ארכיון פוסטים מאת: נורית הררי

אקדח מכוון לרקה

"הוא לא מחונך, תחזיקו אותו, למה אתם נותנים לו, קחו אותו הביתה, למה אתם מוותרים לו, למה אחותו המסכנה צריכה לוותר תמיד… האנשים הטובים שמסביב אלופים בלתת עצות. כל כך רצינו תמיד בית שקט ורגוע – תתחשבו בו, הוא לא שולט בזה. הוא מתכוון לטוב. זה לא קרה לו בכוונה.. אלו המשפטים שתמיד אמרנו.

כשיואב היה קטן, התגובות שלו היו אימפולסיביות ועצבניות. פחדנו מהתגובות שלו, התביישנו בהתנהגות שלו, ריצינו אותו ועשינו מה שהוא ביקש – רק שלא יצעק, שלא יתפרץ, שלא ישבור דברים, שלא יבכה, שלא יקלל. כל כך לא רצינו לשמוע את כל היועצים מסביב, העדפנו לא לצאת איתו לבקר חברים, או משפחה. מעגל החברים שלנו הצטמצם ולא כי ביקשנו מהם לא לבוא, אלא כי הם, החברים שלנו, העדיפו לא לבוא אלינו. גם ההורים בקשו שלא נגיע כל שבת. הוא התיש אותנו ואת כל הסביבה.

לפעמים התפצלנו עם הילדים, אחד מאתנו נשאר עם יואב והאחר לקח את האחים, לפעמים הענשנו, לפעמים נתנו פרסים, לפעמים שבחנו – בכל זאת הרגשנו שהוא פוגע בדינמיקה המשפחתית, בחוויות המשפחתיות וכל הזמן היה כעס באוויר. בייאושנו השלמנו עם המצב – יש לו פתיל קצר ולא כדאי להיתקל בו. מצאנו את עצמנו הולכים על ביצים, כל המשפחה, נזהרים שלא להרגיז את הילד ועושים הכול כדי לרצות אותו.

אנחנו ממש לא יכולים יותר. האחים שלו נפגעים, הם משתדלים לצאת כמה שיותר מהבית, הם לא מזמינים חברים הביתה, אנחנו מרגישים שהם לא מוכנים להתחשב בו יותר. העימותים בבית הופכים להיות בלתי נסבלים."

אני פוגשת משפחות שמתארות מצבים דומים בבית, אני שומעת את הקושי והמצוקה. ההתמודדות צריכה להתחיל כבר מגיל צעיר, התירוץ של "הוא קטן, תתחשבו בו" – לא עובד. דפוסי ההתנהגות מתקבעים ואח"כ קשה יותר לחולל שינוי.

יותר מהכל חשוב להבין שהמצב הזה שבו הילד הוא ה"שולט" בבית, לא טוב לילד, זה מפחיד אותו ומאיים עליו. הוא מסתובב בתחושה שאם יקרה לו משהו, אין מי שישמור עליו.

  1. בואו "נפטר" אותו מתפקיד "המנהל" – נחזיר אותו להיות ילד כמו כל הילדים.
  2. בתקופה הקרובה לא קונים כלום – לא אוכלים בחוץ, לא קונים משחקים – אם קשה לנו, לא נצא עם הארנק..
  3. נקבע אתו פעילויות שיהיו קבועות בתכנית השבוע – הליכה, רכיבה על אופניים, טיול עם הכלב וכשיעמוד בהן יקבל חיזוק.
  4. נבנה עם הילד מערכת מובנית של משימות – לסדר את החדר שלו, להתארגן לקראת שינה, להכין שעורים, לסדר ילקוט – שאותן הוא יצטרך לעשות ועליהן יקבל חיזוקים בהתאמה.
  5. נאפשר לאחים שלו לארח יותר בבית ואותו נוציא מהבית לאחת מהפעילויות שתכננו מראש.
  6. נקפיד על ארוחת ערב משפחתית, ובה נחזק התנהגויות חיוביות של כל בני המשפחה.
  7. ניצור עבורנו מקום של תמיכה, מקום שנוכל לשתף בו. זו יכולה להיות יציאה משותפת פעם בשבוע שהמטרה שלה היא לדבר על האירועים של השבוע ותכנון משימות השבוע הבא.

בהתחלה נחווה התמודדות לא פשוטה, שבה הילד יבדוק אותנו ואפילו יגביר את ההתנהגויות המקשות שלו. נצטרך להיות מאוד עקביים ואחידים בתגובות שלנו. בואו נחזק אחד את השני, לא נוותר ונעבוד כצוות מתואם.

הכה את המומחה – פרופסור דורון גוטהלף

doronבתאריך 25.1.17 אירחנו בדף הפייסבוק שלנו את פרופסור דורון גוטהלף. פרופסור גוטהלף הוא מנהל היחידה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בתל השומר ומומחה להפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD.
במהלך האירוח הוא ענה על שאלות שנוגעות למיומנויות חברתיות בקרב ילדים עם הפרעת קשב.
אז לכל מי שפספס, לקטנו עבורכם חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הגולשים שלנו. השאלות והתשובות שהבאנו, לא עברו עריכה אלא הגהה בלבד ומוצגות כפי שהופיעו בדף הפייסבוק שלנו.

 

חשוב להדגיש כי אין לראות בתשובות שמופיעות מטה כייעוץ אישי וכי תמיד יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע.

 

Meirav Golomb Vardi
אצלנו הבעיה מתחילה עם הפסקת השפעת הכדור, כשהקטנה (8) רוצה משהו (אוכל, מחשב, משחק, כל דבר בעצם) ולא יכולה לקבל אותו מידית, יש סוג של היסטריה, בכי וצעקות בלתי נשלטות. הבעיה היא שזה קורה בדרך כלל כשאנחנו בדרך חזרה מהעבודה וצריכים לנהל את הסיטואציה מרחוק…. זה קושי אמיתי…. זה השעות שהיא עם האחים הגדולים יותר בבית והם לא מסוגלים להשתלט. מה עושים?

פרופסור גוטהלף
הסיטואציה של ריבים של ילדים, כשאין מבוגר משגיח בבית, היא נפוצה גם כשלילדים אין הפרעת קשב. בהעדר מבוגר, המצב נהיה בלתי מובנה או מבולגן ואז קשה לילד עם הפרעת קשב להסתדר והוא לעתים יוצא משליטה. אפשרויות שאפשר לשקול עם הרופא הן: לשנות את התרופה לתרופה עם השפעה יותר ארוכה, שתכסה את שעות אחר הצהריים או לקחת בייביסיטר או לבנות תוכנית וחוקים מדויקים של התנהגות בשעות אלו.

דפנה וסקר
אצלי הילד עולה לחטיבה שנמצאת מחוץ לעיר שאנו גרים. יש לילד שלי חששות תמיד משינויים, נורא קשה לו לקבל שינויים בחייו או בלימודים ועכשיו החששות הגדולים שיעלה לחטיבה לבד בלי חבריו לכיתה, שהיו אתו מהגן. מה אומרים ? איך מסבירים כדי שהמעבר יהיה כמה שיותר רך ונעים לכל הצדדים ?

פרופסור גוטהלף
מעבר לחטיבת ביניים, גם אם נעשה באותה העיר ועם חברים, הינו אתגרי לילדים עם הפרעת קשב. במקרים רבים הפרעת הקשב צפה על פני השטח רק בחטיבת הביניים וזאת מכיוון שיש קפיצת מדרגה בקושי הלימודי, במספר המורים והמקצועות, בגודל בית הספר וההמולה. כל אלו מאתגרים ילד עם הפרעת קשב. בנוגע לבנך – כדאי לנסות להכיר לו דברים מראש – אם יש תחביב/חוג שאהב, לנסות למצוא לו בבית הספר החדש, אם ניתן להכיר לו ילדים לפני, גם ייטב. לברר מה ילמדו ולספר לו על המקצועות החדשים שילמד וכו'. בסופו של דבר, לאחר תקופת הסתגלות, רוב הילדים משתלבים. בהצלחה !

Liat Shafir
התיווך בסיטואציות…לפעמים הם מפרשים את דברי החבר או שומעים משהו שנאמר ולאו דווקא עליהם ומשייכים זאת לעצמם….

פרופסור גוטהלף
בשפה המקצועית מה שתיארת נקרא "מחשבות יחס". לכולנו יש אותן לעתים, למשל כשאנחנו עוברים ליד קבוצת אנשים שמדברת ונראה לנו שמדברים עלינו. אחד הדברים שאופייניים לילדים עם הפרעת קשב הוא, שיש להם ליקוי במיומנויות חברתיות, שנובע גם מהבנה לא נכונה של סיטואציות חברתיות. על כן יש ללמדם מיומנויות אלו בקבוצה למיומנויות חברתיות עם ילדים בני גילם.
ניתן לבצע זאת ע"י מתן זוויות ראייה אחרות, שימחישו להם שלאחרים אין כוונות שליליות כלפיהם ומה ההסברים היותר נכונים לסיטואציה אותה הבינו לא נכון ואיך יכלו לנהוג אחרת בצורה יותר מווסתת ושבאמצעותה היו משיגים יותר.

Keren Levi Bezalel Adv
כיצד אנחנו, ההורים, יכולים לסייע לילדים בסיטואציות החברתיות, על מנת שיוכלו להשתלב בצורה טובה יותר? מתוך הבנה, שאנחנו לא נמצאים בגן/בבית הספר כדי ליצור את התיווך כמו בבית.

פרופסור גוטהלף
במרפאה הפסיכיאטרית לילדים ונוער בתל השומר למדנו, שההורים יכולים לעזור רבות לילדים, בייחוד בגיל בית ספר יסודי, לשפר את יכולותיהם החברתיות. אנו עורכים קבוצות למיומנויות חברתיות לילדים בכיתות ב' עד ה' עם הפרעת קשב. הילדים נפגשים בקבוצת ילדים וההורים נפגשים במקביל, לקבוצת הדרכת הורים למשך 12 פגישות. השיטה פותחה בלוס אנג'לס, והוכחה כיעילה במחקרים. השיטה נקראת Children's Friendship Training. מפגישה לפגישה מקבלים הילדים שעורי בית, הכוללים פעילויות חברתיות וההורים מעודדים ומשגיחים שהילד מבצע את המשימות. המטרה – ללמד את הילדים איך להיות כאלו שכיף לשחק איתם. הילדים לומדים כיצד לנהל שיחה באופן תואם והדדי, כיצד לארח חבר למשחק, כיצד לבחור חברים מתאימים, כיצד להשתלב במשחק קבוצתי, להתנהג באופן ספורטיבי ואיך להתמודד עם הצקות ובריונות. מי שמעוניין בפרטים שיפנה למזכירות המרפאה בתל השומר בטלפון 03-5302663. הטיפול הקבוצתי אינו כרוך בתשלום אך דורש טופס התחייבות מהקופה ומעבר של ראיון קבלה.

Ronit Cohen
רופא ששמו הולך לפניו, אשמח מאוד לשמוע על התנהגויות ומיומנויות חברתיות המאפיינות מתבגרים עם הפרעת קשב.

פרופסור גוטהלף
תודה על המלים החמות. מניסיוני, הבעיות החברתיות של ילדים עם הפרעת קשב הן קשות יותר בגיל בית ספר יסודי ומתמתנות במידה מסוימת בגיל ההתבגרות. הקשיים של מתבגרים עם הפרעת קשב, כוללים קושי להקשיב לחבר/ה – לעתים קרובות מעדיפים לדבר או "לנאום" מאשר להקשיב. כשמדברים אליהם, הם מתנתקים, דבר שיוצר לעתים אצל החבר רושם שלא מתעניין או לא אמפטי. לעתים שוכחים פגישות שקבעו או לברך חבר ביום הולדתו. חלק מהילדים עם הפרעת קשב מפריעים בכיתה או משמשים כ"ליצנים", דבר שיכול לעורר אהדה אצל ילדים "בעייתיים" ולהרחיק מהם ילדים "טובים".

Anat Shammai
אותי מעניין הנושא של הבנת החברות האמתית, כי נראה שמרוב עימותים אין הכלה של אחרים שהם חברים.

פרופסור גוטהלף
עימותים הכוללים התפרצויות זעם אלימות מאפיינים חלק מהילדים עם הפרעת קשב, בייחוד בגיל הגן ובית הספר היסודי. זאת מכיוון שיש להם נטייה לסף תסכול נמוך, התפרצויות זעם, התנהגויות אימפולסיביות וכמו שכתבתי בתשובה לשאלה קודמת, הם גם נוטים לעתים לפרש בטעות התנהגויות של ילדים אחרים כמכוונות לפגוע בהם.
הם אוהבים לנצח במשחקים (מאד מגיבים לחיזוקים חיוביים) ושונאים להפסיד. לעתים עד כדי כך שמטים את חוקי המשחק.

Etty Drori
אשמח לשמוע על אסטרטגיות ואיך ניתן לשפר…

פרופסור גוטהלף
השימוש במילה אסטרטגיות היא נכונה מאד. מחקרים מראים שמעבר לאימפולסיביות, שמקשה על ההתנהלות החברתית, לילדים עם הפרעת קשב יש ליקוי או קושי במיומנויות חברתיות. כאשר יש ליקוי, הטפול הוא הקניית מיומנויות. מכיוון שמדובר במיומנות של קשר וחברות עם ילדים אחרים, טפולים פרטניים בו אדם מבוגר (פסיכולוג) משוחח או משחק עם ילד באחד-על-אחד לא עוזרים, כי אינם עוברים הכללה לחיים האמתיים. קבוצות טיפוליות, בהן הילדים לומדים לשחק אחד עם השני, הן טובות, אך גם כאן קיימת בעיה ליישם את המיומנויות שנלמדו בסביבתו "הטבעית". בקבוצה בתל השומר אנו מקנים לילד מיומנויות, אותן הוא מיישם בסביבתו הטבעית – בבית ספר, במשחק עם חברים מהשכונה וכו'.

Hila Okev-Barzilay
האם באמת אפשר לעזור להם? אנחנו כל הזמן עסוקים לייצר לילדנו סביבה מוגנת ואוהבת, להזמין חברים ומשום מה תמיד צריך תיווך, אין המשכיות והוא תמיד מאבד עניין תוך דקות. אין לו בביה"ס חבר אמיתי והוא כל הזמן סביב קבוצה אחרת של ילדים. בסופו של דבר מרגיש לנו שאנחנו ב"פול גז על ניוטרל" והאופי והמזג שלו הם העניין האמיתי .

פרופסור גוטהלף
הילה, את מתארת במדויק מה שהורים רבים לילדים עם הפרעת קשב חווים. הזמנת חברים על ידי ההורים, מתאפשרת בגיל הגן ובכיתות הראשונות של בית ספר יסודי. אחר כך זה לא עובד יותר והילד צריך לדאוג להזמין חברים בעצמו. ההורה יכול לאמן את הילד לרכוש את מיומנויות המשחק עם חבר. זה מתחיל בבחירת חברים – רצוי שלא יבחר ילדים "בעייתיים"- פרועים או אלימים, שאיתם המשחק לא יעבוד. יש ללמד אותו כיצד לנהל שיחות "פינג-פונג" עם ילדים אחרים, בהן הוא לא רק "נואם" אלא שואל את הילד, למשל על תחביביו או במה הוא אוהב לשחק ומנסה למצוא איתו תחומי עניין משותפים, שישמשו בסיס למשחק משותף אם וכאשר יפגשו. צריך ללמד אותו לתכנן משחק עם חבר. למשל לשים בהישג יד מספר משחקים שהוא אוהב, אבל לתת לחבר לבחור באיזה משחק לשחק. יש ללמד אותו כיצד להשתלב לקבוצה משחקת של ילדים, כיצד לשחק באופן ספורטיבי וכיצד להתמודד עם הצקות. את כל הדברים הללו ניתן ללמוד רק תוך כדי תרגול מובנה עם הילד.

Fanny Itzhak
הילד מאובחן ושותה כדור ריטלין. הקושי הוא חברתי, בהבנת סיטואציות חברתיות – אומר כל אשר על לבו, לא כדי לפגוע או להעליב, אלא כי כך הוא חושב וזה גורם לבעיות בחברה, כי הם נפגעים ונעלבים. כיצד ניתן לסייע בקושי זה ?

פרופסור גוטהלף
אכן כנות וחוסר טקט נאיבי הן תכונה אופיינית לילדים עם הפרעת קשב. זה חלק מקסמם אך גם עושה להם בעיות רבות בהעליבם בכך ילדים, מורים וגם את ההורים. זה נובע בחלקו גם מחוסר הבשלות הרגשית שלהם. רגשית, ילדים רבים עם הפרעת קשב צעירים מכפי גילם. יש לאתר את הדפוסים והאמירות חסרות הטקט של הילדים ולשקף להם כיצד חווה זאת הזולת וכיצד נכון יותר היה לנהוג או להתבטא. לעתים ניתן לתכנן איתם מראש התנהגות במצבים חדשים ולא מוכרים ולמנוע בכך צרות מראש.

Fanny Itzhak
שאלה נוספת – אילו משחקים היית ממליץ לשחק עם ילדים אלו ?

פרופסור גוטהלף
שאלה טובה. אולי זה יישמע קצת מיושן, אבל משחקי המחשב כמו FIFA ואחרים, פחות טובים ליצירת קשרים, כי אלמנט ההדדיות בהם מועט. לעומת זאת משחקי קופסא ומשחקי כדור מומלצים והסוג הספציפי הוא בהתאם לגילו של הילד.

Esti An
הבן שלי בן 6.4 בגן טיפולי ונוטל ריטלין. השאלה העיקרית – האם באמת הטיפול התרופתי מקנה להם יכולות חברתיות.. או שכשפגה השפעת התרופה, הכל חוזר חלילה?.. האם יש לעבוד אתו בבית מעבר לעבודה אתו בגן?

פרופסור גוטהלף
השפעת הריטלין ותרופות הקשב האחרות, היא רחבה ולא ספציפית. היא משפרת מלבד הקשב וההיפראקטיביות, גם חרדות ומיומנויות חברתיות. כלומר, תחת השפעת התרופה, היכולות החברתיות של ילדים עם הפרעת קשב, משופרות. גם מכיוון שעם התרופה הם פחות מגיבים באימפולסיביות ותוקפנות וגם הם פרטנרים יותר נינוחים. מצד שני, יש לשים לב שאחת מתופעות הלוואי האפשריות של תרופות להפרעת קשב היא "זומביות" או שהילד נהיה "יותר מדי שקט" ואז הרצון של הילד לקשרים חברתיים, כגון לשחק בהפסקה עם ילדים, פוחת. כשזה קורה צריך להיוועץ ברופא.

מזל שפר
אצלי, הקטנה יש לה הפרעת קשב וריכוז. היא בת 5וחצי וקשה לה לחכות לתור במשחק. היא לא מוותרת לאחותה כלום, היא רוצה רק את שלה. מה לעשות במצבים כאלה ?

פרופסור גוטהלף
מדובר בהתנהגויות אימפולסיביות, ששכיחות בילדים עם הפרעת קשב – שתלטנות, קושי לחכות לתור, קושי לחלוק. ניתן למתן התנהגויות אלו בטפול תרופתי וגם על ידי חיזוקים חיוביים (פרסים) – למשל על שיתוף. יש לזכור שילדים עם הפרעת קשב מגיבים מצוין לתוכניות התנהגותיות מובנות ולפרסים.

ולכל מי שפספס את האירוח ורוצה לקרוא בעצמו את השאלות מוזמן להיכנס לקישור המצורף.

נתראה באירוח הבא !!!

לא יודעת כלום

אני זוכרת שהיינו בסדנה וקבלנו לקרא קטע מעיתון. כולם ישבו בשקט וקראו. גם אני. קראתי שוב ושוב. לא הבנתי מה אני קוראת. להרגשתי המדריך נתן לנו הרבה מדי זמן לקרא. כולם קראו בשקט ואני, מציצה לצדדים, כולם עדיין קוראים, גם אני כאילו קוראת, העיניים קוראות והראש לא קולט – לא מבינה כלום.

 

ואז הגיע הרגע – המדריך שבר את השקט. הקריאה נגמרה. פתאום אני שומעת את שמי – הוא פנה אליי "מיכל" ושאל :מה את חושבת על מה שנכתב במאמר?". הרגשתי איך אני נמסה לתוך הכיסא. שתקתי והבטתי אליו בעיניים ריקות, כולי מבוהלת, מה אומר לו, אני לא הבנתי כלום… הרגשתי שאני נעלמת לאט ובטוח לתוך הכיסא שלי, פתאום שמעתי את החברה שלי מתפרצת ועונה לו את התשובה. כך היא הסיטה את תשומת הלב של המדריך ממני אליה. ניצלתי ! הדיון נמשך בלעדיי.

 

התחושה החזקה, המוכרת, המתסכלת צפה ועלתה – אני נחמדה וטיפשה, פשוט לא יודעת כלום וכולם בטוח יודעים את זה.

 

עברו השנים, הגעתי לצבא. המפקד ששרתתי אתו מאוד העריך אותי ושלח אותי לקורס פקידות מבצעים. קורס ל"בנות החכמות".. הייתי בשוק, היו בקורס הרבה מושגים והרבה מידע שצריך לזכור. הייתי מבוהלת מהמחשבה שלא אצליח לעבור את הקורס. מה יחשוב המפקד שלי? הוא יגלה שאני לא חכמה כמו שהוא חושב? הגענו לסוף הקורס ועשינו את המבחן המסכם. התוצאות הגיעו ישירות למפקד שלי. כשהוא קבל את התוצאות הוא קרא לי ובפנים משועשעות הוא אמר לי – אז זה הציון שקבלת? 67?? יש לך מזל שאני יודע שאת מסוגלת ליותר. שוב עלתה תחושת הנחמדה והטיפשה..  כך המשכתי הלאה כשכל הזמן אני חיה בידיעה שאני נחמדה אבל טיפשה ולכן מוטב שאשתוק. תמיד הייתי מספר שתיים כדי שלא אצטרך להתמודד בחזית ולא יכולתי לממש את היכולות האמתיות שלי ולעסוק במה שבאמת הייתי רוצה לעסוק.

 

אתמול סיפרה לי הבת שלי "אמא, היום בשיעור היסטוריה קראנו פרק. כולם ישבו בשקט וקראו. גם אני קראתי שוב ושוב, לא הבנתי מה אני קוראת. כולם קראו בשקט ואני, מציצה לצדדים, כולם עדיין קוראים, גם אני כאילו קוראת, העיניים קוראות והראש לא קולט – לא הבנתי כלום.  ואז הגיע הרגע – המורה שברה את השקט. הקריאה נגמרה. פתאום שמעתי את שמי – היא פנתה אליי…"

 

אני חייבת לעזור לה כי אני רוצה שההתמודדות שלה תהיה אחרת. שלה לא יהיה אותו קיר זכוכית שעצר אותי מלעשות את מה שאני באמת רוצה ומסוגלת.

 

  1. שתפי בחוויות שלך מההתמודדות עם הקושי.
  2. קראו ביחד כתבה בעתון או ספר בהמשכים ושוחחו על זה.
  3. צפו ביחד בסרטים דוקומנטרים, הסטוריים סרטי טבע ודברו על מה שראיתם
  4. שחקו משחקי ידע כדי לתרגל ולאתגר.
  5. הציעי לילדה לבקש מחבר או חברה קרובים שיעזרו במצבים כאלה (כמו החברה בספור הסדנא שלמעלה).
  6. העשירו את הילדים בחוויות שיוכלו לזכור ובכך תעשירו את עולמם.
  7. הפנו את הילדים לחפש במקורות המידע המידיים כמו גוגל, כך יקבלו מידע באופן מיידי ויוכלו להשתמש בו.
  8. למדו להגיד שאינכם יודעים. זו לא בושה.

 

לא לדעת, לא לזכור – זה לגיטימי. אנחנו צריכים לדעת לשאול שאלות, להודות כשלא יודעים, לחפש באינטרנט ולזכור שאף אחד לא יודע הכל. כל אחד מתמחה בתחום שבו הוא עוסק הכי הרבה.

הראש לא יודע 16.1.17

התיישבתי לסיים עבודה במחשב. רק הכמות הגדולה של התיקונים הרתיעה אותי במשך יומיים. בסוף התיישבתי. רשמתי בצד 8:00 – השעה שהתחלתי, כי תמיד אני שוכחת מתי התחלתי וכך לא יודעת כמה זמן עבדתי.

 

פתחתי את הקובץ והתחלתי לקרא, פתאום קפצה לי בראש השאלה – מתי הפגישה הבאה שלך היום ? אני קוראת את הטקסט ובראש מנסה להיזכר… תוך שניה אני מוצאת את עצמי בלוח השנה, בודקת מתי אני נפגשת ועם מי. ומשם גלשתי לדואר וממנו עברתי למצגת יפה ששלחו לי ושם הייתה הפניה למידע מעניין על בריאות, אז עברתי לדף המידע. נזכרתי שאתמול קבלתי תמונות יפות בווטסאפ, אז נכנסתי לתמונות שכבר עברו למחשב, לראות אותן שוב בגדול… באותה הזדמנות כבר העברתי את התמונות לתיקייה המתאימה, שיהיה מסודר… אוי – אני באמצע התיקונים בעבודה..

 

חזרתי לקובץ של העבודה – רגע, עכשיו כבר 8:20, צריכה לעדכן את הרישום. מחקתי את 8:00 ורשמתי 8:20 – אני בלחץ לסיים את העבודה, אבל הראש לא יודע את זה…

 

בדיוק קפצה לי הודעה של הפייסבוק, רק רגע לראות מה הוא כתב ואני חוזרת.. כשהרמתי את הראש מהמסך, השעה כבר היתה 9:00. מחקתי שוב את השעה שרשמתי בפתק.

 

עברו ארבעים דקות !! – שוב אני מאחרת. שוב לא יצאתי בזמן מהבית ודווקא הייתי מוכנה… דווקא הבוקר קמתי מוקדם, הייתי מוכנה בזמן ואמרתי לעצמי  – יש לך חצי שעה לסיים את העבודה במחשב. שבי, תתמקדי ונגמור עם זה כבר.

 

מצאתי את עצמי חייבת לצאת לעבודה בלי שעשיתי שום דבר. לא הייתי עצבנית, הייתי מתוסכלת שתכננתי ולא הספקתי, למרות שקמתי מוקדם והייתי בטוחה שהיום אני מסיימת את העבודה.

 

אם רק הייתי זוכרת שגם בפעם הקודמת, שתכננתי לסיים את העבודה בחצי שעה שהיתה לי בבוקר, זה נגמר בלא כלום. אבל – אלו דברים שאני לא זוכרת. תמיד יש בי את התקווה הזו, שהפעם זה יצליח.

 

התסכול הגדול ביותר הוא שאני רואה זאת גם אצל הילד שלי. הוא כבר פספס הגשת עבודות, איחר למבחן, שכח את עצמו ולא הגיע ליומולדת של החבר הכי טוב שלו, רק בגלל שלא ידע לעצור והיה שקוע במחשב.

 

אז איך אפשר אחרת ?

  1. מודעות היא מילת המפתח – היו מודעים לקושי הזה.
  2. לרשום לעצמכם את הזמנים מראש ולסמן V כשביצעתם.
  3. לשים שעון עצר (טיימר), שיצלצל כל 7 דקות כדי שיעיר אתכם ויחזיר אתכם לעשיה.
  4. להיות ערים למחשבות המסיחות ולעזור לעצמכם לחזור לעיקר.
  5. לתכנן כמה זמן ומתי באמת אתם יכולים לעבוד על העבודה.
  6. לתת לעצמכם צ'ופר – בסיום משימה.

בואו נהפוך את ההתמודדות לאתגר וכך ננצח

הכה את המומחה – אורלי צדוק

orlyzadokבתאריך 5.1.17 אירחנו בדף הפייסבוק שלנו את הגברת אורלי צדוק. אורלי, פסיכולוגית תעסוקתית, מומחית בתכנון לימודים וקריירה לאנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD. לאורלי למעלה מ-25 שנות ניסיון בתחום הייעוץ התעסוקתי והיא שותפה לכתיבת הספר "מלקות לחרות".

במהלך האירוח אורלי צדוק ענתה על שאלות שעסקו ב:

  • הכשרות מקצועיות ולימודים גבוהים לאנשים עם הפרעת קשב
  • התמודדות עם לימודים ועבודה
  • תכנון קריירה
  • תהליכי חיפוש עבודה

אז לכל מי שפספס, לקטנו עבורכם חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הגולשים שלנו. השאלות והתשובות שהבאנו, לא עברו עריכה אלא הגהה בלבד ומוצגות כפי שהופיעו בדף הפייסבוק שלנו.

חשוב להדגיש כי אין לראות בתשובות שמופיעות מטה כייעוץ איש וכי תמיד יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע

Reut Krantsberg
אשמח ל"שיטות"/"טיפים" ללמידת נושאים שפחות מעניינים…בין אם בלימודים (תמיד יש לפחות קורס אחד פחות מעניין) או בעבודה (עבדתי כמזכירה בחברה שלא הצלחתי לזכור איך נקרא כל פריט ולמה צריך אותו, כי זה כל כך לא עניין אותי…..).

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
כפי שאת מציינת, בעיה אופיינית ואתגר רציני. אין דבר שקשה יותר לאנשים עם הפרעת קשב מאשר השעמום. הם מוכנים לסבול ולכאוב כל דבר, רק לא להשתעמם. ולכן הרבה פעמים אני טוענת, שלאנשים עם הפרעת קשב אין ברירה אלא למצוא תחום עיסוק, שממש מעניין אותם, כי לעומת אחרים, היכולת שלהם לעשות דברים רק כי צריך היא מוגבלת. יש כמה פתרונות לכך –

  1. השתדל תמיד להיות במקומות שמעניינים אותך.
  2. למצוא ענין גם במקומות שלא מעניינים. לדוגמה, גם בקורס בו לכאורה הנושא פחות מעניין, לנסות לראות איך הוא מתחבר ומתקשר לנושאים שיותר מעניינים אותך וכך למצוא ענין.
  3. טיפ נוסף הוא להיות אקטיבית בשיעור, לשאול שאלות, להיות מעורבת.

לגבי שמות והקשר שלהם לתוכן, גם זה אתגר ידוע. הדרך היא "לתת להם סימנים". לדוגמה, לכתוב ספקים בצבע אחד ולקוחות בצבע אחר, לראות מה השם מזכיר, למשל הלקוחה שקוראים לה דליה היא דומה לגלית, שהייתה איתי בתיכון והשם שלה בא'-ב' הוא אחרי ג', כמו גלית וכדומה, להכין רשימה מפורטת של התיקיות והמסמכים שנמצאים בהן. ניתן גם להכין מסמכים בכמה תיקיות, לדוגמה מסמך יכול להיות שייך גם לאוניברסיטה בה אני לומדת, גם לחברים שלי וגם לתיקייה שעוסקת בפרויקט הגמר שלי. עוד אפשרות היא לבקש לשתף אנשים בתיקיות ולהיעזר בזיכרון שלהם אח"כ ועוד ועוד.
המסר החשוב הוא, לעשות ריבוי של דברים אקטיביים, כי המנגנון האוטומטי והפאסיבי לא עובד. להיעזר באחרים ולעשות דברים שמעניינים אותי. אני מזמינה את כולם לכתוב על טיפים שעוזרים להם במקרה כזה.

Eliad Tzemach
איך אפשר להתמודד עם בעיות קשב וריכוז בלימודים? אני לא מצליח להתרכז בשיעורי בית יותר מדי גם כשאני מרחיק אמצעים המסיחים את הדעת. והאם חוסר סדר וארגון הוא גם חלק מהפרעות קשב ואיך להתמודד עם זה?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
לגבי הלימודים, אכן לימודים מהווים אתגר מיוחד לאנשים עם הפרעות קשב. המודל הקלאסי של ישיבה פאסיבית בכיתה עם הרבה משתתפים, שמסיחים את הדעת הוא קשה. הצורך להתארגן בבית עם משימות נוספות באופן עצמאי הוא מורכב, ולכן יש מקום לקבלת עזרה. הבשורה המשמחת היא, שכיום כמעט בכל מרכזי הלימוד האקדמאיים יש מרכזי תמיכה, בהם אמצעים רבים לעזרה לאנשים כמוך. כמובן שיש לשקול התערבות תרופתית ולמידת אסטרטגיות למידה מתאימות, לדוגמה: לאנשים רבים עוזר ללמוד בקבוצה או להקשיב תוך כדי הליכה לחומר הנלמד ע"י הקלטות וכדומה. מומלץ כמובן להתייעץ עם מומחה בתחום הלמידה והפרעות קשב, כדי לסגל את דפוסי ההתמודדות הטובים ביותר עבורך.
חוסר סדר וארגון היא תופעה רווחת אצל אנשים עם הפרעת קשב. הדבר קשור לקשיים בזיכרון עבודה, לניתוקים מחשבתיים ולקשיים בהתנהלות עם זמן. כמובן שההתנהלות היומיומית עם אתגר זה אינה פשוטה אך היא חשובה. זה נשמע אולי פשוט, אבל בלגן ותקלות שקורות באופן יומיומי יכולים לפגוע באופן אנוש בתפקוד ובהשתלבות. יש אסטרטגיות רבות להתמודדות עם התופעה, לדוגמה להכין גיבויים למסמכים, לדאוג למפתחות רזרביים וארנק חלופי. לנהל טוב יותר מעברים, שהם הדבר הקשה ביותר בהתארגנות, לדוגמה המעבר מכיתה לכיתה, מהרכבת לאוטובוס וכדומה. חשוב לגבש הרגל, לבדוק כל פעם מה אני צריך לקחת, האם זה איתי, איפה שמתי את הדברים לאחרונה וכדומה. אני בטוחה שלכל המשתתפים בדף פייסבוק זה יש ניסיון עשיר בהתמודדות עם התופעה. אני מזמינה אתכם לחלוק פה מניסיונכם, באסטרטגיות שמצאתם שהן יעילות עבורכם.

Eliad Tzemach
איך אפשר לאבחן את מידת הבעיות קשב וריכוז שלי ולהתמודד איתם בהתאם ?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
רצוי לאבחן אצל איש מקצוע מומחה לתחום – פסיכיאטר, נוירולוג, פסיכולוג וכדומה. בחירת איש המקצוע קשורה לבעיה המרכזית איתה אתה מתמודד, אם זה בעיה לימודית, זוגית או תעסוקתית. הקושי יכול לבוא לידי ביטוי באופן שונה בתחומים השונים.

Eliad Tzemach
ניתן להתגבר ולהקטין את השפעת הבעיות קשב ? חוץ מתרופות? שינויים בהרגלי חיים או משהו מסוים?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
בהחלט חשוב לנהל את הפרעת הקשב ולא שהיא תנהל אותנו. הרגלים של בקרה, ארגון, מודעות למשימות ראליות, תכנון טוב – כל אלה יכולים לשנות את החיים. המפתח הוא לראות מה קורה ? איפה החולשות והחוזקות, איך אפשר לתקן או לשנות התנהגויות והרגלים ולעשות הערכה מחודשת. אני יודעת שיותר קשה לעשות מאשר לדבר אבל זה אפשרי!

Shirley Pollack
אומנם ילדיי עדיין יחסית צעירים… האם צריך לכוון כבר בגיל חטיבה/תיכון בכדי שתהיה מטרה והם לא יאבדו כיוון?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שלום שירלי, הרבה פעמים אנשים אינם "מאבדים כיוון" כאשר הם חווים חוויות של הצלחה, שהינן חוויות מרכזיות לבניית תחושת המסוגלות העצמית אצל כולם. לצעירים עם הפרעות קשב זו משימה מאתגרת יותר, כיוון שפעמים רבות החוויה בבית הספר, שהינה חוויה מרכזית לבניית תחושת המסוגלות, היא קשה כי הם מקבלים הרבה פידבקים שליליים. לכן, יש חשיבות לפתח חוויות של הצלחה במקומות אחרים, כגון תנועת נוער, חוגים וכדומה.
הדבר החשוב הוא למצוא משהו, בין אם במסגרת הלימודים ובין אם מחוצה לה, שהילד / הנער טוב בו, נהנה לעשות אותו וחווה חוויות של הצלחה. חוויות אלו יבנו תחושת רווחה נפשית טוב, תחושה של ערך ושל יכולת, ויסייעו לילד / לנער למצוא את דרכו בבוא העת.

Ido Berger
שלום אורלי, האם להגיד שיש לי הפרעות קשב בראיון עבודה?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שאלה טובה ומורכבת, שכמובן התשובה עליה אינה פשוטה. חשוב לדעת מה הוא מקום העבודה, מה הדרישות שלו וחשובה התחושה האישית שלך – כמה נוח לך לדבר על הפרעת הקשב שלך או כמה אתה מסתיר אותה מהסביבה. אם אתה בוחר לדבר על זה בראיון, אפשר לציין את זה תוך כדי דגש על התפקוד ולא על ההגדרות. לדוגמה: אם קשה לך להתבטא בכתב, אתה יכול לציין שיש לך קושי בתחום זה ואתה מעדיף תקשורת בעל פה, אך יחד עם זה חשוב לציין שיש לך פתרון, למשל "קשה לי להתבטא בכתב, אז קודם כל אני מקליט את עצמי ואח"כ כותב באופן מסודר."
כמובן שדבר זה אינו מתאים אם לב התפקיד הינו התבטאות בכתב בצורה שוטפת. חשוב גם לבחור תפקידים שמתאימים ליכולות ולכישורים ולא לאתגר יתר על המידה את תחומי הקושי. אפשרות נוספת היא לנהל בצורה יעילה את תחומי הקושי. ראיתי לא אחת ולא שתיים שיש אפשרות להגיע לתפקוד גבוה אחרי השקעת מאמץ מרוכז ומתמשך גם בתחומי הקושי.

Itamar Haim Melamed
אני יודע מה המקצוע המתאים לי?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
מקצוע מתאים צריך לקחת בחשבון מגוון נתונים: גם פנימיים וגם חיצוניים. נתונים פנימיים לדוגמה, הם כישורים, נטיות, שאיפות, ערכים וכמובן גם קשיים ומגבלות, גם כאלה הנובעים מהפרעת הקשב וגם אחרים. הנתונים החיצוניים מתייחסים לאפשרויות תעסוקה ולימודים, מצב כלכלי, תמיכה משפחתית וכדומה. לכן, כדי לעשות החלטה מושכלת ואופטימלית, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, אשר מומחה גם בתחום העבודה והתעסוקה וגם לתחום הפרעת הקשב, כי חשוב מאוד לקחת בחשבון בהחלטה, את כלל הנתונים ואת הנתונים הספציפיים של הפרעת הקשב. אם לא לוקחים אותה בחשבון, התכנית יכולה להיות מתאימה באופן עקרוני, אבל בפועל היא תישאר על הנייר. כדאי להשקיע מספר מועט של שעות, כדי לעשות תכנית לטווח ארוך, הדורשת משאבים רבים של זמן, כסף והשקעה נפשית. חשוב לציין, שבדרך כלל לאנשים עם הפרעת קשב ביצוע התכנית התעסוקתית – המעבר מהתכנון לביצוע, מורכב יותר ודורש יותר משאבי התארגנות ותמיכה. אל תישארו עם זה לבד!

Orly Bergstein
לפני יומיים פוטרתי באופן הכי מפתיע וכואב שאפשר, בגלל קיצוצים מבית ספר שעבדתי בו 11 וחצי שנים (עם הפסקה של שנה).
כרגע המשימה של חיפוש עבודה, נראית לי ענקית, אפילו קורות חיים לא כתבתי מעולם.
מאיפה להתחיל ואיך לא ליפול ולא להתרסק ולא לטבוע?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שלום אורלי, אכן זו חוויה כואבת. בדרך כלל מדובר בתחושה של אובדן. גם של חברים, גם של סדר יום וגם ערעור הערך העצמי. אך אינך היחידה, יותר ויותר אנשים בעולם העבודה כיום, מתמודדים עם שינויים רבים בתפקיד, במקום העבודה. חיפוש עבודה הינה מיומנות נרכשת כמו כל מיומנות אחרת. ראשית, את צריכה להכין את עצמך לתקופה של חיפוש, לחפש עבודה זוהי עבודה! ועלייך לעבוד בה ברמה יומית. שנית, אתרי את התפקידים והמקצועות המוצאים חן בעינייך. את יכולה להתחיל ממודעה מדומיינת עליה היית רוצה לענות ולהמשיך במודעות הדומות לה. יש הרבה דוגמאות ברשתות לכתיבת קורות חיים, את יכולה להשתמש בהן וכמובן להכין את עצמך לראיון עבודה בהתאם לתפקיד. כמו בכל תחום, בו צריך לרכוש מיומנות חדשה, אני ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע מומחה בנושא, או עם חברים שעברו תהליכים דומים. מידע חיוני שיעלה בהקשרים אלה, יכול לחסוך לך אכזבות וזמן מיותר. לבסוף את באה עם אוצר חשוב, את יודעת לעבוד… 11 שנות הניסיון הם אוצר, שאת לוקחת אותו לכל מקום עבודה חדש. שיהיה לך בהצלחה.

Lihy Brosh
החלום שלי זה לעבוד עם ילדים והורים שיש להם הפרעת קשב ואני ממש צריכה לדעת איך אני מממשת אותו. מאחוריי תואר ראשון בחינוך מיוחד ושנה של תעודת הוראה שבה לא מצאתי את עצמי. ממש צריכה עזרה.

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
ליהי שלום, נשמע שאת נחושה לגבי רצונך ואני בטוחה שיהיה לך הרבה מה לתרום. קריירה בונים כמו בניין – מתחילים מהיסודות ומציבים קומה על קומה. כרגע סימנת את מטרת העל של הקריירה ואת צריכה לבנות שלבים כדי להגיע לשם. ראשית עלייך להחליט אם את רוצה לפעול בשוק הציבורי, הפרטי או במגזר השלישי (לדוגמה עמותות). בכל אחד מאלו, את צריכה להיכנס לעמדה ראשונית, שגם אם אינה עוסקת עדיין באוכלסיית היעד שלך, היא תאפשר לך נקודת מוצא מתוך המערכת. את יכולה להתנדב או להיות עוזרת של איש מקצוע העוסק בעניין, תכנון ויעוץ קריירה הוא משהו מורכב אשר מצריך יידע עמוק על יכולותייך ואפשרויותייך – כדאי לפעמים לקבל הכוונה מקצועית בנושא.

רונית גרינברג
האם מורה יכולה להיות עם הפרעות קשב?
איך היא מצליחה לחלק את עצמה ולתת את כל הלב לכל ילד?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שאלה מצוינת. לדעתי, כל אדם עם הפרעת קשב יכול לעסוק בכל מקצוע, כל עוד הוא מתאים לו. יש רופאים עם הפרעת קשב, טייסים, משפטנים ועוד. השאלה לא אם יש הפרעה, אלא איך היא מנוהלת, אם קיימת מודעות לכוחות ולקשיים. מורה עם הפרעת קשב, יכול להיות אמפטי לקשיים של התלמידים, לגלות חלקים יצירתיים בלימוד וללמד אותם דרך דוגמה אישית להתמודד עם מגבלות. לגבי לתת את הלב לכל ילד, האם זהו רק אתגר של בעלי הפרעת קשב ?

Heyam Zonenshine Zohar
מבוגר שאובחן לא מזמן – איך מתמודדים, מה התהליך? איך מצליחים לבנות קריירה (לבחור תחום…) מספקת?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שלום לך. ההתמודדות אינה פשוטה והיא תהליכית. היא גם שונה מאדם לאדם. השאלה, מה משמעות האבחון בשבילך? בדרך כלל עצם ההגדרה מרגיעה, מאפשרת בהירות, נותנת גבולות לתופעות והסבר לתופעות שמלוות לאורך החיים. מציעה לנסח שאלות ומטרות אליהן את רוצה להגיע, באיזה תחומים את רוצה לשנות ולפי זה לבחור איש מקצוע מתאים. יש גם קבוצות תמיכה בנושא הזה.
לגבי שאלתך השנייה – קריירה מספקת. טוב ששאלת, כי קריירה מספקת מהווה נדבך מרכזי באיכות חיים כללית. קריירה כזו מבוססת על התאמה למבנה הפנימי, לכישורים, לנטיות, לרצונות ולחלומות. כמובן שצריך לקחת בחשבון את החולשות והמגבלות ואת השלבים בתכנון.

אשר סויסה
שלום אורלי, איך מתמודדים עם עבודה מועדפת, אני פשוט חייל ובקיץ אני משתחרר בעז"ה

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
שלום אשר. התמודדות עם עבודה מועדפת דומה להתמודדות עם כל עבודה. עליך לנסות ולבחור עבודה שמתאימה לך. לדוגמה אם אתה אוהב לעבוד בלילות, אתה יכול לעבוד בתחנת דלק או אם אתה משקים קום ומעדיף טבע, תעבוד בחקלאות. חשוב לעשות ניתוח עיסוק, כלומר לנתח את דרישות העבודה לראות איפה הפרעת הקשב עלולה להכביד עליך ולתכנן התמודדות יעילה עם המשימה. כדאי לקחת יותר זמן ללמידה וליצור חברויות בעבודה לתמיכה. שיהיה בהצלחה.

אלמונית עם הפרעת קשב
שלום אורלי. פתחתי את הפרופיל הזה כי לא נעים לי לשלוח משלי. הכל חדש לי… אני בת 36 ולפני שבוע גיליתי שיש לי הפרעת קשב. נאמר לי שכנראה שבשל החכמה שניחנתי בה, זה התפספס לאורך כל השנים. אני עדיין בשלב הבירור, העיכול ההשלמה וכו'.
לאחרונה הייתי בייאוש מחוסר ההצלחה החוזר שלי. כל פעם גייסתי כוחות, יצאתי לדרך, ושוב לא הצלחתי. והגילוי הזה טומן בתוכו תקווה, שיש עוד אנשים במצב שלי ושיש לזה עזרה.
התקבלתי לטכניון, מרחתי שם כמה שנים והפסקתי באמצע עם שליש מהנקודות הדרוש לתואר. למדתי קואוצ'ינג אך התקשיתי להעמיד על הרגליים את העסק ועזבתי את זה. יש לי יכולת להבין אחרים, יש לי יכולת אנליטית גבוהה ויש לי כישרון יצירתי גדול מאוד. מכל זה לא יוצא כלום.
כל כך רוצה לממש את עצמי, וגם צריכה לפרנס את משפחתנו.
אני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, לא נראה שאפשרי עכשיו ללמוד לתואר… ומנסה לא לחשוב מה היה אילו.
אני מבינה שהגילוי הזה הוא פתיחה של דרך חדשה, שיש עזרה תרופתית ועזרות אחרות. קורס מקצועי זה משהו, שבגדר זמן סביר בשבילי לעשות, כך שאני מאמינה שיש אפשרויות פתוחות לפניי.
*האם יש לך עצות בשבילי – על פי איזה קווים מנחים, איך לבחור מחדש במה לעסוק?*
כמו כן, אשמח אם תוכלי להפנות אותי לעצות בהתנהלות של הבית, שמתאימות לבעלי הפרעות קשב. אני אם ל-5 וטובעת בכביסה ובבלאגן (וטבעתי בזה גם כשהייתי רווקה…). מתוסכלת מזה מאוד.

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
אלמונית יקרה, ראשית תודה על האומץ, אני בטוחה שמה שאת מתארת כאן אופייני לנשים רבות, שאת נותנת להן פתחון פה. ראשית בחירת הכיוון: הוא חייב להתייחס לכישורייך הטבעיים, לחלומות, לערכים ולנטיות שלך. מכל אלה יש לאנשים עם הפרעת קשב בשפע. האתגר הוא להתמקד: במה הכי חשוב לי? מה הערך המרכזי אותו חשוב לי לממש ? מה הכישור המרכזי אותו אני רוצה לפתח ? – גבשי תמונת עתיד אידאלית שיכולה לתת לך השראה. לאחר מכן מגיע שלב מאתגר לא פחות, שלב הביצוע .
כשיש קושי עם התמדה, ניהול רצפים, התמודדות עם פרטים – יש אתגר. החוכמה לעשות תכנית ריאלית, לתכנן עזרה ואסטרטגיות מתאימות למקומות המכשילים. זה אפשרי!
אפשרי, הרבה פעמים בעזרת איש מקצוע מתאים או קבוצות תמיכה בתחום. יש קבוצות תמיכה לנשים ושווה לבדוק אותן. מקווה מאוד שלא תוותרי על המימוש העצמי! הוא אפשרי, הוא חוויה מרכזית ביצירת סיפוק מהחיים.
בנוגע לשאלתך השנייה, ניהול משק בית הינו אתגר לכל אדם עם הפרעת קשב. ניהול בית דורש משימות רבות, רוטיניות "משעממות", ניהול רצף והתייחסות לפרטים. לצפות מאישה עם הפרעת קשב לעשות זאת לאורך שנים ארוכות, זה כמו לצפות מהולך על קביים לרוץ. יש נשים שמצליחות להתמודד עם זה, אך המחיר הוא הרבה פעמים נוקשות ומתח. אני מציעה לך לחשוב על דרכים יצירתיות כגון יום כביסה, שבו כולם שותפים לפעולה, ארגון צעצועים בארגזים גדולים בהם לא רואים את הבלגן וכדומה. אם את יכולה לקבל עזרה מכל סוג בנושא, מומלץ מאוד או.. להפסיק לסבול, לקבל את המצב ולחיות אתו.

בשאלת המשך, שאלה אלמונית עם הפרעת קשב
חשוב לי לעשות כמה דברים.
(1) קודם כל חשוב לי להיות עם הקטנים שלי בבית עד גיל5 בערך, לכן אני מחפשת עבודות שאני יכולה לעשות מהבית. מאז שגיליתי את זה נכנסתי קצת לחרדה, שאולי זה משהו שבכלל לא אפשרי, כשאני משלימה שאני מוגבלת ביכולותיי, בשל הפרעת הקשב. מצד שני אני מאוד מאוד מאמינה בזה ולא רוצה לוותר על כך.
(2) השבוע שלושת ילדיי הגדולים עשו אבחונים והתגלה שלכולם יש הפרעת קשב. לאחד היה הכל אדום במבחן moxo . זה מתבטא בקושי גדול בלימודים, אצל אחד מהם וכנראה חוסר מיצוי הכישורים אצל האחרים. אני רוצה מאוד להיות בשבילם עם סבלנות, ואני לא תמיד מצליחה. אני יודעת שיש דברים שאני יכולה לעשות כדי לעזור להם ואני מתכננת לעשות אותם ובפועל לא עושה ואז נכנסת להאשמה עצמית וכו'.
(3)חשוב לי להרגיש שאני מנצלת את הפוטנציאל השכלי שלי. זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. בשביל זה הייתי רוצה ללמוד תכנות. יש לי תחומים ספציפיים שאני מתעניינת בהם, שאפשר לעבוד מהם מהבית בתור פרילאנס. מעניין אותי להיעזר בתכנות, כדי ליצור דברים עם השפעה חברתית. יש לי כמה רעיונות ספציפיים, שניתן להתפרנס מהם, אך לא תמיד הלימוד עצמו של התכנות מעניין אותי, צריך להתמיד בזה ולהשקיע הרבה שעות. אני זוכרת בטכניון, כשהמתמטיקה לא מספיק עניינה אותי, רגע לפני המבחן כשגייסתי עוד כוחות והתעמקתי בזה זה פתאום היה לי מעניין ונהניתי מהלימוד. אבל היה לי קשה להביא את עצמי למקום הזה של ההתמקדות וההנאה מהעניין. רק לפני מבחן, וגם זה לא תמיד. בקיצור כדי להצליח בזה אני צריכה לשבת על החומר הרבה זמן, גם כשלא תמיד מעניין, עד שאקנה לי את היכולת המספקת של התכנות (וגם אחר כך כי תמיד צריך להתעדכן).
(4) בנוסף, חשובה לי עשייה חברתית (לא רק בתכנות) ואכן, בעבר הייתי במקום הזה ובחלק מהזמן הצלחתי. אך חוסר ההתארגנות בזמן, הרס לי (עזבתי בגלל מעבר דירה וסך-הכל היו מרוצים ממני, אך לא גירדתי את פוטנציאל התפקיד בגלל חוסר התארגנות). חוץ מזה, מצד אחד מאוד חשוב לי שאני אהיה הבוסית של עצמי. מצד שני כשאין מישהו שיושב עליי, אני נמרחת וזה יכול להרוס לי. בסיכומו של עניין – אני יודעת שזה נראה הרבה דברים, אבל לפעמים דווקא כשיש לי כמה דברים ביחד זה טוב לי. הדבר המרכזי הוא שהייתי רוצה לדעת לנהל את עצמי, ולהיות בטוחה בידיעה הזאת. הייתי רוצה לדעת שאני יכולה לסמוך על עצמי, שמה שאני מתכננת זה מה שאעשה, ולא אתפזר למקומות אחרים

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
אלמונית יקרה, ראשית שאפו על כושר הניתוח. זה שהצלחת לכתוב בסדר מופתי את כל השפע הפנימי שלך פה, מראה על כך בדיוק – יש לך שפע שאת יכולה לנהל אותו. מסכימה אתך, שאצל אנשים עם הפרעת קשב, הריבוי הוא האחד ודווקא זו הדרך לשמור על ענין. הצרכים מובנים וכולנו צריכים לתפקד בהרבה מישורים, אך אין ספק שאצל נשים עם הפרעת קשב, שבדרך כלל יש להן ילדים עם הפרעת קשב, זה אתגר מיוחד. מימוש עצמי, לדעתי הכרחי. אחרת יהיה לך קשה להרגיש טוב עם עצמך ולעזור לאחרים. חוץ מזה איזו דוגמה זה ייתן לילדייך? לא בטוחה שהבית זה פתרון טוב. אולי עם עוד אדם שתעסיקי או שותף. באופן כללי נראה, שעלייך לקבל את העובדה שאת לא יכולה לעשות הכל לבד. יש מקום לסדר עדיפויות, להתמקדות בתוכנית של כל מישור ומישור – רכישת מקצוע, תכנון עבודה, ילדים עם האתגרים המיוחדים שלהם ותחזוקת בית. לא הזכרנו חברים, משפחה מורחבת וכמובן השקעה בעצמך. ממליצה לך בחום להיעזר ביעוץ אישי או בקבוצת תמיכה. את יכולה לפנות אליי בנושא.

Liat Glazer
אשמח לדעת אם מומלץ לאנשים עם הפרעות קשב ללמוד?

אורלי צדוק יעוץ ותכנון קריירה
ליאת שלום. ראשית מומלץ ללמוד מה שמתאים לך, מה שאת מוצאת בו עניין. אין כמו עניין, כדי לשפר מוטיבציה ללמידה. בכל לימודים יש התמודדות עם קריאה, כתיבה, שינון ומבחנים . לכן צריך לרכוש אסטרטגיות מתאימות. כיום, ברוב המוסדות האקדמאיים יש מרכזי תמיכה לאנשים עם הפרעת קשב. פנייה למרכזים אלה יכולה לשנות כישלון לחוויית הצלחה. אם יש דברים שאת לא יכולה להתמודד איתם בשום אופן, קחי את זה בחשבון. לדוגמה, אם קשה לך לשנן שמות לועזיים מורכבים, תחשבי פעמיים לפני לימודים בתחום מדעי החיים. אך שוב, העיקר בעניין זה, הוא העניין והמוטיבציה וכדאי לפחות לנסות בהצלחה.

ולכל מי שפספס את האירוח ורוצה לקרוא בעצמו את השאלות מוזמן להיכנס לקישורים המצורפים