוראים לה דנה.

באותו אירוע ישבנו חברים קרובים והיתה שיחה מעניינת בענין שאני מאוד אוהבת – חינוך. מאוד רציתי גם להגיד דברים, התחלתי לתכנן לעצמי בראש את מה שאומר, כדי לוודא שיש לי את כל העובדות לפני שאני פותחת את הפה ומושכת את תשומת הלב של כולם. כבר למדתי לבדוק את עצמי לפני שאני מדברת. ברגע המתאים אמרתי את מה שחשבתי ואז הגיעה השאלה "המייבשת"- יש לך מושג מתי זה התחיל ? אה, נפלתי לבור, תאריכים אני לא זוכרת –  חפרתי בזיכרון, ממש לא הצלחתי לזכור. עובדה אחת שהיתה חסרה לי, השאירה אותי נבוכה ומלאת כעס עצמי על שהעזתי לפתוח את הפה לפני כולם, ועכשיו מה יחשבו עליי ?

כשרקדנו, ניגשו אליי שלוש בנות נחמדות ובחיוך גדול שאלו אותי "את זוכרת אותנו", היינו חניכות שלך לפני חמש-עשרה שנה. שוב עמדתי מולן עם חיוך נבוך, אין לי שמץ של מושג מי הן ומתי חינכתי אותן. שוב צפה לה תחושת התסכול – אני שוב לא זוכרת, הן בטח ייעלבו ממני עכשיו."

כך זה קורה שוב ושוב, כל כך הרבה פעמים אני נתקלת באנשים שמספרים לי על התחושות הקשות, הדימוי העצמי הנמוך, שמגיעים מאוסף אירועים קטנים, חסרי חשיבות, שכל אחד מהם מאיר נקודת חולשה של קושי בשליפת מידע מהזיכרון. הרבה מאוד אנשים מעדיפים להסתגר ולא לצאת למפגשים חברתיים, רק כדי לא להתמודד עם התחושות הקשות האלה, שמשאירות אותם בתחושה שהם טיפשים, מטומטמים, חסרי רגישות ופוגעים אחרים.

  1. כשנמצאים בסיטואציה שלא זוכרים, עדיף להגיד שקשה לי לזכור כי אני לא טובה ב… תמיד אני מתבלבלת אז תעזרו לי…
  2. לפני מפגש משפחתי לעבור על תמונות ולבקש מהבן זוג שלי שישתתף בחזרה וביחד נזכור כמה שיותר.
  3. אשתדל להיות עם קרובת משפחה שתוכל לעזור לי ולעשות את התיווך בנושא השמות ואירועים.
  4. לא חייבים באמת לזכור את כולם – אנחנו לא חייבים להעמיס את הזיכרון שלנו בפרטים שהם לא ביומיום שלנו.
  5. הלחץ גורם לנו להיכנס עוד יותר למצב שבו אנחנו לא מצליחים לשלוף מידע מהזיכרון.
  6. תזכרו תמיד את הדברים שאתם טובים בהם וכשאתם נתקעים – תזכירו לעצמכם את החוזקות האלו.

כשאנחנו מניחים את הקושי על השולחן, ומאמתים אנשים אתו, הם לא ייפגעו, להיפך – הם ירגישו מגויסים לטובתנו וישמחו לעזור לנו.

פינוי מקרר

"את יודעת כמה מריבות היו נחסכות בבית שלנו אם היא רק היתה עושה רשימה לפני שהיא היתה הולכת לסופר ? זה לא שהיא לא מודעת לזה שהיא צריכה לעשות רשימה, אבל אף פעם זה לא קורה. אנחנו קובעים ללכת ביחד לעשות קניות כי אני לא רוצה שהיא תסחוב, כי שנינו מגיעים עייפים אחרי העבודה ואני רוצה להקל עליה. אני גם מכיר את ה"נזקים" הכלכליים כשהיא הולכת לבד. זה משגע אותי לגלות כשאנחנו מסדרים את הקניות בבית, שכבר יש שני בקבוקי קטשופ בארון, סוכר אחד ברזרבה והיא שוב הוסיפה לעגלה "שיהיה".

בהתחלה אני הייתי עושה את הרשימה, הייתי הופך את זה למבצע, הייתי מתחיל בלעשות סדר במקרר, בודק מה יש בארונות במטבח, מה בתוקף ומה לא ומסדר. שעות הייתי מתארגן עד שהיתה לי רשימה. זו היתה תמיד רשימה מצוינת, ממוקדת, מסודרת, ברורה, מדויקת, מושקעת. אשתי רק היתה צריכה להוסיף לי את רשימת המצרכים שהיא רוצה לבישולי השבוע. אבל – זה שגע אותה, רק המחשבה שהגיע שוב זמן "הכנת הרשימה" הכניס אותה ללחץ והמון התנגדויות. היא אמרה שהיא מעדיפה להכין רשימה בסיסית ובסופר להשלים תוך כדי הטיול לאורך המדפים, לקבל רעיונות ולהוסיף לעגלה. כך נח לה. לא יכולתי להתמודד עם זה, אז החלטנו שהיא אחראית על רשימת הקניות ואני כבר לא מצטרף אליה כי אני משתגע מהבזבזנות, והקניות האימפולסיביות. לכן אנחנו כאן, אני לא מוכן להמשיך לרדוף אחרי המינוסים בבנק ואשתי לא רואה את הבעיה. היא מתעקשת להמשיך בדרך שלה, מבלי להבין שהיא פוגעת בתקציב המשפחתי ובהתנהלות הכלכלית בבית".

הדבר הראשון שצריך להבין זה שיש יותר או מדרך אחת להתמודד עם קשיים. כשאנחנו נתקלים בקושי, כל אחד בוחר דרך אחרת. זה הזמן לעזור לשני ולא לוותר, לא לסגת ולא להימנע. כי הימנעות ויציאה שלי מן המשחק תגרום לכך שהשותף שלי יישאר לבד וימשיך לעשות רק את מה שהוא יודע ולא יהיה מי שיאזן אותו.

אין טעם לשבת מהצד ולראות איך בחירות מובילות לפגיעה במשפחה, רק כי אני רוצה להוכיח שהדרך שלי נכונה. צריך להתחיל ממקום של פתיחות, של הבנת האחר, בלי לכעוס, לבוא בגישה שאנחנו רוצים לעשות שינוי. רק כך כשלא נטפח התנגדות אלא שיתוף ומוכנות, רק כך נוכל לפעול בדרכים משותפות.

נכון שיש כאן הרבה מאוד ענין רגשי כי כל אחד בטוח שהדרך שלו הכי נכונה, אבל אם נצליח להיפתח מעט, נוכל מצא את הדרך לתמוך ולאזן אחד את השני.

אז איך בכל זאת עושים קניות אפקטיביות ?

  1. נחליט מה תדירות הקניות (פעם בשבוע או פעם בשבועיים).
  2. נכין רשימת מצרכי יסוד שחייבים שיהיו תמיד בבית. (לכולנו יש אותם)
  3. נשתמש באפליקציות שמתאימות לכולם – כמו KEEP של גוגל.
  4. נקבע מי האחראי על בדיקת המלאי בבית ועדכון הרשימה בהתאם.
  5. להרבה אנשים לא מתאים ללכת לעשות קניות – תעשו קניה אינטרנטית
    (בסופו של דבר זה יוצא יותר זול !) –

    • אין פיתויים בדרך.
    • אתם בבית ויכולים לבדוק מה חסר תוך כדי הקניה.
    • ניתן לעקוב מיידית אחר אחר הסכום של הקניה.
    • הרשימה הבסיסית נשמרת.
    • תמיד יש אפשרויות בחירה בין מוצרים דומים.

תזכרו שההתנהלות שלכם מהווה מודל לילדים, לכן הקפידו להתנהל בצורה מסודרת, מאורגנת ואחראית. כדי לנווט בית – ההתנהלות חייבת להיות משותפת.

קווים ומחשבות לאנשי חינוך!

קווים ומחשבות מציעה הדרכה לצוותים חינוכיים בנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD ומכשירה אותם להיות נציגי העמותה

ולהעביר את הידע בבית ספרם. התכנית מוכרת על ידי משרד החינוך (1559 במאגר תכניות המנהל הפדגוגי)

בואו לשחק בקווים ומחשבות!

להזמנת הפעילות ולפרטים נוספים: 

office@keshev.org