"הידיעה שהוא מגיע, ממש מפחידה אותי. אני לא יודעת מה לעשות, איך אני אתארגן הפעם ? ניחשתם ? כן, זה החופש הגדול. מצד אחד אני מאוד נהנית מזה שאני לא צריכה להתמודד עם שעורי הבית, ההתכוננות למבחנים, ההתארגנות כל יום, הוויכוחים, המלחמות, ההתעקשויות, ה"לא לוותר" – ובכל זאת, אני ממש לא רוצה לחזור על מה שקרה לנו בשנה שעברה, שהימים התהפכו, כשחזרתי מהעבודה הילדים רק התעוררו משינה, לא התארגנו, לא תכננו כלום. והבית ? הבית היה בבלגן אינסופי, אוכל היה מונח בכל מקום, הסלון היה הפוך, המטבח מלוכלך, לאף אחד זה לא הפריע – הבית נראה כמו בסרטים המצוירים, כאילו שחטף מכת חשמל.

וכשהייתי חוזרת מהעבודה לא יכולתי לסבול את המראה והתחלתי לסדר, לצעוק, לרטון וכך כל יום מחדש. הייתי מותשת.

ואז נגמר החופש הגדול – הילדים היו צריכים לחזור לשגרה. עוד משימה בלתי אפשרית. נאלצנו להתמודד עם התוצאות שלה לאורך כל השנה, הבן הבכור שלנו לא הצליח לחזור לשגרה בביה"ס, פיתח הרגלים שהקשו עליו להירדם וזה השפיע עליו גם בלימודים.

אני ממש לא מוכנה עבור את החוויה הזו שוב, השנה זה יהיה אחרת !"

חופשה אינה חופש –

חופש הוא שחרור ופורקן, הוא חוסר גבולות, כדי שנוכל ליהנות מחופשה, אנחנו צריכים לבנות לעצמנו הרגלים של חופש, לחופשה ולשמור עליהם. ההרגלים יהיו בכל התחומים – התקציבי, פעילויות לחופשה ומחויבויות אישיות. התכנון יתחיל לפחות חודש לפני שהחופשה מתחילה.

זה נשמע קשה ומעייף – אבל שווה !!

נתחיל בקביעת זמנים, בלוח החודשי, להתארגנות לחופשה. למשל, נפנה את עצמנו ערב אחד בשבוע הראשון של חודש מאי כדי שנוכל לבנות את ההרגלים לחופש הגדול, או חודש לפני חופשת פסח נקבע מועד לתכנון החופשה.

פעילויות לחופשה (בשיתוף עם הילדים)

1. קייטנות – נתחיל כבר עכשיו לברר – יש רק חודש עד לתחילת החופשה.
2. קורסי העשרה בנושאים שונים (כמו בישול מחשבים, צילום) – לברר מה מתקיים בקיץ, מה העלות – זה הזמן לחזק את הילדים בדברים שהם אוהבים, בתקווה שהחיידק יתפוס אותם והם ימשיכו לעסוק בו לאורך כל השנה.
3. תחליף למלון – נתארגן עם משפחות אחרות לגבי החלפת בתים, כתחליף ליציאה למלון יקר.
4. בילויים שונים – רעיונות, בקשות ומשאלות, בשלב זה, בכפוף לתקציב.

תקציב (רק ההורים)

5. נבנה את התקציב לחופשה – כמה כסף אנחנו יכולים להוציא, נתעדף את הפעילויות שתכננו לחופשה, ונפרוס את התקציב שהגדרנו.
6. את התקציב נפרק לשבועות – כך נדע מה התקציב השבועי שלנו.

לאחר שנתכנן את השבוע – נוכל גם לפרק את התקציב השבועי לתקציבים יומיים.

מחויבויות אישיות (בשיתוף עם הילדים)

7. לוח אחראים – נכין לוח ובו נחלק את משימות הבית כמו עזרה בהכנת ארוחות, סידור החדר, טיפול בחתול/כלב.

זה נדמה כאילו יש עוד המון זמן, אבל ממש לא – יש לנו רק עוד חודש לתחילת חופשת הקיץ.

ב ה צ ל ח ה !

"קשה לי עם החג הזה, אני לא יודעת לשזור זרים, לא יודעת מה לשים בטנא, התחרות בין האימהות היא עצומה, כל דבר הופך להפקת המילניום, כל אחת נעזרת באמא / בחברה / בשכנה… ולי ממש קשה. קשה לי להפעיל אחרים, קשה לי לבקש מחברה, או משפחה, כי לכולם יש את הילדים שלהם, משהו עוצר ממני לבקש.

הסיפור הזה גדול עליי, אני לא מסוגלת לעמוד בלחץ הזה ויותר מכל אני מרגישה, שאני מאכזבת את הבת שלי. המבט שלה, שאני כל כך מכירה, של אכזבה, שהזר שהכנתי לה עלוב והטנא חסר, אין בו פירות אקזוטיים וכל מיני קישוטים יצירתיים. שלא לדבר על התקציב – כל הפקה כזו כרוכה בעלויות לא קטנות ולי יש שלושה ילדים שצריכים זר לראש וטנא לקחת.

הלחץ הזה, תחושת הלא מצליחה, מיד מחזירה אותי לגיל הילדות, כשאמא שלי הייתה באותו מצב. תמיד אני הייתי הילדה שמגיעה ללא זר ואם היא כבר הצליחה לשזור לי זר לראש, הוא תמיד היה הזר הכי עלוב, תמיד נראה כאילו הוא לא הונח בצורה טובה. אני לא אשכח את הזר שהתפרק חמש דקות אחרי שנכנסתי לכתה.

קרה גם פעם שדחיתי את הכנת הזרים לרגע האחרון, כי בלחץ אני מצליחה להתארגן הכי טוב ואז הקפיצה לסופר בלילה, כשכל הירקות כבר נוראיים ולא נשארו הקישוטים המתאימים יצרו תסכול חדש ושוב הדברים שהכנתי לא היו מוצלחים, לא יפים, לא מושקעים מספיק ושוב התסכול הזה.

תחושת האשמה, שאני מעבירה לילדיי שוב את כל הקשיים שאני חוויתי בילדותי. אני לא רוצה שהם יהיו בתחושה שאף פעם הם לא נראים טוב, לא מסודרים, שחסרים להם דברים. די, אני רוצה לצאת מהמעגל הזה."

בואו נתאמן על דרך אחרת –

1. נתאמן בעזרה הדדית – הרי כל אחד מאתנו טוב בדברים מסוימים. אפשר לתאם עם חברים או שכנים או בני משפחה, שכל אחד יעזור לשני במה שהוא טוב בו. כך לא תרגישו שאתם מבקשים טובה, אלא תרגישו שיש גם לכם ערך כי אתם נותנים ומקבלים במקביל.
2. נתאמן בלבקש – לדעת לבקש עזרה זהו שריר שצריך לאמן אותו ולהשתמש בו.
3. נתאמן בתכנון מראש – להכין רשימות ולוחות זמנים.
4. נתאמן בחיפוש במדיה הדיגיטלית – לחפש ברשת הדיגיטלית רעיונות. הרשת מוצפת ברעיונות מקוריים ויצירתיים והרבה מהם גם פשוטים להכנה (הכנו שני סרטונים לדוגמה – זר וטנא).
5. נתאמן בשיתוף הילדים – גייסו אותם למשימה. הכינו יחד אתם, הם יתרמו מכישרונותיהם וגם יתגאו לבוא עם זה למחרת לגן או לכתה.

התאמנו – דברו על הקושי, בקשו עזרה, רשמו ביומן ופנו מספיק זמן, הכינו רשימות ופעלו על פיהן. נכון שלפעמים אנחנו ממש לא רוצים להכין שוב רשימות, אבל ככל שנאמן יותר את שריר התכנון, הוא יהפוך לחלק משגרת ההתארגנות שלנו. כשזה רשום כבר בלוח התכנון, בלוח הזמנים שלנו, אין לנו ברירה אלא להתמודד ולבצע זאת, כבר פינינו לכך זמן. אם בשלב הזה נוכל לפעול לפי הרשימות שהכנו, נצליח להגיע לתוצאות, שיספקו גם אותנו וגם את הילדים שלנו ונהווה מודל לחיקוי מוצלח גם לילדים שלנו !

תזכרו – התארגנות זה שריר וצריך לאמן אותו על מנת שיהיה מחוזק ויחזק גם אותנו.

בהצלחה וחג שמח !

"אני לא מבינה מה קרה לרוני, הוא צורח מכל דבר, הוא צועק עלינו, נותן לנו פקודות כאילו אנחנו הפועלים שלו וכשאני לא מסכימה, הוא נהיה מפלצת. כן אני מרגישה שהבן שלי מפלצת"

כך התחילה השיחה שלי עם זוג הורים מתוסכלים לרוני, הבן הצעיר שלהם.

"אתמול בערב הוא נכנס לשירותים ואחרי כמה דקות, צעק לי שאביא לו מגבונים. אמרתי לו שיסיים ויכנס למקלחת כי נגמרו לנו המגבונים ואז הוא התחיל לצעוק מהשירותים "אני רוצה מגבונים !", לא עניתי כי כבר אמרתי לו שאין מגבונים ולא רציתי סתם לעשות דו שיח של צעקות בבית. כשהוא ראה שהצעקות לא מועילות לו, הוא התחיל לדבר אליי בטון של מפקד – "אמא, תביאי לי מגבונים עכשיו !!" , כך זה המשיך עד שהרגשתי שאני לא עומדת יותר בלחץ שלו, ניגשתי אליו ועזרתי לו לנגב ולהיכנס למקלחת. בינתיים גם אמרתי לו שמאוד לא נעים לי שהוא ככה מדבר אליי – צועק, מצווה, מתעצבן ובעיקר לא נחמד כלפיי. הוא ענה שגם לו לא נעים, אבל הוא רצה מגבונים ואני לא הבאתי לו. הרגשתי שהוא לא באמת הבין את הקושי שלי, הוא רואה רק את עצמו ואת הצרכים שלו וכשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הוא מיד כועס, צועק דורש ומצווה. בסוף אני נכנעת כי הוא מתיש אותי.

אני מרגישה שהוא משתלט לנו על החיים ולמעשה כל הזמן נותן לנו פקודות ובעצמו לא מוכן לעשות כלום. כשהוא היה קטן כל כך התלהבנו מהחוכמות שלו – הוא דיבר מוקדם, היה כל כך מצחיק, ענה בחכמה, הבין הכל – הילד שגדל בין גדולים וקיבל הכי הרבה תשומת לב. תמיד קראנו לו בשמות הערצה כמו מלך, נסיך, גאון. הערצנו אותו, תמיד הוא היה מרכז העניינים."

חברים, מעמד חדש נולד בישראל – מלך, מלכה, נסיכה ונסיך. הנסיכה דנה, קינג אלון – ואנחנו הנתינים, עושי דברם – תביאי לי עכשיו ! תני לי ! – הם מצווים עלינו, שולטים על החיים שלנו – אנחנו אלה שנתנו להם את הזכות לשלוט. נכון שזה רק מלים, אבל למילים יש משמעות ובסופו של דבר הן הופכות למציאות, הן נותנות הרבה כח.

ברגע שאנחנו "ממליכים" את הילדים שלנו, הם לא מבינים את מקומם בעולם. הם חושבים שתפקידם לתת הוראות ולא לקבל. הם לא מקבלים את העובדה שיש עבודה קשה בדרך, למה שהם יסדרו את החדר? למה שיכינו שעורים ? שמישהו אחר יעשה בשבילם, ככה הם התרגלו. זה לא פינוק – זה ילד שמרגיש שמגיע לו כי הוא מלך ורק הוא קובע !

הילדים של היום נולדו יותר "חכמים", הם מחוברים לעולם הטכנולוגי והם גורמים לנו המבוגרים להעריץ אותם על כך. זה בסדר וחשוב שנתן לילדים משובים חיוביים אבל, גם בזה חשוב מאוד שנשים גבולות. זכרו שהתפקיד שלנו הוא להנחות, להדריך ולהכין את הילדים להתמודדויות של החיים בהמשך הדרך.

מחר בערב אנחנו מתיישבים לארוחת החג המשפחתית, אני כבר שומעת את התלונות –

• האוכל לא טעים לי
• הכיסא לא נוח לי
• הוא מציק לי
• אני לא מכיר אף אחד
• אני רוצה לקרא את הקושיות, למה הוא ?
• אני שונא את החולצה הלבנה הזו
• נמאס לי שדודה לימור מעירה לי כל הזמן
• אוף, חייבים לקרא את ההגדה עד הסוף ?
• אני לא יכול לשבת כל כך הרבה
• איזה ריח מגעיל יש לאוכל הזה
• נמאס לי מהרעש
• אני שונא להיות עם כל כך הרבה אנשים

אפשר גם אחרת  –

• נשלב את הילדים בהכנות – נשתף אותם בהכנת האוכל, ניתן להם תפקידים בסידור שולחן הסדר, לדוגמה קיפול המפיות.
• אם הארוחה אצלנו נקפיד להזמין גם כאלו שיש להם ילדים בגילאי הילדים שלנו.
• ניתן לכל ילד תפקיד גם במהלך הסדר ונתכונן אתם לקראת הסדר, נתרגל את קריאת החלק שלהם.
• נגדיר גבולות – אם אנחנו המארחים, נתאם מראש עם הילדים, באילו משחקים הם מרשים לשחק ובאילו לא נוגעים.
• נושיב את הילדים במקום שיאפשר להם לצאת ולהיכנס בלי להפריע לאחרים.
• נדאג לעיסוק בזמן הסדר – אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק מהבית לרגעי השעמום, או שנדפיס את החוברת של "קווים ומחשבות" עם שעשועים לליל הסדר.
• נדאג שיהיה גם אוכל שהילדים אוהבים ולא רק מאכלים מיוחדים.

במהלך כל הארוחה – אל תשכחו להתייחס אל הילדים, לשלוח אליהם מדי פעם חיוך, לדבר איתם, ולחזק אותם – תנו להם להרגיש כמה אתם גאים בהם.

הנסיעה חזרה הביתה יכולה להיות בלתי נסבלת – הילדים כבר עייפים מאוד, גם אתם כבר בסוף כוחותיכם – הכינו מראש פג'מות או בגדים נוחים, שמיכה, דובי, כרית, כך יהיה לכולם נח ונעים בדרך הביתה, הכינו משהו טעים לדרך חזרה, שתוכלו לנשנש או לשתות ושימו מוסיקה שכולם אוהבים. והכי חשוב – סעו הביתה בזהירות !

חג שמח !!

אין לי כח לבלות כל לילה שעה ליד המיטה שלו בניסיון להרדים אותו, לפעמים בתוך המיטה שלו, לפעמים ליד, לפעמים על השטיח כשאני חצי רדומה, קר לי, כואב לי הראש ואני לא מצליחה להרדים אותו. כל פעם שאני בטוחה שהוא נרדם ומתחילה לצאת מהחדר, הוא מרים את הראש ומתחיל שוב לבכות. אני כבר מבולבלת לגמרי, יש כל כך הרבה עצות – להשאיר אותו בחדר שלנו, להוציא אותו מהחדר שלנו, לתת לו לבכות, לא לתת לו לבכות, זה התחיל עוד כשהיה תינוק, בקבוצות הווטסאפ מאוד המליצו להשאיר את הילד בחדר ההורים עד גיל שנה לפחות, אומרים שזה מאוד עוזר לביטחון העצמי של הילד, לעצמאות שלו ולשקט הנפשי שלנו ההורים. חוצמזה, כשמדברים כל הזמן על הסכנות של מוות בעריסה, לא היינו מסוגלים לעזוב את הילד לבד בחדר שלו. כאן התחילה הבעיה, קמתי בלילה להניק וחזרתי לישון אבל בעלי שמע את הנשימות שלו ולא הצליח להירדם בחזרה מחשש שלא ישמע אם משהו יקרה. היינו סהרורים ימים שלמים.

כך גם היה כשהעירו לי שהוא לבוש חם מדיי, כשהשארנו אותו רק בבגד גוף, אמרו לנו השתגעתם, מערכת הוויסות של חום הגוף אצל תינוקות בני יומם, עדיין לא עובדת ובטוח קר לו. כשהוא בכה רציתי להרים אותו, תמיד היה מי שאמר לי שלא טוב להרים כל הזמן תינוק כי הוא יתרגל. מנגד היו האמירות שמותר לבכות וזה מפתח את הריאות. הוא גדל והתחלנו עם המוצקים, גם שם היו חוות דעת – זה מוקדם מדי, זה עדיין לא מתאים, הקיבה שלו עוד לא מסוגלת לעכל את זה, תערבבי, מי נותן אבוקדו לתינוק ? הוא נורא אהב לאכול פסטה בידיים ותמיד היו הנשמות הטובות שהעירו לנו שאכילה בידיים מלמדת את הילד לאכול יותר ממה שהוא צריך ובכלל שפסטה לא נותנים היום לילדים.

יש את אמא שלי ואמא שלו, המנחות (הנקה, תזונה, שינה), השכנה, קבוצות הווטסאפ, האחות בטיפת חלב, רופא הילדים ודר' גוגל – מעייף, מתיש, מבלבל.

אנחנו ההורים, מתמודדים כל המן עם דעות, המלצות ואופנות שמשתנות כל פעם ובסופו של דבר עלינו להחליט. כל פעם שמישהו אומר משהו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא בסדר, מרגישים אשמים ומבולבלים. וכשאנחנו מבולבלים גם הילדים שלנו מתבלבלים והמסר שהם מקבלים לא ברור.

1. קראו מחקרים
2. הקשיבו לעצות
3. היו שותפים לדיונים בקבוצות הווטסאפ
4. שאלו את המומחים

אספו מידע – ידע הוא כח ! ככל שיש לכם יותר מידע, כך יהיה לכם קל יותר להחליט מה הדרך הנכונה עבורכם ועבור ילדיכם. זכרו שאתם מכירים הכי טוב את ההרגלים בבית שלכם, אתם מכירים הכי טוב את האמונות והערכים שלכם, במה אתם יכולים לעמוד ובמה לא.

עם הידע שתאספו, עשו התאמה ובנו את הדרך שתתאים לילד שלכם.