השולחן הכי גדול אצלנו בבית הוא שולחן האוכל. הוא המרכז, עליו מכינים שעורים, עליו עושים עבודות יצירה, סביבו יושבים ומדברים וכמובן שעליו גם אוכלים.
סביב חג החנוכה הגיעו אליי לא מעט הורים ורבים התלוננו על הקושי להושיב את כל המשפחה ביחד סביב השולחן. כולם זוכרים את הארוחות המשפחתיות בבית הוריהם ומאוכזבים שבביתם הם לא מצליחים לכנס את כולם לשבת יחד לארוחה. גם כשכבר כולם יושבים ביחד, הם לא מצליחים לנהל באמת שיחה אחת מלאה. זה תמיד נקטע בשיחת טלפון "חשובה" שמישהו מקבל, או שמישהו חייב לקום לקחת משהו, או שמישהו נזכר לעשות משהו במחשב שלא סובל דיחוי. הכל חייב לקרות כאן ועכשיו ואיומי ההורים לא מועילים, הילדים לא נשארים על הכסא לאורך זמן, הגירויים מסביב מושכים אותם יותר.
אנחנו מתמודדים כל יום עם המון מטלות ביחד, עבודה אינסופית וגידול הילדים. החל מהשכמת הילדים ושילוחם בזמן לביה"ס, יציאה לעבודה התובענית, חזרה למירוץ היומי עם הילדים – שעורי הבית, חוגים, חברים, התארגנות בבית, הכנת הילקוט, סידור החדר, מקלחת, צחצוח שיניים, השכבה בזמן ואז עוד קצת עבודה לפני שהולכים לישון. על מנת שכל זה יקרה אנחנו צריכים להתמודד באופן נחוש ובעקביות עם שגרה שקשה לנו מאוד לשמור עליה.
בנוסף לכך, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם במשך היום, כי אנחנו לא פוגשים אותם מיד עם תום הלימודים, אלא רק אחרי שהם כבר היו במסגרת נוספת עם חויות חדשות. החוויות מביה"ס כבר נשכחו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו בכלל לא זמינים ולא פנויים לשמוע באמת מה עבר עליהם, אנחנו עסוקים בלבצע משימות.
מתוך כל המצב הזה נוצר גם הקושי לארגן ארוחת ערב משפחתית. הילדים ואנחנו כל כך עסוקים, שזמן המשפחה נדחק לפינה. אין לנו ההורים את הכח "לארגן" עוד משהו בערב וכך המשפחה לא מצליחה להתכנס לארוחת ערב משפחתית אפילו לא ערב אחד בשבוע.
לארוחה המשפחתית יש תפקיד חשוב בתקשורת המשפחתית. זהו מפגש, שבו כל בני הבית יושבים ומדברים, משתפים את החוויות שלהם, תומכים ונתמכים זה בזה. זהו מוקד משמעותי להתנהלות המשפחתית, והוא יכול לעזור מאוד בהתמודדויות האחרות, זהו סוג של עוגן, שסביבו ניתן לתלות חויות משותפות נוספות כמו סרט משפחתי, משחק משותף ועוד.
שמירה על שגרה של ארוחת ערב משפחתית, תתרגל את הילדים גם לארוחות משפחתיות מורחבות יותר.
זה הזמן לשנות –
- נחליט על ארוחת ערב משפחתית אחת בשבוע. לפחות פעם בשבוע נאסוף כוחות ונארגן מפגש של כל בני המשפחה.
- נקפיד שמשך הארוחה לא יהיה ארוך מדי. לאורך הזמן נוכל להגדיל את הטווח.
- אחרי שבדקנו את לוחות הזמנים של כולם, נקבע יום ונודיע לילדים.
- הילדים יהיו שותפים מלאים לתכנון הארוחה – תפריט, עריכת השולחן, בישול, אפייה ופינוי בסוף.
- נחליט שכל המסכים מכובים בזמן הארוחה והפעילות שאחריה – אנחנו נותנים דוגמה אישית ומניחים ראשונים בצד !!
- גם מי שלא רעב, יושב ליד השולחן כדי להיות שותף.
- נשמור על אוירה טובה ונעימה בזמן הארוחה, כך שהילדים ירצו שזה יחזור על עצמו.
- נתחיל לשתף בעצמנו וכך נתן לילדים דוגמה מה אנחנו מצפים לשמוע מהם.
- פעילות אחרי הארוחה – נתכנן יחד עם הילדים ונאפשר גם להם להביא רעיונות.
- נתמיד לקיים את הארוחה, גם אם חלק מהילדים (בעיקר המתבגרים) לא יגיעו. לאט לאט, כשהם ירגישו שזה הופך להיות משהו שהם מפסידים, הם יצטרפו.
מאחלת לכולנו ליהנות מעוד הרבה ארוחות ומפגשים משפחתיים.