"החופש הגדול התחיל והוא לבד, אף חבר כבר לא מגיע אלינו, כל השנה הוא הלך לביה"ס והתמודד עם כל הקשיים הלימודיים והחברתיים. מדי פעם גם הגיעו חברים לשחק או ללמוד למבחן ביחד. מהרגע שהתחיל החופש, הוא לא יוצא לשום מקום, אוכל בלי הפסקה, שעות במחשב, במשחק עם חברים שנמצאים רק שם במחשב. יש להם מן משחק שמשחקים בו ילדים מכל העולם, אז נכון שהוא לומד אנגלית, אבל חוץ מזה הוא לא עושה כלום. כשאני מעירה לו שהוא לא עושה כלום כל היום ורק נמצא מול המסך, הוא מתעצבן עליי והתשובה שאני מקבלת "מה את רוצה, אני בחופש!!!! כל השנה אני הולך לביה"ס, לומד, קשה לי, ני עמוס אבל אין תלונות עליי. עכשיו אני צריך שקט, אני צריך  חופש!!!".

המילה הזאת "חופש", שחוזרת בכל פעם שאני מעלה נושא משתקת אותי, היא גורמת לי להרגיש שאני בעצם מפריעה לו בחוסר עשייה מקודשת שאסור לגעת בה. זה משגע אותי כי אני לא יודעת מי הם הנערים שהוא בקשר איתם, מה סוג החברות הזו ומה הם תורמים לו".

כך שיתפה אותי אתמול חברה והמשיכה – "זה לא נגמר במסך, כי הילד נשאר ער עד שעות מאוחרות כדי לשחק ומתעורר רק בצהריים. כך שגם הימים התהפכו לו וזה רק מנתק אותו עוד יותר מהחברים שלו. כבר כמה פעמים צלצלו חברים שרצו שיבוא אתם לים והוא סירב כי רצה להמשיך לישון. זה מבודד אותו. מנתק אותו גם מאתנו המשפחה, הוא לא מצטרף אלינו לארוחות, לא רוצה לבוא אתנו לבילויים. מה יהיה בתחילת השנה ? החברים בינתיים צוברים חוויות משתפות ובתחילת השנה הוא יהיה לגמרי מנותק מכל מה שעברו ביחד. אני דואגת לו".

ילדים שההתמודדות החברתית קשה להם, מחפשים את הרגעים של השקט בחופש. אלו רגעים שהם נלחמים עליהם ואם נכנס אתם למלחמה על השקט שלהם, הם יכנסו למגננה, יתעקשו וכל בקשה תתקבל בהתנגדות. חשבנו ביחד איך אפשר לכבד את הצורך שלהם ובכל זאת לעשות את זה אחרת.

1. שיחה שבה אנחנו ההורים נדבר ממקום מבין, מכיל, מסביר ומשתף – מאוד תעזור.
2. השיחה חייבת להיות בטון שקט, גם אם ייאמרו בה דברים שלא יהיה לנו נעים לשמוע.
3. נחליט מראש לשמור אחד על השני ובשום מקרה לא נתפרץ ולא נאבד שליטה – נכון, זה לא קל.
4. לפני שנקיים את השיחה, נחליט ביחד, מה הדברים שחשוב לנו שהילד יצטרף ועל מה אנחנו מוכנים לוותר.
5. נתעניין, אבל באמת, במשחקים ובאתרים בהם הוא גולש במחשב. זה יוריד לנו את מפלס הדאגה. ידע נותן שקט.
6. נסביר לו את החשיבות של שמירת קשר פיזי עם חברים, לפחות פעם בשבוע.
7. נחליט ביחד על משימות שהוא יהיה אחראי עליהן בבית, כך שאנחנו נרגיש שהוא שותף.
8. נפרגן ונעזור במציאת בילויים מעניינים עם חברים.

חופשת הקיץ מאתגרת, אך זו הזדמנות להתנסות עם הילדים שלנו בחוויות חדשות.

"כל החברים שלי יכולים לחזור מתי שהם רוצים, בשתים-עשרה בלילה, באמצע הלילה, להורים שלהם לא אכפת, הם לא מגבילים אותם, הם סומכים עליהם. אני, כל הזמן מקבל שיחות טלפון, כל הזמן חייב להיות מחובר לנייד עם "מצא אותי", זה שיודעים בדיוק איפה אני, אין לי חופש וזה נמאס עליי וגם נמאסו עליי המריבות האינסופיות האלו !!".

כך התלונן אסף בן ה-15, כשנכנס עם הוריו לחדרי כעוס ועצבני. הוא שפך את זעמו ונעץ בהוריו מבטי שנאה וכעס.

"אני מבין שהם דואגים לי, אני מבין שהם באמת רוצים את טובתי, אבל בצורה הזאת, הם רק אומרים לי "אנחנו לא סומכים עליך". אני מספיק גדול ומבין ולא רוצה שירדפו אחריי כמו ילד קטן."

שום ניסיון של ההורים לא הצליח להרגיע אותו, הם לא הצליחו אפילו להשחיל מילה, הוא היה טעון מאוד. הוא הוסיף "מאז שאני ילד, אתם ממשיכים להתנהג אליי כאילו שאני עדיין ילד, ההתייחסות הזאת אף פעם לא הפסיקה, אתם כל הזמן מעירים לי, כועסים, מאיימים ולא נותנים לי להיות עצמאי. פעם אחת היתה כתבה בחדשות על ההורים שהם לא מעורבים בחיים שלנו ושהם לא יודעים מה אנחנו עושים ומאז אני סובל ! אפילו בשיחות הטלפון האישיות שלי אתם מתערבים, שלא לדבר על זה שהכרחתם אותי לתת לכם את הסיסמא של הטלפון שלי ואתם נכנסים ובודקים מה כתבתי ואיך הגבתי ואח"כ גם יש לכם מה להגיד לי על זה. בחיים לא תהיה לי חברה, אם תמשיכו ככה. למה אתם גורמים לי לשקר לכם, להסתיר מכם דברים ולהמציא לכם כל מיני סיפורים ?!"

קשה לשחרר, קשה לסמוך, במיוחד כשכל יום אנחנו שומעים סיפורים על דברים שקורים לבני נוער. במקביל נשמעות קריאות של אנשי מקצוע להורים שיפקחו יותר על מעשי הילדים.

כל משפחה צריכה לבנות לעצמה את הדרך שבה היא מתנהלת עם הילדים ובהמשך אתם כמתבגרים. אין כלל אחד לכולם. ההתנהלות עם המתבגרים נשענת ומבוססת על ההתנהלות שהתחילה אתם כילדים. מה שמתאים למשפחה אחת לא חייב להתאים למשפחה אחרת.

הכי חשוב זה לדעת שכשאנחנו, ההורים מתערבים, זה לא אומר שאנחנו מעורבים, להיפך – ההתערבות מרחיקה אותנו מעולמם של המתבגרים והם ימצאו את הטכניקות לעשות דברים אסורים מבלי שנרגיש.

איך בכל זאת, ניתן להמשיך ולהגדיר את הגבולות לבני הנוער ובמקביל לאפשר להם להרגיש יותר עצמאים ואחראים להתנהגות שלהם ?

1. תהיו מאמנים ולא שחקנים – ההתנסות מאוד חשובה לילדים. תהיו שם, תחזקו, תעודדו, תעירו, תזהירו – אבל תנו להם להתנסות וגם לטעות.
2. ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, הטעויות קטנות יותר, הנפילות קטנות יותר והלמידה משמעותית יותר.
3. שבו עם המתבגרים לשיחה שבה כולם יהיו פנויים להקשיב אחד לשני. הקשיבו לאמירות שלהם, תשאלו שאלות ונסו לרדת לעומק ולהבין מה הם אומרים לכם.
4. אל תתנו פתרונות מידיים – קחו את הזמן וחשבו על הדברים ותחזרו אליהם עם ההחלטות שלכם.
5. מהרגע שהחלטתם, אתם חייבים לאכוף זאת. אל תתנו לשום אירוע לשבש זאת.

לדוגמה – אם קבעתם שעה שבה הם צריכים לחזור הביתה ואתם תאספו אותם. תקפידו שזו תהיה השעה ושום אירוע לא ישנה את הקביעה שלכם, כדי לא ליצור תקדים.

6. ברגע שנוצר תקדים – כל הגבולות נפרצים.
7. השתמשו בטכנולוגיות כדי להגן על הילדים אבל הפעילו שיקול דעת והתחשבו בכבודם ובפרטיותם. תנו להם להתנסות וגם לטעות !
8. שוחחו ושתפו את המתבגרים בדברים שאתם שומעים, קל יותר לדבר על סיפורים של אחרים ומתוך השיחה תוכלו גם לתת עצות.

ככל שנרגיל את הילדים לשיח משפחתי באופן קבוע כבר מגיל צעיר, כך יהיה לנו קל יותר להמשיך ולנהל את השיחות הטעונות בגיל ההתבגרות.

בהצלחה וחופשה נעימה !

אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD חיים עם "עור חשוף" – ה"קצוות" אצלם חשופים. כל מה שהם פוגשים בדרכם נוגע להם ב"קצוות החשופים" האלו ולכן הם נמצאים במערכת יחסים לא פשוטה עם מה שהם פוגשים. בגלל החשיפה של הקצוות יש להם קושי בוויסות. זה בא לידי ביטוי ברגישות לרעשים, לריחות, למגע, לאור, למילים ופוגש אותם בהרבה מוקדים בחיים – בתזונה, במגע, בשינה, בזוגיות – בכל הכישורים החברתיים. זוהי רגישות שאובחנה רפואית כקושי פיזיולוגי.

הפרעת קשב אינה המצאה חדשה, זהו קושי שהיה תמיד, אך ההסברים, האבחונים והשמות היו שונים.

זו השנה השישית שאנחנו ממשיכים במסורת של הכנס הארצי של עמותת קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב (ADHD).

מטרת הכנס להעלות את הידע והמודעות בנושא הפרעת קשב ולהוציא אותה מתוך הסטיגמות שזו הפרעה חינוכית–התנהגותית ולמקם אותה כהפרעה נוירו-ביולוגית התפתחותית.

הנושא המרכזי שבחרנו להרצאות הכנס הוא התמודדות עם הקושי בוויסות. הוויסות פוגש אותנו בתחומי החיים השונים – בתזונה, במגע, בריח, בצלילים, בשינה, בזוגיות ובכל הכישורים החברתיים.

נפתח בהרצאה שתתאר את גלגולה של ההפרעה לאורך ההיסטוריה, את שיטות האבחון והטיפול לאורך השנים. נמשיך במגוון הרצאות מומחים בתחומים השונים, שיעזרו לנו להכיר ולהתמודד עם הקשיים השונים ובין לבין נשמע גם סיפורים אישיים.

קושי בוויסות פוגע ביכולת ההתנהלות (תפקודים ניהוליים), זה פוגע בחיים החברתיים, במשימות שצריכים לבצע וגורם לקשיים רבים בהתנהלות היומיומית.

וויסות עצמי הוא היכולת של אדם לשלוט בתגובות ובהתנהגויות שלו כלפי הסביבה (מוסיקה רועשת, קישוט באוטו שמתנדנד) והסובבים (ילד צורח, ריח זיעה, דיבור קולני).

הוויסות העצמי מתייחס גם לאופן התגובה ועוצמתה. התגובות הן למעשה "מופע" שנמדד בזמן, עוצמה ותדירות. זו היכולת להפעיל שיקול דעת בבחירת התנהגות, תוך שליטה בעוצמת התגובה, צורת התכנון  של התגובה והתאמתה לכללי ההתנהגות המקובלים בחברה.

שליטה עצמית מאפשרת לאדם להתאים עצמו לסביבה, תוך התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לו להתמודד כשהוא נתקל בבעיה. השליטה נרכשת במרוצת השנים ומפתחת יכולת התמודדות עם מחשבות, רגשות והתנהגות.

הצורך לפעול מתוך שליטה בהתנהגות, מחייב מאמץ רגשי, נפשי שגורם פעמים רבות לעייפות ולכן יש קושי בשמירה על השליטה העצמית לאורך זמן.

קושי בשליטה העצמית גורם להתנהגות אימפולסיבית ובלתי מווסתת, שהופכת למופע של פגיעה באדם עצמו ובסביבתו. גם כשהמופע מסתיים, החזרה לשגרה אינה פשוטה, משם שצריך להתמודד עם התוצאות של אותו מופע – נזקים כלכליים, נזקי גוף, נזקים חברתיים ופגיעה רגשית.

"אתמול היה השיא, קבעו בכתה של הבת שלי מסיבת סיום, בחמש אחה"צ בים ומסיבת הסיום של הבן שלי נקבעה לשבע בערב במוזיאון. רציתי להספיק ולהיות בשני המקומות, חשוב לי להיות נוכחת באירועים המשמעותיים בחיים של הילדים שלי, אבל כל המחויבויות של החודש האחרון שלפני החופש גומרים אותי. ברור לי שאם הייתי רואה את הפתק שנשלח ע"י הועד לפני חודשיים, לוודא שמועד המסיבה מתאים לכולם, הכל היה נראה אחרת ונכון שבחודש כזה עמוס, צריך לרשום ביומן ורשמתי וזה נכון שזה לא ענין של חיים ומוות ונכון שהיום מצלמים ושולחים מיד ובכל זאת, הרגשתי אתמול מתוסכלת, שלא יכולתי לתת לכל אחד מהילדים את מלוא תשומת הלב שלי.

זה נשמע כאילו אני כל הזמן מקטרת ועצבנית ושהילדים שלי רק מפריעים לי בחיים, אבל זה ממש לא נכון. אני מאוד אוהבת אותם ואוהבת להיות אתם, אני חווה איתם רגעים מופלאים של צחוק, שמחה ואושר. הרבה הורים שאני מכירה, לא אוהבים את החופש הגדול בגלל היציאה מהשגרה ודווקא אני הכי שמחה כשהחופש מגיע. אני אמא שפורחת כשאין בי"ס, אני נהנית לטייל, להכין, לבנות, ליצור, לשחק ולא אכפת לי שהבית מבולגן. אבל החודש האחרון שלפני החופש הגדול, הוא החודש הכי קשה עבורי. האחריות של לזכור, לסדר, להכין, לקחת, להביא, לא לשכוח, כל ההתנהלות היומיומית מול בתי-הספר, הגנים, הצהרונים והחוגים. עד שמגיע החופש הגדול, אני בבהלה.

כן, חודש יוני מבהיל אותי, אני לא זוכרת מתי יש מסיבה, למי ובאיזה מקום והכי נורא – מה להכין ואיך לעשות שייראה מושקע. אני האמא שמוכנה לתת כל סכום שירצו, רק שלא תיפול עלי האחריות של להכין, לאפות, לחתוך ירקות, להביא ולקחת. כאן נכנס ענין התחרות, כי הרי מה שאכין צריך לעמוד גם בתחרות עם אותן אימהות משקיעות, שנדמה שעמדו יום קודם שעות במטבח והכינו דברים וכאילו שאני, האמא הכי פחות משקיעה, שאין לה זמן לתת למען הילדים שלה.

מה שהורס לי, זו ההתנהלות הלא מאורגנת שלי, שפוגעת בחיים שלי ושל ילדיי וזה הדבר שהכי הכי הכי מתסכל אותי. זה ממש עצוב, אף אחד לא מבין מה הלחץ הזה גורם לי. אני, כאמא, כאדם בוגר, שיש לו אחריות ואני באמת רוצה, משתדלת, מתכננת, מארגנת אבל תמיד בסוף אני מאכזבת, מתאכזבת ונשברת. התחושה של "אני האמא הלא בסדר" – גומרת אותי."

בואו נתכונן לחודש הקשה הזה ,כמו למבצע צבאי –

1. נכין טבלה גדולה לחודש יוני ונתלה אותה במקום מרכזי בבית.
2. נצלם אותה כל פעם שנכניס אירוע חדש.
3. נתן לכל אחד מבני המשפחה צבע וכל אירוע שנוגע אליו, יתווסף מידית לטבלה בצבע המתאים.
4. נשתף את הילדים בהחלטות שקבלנו.
5. בקשו עזרה מהמשפחה, מחברים מבייביסיטר, מטפלת – שיהיה לכם גיבוי לזמנים שתצטרכו עזרה.
6. קבעו הרגל – לקרוא כל בוקר וכל ערב את לוח הזמנים הצפוי.
7. אל תדחו אירועים לחודש יוני ופנו אותו ממשימות שלא קשורות לדברים של הילדים וביה"ס.
8. שמרו את הלוח כדי שתוכלו בשנה הבאה לזכור עם מי הייתם ומה עשיתם.
9. הצטרפו לוועד הכתה או שמרו על קשר עם חבר בוועד, כדי להיות מעודכנים וכדי לעדכן אותם.
10. אם אתם אוהבים לתת מתנה קטנה למורה, לחברים – צרו לכם מגירת מתנות קטנות והקפידו לשמור בה מבחר מתנות שתוכלו לשלוף בכל הזדמנות שאתם נזכרים ברגע האחרון.

כדי שהדברים יתנהלו כפי שהיינו רוצים, אנחנו חייבים לעבוד בזה, להשתמש בכלי עזר ולהפוך את ההתארגנות לחלק מהחיים שלנו.

נשמח לקבל מכם עוד רעיונות שעובדים בשבילכם, להתארגנות בחודש יוני.

"הידיעה שהוא מגיע, ממש מפחידה אותי. אני לא יודעת מה לעשות, איך אני אתארגן הפעם ? ניחשתם ? כן, זה החופש הגדול. מצד אחד אני מאוד נהנית מזה שאני לא צריכה להתמודד עם שעורי הבית, ההתכוננות למבחנים, ההתארגנות כל יום, הוויכוחים, המלחמות, ההתעקשויות, ה"לא לוותר" – ובכל זאת, אני ממש לא רוצה לחזור על מה שקרה לנו בשנה שעברה, שהימים התהפכו, כשחזרתי מהעבודה הילדים רק התעוררו משינה, לא התארגנו, לא תכננו כלום. והבית ? הבית היה בבלגן אינסופי, אוכל היה מונח בכל מקום, הסלון היה הפוך, המטבח מלוכלך, לאף אחד זה לא הפריע – הבית נראה כמו בסרטים המצוירים, כאילו שחטף מכת חשמל.

וכשהייתי חוזרת מהעבודה לא יכולתי לסבול את המראה והתחלתי לסדר, לצעוק, לרטון וכך כל יום מחדש. הייתי מותשת.

ואז נגמר החופש הגדול – הילדים היו צריכים לחזור לשגרה. עוד משימה בלתי אפשרית. נאלצנו להתמודד עם התוצאות שלה לאורך כל השנה, הבן הבכור שלנו לא הצליח לחזור לשגרה בביה"ס, פיתח הרגלים שהקשו עליו להירדם וזה השפיע עליו גם בלימודים.

אני ממש לא מוכנה עבור את החוויה הזו שוב, השנה זה יהיה אחרת !"

חופשה אינה חופש –

חופש הוא שחרור ופורקן, הוא חוסר גבולות, כדי שנוכל ליהנות מחופשה, אנחנו צריכים לבנות לעצמנו הרגלים של חופש, לחופשה ולשמור עליהם. ההרגלים יהיו בכל התחומים – התקציבי, פעילויות לחופשה ומחויבויות אישיות. התכנון יתחיל לפחות חודש לפני שהחופשה מתחילה.

זה נשמע קשה ומעייף – אבל שווה !!

נתחיל בקביעת זמנים, בלוח החודשי, להתארגנות לחופשה. למשל, נפנה את עצמנו ערב אחד בשבוע הראשון של חודש מאי כדי שנוכל לבנות את ההרגלים לחופש הגדול, או חודש לפני חופשת פסח נקבע מועד לתכנון החופשה.

פעילויות לחופשה (בשיתוף עם הילדים)

1. קייטנות – נתחיל כבר עכשיו לברר – יש רק חודש עד לתחילת החופשה.
2. קורסי העשרה בנושאים שונים (כמו בישול מחשבים, צילום) – לברר מה מתקיים בקיץ, מה העלות – זה הזמן לחזק את הילדים בדברים שהם אוהבים, בתקווה שהחיידק יתפוס אותם והם ימשיכו לעסוק בו לאורך כל השנה.
3. תחליף למלון – נתארגן עם משפחות אחרות לגבי החלפת בתים, כתחליף ליציאה למלון יקר.
4. בילויים שונים – רעיונות, בקשות ומשאלות, בשלב זה, בכפוף לתקציב.

תקציב (רק ההורים)

5. נבנה את התקציב לחופשה – כמה כסף אנחנו יכולים להוציא, נתעדף את הפעילויות שתכננו לחופשה, ונפרוס את התקציב שהגדרנו.
6. את התקציב נפרק לשבועות – כך נדע מה התקציב השבועי שלנו.

לאחר שנתכנן את השבוע – נוכל גם לפרק את התקציב השבועי לתקציבים יומיים.

מחויבויות אישיות (בשיתוף עם הילדים)

7. לוח אחראים – נכין לוח ובו נחלק את משימות הבית כמו עזרה בהכנת ארוחות, סידור החדר, טיפול בחתול/כלב.

זה נדמה כאילו יש עוד המון זמן, אבל ממש לא – יש לנו רק עוד חודש לתחילת חופשת הקיץ.

ב ה צ ל ח ה !