ארכיון פוסטים מאת: סביון סער וויילד סושיאל

שנה טובה ומסודרת – מתארגנים לראש השנה

אחרי שכבר החלטנו עם מי מהמשפחות נחגוג השנה את ערב ראש השנה, קנינו כבר מתנות ואנחנו יודעים מה אנחנו מביאים לארוחה… לא תמיד הילדים רוצים להיות במקום שבו אוכלים את ארוחת החג, ויכולות להיות לכך המון סיבות, למשל: האוכל לא טעים להם, הכיסאות לא נוחים להם, החברה לא נעימה להם, יהיו שם ילדים שתמיד רבים איתם, המולה מעצבנת והרשימה עוד ארוכה.

האמת, אפשר להבין אותם, גם אנחנו היינו באותה סיטואציה לפני כמה שנים.
אנחנו עדיין זוכרים את ארוחות החג עם הדודות המעצבנות.


אז איך משנים את אווירת החג ומנסים להשאיר להם זיכרון נעים מהחג?

קודם כול להקשיב לקשיים שלהם ולהראות להם שאנחנו זוכרים אותם מהחגים הקודמים, ולנסות למצוא פתרונות כדי להקל עליהם.

אנחנו לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו ולא את המאכלים המסורתיים, אבל אפשר להתחשב יותר ולדאוג שיהיו גם דברים שישמחו אותם.
זה לא אומר שנצליח לפתור הכול, אבל גם לא נשחרר אותם מארוחת החג.

אם הארוחה אצלנו, אנחנו אחראים על בחירת המוזמנים. חשוב להזמין גם אורחים שהילדים אוהבים ומתחברים אליהם, ולתאם עם הילדים מראש באילו משחקים הם מרשים לאורחים לשחק ובאילו לא.

אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק לרגעי השעמום, אבל רק כאלה שהם מרשים גם לאחרים לשחק בהם, וכך נמנע אי נעימות.

(באתר העמותה תוכלו למצוא משחקים וחוברת שעשועים המותאמים לערב החג – רק אל תשכחו להדפיס אותם) >https://bit.ly/2JbwYKH

אם אנחנו מתארחים, ננסה גם להיות מעורבים בבחירת המוזמנים, לטובת ילדינו, ונדאג להביא איתנו מאכלים שהילדים אוהבים.

מה עוד אפשר לעשות?

נשתף את הילדים בהכנות – ניתן להם קטע קריאה שיתכוננו עליו מראש, ניעזר בהם בעיצוב שולחן החג, נבקש מהם רעיונות נוספים:

🩷נכין את הילדים למה שצפוי בערב, כמארחים או כמתארחים.

🩷ניתן לילדים משימות במהלך ערב החג, כדי שיוכלו לשחרר קצת את עצמם.

🩷נסדר להם מקום ישיבה נוח שיהיה להם "מילוט" וחברה נעימה.

🩷נדאג שאוכל שהם לא אוהבים, לא יוצב בדיוק ליד הצלחת שלהם.

🩷נלמד אותם ונתרגל איתם נימוסי שולחן. לא נשאיר את זה רק לארוחה עצמה.

חשוב מאוד במהלך כל הערב להתייחס לילדים, לשלוח מדי פעם חיוך, לדבר איתם, לספר עליהם דברים חיוביים, להחמיא להם ולחזק אותם. תנו להם להרגיש שאתם גאים בהם.

התכנו גם לדרך חזרה הביתה – הכינו משהו טעים לדרך, תהיו סבלניים כלפיהם ושימו מוזיקה שכולם אוהבים.

הכנה מראש – מנטלית ופיזית – ושיתוף הילדים בהכנות, יכולים מאוד להשפיע על האווירה בחג ולשפר את ההרגשה של ילדינו וגם את שלנו.

שתהיה לנו שנה טובה.

 

ראש השנה, נסיעה משפחתית עם ADHD 🚗🍎

כל שנה אותו סיפור: נסיעה להתארח בראש השנה.
למשפחה עם הפרעת קשב זה נשמע פשוט על הנייר – אבל בפועל, זה פרויקט.
אריזות, מתנות, ילדים, עצבים, פקקים.
אז הפעם, החלטתי לפרק את זה באמת, עם מדריך קטן לשרוד את הנסיעה בשלום.

  1. צעד ראשון, תכנון
    תמצאו זמן לשבת עוד היום ולהכין רשימה, אל תכתבו "רשימה כללית", זה גדול מדי,
    במקום זה, פתחו שלוש רשימות קטנות נפרדות:
    *תיק נסיעה: בגדים חגיגיים, פיג'מות, גרביים, נעליים.
    *תיק אוכל ותרופות – בקבוקי מים, חטיפים, תרופות שגרתיות.
    *תיק מתנות ודברים לאחרי הארוחה -בקבוק יין, משחק לילדים, טישו.
    *בכל רשימה, לא יותר מעשרה פריטים, כדי לא להציף.
  2. צעד שני – חלוקת אחריות
    במקום "אני עושה הכל", תנו לכל אחד תפקיד ברור:
    ילד אחד אחראי להכניס טעינה לטלפון.
    ילד שני מביא בקבוקי מים.
    בן/בת הזוג אחראי/ת על המתנות.
    כשכולם משתתפים – העומס יורד, והתחושה היא של צוות.
  3. צעד שלישי – רגע לפני היציאה
    תלו על הדלת "רשימת הדקה האחרונה" – דברים שאי אפשר לארוז מראש:
    טלפונים, ארנק, מפתחות, תרופות.
    רק חמש שורות, תעברו עליהן יחד בקול רם לפני שיוצאים.
  4. צעד רביעי – הנסיעה עצמה
    הכינו ערכת "שקט": אוזניות, ספר קומיקס, משחק קטן.
    קבעו מראש עצירה אחת לפחות, גם אם לא חייבים.
    עצירה מתוכננת מונעת פיצוץ בלתי מתוכנן.
    הסכימו מראש על "כללי דרך": למשל: 8 דקות שקט באוטו אחרי הוויכוח הראשון 😉.

5.צעד חמישי – הציפיות
תזכירו לעצמכם: לא הכל יהיה מושלם.
אם שכחתם גרביים חגיגיות, תסתדרו.
המטרה היא להגיע, לנשום, ולהגיד שנה טובה.

✨ סוד קטן לקראת יום החשיבה החיובית שמתקיים בשבת:
דווקא ברגעים של עומס וחוסר שליטה, המפתח הוא לשים 🩷 לדבר הקטן ביותר:

ילד שצחק מבדיחה באוטו, היכולת להגיד "עזבו, זה בסדר" גם כששכחנו משהו,
ילד שחלק את הנשנוש שלו,כי חשיבה חיובית היא לא "להיות מושלם".
היא לבחור לראות את הטוב בתוך כל הבלגן.

במשפחה עם הפרעת קשב, נסיעה להתארח היא לא רק "לנסוע", זה פרויקט ולא קטן.
אבל כשמפרקים אותו לחלקים קטנים, פתאום יש פחות דרמה, יותר שליטה, והרבה יותר מקום לחיוך.
אם נוסיף לזה עוד טיפה חשיבה חיובית – נקבל גם נסיעה, גם חג וגם לב רגוע יותר.

שנה טובה ומתוקה – מלאה ברגעים קטנים של ניצחונות גדולים. 🍯

שלכם, איריס שני, מנכ"לית העמותה 

אני מכונית בלי סטרטר

אני רוצה לשתף אתכם בפניה שקיבלתי השבוע:
"השבוע ישבתי מול משימה פשוטה יחסית.
ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, היה לי זמן, אפילו הייתה לי מוטיבציה.
אבל לא הצלחתי להתחיל…
הרגשתי כמו מכונית מתקדמת עם מערכת חכמה, דלק מלא ומסלול מתוכנן, רק בלי סטרטר.

זה לא חדש לי, אבל עדיין מתסכל בכל פעם מחדש.
במקום להתחיל, הסתובבתי סביב עצמי, עשיתי מיליון פעולות אחרות, או שפשוט קפאתי.
ורק אחרי זמן ממושך, לפעמים בעזרת מישהו מבחוץ, לפעמים סתם אחרי בכי קטן – הצלחתי לזוז".

🩵 הקושי שמתחיל הכל – אתחול

תופעה מוכרת בקרב אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) היא
הקושי באתחול (Initiation Deficit), או מה שמכונה גם "שיתוק ביצועי" (Executive Paralysis), הוא מדובר באחד התסמינים הפחות מדוברים אך מהותיים ביותר.
זה לא חוסר מוטיבציה או עצלנות, אלא קושי מוחשי להיכנס לפעולה, גם כאשר כל התנאים לכאורה מתקיימים.

הפסיכיאטר ד"ר תומאס בראון, אחד החוקרים המובילים בתחום התפקודים הניהוליים ב-ADHD, מתאר את הקושי באתחול כאחת מהיכולות הניהוליות שנפגעות, עקב שונות בפעילות המוחית, בעיקר באזורים הקדם-מצחיים (prefrontal cortex) של המוח.
לפי בראון (2005), הפרעת קשב היא בעיקרה הפרעה בוויסות עצמי, שכוללת גם קושי בהפעלה רצונית של פעולה.

מחקרים (כמו Barkley, 2012; Tamm et al., 2014) מדגישים כי אנשים עם ADHD עשויים לחוות השהייה כרונית בתחילת פעולה, גם כשהם רוצים מאוד להתחיל.
הקושי הזה מושפע ממגוון גורמים: עומס רגשי, חשש מכישלון, צורך בפרפקציוניזם, קושי להחליט מהו הצעד הראשון – ולעיתים פשוט עיכוב נוירולוגי בתרגום הכוונה לפעולה.

🩵איך אפשר לעזור לעצמנו להתניע?

  • לפרק את המשימה לתת-משימות מיקרוסקופיות: לפעמים להתחיל רק בלפתוח קובץ, לשים שעון/טיימר, נשנוש ליד שולחן העבודה שיחכה לנו כשנגיע לשם.
  • לעבוד בשיטת “גשר אנושי” – נוכחות של אדם נוסף, גם אם הוא רק יושב לידי, יכולה לעשות פלאים.
    זה מגובה גם במחקרים על “body doubling” – עבודה בסביבה נוכחת מקלה על ביצוע מטלות קשות (Hirsch, 2021).
  • לתרגל חמלה עצמית במקום שיפוט – מחקרים מצביעים על כך שחמלה עצמית מפחיתה תחושת כישלון ומשפרת ביצוע (Neff, 2003).
  • לזהות את הרגעים בהם הסטרטר "נתקע" ולהתכונן אליהם מראש עם סביבה מותאמת, שגרת התחלה קבועה, או טקס קטן שמעביר אותי לפעולה (כמו שיר פתיחה, קפה מסוים, או תזכורת רכה).

🩵לסיום – לא המכונית היא הבעיה

אם אתם מרגישים לפעמים שאתם רכב חזק וחכם אבל עם בעיות סטרטר,
זה לא בגלל שאתם מקולקלים.
זה פשוט בגלל שמישהו לא סיפק לכם את ההוראות הנכונות להתנעה.

ואנחנו כאן בדיוק בשביל זה – ללמד, ללוות, ולתת תוקף לחוויות שלא תמיד רואים מבחוץ.
כי גם אם ההנעה קשה – הדרך שלכם יכולה להיות משמעותית יותר כשיש לכם טיפים להתמודדות ואתם הופכים את זה לחלק מאורך החיים שלכם (רוטינה, רוטינה רוטינה – סדר פעולות קבוע)

שלכם, איריס שני, מנכ"לית העמותה

 

ADHD-TAX – המס השקט של הפרעת הקשב

בואו נדבר בגובה העיניים על כסף שנוזל לנו מבין האצבעות.
לא בגלל שאנחנו לא אחראיים, לא כי “לא אכפת לנו”, אלא זה המס השקט שאנחנו משלמים על הפרעת קשב ביום יום.
אני קוראת לו ADHD-TAX: המחיר הכספי (והרגשי) שאנחנו משלמים על דחיינות, שכחה, קושי בהתארגנות והערכת זמן לא מציאותית.

מכירים את זה?

  1. קניתם כרטיסים מעולים להופעה… ובסוף הגעתם בתאריך אחר.
  2. הארכת חניה “תכף”… תוך דקה זה הופך לדו״ח.
  3. אמרתם “אשלם מחר” על הארנונה / חשמל / ביטוח ואז הריביות נושכות.
  4. הבטחתם לעצמכם “אכין את המסמכים לבנק בערב” ובבוקר כבר יש קנס/ עמלה.
  5. מינוי ששכחנו לבטל, משלוח אקספרס כי חיכינו לרגע האחרון, נסיעה במונית כי פספסנו אוטובוס.

    אלה קבלות קטנות שמצטברות לשורת סכום לא קטנה בכלל, ומעבר לכסף, הן משאירות אחריהן בושה, תסכול, תחושה של “למה אני שוב ככה?”.

*למה זה קורה?*
הפרעת קשב נוגעת בדיוק במקומות שמנהלים את החיים: תכנון קדימה, זכירת פרטים בזמן הנכון, היכולת “להרגיש זמן”, לעבור בין משימות, ולהניע את עצמנו לעשות משהו גם כשלא מתחשק.
וכשמערכת הניהול עסוקה בכיבוי שריפות, החשבונות, התזכורות וה”קטנות”, מתפספסים ועולים כסף.

*המחיר הרגשי*

ה-ADHD-TAX לא מסתיים בשקלים, הוא גובה חוסר אמון עצמי (“אין לי תקנה”), ריחוק מאנשים (“לא נעים לי שוב לבקש דחייה”), והסתרה (“לא אספר שקיבלתי עוד דו״ח”).
אני רוצה להגיד לכם כאן ברור: אתם לא “בעייתיים”, ההתמודדות שלכם היא אמיתית.
כי לאנשים עם הפרעת קשב יש פגיעה בתפקודים הניהוליים. 

אז מה עושים? (בלי דרמות)
המטרה היא להנמיך מס, לא להיות רובוטים.
כמה צעדים קטנים שעושים הבדל גדול:

  1. מגדירים ״מחדל-פרוף״ (עמידות בפני טעויות) לחשבונות קבועים
    כל מה שחוזר (ארנונה, חשמל, מים, סלולרי, ביטוח) – עובר לתשלום אוטומטי או תזכורת קבועה (במצב נודניק ולאורך כמה ימים).

  2. חוק הדקה
    אם משהו לוקח פחות מדקה (לשלם, לבטל מינוי, להאריך חניה) – עושים עכשיו, לא “אחר כך”. “אחר כך” הוא המקום שבו נולדים קנסות.

  3. טיימר כפול לחניה
    מגדירים תזכורת אחת עשר דקות לפני הסיום, ועוד אחת חמש דקות לפני.
    אם ידוע שלא תספיקו לחזור, האריכו מראש – זה זול יותר מכל דו״ח.

  4. אין כרטיסים בלי יומן
    קניתי כרטיס? מיד מכניסים ליומן עם שעה שהאירוע מתחיל, להוסיף תזכורת ליום לפני,
    ותזכורת נוספת “זמן יציאה מהבית”, אחרת הכיס משלם.
    שלחו את הזימונים לכל מי שמגיע איתכם.

  5. רבע שעה שמוקדשת לניהול כל יום
    חלון יומי קבוע (נניח 19:30–19:45) רק לדברים שנשכחים: חשבונות, ביטולים, טפסים. קצר, ברור, חוזר. כמו לצחצח שיניים רק לארנק.

  6. קופת ״טעויות אנוש״
    מניחים בצד סכום קטן חודשי לקנסות/פספוסים.
    לא כדי להרים ידיים, כדי להוריד אשמה.
    כשיש כרית ביטחון, אפשר לפעול בלי לקרוס מרגשות אשם, שימו לב אם כרית הביטחון מצטמצמת עם הזמן, סימן שהמס באמת יורד.

  7. שותפ/ה לאחריות – BUDDY.
    חבר/ה, בן/בת משפחה / בן זוג או קבוצה – שולחים צילום מסך “שילמתי/בטלתי/הארכתי”.

  8. מבט של חמלה וסקרנות
    קרה קנס? לא לשפוט!
    שאלו פשוט שאלה אחת: מה היה החסם האמיתי? זמן? עומס? חוסר בהירות? מזה מייצרים התאמה קטנה (עוד תזכורת, פירוק משימה, עוגן ביומן).
    כל קנס הוא מידע, לא פשע.

  9. מסכים חכמים
    אפליקציות תזכורת, סרגלי משימות, ווידג'טים על המסך הראשי.
    העיקר: מה שחשוב יהיה גלוי.
    מה שמסיח יהיה מחוץ לטווח הראיה בזמן חלון הניהול.

  10. מסיימים לפני שמתחילים
    כל ביטול / תשלום שיש לו “שיחה לשירות לקוחות” – מכינים מראש: מספר לקוח, תאריך התחלה, סכום כי אם לא יהיה לכם את הנתונים תצטרכו להתקשר שוב ואז זה יידחה, אז תגיעו מוכנים. 

אני יודעת כמה זה שוחק לשלם עוד פעם על “שטות קטנה”.
אבל אתם לא שטות, והחיים שלכם לא שטות.
ה-ADHD-TAX הוא תוצר צפוי של מערכת שעובדת אחרת וברגע שמכירים בו, אפשר להתחיל לקזז.
לא ביום, לא ברגע –  בצעדים קטנים, עקביים, עם הרבה חמלה.

ואם פספסתם משהו השבוע, אתם עדיין בסדר גמור.
מחר ב-19:30 יש לכם רבע שעה מנהל/ת, תתחילו שם.
אני כאן כדי להזכיר לכם: זה לא “חוסר אחריות” – זו הפרעת קשב!!!
המודעות, הכלים, והקהילה שלנו מורידים את המס הזה.

יש לכם עוד משהו שיכול להפחית מהעומס והלחץ? ספרו לנו בתגובות ואולי תעזרו לעוד מישהו בקהילה. 

שבת שלום וסופ"ש רגוע,
שלכם,
איריס שני מנכ"לית קווים ומחשבות

על נהיגה, ADHD והדרך לשמור על החיים של כולנו "אני לא אצליח לעולם לעבור את זה".

על נהיגה, ADHD והדרך לשמור על החיים של כולנו
"אני לא אצליח לעולם לעבור את זה".
כך אמר לי בחור צעיר עם הפרעת קשב, אחרי שנכשל בפעם השלישית במבחן התאוריה.

לא כי הוא לא חכם, לא כי הוא לא רוצה, כי קשה לו ללמוד.

מחקרים מראים: נהגים צעירים עם ADHD מעורבים בתאונות דרכים פי 4 יותר מבני גילם.
פי ארבע!!!
וזה לא בגלל שהם לא זהירים או לא אחראיים.

זה בגלל שהתסמינים: אימפולסיביות, קושי לשמור קשב לאורך זמן, עיבוד מידע איטי יותר בעומס – פוגשים אותם בדיוק שם, בכביש, במקום שבו טעות קטנה יכולה לעלות בחיים.

כשאנחנו מתחילים לנהוג, אנחנו צריכים להיות במצב של ריכוז רצוף, לשים לב למאות גירויים, להגיב בזמן אמת, ולהחזיק בזיכרון עבודה את כל החוקים.
עבור מי שחי עם ADHD – זה לא מובן מאליו.
ועכשיו תחשבו על הדרך שבה אנחנו מלמדים תאוריה:
שינון. חזרה. עוד שינון.
מי שמתמודד עם ADHD לא צריך עוד דף חוקים, הוא צריך להבין את השפה של הכביש, להרגיש אותה, לתרגל אותה.
הוא צריך למידה יישומית, חווייתית, מותאמת – אחרת אנחנו לא נותנים לו כלים להתמודדות עם הנהיגה.

בעקבות הנתונים האלה עמותת קווים ומחשבות יחד עם חברת ממשק ובזכות תרומתה המרגשת של קרן טירן ע"ש שלמה טירן ז"ל, פיתחה קורס תיאוריה דיגיטלי מותאם הפרעת קשב ADHD.

זהו קורס שמה שמיוחד בו היא דרך הלימוד שכוללת:
✔ סרטוני המחשה ברורים, צבעוניים ומדויקים
✔ משחקונים שמייצרים עניין ואתגר (עם פרסים!)
✔ למידה שמבוססת על הבנה ולא על שינון
✔ תרגולים שמחזיקים את הקשב עד הסוף

✔ חוויית למידה שמחברת בין החוקים לחיים האמיתיים

קורס "מפתחות לחיים" הוא:
✔ קורס דיגיטלי מותאם ADHD
✔ מאושר על ידי משרד החינוך

✔ זמין גם דרך תוכניות גפן וגם לרכישה פרטית

בסוף, זה לא "עוד קורס".
זה "מפתחות לחיים".
זה ההבדל בין לעבור מבחן לבין להבין באמת איך להיות נהג בטוח יותר.

זה המענה היחיד בארץ שמבין את הצרכים של מי שיש לו ADHD ומתרגם אותם ללמידה אפקטיבית.

אז אם יש לכם נער, תלמיד או חייל שמתחיל ללמוד תיאוריה עם ADHD או בכלל,
תנו לו את קורס "מפתחות לחיים".

מאחלת לכולנו שנצליח יחד, להוריד ולשנות את המספרים של המחקרים על הקשר בין הפרעת קשר ונהיגה.

שבת שלום,
שלכם,
איריס שני, מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות