חברים, חשוב לשמור על תקשורת פתוחה ומשתפת עם המתבגרים שלנו. נכון שאנחנו רואים את כל מה שקורה סביבנו ואנחנו רוצים להתאים את עצמנו, אבל זכרו –

גבולות נועדו כדי להגן ואנחנו עדיין המבוגרים האחראים ויש לנו תפקיד – באחריותנו לשמור על הילדים שלנו, על הערכים שלנו ועל המשפחה שלנו.

התפקיד שלנו הוא לדאוג שהם יגיעו לעולם המבוגרים לאחר שחוו, התנסו ולמדו את הכישורים החברתיים והמיומנויות האישיות הנדרשות בעולם המבוגרים. אל תתנו להם לדלג על השלבים שבדרך, הם מאוד משמעותיים.

לפני שנקנה משהו חדש, נעשה סדר בחדר הילדים – נסדר את המשחקים, הספרים, כל האביזרים השונים שמציפים את החדר, נעשה מיון, ניצור ערימות לפי נושאים –

• לזרוק – שבורים, פגומים, חסרים חלקים, בלויים.
• חשוב שנשמור – משחקים שאוהבים, שחשובים להם.
• לתקן – שרק צריך להחליף סוללות, או תיקון קטן. משחקים שבגלל שהם לא תקינים אינם נמצאים בשימוש ומשום שהילדים מאוד אוהבים אותם הם מונחים על המדף וצוברים אבק.
• כאלה שבכלל לא נגעו – לעיתים עדיין באריזות המקוריות. את אלו אנחנו יכולים לארוז מחדש ולתת לילדים או לאחרים בהזדמנויות מתאימות. אבל כל פעם מתנה אחת בלבד.

ננקה את המשחקים והמדפים, נסדר בסלסלות או בקופסאות, על מנת שיהיה לילדים קל יותר להוציא, נכתוב על כל קופסא או נדביק ציור (לטובת הקטנים שאינם קוראים) – שידעו מה יש בכל קופסא ולא יפתחו סתם ויעשו בלגן מיותר. חשוב גם שנקפיד לשמור על הסדר שקבענו כי כשהבלגן גדול מדי, קשה יותר לסדר אותו. סדרו כשזה עדיין בלגן קטן, כשעוד ניתן להשתלט עליו.

עכשיו יהיה לנו הרבה יותר קל לקנות משהו חדש. עכשיו נדע מה באמת חסר או מתאים לתת לילדים שלנו.

"כל אירוח של חברים מסתיים בכעסים, מריבות, צעקות, עונשים, אנחנו ממש לא שמחים כשהחברים שלנו מגיעים עם הילדים שלהם, כי אז זה תמיד נגמר בכעסים, בבכי והם לא רוצים לבוא לבקר שוב. זה כל כך לא נעים לנו שהוא לא נותן לילדים של החברים שלנו לשחק במשחקים שלו.
התחושה שלו שכשהילדים מגיעים אליו, הם בעצם נוגעים לו בדברים הכי פרטיים שלו, הכי משמעותיים לו, ושם הוא רוצה לשלוט על מה הם יגעו, מה הם ייקחו, הפחד שיקרה משהו לדבר הכי יקר לו, שלא ידעו לשמור על המשחק שהוא הכי אוהב, שלא ייאבדו חלקים, שהידיים שלהם יהיו מלוכלכות והמשחק יתלכלך ויתקלקל… זה המניע להתנהגות ה"אנטי-חברתית"

אז מה עושים ?

• כשאנחנו יודעים שקשה לילד שלנו – לא נזמין הרבה ילדים בבת אחת, אלא נתחיל בילד או שניים ולאט לאט נרחיב את מעגל החברים שלנו ושלו.
• לפני אירוח אנחנו שואלים את הילד במה הוא מרשה שהילדים האחרים ישחקו. את הצעצועים האלה אנחנו מוציאים שיהיו נגישים לילדים האורחים.
• את הצעצועים שחשובים לו נשים במקום בטוח, שאף אחד לא יוכל לגעת בהם.
• לפני שהילדים נכנסים לחדר הילדים, אנחנו המבוגרים נגדיר את כללי המשחק בבית שלנו כדי למנוע הרס של המשחקים.
• לא נכנס לחדר הילדים רק כשיהיו צעקות – דווקא כשהילדים משחקים בשקט בחדר, נכנס מדי פעם ונחמיא להם על שיתוף הפעולה שלהם, על הרעיונות שלהם ועל איך שהם מקפידים לשמור על המשחקים.
• נקפיד להציע להם כיבוד מחוץ לחדר – לא פעם ילדים רעבים או צמאים הם הרבה יותר עצבנים ומגיבים בכעס.

חברים, זהו את הקושי ואל תמהרו לשפוט – הכעס שלכם רק מגביר את החששות של הילד והתחושה שלו שאין מי שיעזור לו לשמור על החדר והצעצועים שלו.

כמה רעיונות לשינוי :

• קבעו פגישה ועשו שיחה על הקושי. שיחה שמתארת את המצב ולא שיחה שיפוטית ומאשימה.
• תדאגו שהשיחה לא תהיה בבית, אלא במקום ניטרלי באווירה רגועה.
• תחשבו על רעיונות תוך התחשבות בקושי ההדדי.
• כשאתם מעלים את הרעיונות – תוודאו שאתם באמת תוכלו לעמוד בזה, תתחילו משינוי קטן.
• תקבעו תגמול הדדי שיהווה יעד משותף לשניכם ויאתגר אתכם לבצע זאת.

דברו את הדברים ואל תשמרו בבטן, שתפו ומצאו פתרונות משותפים – זה מה שיחולל את השינוי.

למידה יכולה להתבצע באמצעות חיזוקים שליליים ו/ או חיוביים. חיזוק שליליי יכול להיות באמצעות עונש, כך אנחנו לומדים שאסור להתנהג בצורה מסוימת וחיזוק חיובי יכול להיות שבאמצעות התנהגות מסוימת (טובה אבל גם יכולה להיות שלילית) הילד יקבל את תשומת הלב שלנו.
אם ילדכם יבין שהוא יקבל את תשומת הלב שלכם רק כאשר הוא יעשה מעשה שלילי הוא ימשיך לבצע אותה. לכן עלינו ללמוד לחזק את הדברים החיוביים, להתחיל בקטן ולא להגזים, אבל מילים טובות והערות חיוביות – הן אלה שיחזקו את הילד וידרבנו אותו להשיג עוד הצלחות.
התנהגות חיובית גוררת עוד התנהגות חיובית. אז חזקו את הילדים שלכם, כמובן לא בהגזמה, תמיד במינון, וכך תעצימו את הכוחות והיכולות שלהם, ובעיקר את האמונה שלהם בעצמם.