"עכשיו הם רוצים ארנבת – אחרי שהרגנו את הדגים, החתול הורדם והכלב נמצא בטיפול אצל מאלף, אחרי שאכל את הריפודים ועשה את הצרכים על השטיחים – עכשיו הם רוצים ארנבת ! הם אומרים שארנבת חיה בכלוב, לא מלכלכת ולא מרעישה. אנחנו יודעים שעדיין הארנבת צריכה לאכול, צריכה סביבה נקייה, צריכה לשתות, עושה צרכים – ומי יטפל בכל זה ??"
הם לא הפסיקו לדבר. היה נדמה שההורים דווקא מאוחדים בדעה שלהם, שהם לא רוצים עוד בעל חיים, כי הם לא רוצים עוד אחריות עליהם. גם כך הם קורסים תחת כל המטלות היומיומיות של גידול ארבעה ילדים.
"הילדים בסופו של דבר לא לקחו את האחריות, האחריות נפלה עלינו. רק אתמול כשהכלב הקיא, כולם עמדו מסביב וצרחו לי שאבוא" סיפרה האמא, "ונאלצתי לנקות לבד עם קריאות הגועל של הילדים מסביב. ומה לגבי ההוצאות הכספיות ?" הוסיף האבא, "אוכל, חיסונים, בדיקות אביזרים וכל החטיפים והשטויות, שהילדים רוצים לקנות לחיות המחמד שלהם. אני לא מוכן להיכנס לעוד ספור של בעל חיים שבסוף אני צריך לקנות הכל וגם לנקות ולגם להאכיל, בדיוק כמו שקרה עם הדגים, החתול והכלב".
להורים ממש קשה לעמוד בלחץ של הילדים – הם נמנעו מלהגיד "לא", כי גידול בעל חיים הם ערכים משמעותיים שדרכם ניתן ללמד אחריות, דאגה לאחר, עמידה בזמנים, תכנון זמן. לכן זה לא משהו שקל לסרב בפשטות. את הדילמה הזו הילדים קולטים ולכן הם ממשיכים ללחוץ, הם מזהים את ההתלבטות שלנו וחוסר היכולת שלנו להחליט בצורה חד-משמעית.
לפני שלוקחים בעל חיים הביתה, תתכוננו –
- עשו רשימה של כל המטלות הכרוכות בטיפול בבעל חיים (כולל מחלות, חופשות וכו').
- הכינו רשימת העלויות הכלכליות – קבועות (אוכל, חיסונים ועוד) ויוצאות הדופן (חופשה, ניתוחים וכו').
- חלקו את המטלות בין כל בני המשפחה – תוך התחשבות ביכולות של כל אחד.
- החליטו מי יהיה האחראי על כל הפעולות, מי ידאג לתזכר כשצריך, להחליף או למצוא מחליף כשצריך – צריך שיהיה קפטן אחד לספינה.
להכניס חית מחמד הביתה, זהו מעשה חשוב מאוד בגלל כל הערכים הנילווים לכך. בכל זאת, כל אחד צריך לבחון עם עצמו עד כמה הוא מסוגל ומוכן לקחת את האחריות לכך. אין ספק שטיפול בבעל חיים מצריך זמן, עקביות, פיקוח ויכולת התמדה. אי אפשר להתחיל ולעצור כשאין כח. זו מחויבות ארוכת טווח וחשובה. האחריות בסופו של דבר היא שלנו המבוגרים.
מנקים לפסח 14.3.17