"לא בא לי לראות את החברים של ההורים שלי יותר. הם יודעים עליי הכל. ההורים שלי פשוט מדברים עליי ועל כל מה שקורה אתי, עם כולם. אין לי פרטיות !  לא רק החברים שלהם, מסתבר שגם הדודים שלי כבר שמעו ועכשיו כולם מדברים עליי שקשה לי בלימודים, שיש לי בעיות עם החברים. את יודעת מה זה אומר, שעכשיו גם הבני דודים שלי ידעו והילדים של החברים של ההורים שלי.. בקיצור, כל העולם ידבר עליי", ככה התלונן יואב בן ה-14 כשהוא לא מסוגל להפסיק את שטף הדיבור שלו – "ואת יודעת מה היה הכי נורא? שבשבוע שעבר הייתי אצל חבר מהכיתה ואמא שלו שאלה אותי איך אני מצליח להירדם עם הטיפול התרופתי שאני לוקח ועוד שאלה אם הוא עוזר לי בכלל. כששאלתי אותה מאיפה היא יודעת, היא אמרה שאמא שלי והיא חברות באותה קבוצה בפייסבוק ושם היא כתבה עליי..

כל דבר שאני מספר להורים, עובר מיד הלאה – לחברים ולמשפחה ובכלל בפייסבוק, בקבוצות ווטסאפ .. כולם יודעים עליי הכל.

אז זהו, החלטתי, יותר אני לא מגלה להם כלום. הם לא ידעו שום דבר ממה שעובר עליי. הם רק גורמים לי להתבייש".

אנחנו חיים במציאות בה אין פרטיות. כולם יודעים היכן אנחנו נמצאים, מי החברים שלנו, מה אכלנו, מה שתינו.. הכל נראה בתמונות ומתואר במילים. קשה מאוד שלא להיות חשופים. גם אם אנחנו לא מפרסמים, כבר יהיה מי שיתייג אותנו בלי ידיעתנו.

הבית צריך להיות המקום הבטוח והפרטי ביותר בו הילד ירגיש מוגן.

בבית הוא יכול להרשות לעצמו להגיד דברים, להיות הוא בלי המסכות, להיות הכי אמיתי, להרגיש בטוח לספר את הדברים הכי קשים שעוברים עליו, לשתף בחוויות הכי כואבות ושיקבלו אותו ויכילו אותו עם כל הקשיים. הוא צריך לדעת ולהרגיש שההורים שלו יגנו עליו, יקשיבו ויכילו אותו.

איך ?

1. נחליט שלא מדברים על הילדים עם אחרים בנוגע לקשיים שלהם, אלא אם זה איש מקצוע שפנינו להתייעץ אתו.
2. ברשתות החברתיות נקפיד שלא לשתף בפרטים מזהים בתפוצה הרחבה. כך נמנע את חשיפת הקשיים שלנו לעיני כל.
3. קנו לעצמכם מחברת יפה וכתבו רק בה כשאתם מתקשים להתאפק ומחפשים למי לספר.
4. דברו ביניכם ההורים על הקשיים ונסו למצוא פתרונות בכוחות משותפים.
5. הקפידו לומר בקול רם שאתם לא מתכוונים לשתף בדברים ששמעתם בבית כי אתם מכבדים את הפרטיות של בני המשפחה. זהו מסר חשוב שיעבור לילדים.

כשאנחנו מספרים ומשתפים, הדברים יוצאים משליטתנו ואין לנו מושג לאן הם יתגלגלו.

חשוב שנזכור שכשאנחנו מכבדים את הפרטיות של הילדים, הם ילמדו לבטוח בנו וירגישו בטוחים לספר ולשתף אותנו.

גירושים ומעבר אחד הצדדים לדירה משלו משפיעה ישירות על שגרת חיי הילדים שהולכת להשתנות דווקא שלב זה מצריך שיתוף פעולה והבנה בין ההורים המטרה לייצר קרקע יציבה

"אנחנו בשלב של רגע לפני שהוא עוזב את הבית לדירה משלו. הקופסאות מפוזרות, האווירה של מעבר והכל מבולגן. אני יודעת שאוטוטו זה נגמר וחוששת מאיך זה יתנהל בעתיד. הרי לא הצלחנו להיות מתואמים כשהיינו ביחד ולא יצרנו שגרה משותפת, פשוט לא הסכמנו על כלום. אז מה יהיה עכשיו בבתים נפרדים? הילדים הרי זקוקים ליציבות, אני ממש חוששת. מתי הם ילכו לישון כשאני לא לידם? איך הם יקומו בבוקר? הם הרי יצטרכו לעבור בין הבתים שלוש פעמים בשבוע".

כך סיפרה לי השבוע פרודה טריה, בשלהי שנות השלושים לחייה, שחוששת מהבאות, בעיקר בכל הקשור להסתגלות ילדיה. לדבריה, בעלה והיא החליטו להתחיל בהליך גירושים, כשטובת הילדים לנגד עיניהם. "ידענו שאנחנו לא רוצים שהם יחיו בבית עם צעקות, מריבות ואי הסכמות", היא הוסיפה. "היום, כשזה הולך לקרות בפועל, פתאום כל הדברים הקטנים נראים לי בלתי אפשריים להתמודדות".

הסברתי לה כי אם בעלה והיא הגיעו למסקנה שהם לא מסתדרים, כל היום רבים ומצויים בסיר לחץ מתמיד, ראוי לעשות הפרדת כוחות. כלומר. כל אחד יחיה בבית משלו ובדרך שמתאימה לו. עם זאת, חשוב להבהיר כי בכל הקשור לילדים עליכם להשתדל להיות מתואמים כדי שתהיה להם קרקע בטוחה ויציבה. המשמעות בפועל היא לא לעשות דווקא, לא להיות צודקים בכל מחיר, לשתף פעולה בשבילם. קרקע בטוחה היא כזאת הנבנית משגרה, מסדר יום ברור, מלדעת מה מותר ומה אסור ומגבולות ברורים.

אז כיצד מיישמים זאת?

1. נבנה צינורות אינפורמציה. ניידע אחד את השני במידע על הילדים. היום זה מאוד פשוט ואפשרי באמצעות קבוצת ווטסאפ ביניכם או קבוצה נוספת עם המורה כדי ששניכם תהיו מעודכנים.
2. ניצור תוכנית שבועית עם פעילויות קבועות כמו חוגים, מתי עוברים מבית לבית, שעורים פרטיים, בדיקות רופא ועוד, כדי לדעת את הדברים ולהתכונן אליהם.
3. נדאג שהתוכנית תהיה תלויה בשני הבתים. מי שמוכן לקחת אחריות על ההכנה הוא זה שיעשה זאת, והשני ישתף פעולה ויתאמץ לשמור על כך.
4. ניצור טקסים שיתקיימו בשני הבתים. למשל, סיפור לפני השינה, פתקי מסרים חיוביים מתחת לכרית לפני השינה, השכמה בשעה קבועה, הרגלי בוקר אחידים.
5. נהיה נוכחים בחיי הילדים כשהם אצל בן או בת הזוג. למשל, בתחילת היום ו/או בסופו נשמור על רוטינה קבועה סביב שעה מסוימת שבה הילדים ידברו עם ההורה שלא נמצא אתם.

זיכרו, אל תילחמו אחד בשני. עכשיו כשכל אחד מכם נמצא בנפרד, הקשר ביניכם אינו אינטנסיבי. אתם לא צריכים לריב על כל דבר, תורידו את ההתנגדויות. והכי חשוב להבנה – התגרשתם אחד מהשני, אבל לא מהילדים.

"הוא ממש מעצבן, החלטנו ללכת לסרט בערב, קבענו שבשש נצא. בחמש הזכרתי לו לצאת מהעבודה והוא אמר שיישאר בעבודה ויגיע ישר לקולנוע, כי אם יבוא הביתה, הוא כבר לא ירצה לצאת. זה עצבן אותי. אני אוהבת שהוא מגיע, מתקלח, מחליף בגדים ואנחנו יוצאים ביחד וגם למה שנבוא בשתי מכוניות, נשלם שתי חניות וגם נחזור אח"כ בנפרד הביתה. איזו מין יציאה זו, זה בכלל לא בילוי משותף. כבר לא בא לי לצאת ככה.

באירוע אחר שהיה לנו, הוא אמר שיבוא לנוח לפני שנצא בגלל הנהיגה הארוכה אחרי יום מעייף. קבענו להיפגש בארבע בבית, שיספיק לנוח. והוא אכן בא, התארגן ושכב לנוח. עברה שעה וראיתי שהוא לא קם, נגשתי אליו למיטה ובעדינות הערתי אותו. הוא הוציא את הראש מהשמיכה ואמר לי שאין לו כוח והוא לא נוסע. ניסיתי במשך חצי שעה לדבר על לבו, שאנחנו חייבים להגיע לאירוע ההוא ביחד, כי זה אירוע של המשפחה שלו ואנחנו לא רוצים לגרום לרכילות במשפחה.

בסוף נסעתי לבד עם הילדים ולכולם הסברתי שיש לו עומס בעבודה והוא היה עייף מאוד.  שנאתי כל רגע שאני באירוע של המשפחה שלו לבד עם הילדים, כעסתי על עצמי שויתרתי לו ועכשיו אצטרך גם לנהוג את כל הדרך חזרה.

ככה זה בכל פעם שאנחנו קובעים לצאת לבילוי או לאירוע, אני אף פעם לא בטוחה שיהיה לי שותף בערב, אם הוא יבוא איתי או לא. זה גורם לי למתח, תסכול ועצבים וכל יום העבודה שלי נהרס".

דיברנו שההתנהגות שלו נובעת מקושי במעברים בין מצבים, פעולות ושינויים בזמנים. מי שקשה לו  להתמודד עם שינויים, נמנע מלהיכנס למצבים חדשים ונכנס פעמים רבות לעימותים עם הסביבה על הרקע זה.

לפני שתתעצבנו שוב באירוע הבא בואו נעשה כמה דברים –

1. נפנה את הזמן לדבר על זה (לא ביום האירוע). נעל את כל הקשיים – הקושי לנתק את המחשבות מהעבודה, הקושי לצאת פיזית מהעבודה, התחושות של הלבד באירועים ועוד.
2. נסנכרן יומנים ונקפיד שביום שיש אירוע הוא לא יקבע ישיבות ארוכות, מעייפות או רחוקות.
3. נסכם שבאותו יום את אוספת אותו מהעבודה הביתה. אם הוא לא יוצא בזמן, את תאספי אותו וכך תהיי גם את מוכנה מראש ללוח הזמנים הזה.
4. כשהוא מגיע הביתה הוא נכנס להתקלח וכך הוא יעיר את עצמו, במקום להיכנס למיטה שממנה קשה לו לצאת אח"כ.
5. מצאו דברים שינעימו לו ולך את הנסיעה, כך שהיא תהפוך לחוויה נעימה של שניכם ביחד (דיסק טוב, פירות יבשים).

מעברים אינם פשוטים, חייבים לפרק אותם ולהתייחס לכל גורם שעלול להכשיל. לבנות את המסלול האופטימלי, כדי שאפשר יהיה להתמודד עם המעבר בצורה הנכונה ביותר לכל אחד.

מנקים לפסח  14.3.17

"אני לא יכול להמשיך ככה, כל שנה כשמתקרבים לפסח, הבית הופך למקום שאסור להיכנס אליו, אורית נהיית עצבנית ובלתי נגישה וכל הבית על גלגלים. אני צריך לבוא כל יום מוקדם כדי לעזור בניקיונות או לפחות להוציא את הילדים מהבית והכי מעצבן שתמיד בסוף יש לה הערות. אתמול היא כבר הגזימה, היא גם רוצה שאני אסייד את כל הסלון כי השנה אנחנו מארחים את כל המשפחה אצלנו. אה, שכחתי שבשבת הורדתי כבר את כל הווילונות וגם ניקינו את המנורות שלמעלה.

בעבודה כבר אמרו לי שאני לא מרוכז, שאני לא מספיק דברים, שאני לא חד כמו שהייתי.. אני לא יכול עוד שנה כזאת. ניסיתי לדבר עם אורית, אמרתי לה שהשנה אני רוצה שנתכונן אחרת לחג, אבל היא כל כך נעולה על מה שהיא מכירה מהבית שלה, מהילדות שלה ולא מוכנה לעשות צעד אחד לקראתי ולקראת הילדים.

המריבות האינסופיות, הצעקות, הכעסים, הילדים במתח, עונשים, אין לנו זמן לבלות עם הילדים, לעשות פעילויות משפחתיות – כולנו בסיוט. גם אורית. אבל היא לא מוכנה לוותר. כל שנה ניקיון מטורף, סיוד, וילונות וכל שנה אנחנו גמורים בערב פסח. חייבים לעשות שינוי בבית".

כך התחלנו את השיחה. אורית המשיכה "רונן לא מבין אותי, מאז שאני זוכרת את עצמי, ככה היו ההכנות לפסח. אני זוכרת איך אמא שלי הייתה מוציאה אותנו לחצר ולא מרשה לנו להיכנס בחופשת הפסח. כל השבוע שלפני ליל הסדר, כבר לא למדנו ואמא הייתה כל כך עסוקה בניקיונות, גם אבא שלי היה עובד אתה ולשניהם לא היה זמן בשבילנו. אני הייתי הבכורה ולכן, פעם הייתי אחראית על האחים שלי ופעם הייתי עוזרת להורים שלי. תמיד היה המתח והבלגן לפני פסח. אני לא רואה את עצמי מתכוננת אחרת לפסח. זה פסח !!! למה רונן רוצה לשנות מסורת כל כך יפה וחשובה.

אין ספק שמסורות הן מאוד חשובות, הן מחברות אותנו אל העבר, מעלות זיכרונות חשובים עבורנו. אבל אנחנו חייבים להתאים את המסורות ליכולות שלנו. לעשות התאמה למה שאנחנו יכולים לעשות במסגרת סדר היום השוחק שלנו. היום אנחנו מוצפים הרבה יותר, הכל יותר מהיר ועמוס מאוד.

כמה רעיונות שיהיה קל יותר לכולנו –

1. לפני שכולם יוצאים לחופשה, תכננו את המשימות ותחליטו מה אתם עושים לפני שאתם יוצאים לחופשה. למשל – לסייד את הבית, לשלוח דברים לניקוי יבש.
2. חלקו את המשימות לפי אזורים בבית, כך כל משימה שמסתיימת לא תפריע להתנהלות של שאר הבית – למשל סיימו חדר שינה כולל ארונות, מנורות ווילונות ורק אז עברו לחדר או למשימה הבאה.
3. חלקו מראש את המשימות ביניכם – מי עושה מה ומה – ההורים והילדים ומה עושים ביחד.
4. בנו מערכת ובה תרשמו את הפעילות המתוכננת כל יום וכמה זמן היא תיקח – כך כל אחד ידע מה צפוי.
5. תכננו איזה עבודות אתם עושים עם הילדים. עבודות בפרקי זמן קצרים כמו סידור ארונות, החלפת בגדי חורף/קיץ.
6. תדאגו בכל יום לפנות גם זמן לעשייה כייפית עם הילדים, כמו לשחק משהו ביחד, לראות סרט, לאכול ארוחה משפחתית.
7. שתפו את הילדים בבניית התפריט לליל הסדר, כך שהם יהיו מעורבים ותהיה להם לפחות מנה אחת שהם אוהבים.
8. הכינו רשימת קניות לערב החג. תשקלו אפשרות לעשות הזמנה אינטרנטית ולא להגיע לחנות כדי לחסוך בזמן, בלגן ורעש.
9. אם רוצים לקנות בגדים ו/או נעליים – עשו זאת חודש קודם ולא ברגע האחרון.
10. הכינו מראש את ההגדות הישנות וודאו שיש לכם מספיק לכולם.

שיהיה לכולנו חג פסח שמח !!

סדר לקראת הסדר בקובץ PDF (מתאים להדפסה)

סדר לקראת הסדר בקובץ אקסל (מתאים לעריכה במחשב)