ארכיון פוסטים מאת: נורית הררי

ארוחה משפחתית

השולחן הכי גדול אצלנו בבית הוא שולחן האוכל. הוא המרכז, עליו מכינים שעורים, עליו עושים עבודות יצירה, סביבו יושבים ומדברים וכמובן שעליו גם אוכלים.

סביב חג החנוכה הגיעו אליי לא מעט הורים ורבים התלוננו על הקושי להושיב את כל המשפחה ביחד סביב השולחן. כולם זוכרים את הארוחות המשפחתיות בבית הוריהם ומאוכזבים שבביתם הם לא מצליחים לכנס את כולם לשבת יחד לארוחה. גם כשכבר כולם יושבים ביחד, הם לא מצליחים לנהל באמת שיחה אחת מלאה. זה תמיד נקטע בשיחת טלפון "חשובה" שמישהו מקבל, או שמישהו חייב לקום לקחת משהו, או שמישהו נזכר לעשות משהו במחשב שלא סובל דיחוי. הכל חייב לקרות כאן ועכשיו ואיומי ההורים לא מועילים, הילדים לא נשארים על הכסא לאורך זמן, הגירויים מסביב מושכים אותם יותר.

אנחנו מתמודדים כל יום עם המון מטלות ביחד, עבודה אינסופית וגידול הילדים. החל מהשכמת הילדים ושילוחם בזמן לביה"ס, יציאה לעבודה התובענית, חזרה למירוץ היומי עם הילדים – שעורי הבית, חוגים, חברים, התארגנות בבית, הכנת הילקוט, סידור החדר, מקלחת, צחצוח שיניים, השכבה בזמן ואז עוד קצת עבודה לפני שהולכים לישון. על מנת שכל זה יקרה אנחנו צריכים להתמודד באופן נחוש ובעקביות עם שגרה שקשה לנו מאוד לשמור עליה.

בנוסף לכך, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם במשך היום, כי אנחנו לא פוגשים אותם מיד עם תום הלימודים, אלא רק אחרי שהם כבר היו במסגרת נוספת עם חויות חדשות. החוויות מביה"ס כבר נשכחו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו בכלל לא זמינים ולא פנויים לשמוע באמת מה עבר עליהם, אנחנו עסוקים בלבצע משימות.

מתוך כל המצב הזה נוצר גם הקושי לארגן ארוחת ערב משפחתית. הילדים ואנחנו כל כך עסוקים, שזמן המשפחה נדחק לפינה. אין לנו ההורים את הכח "לארגן" עוד משהו בערב וכך המשפחה לא מצליחה להתכנס לארוחת ערב משפחתית אפילו לא ערב אחד בשבוע.

לארוחה המשפחתית יש תפקיד חשוב בתקשורת המשפחתית. זהו מפגש, שבו כל בני הבית יושבים ומדברים, משתפים את החוויות שלהם, תומכים ונתמכים זה בזה. זהו מוקד משמעותי להתנהלות המשפחתית, והוא יכול לעזור מאוד בהתמודדויות האחרות, זהו סוג של עוגן, שסביבו ניתן לתלות חויות משותפות נוספות כמו סרט משפחתי, משחק משותף ועוד.

שמירה על שגרה של ארוחת ערב משפחתית, תתרגל את הילדים גם לארוחות משפחתיות מורחבות יותר.

זה הזמן לשנות –

  1. נחליט על ארוחת ערב משפחתית אחת בשבוע. לפחות פעם בשבוע נאסוף כוחות ונארגן מפגש של כל בני המשפחה.
  2. נקפיד שמשך הארוחה לא יהיה ארוך מדי. לאורך הזמן נוכל להגדיל את הטווח.
  3. אחרי שבדקנו את לוחות הזמנים של כולם, נקבע יום ונודיע לילדים.
  4. הילדים יהיו שותפים מלאים לתכנון הארוחה – תפריט, עריכת השולחן, בישול, אפייה ופינוי בסוף.
  5. נחליט שכל המסכים מכובים בזמן הארוחה והפעילות שאחריה – אנחנו נותנים דוגמה אישית ומניחים ראשונים בצד !!
  6. גם מי שלא רעב, יושב ליד השולחן כדי להיות שותף.
  7. נשמור על אוירה טובה ונעימה בזמן הארוחה, כך שהילדים ירצו שזה יחזור על עצמו.
  8. נתחיל לשתף בעצמנו וכך נתן לילדים דוגמה מה אנחנו מצפים לשמוע מהם.
  9. פעילות אחרי הארוחה – נתכנן יחד עם הילדים ונאפשר גם להם להביא רעיונות.
  10. נתמיד לקיים את הארוחה, גם אם חלק מהילדים (בעיקר המתבגרים) לא יגיעו. לאט לאט, כשהם ירגישו שזה הופך להיות משהו שהם מפסידים, הם יצטרפו.

מאחלת לכולנו ליהנות מעוד הרבה ארוחות ומפגשים משפחתיים.

ארוחה משפחתית

השולחן הכי גדול אצלנו בבית הוא שולחן האוכל. הוא המרכז, עליו מכינים שעורים, עליו עושים עבודות יצירה, סביבו יושבים ומדברים וכמובן שעליו גם אוכלים.

סביב חג החנוכה הגיעו אליי לא מעט הורים ורבים התלוננו על הקושי להושיב את כל המשפחה ביחד סביב השולחן. כולם זוכרים את הארוחות המשפחתיות בבית הוריהם ומאוכזבים שבביתם הם לא מצליחים לכנס את כולם לשבת יחד לארוחה. גם כשכבר כולם יושבים ביחד, הם לא מצליחים לנהל באמת שיחה אחת מלאה. זה תמיד נקטע בשיחת טלפון "חשובה" שמישהו מקבל, או שמישהו חייב לקום לקחת משהו, או שמישהו נזכר לעשות משהו במחשב שלא סובל דיחוי. הכל חייב לקרות כאן ועכשיו ואיומי ההורים לא מועילים, הילדים לא נשארים על הכסא לאורך זמן, הגירויים מסביב מושכים אותם יותר.

אנחנו מתמודדים כל יום עם המון מטלות ביחד, עבודה אינסופית וגידול הילדים. החל מהשכמת הילדים ושילוחם בזמן לביה"ס, יציאה לעבודה התובענית, חזרה למירוץ היומי עם הילדים – שעורי הבית, חוגים, חברים, התארגנות בבית, הכנת הילקוט, סידור החדר, מקלחת, צחצוח שיניים, השכבה בזמן ואז עוד קצת עבודה לפני שהולכים לישון. על מנת שכל זה יקרה אנחנו צריכים להתמודד באופן נחוש ובעקביות עם שגרה שקשה לנו מאוד לשמור עליה.

בנוסף לכך, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם במשך היום, כי אנחנו לא פוגשים אותם מיד עם תום הלימודים, אלא רק אחרי שהם כבר היו במסגרת נוספת עם חויות חדשות. החוויות מביה"ס כבר נשכחו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו בכלל לא זמינים ולא פנויים לשמוע באמת מה עבר עליהם, אנחנו עסוקים בלבצע משימות.

מתוך כל המצב הזה נוצר גם הקושי לארגן ארוחת ערב משפחתית. הילדים ואנחנו כל כך עסוקים, שזמן המשפחה נדחק לפינה. אין לנו ההורים את הכח "לארגן" עוד משהו בערב וכך המשפחה לא מצליחה להתכנס לארוחת ערב משפחתית אפילו לא ערב אחד בשבוע.

לארוחה המשפחתית יש תפקיד חשוב בתקשורת המשפחתית. זהו מפגש, שבו כל בני הבית יושבים ומדברים, משתפים את החוויות שלהם, תומכים ונתמכים זה בזה. זהו מוקד משמעותי להתנהלות המשפחתית, והוא יכול לעזור מאוד בהתמודדויות האחרות, זהו סוג של עוגן, שסביבו ניתן לתלות חויות משותפות נוספות כמו סרט משפחתי, משחק משותף ועוד.

שמירה על שגרה של ארוחת ערב משפחתית, תתרגל את הילדים גם לארוחות משפחתיות מורחבות יותר.

זה הזמן לשנות –

  1. נחליט על ארוחת ערב משפחתית אחת בשבוע. לפחות פעם בשבוע נאסוף כוחות ונארגן מפגש של כל בני המשפחה.
  2. נקפיד שמשך הארוחה לא יהיה ארוך מדי. לאורך הזמן נוכל להגדיל את הטווח.
  3. אחרי שבדקנו את לוחות הזמנים של כולם, נקבע יום ונודיע לילדים.
  4. הילדים יהיו שותפים מלאים לתכנון הארוחה – תפריט, עריכת השולחן, בישול, אפייה ופינוי בסוף.
  5. נחליט שכל המסכים מכובים בזמן הארוחה והפעילות שאחריה – אנחנו נותנים דוגמה אישית ומניחים ראשונים בצד !!
  6. גם מי שלא רעב, יושב ליד השולחן כדי להיות שותף.
  7. נשמור על אוירה טובה ונעימה בזמן הארוחה, כך שהילדים ירצו שזה יחזור על עצמו.
  8. נתחיל לשתף בעצמנו וכך נתן לילדים דוגמה מה אנחנו מצפים לשמוע מהם.
  9. פעילות אחרי הארוחה – נתכנן יחד עם הילדים ונאפשר גם להם להביא רעיונות.
  10. נתמיד לקיים את הארוחה, גם אם חלק מהילדים (בעיקר המתבגרים) לא יגיעו. לאט לאט, כשהם ירגישו שזה הופך להיות משהו שהם מפסידים, הם יצטרפו.

מאחלת לכולנו ליהנות מעוד הרבה ארוחות ומפגשים משפחתיים.

ערב המודעות השנתי של עמותת קווים ומחשבות מתקיים ב25 בדצמבר!

"תמיד חייכתי. ככה חינכו אותי – לחייך אל העולם, לראות את השמיים הכחולים מבין העננים האפורים. רק כשבגרתי התחלתי להבין שהחיים לא כל כך שמחים. הבנתי שהבטן שלי גדלה כדי שיהיה לי מספיק מקום להכיל את כל הבלאגן שמתרוצץ לי בגוף, את אי השקט שכל כולו מדוכא פנימה בעוד כלפיי חוץ – הכל בשליטה. בפנים אני מרגישה זרמים לרגליים כשאני יושבת בשקט יותר מדי זמן. אני זוכרת את אותו קונצרט שהייתי צריכה לשבת שעה וחצי בלי לזוז. האי שקט נזל לי מכפות הרגליים..

לזה נוסף הזיכרון הקצר, שהכתיר אותי בכינויים טיפשה, זיכרון של נמלה, מוגבלת והכי קשה היה לשמוע ״את ??? הבת של…?״

ואז "העפיפון" – הקלות הבלתי נסבלת של הניתוק. אני זוכרת את שנת האבטלה שנכפתה עליי. נכנסתי ל ״מצב חופש״. זה המצב שאני יודעת מה השעה רק לפי מקום השמש בשמיים. אני עושה מה שיוצא באותו רגע, אין תכנון, אין התחייבות, אין אחריות ואני זוכרת כמה היה לי קשה להוריד את העפיפון בחזרה אל הקרקע.. כמה נהניתי לרחף שם למעלה, לחזור למצב חסר האחריות של ילדה קטנה. היום כשאני כבר בוגרת, אמא לילדים גדולים, סבתא לנכדים, אני מתחילה להבין שכל מה שהייתי צריכה זה שיהיו לי עוד כמה ידיים שאוכל לאחוז בהן, שילוו אותי ויראו לי את הדרך. זה ללא ספק היה עוזר לי המון בחיים. בהתמודדויות עם המחויבויות האחריות והמאבק הקשה בחיי היומיום."

 

הרבה אנשים מבוגרים פונים לעמותה ומספרים את הסיפור האישי שלהם.
אנשים שעד כה שמענו את קולם רק כהורים או כאנשי מקצוע, משתפים ומספרים לנו את הסיפור שלהם. מגלים לנו עוד שכבה בסיפור על הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD.
אנחנו מאמינים שזו תוצאה של עבודה קשה –  נושא הפרעת הקשב עלה למודעות ולשיח הציבורי. בעקבות פרסום מידע מקצועי, אמין ועדכני במדיות השונות, על ידי עמותת קווים ומחשבות ובכלל – יותר ויותר אנשים מבינים את חשיבות האבחון והטיפול המוקדם.

ערב המודעות השנתי של עמותת קווים ומחשבות יתקיים ב- 25.12.2017

בואו להיות אתנו, אולי תשמעו גם את הסיפור שלכם על הבמה.

לתוכנית המלאה ולהרשמה הכנסו לאתר קווים ומחשבות goo.gl/RJ7UPk

מתכוננים לחנוכה

חנוכה כבר כמעט כאן. הילדים כבר לומדים את שירי החג, מתכננים ובונים חנוכיות, לומדים את סיפורי החג ומצפים למנהגים, למאכלים ולמסורות המשפחתיות. זה הזמן שגם אנחנו צריכים להתחיל להתכונן ריכזתי כמה טיפים חשובים

  1. דמי חנוכה – סיבה לקנות משהו חדש לילדים.

לפני שאנחנו או המשפחה נקנה מתנות, בואו נעשה סדר בחדר הילדים. נמיין את המשחקים והספרים, נמסור או נזרוק את המיותר ונחזיר למדפים בצורה מסודרת כך שגם הילדים יראו שוב מה יש להם. וכשנדע מה חסר, נכין יחד עם הילדים רשימה ונציע לכל מי שישאל מה לקנות לילדים כדמי חנוכה. כך יהיה לנו הרבה יותר קל לדעת מה ישמח את הילדים לחנוכה.

  1. הכנות ותקציב

כדי שהילדים יהיו מאורגנים, אנחנו צריכים להיות מאורגנים ולכן אנחנו צריכים להתכונן מראש לכל פעילות צפויה (לפרק את המוקשים כדי שלא יתפוצצו).

כל יום נתכונן לפעילות היום הבאנכין רשימות, נרכז את הפרטים הדרושים לפעילות, נדאג לתזכורות, נקנה מראש את המצרכים הנדרשים לפעילות, נוודא שעת הגעה של החברים/משפחה.

נקבע מראש את מסגרת התקציב לכל פעילות ולחג כולו. אחרת נחרוג מהתקציב ונאבד שליטה. נגדיר לילדים לפני כל פעילות מהו התקציב שמוקצב להם לפעילות זו ונקפיד לשמור על הגבולות שקבענו. צעקות, בכי, השתוללות – לא ישנו את החלטותינו.

  1. יצירה

לא חייבים שכל פעילות תעלה הרבה כסף !!! אנחנו יכולים לעשות פעילויות משותפות שיעוררו את היצירתיות של הילדים ונגרום להם לסיפוק רב ותחושה של הצלחה.

נאפה ביחד עוגיות בצורות שונות, נכין ביחד אלבום תמונות, נמציא משחקים, נלך למפגשי יצירה במוזיאון, נקנה חוברות יצירה ונעשה ביחד.

  1. פעילות גופנית

נעזור לילדינו להימנע מ"להימרח" יום שלם מול המסכים הדיגיטליים השונים.

ניצור שגרת פעילות גופנית בכל יום – סיבוב הליכת בוקר, טיול באופניים, משחקי כדור.

  1. בילוי
  • נחליט מראש שלא הולכים ליותר מהצגה אחת בחג
  • ניקח אתנו עוד אדם מבוגר ולא נהיה לבד כך שנוכל להתפצל.
  • נשתדל לקנות כרטיסים בקצה השורות כדי שיהיה לנו קל לצאת ולהיכנס גם באמצע המופע וכך נמנע גם את המבוכה.
  • לא נביא לפסטיגל ילד שעוד לא חווה הפקה גדולה ורועשת מסוג זה.
  • ניקח אתנו אטמי אזנים לסובלים מהרעש.
  • נקפיד להלביש את הילדים בבגדים נוחים. (בסגנון טרנינג)
  • נקפיד לצאת הרבה זמן קודם כדי שלא נגיע בלחץ. שנוכל לחנות בנחת ולהיכנס לאולם בלי הצפיפות.
  • חשוב שנתן לילדים להוציא את המרץ ממש עד הרגע האחרון – לתת להם לרוץ בחוץ או לעשות יחד אתם פעילות שמאווררת.
  1. תכנון

ניצור לוח פעילות שבועית עם הילדים. ובכל יום נתכנן לפחות פעילות אחת.

כך לילדים יהיה למה לצפות והם לא יתנהלו בחוסר ודאות.

כשאנחנו יודעים מה צפוי. אנו מתכוננים, מתארגנים בהתאם וביום הפעילות אנו מוכנים.

וכך יותר קל לנו להתמודד עם מעברים ושינויים.

מוזמנים להיעזר בלוח התכנון וכרטיסיות ההתארגנות שהכנו במיוחד לחופשות.

ניתן להזמין באתר האינטרנט של העמותה  https://goo.gl/uJmjqB

 

אל תשכחו לשמור על המצברים שלכם –

מלאו אותם – קפה עם חברה, חדר כושר, יציאה עם בן הזוג.

קומו לפני הילדים והתארגנו בקצב שלכם, שמרו זמן למחשבות ורק אז תתחילו את היום המשותף עם המשפחה.

חג שמח וחופשה נעימה !

להיות אמא וסטודנטית

היא עורכת דין ועובדת בחברה גדולה, יש לה ילדה בבי"ס, בן בגן והיא בהריון. היא אמא מאורגנת, מסודרת, "תקתקנית" כמו שהחברות קוראות לה – מאוד אוהבת להיות אמא והיא לוקחת את התפקיד במלוא הרצינות. אבל בער לה, היא הרגישה שעם כל העומס של גידול הילדים בשילוב העבודה, היא רוצה לחזור לספסל הלימודים ולסיים את לימודי הדוקטורט. אז היא נרשמה וסופסוף התחילה שנת הלימודים.

הלימודים התחילו בעשר, היא הגיעה רגועה, נינוחה ומאורגנת והכל היה רגוע עד השעה שלוש. אז התחילו התיאומים, האי-שקט, הטירוף – טלפון לבעלה "אתה זוכר שאתה אוסף את הילדים?" "לחוג הזה צריך לצאת בארבע כדי שהילדה לא תאחר" "אל תשכח לקחת את התיק, הכנתי אותו כבר. הוא מוכן ליד הדלת.." ועוד טלפון לאמא שלה "את זוכרת לקחת את הילדה לחוג בלט ?" עבר עוד שעור ופתאום אני רואה אותה עם דמעות בעיניים, היא סיפרה – "אמא שלי שלחה לי וידאו מהחוג, הילדה עשתה תרגיל חדש בצורה מושלמת ואני לא הייתי שם.. אני רוצה להיות נוכחת בחיים של הילדים שלי ומצד שלי כל כך חשוב לי להגשים את החלום שלי ולסיים את הלימודים. התחושה שאני לא שם כשהם עושים את הצעדים הראשונים, לומדים דברים חדשים, מתחילים התחלות חדשות, גורמת לי להרגיש אשמה. אני מרגישה שאני לא אמא מספיק טובה.

כשהחלטתי להביא ילדים לעולם היה לי ברור, שהתפקיד שלי הוא ללוות אותם ולהיות לידם כל הזמן, בוודאי בשלב הראשוני שבו הם מתמודדים ומגלים את העולם. רציתי ללמד אותם להתמודד ולהקנות להם את הכישורים המתאימים עפ"י סולם הערכים שלי, להוות עבורם מודל לחיקוי בהתנהלות, בהתארגנות, בסדר ובניקיון. מצד שני בער בי ולא עזב הרצון לממש את עצמי, לקדם את עצמי ולהגשים את החלומות שלי, כדי שארגיש שלמה עם עצמי. אני רוצה להאמין שהשילוב בין השניים יהווה בסופו של דבר דוגמה לנחישות והתמדה עבור הילדים שלי."

בשבע ועשרים בערב היא נכנסה ללחץ וכששאלתי מה קרה היא אמרה לי "אם אני אצא עכשיו, יש לי עוד סיכוי לראות אותם ולקרא להם סיפור לפני שהם נרדמים", לשמחתנו המרצה קיצר את השיעור וסיים מוקדם, והיא יצאה במהירות מהכיתה.

למרות המחיר שאנחנו משלמים למען הגשמת הרצונות שלנו, בסופו של דבר אנחנו מהווים עבור הילדים שלנו דוגמה לנחישות עקביות והערכה עצמית. אנחנו משדרים זאת בהתנהלות שלנו מולם ובשיח החינוכי שלנו אתם ואת הדרך הזו הם גם יעשו כשיצאו לעולם כעצמאים.

בהצלחה לכל ההורים הסטודנטים שהתחילו השבוע את שנת הלימודים.