מיומנו של גבר עם הפרעת קשב: אהבה זה לא רק פרפרים.

פעם חשבתי שאהבה היא כמו בסרטים – מבט אחד, פרפרים בבטן, וכל השאר פשוט מסתדר,

ואז גיליתי שבחיים, בטח כשיש לך הפרעת קשב, אהבה היא הרבה יותר מורכבת.

אני אוהב חזק. כשאני בתוך זה – אני כולִי שם. מתלהב, מתרגש, שולח הודעות אקראיות באמצע הלילה כי פתאום חשבתי על משהו שמזכיר לי אותך. קונה מתנות בלי קשר לתאריך, מפציץ במחוות גדולות, אבל גם… שוכח ימי נישואין, קובע פגישות על התאריך של הדייט שתכננו חודש מראש, ומתבלבל בין מה שנאמר במציאות לבין מה שרק רציתי להגיד.

אני אוהב בעוצמה, אבל לפעמים אני שוכח שהאהבה נמצאת גם בפרטים הקטנים – בהקשבה עד הסוף, בזכירת הדברים שהם חשובים לה, בעובדה שבני זוג לא אמורים להיות "פרויקט" חדש ומסקרן שמוחי יזנק אליו ואז ידלג הלאה. אני לומד, כל יום מחדש, לא רק לאהוב אלא גם לשמור על האהבה.

הפרעת קשב עושה אותי לאדם שמביא המון תשוקה למערכת יחסים. אני סקרן, רוצה לגלות, לחקור, להבין. אני רואה את העולם קצת אחרת, וזה אומר שאני גם רואה את בת הזוג שלי אחרת – רואה בה דברים שאולי אחרים לא שמים לב אליהם. אבל זה גם אומר שאני צריך לעבוד חזק כדי לא לאבד ריכוז כשהיא מדברת על משהו שחשוב לה, לשים תזכורות כדי לא לשכוח דברים קטנים, להילחם בעצמי כדי לא לתת למוח הקופצני שלי להוביל אותי למקומות אחרים כשהלב שלי יודע בדיוק איפה הוא צריך להיות.

אז למי שאוהבת גבר עם הפרעת קשב – תודה.

תודה שאת מבינה שלא שכחתי כי אני לא אוהב, אלא כי הראש שלי פשוט מתנהל אחרת.

תודה שאת מזכירה לי דברים בלי להתעצבן, שאת יודעת שאני יכול להיות קצת כאוס אבל תמיד איתך בלב.

ולכל הגברים עם הפרעת קשב שאוהבים – זכרו שהפרעת קשב היא לא תירוץ, היא רק דרך אחרת לאהוב.
וזה בסדר לשים תזכורות לאירועים חשובים, להכריח את עצמנו להקשיב, ולהבין שאפילו אם שכחנו לקנות פרחים, לפעמים מספיק פשוט לעצור, להסתכל עליה ולהגיד לה: אני רואה אותך, אני כאן, אני אוהב אותך

אתם לא לבד. כשאתם מרגישים שהיום יצא משליטה – זכרו, זה רק רגע אחד ביום שלם של אהבה.

אתם מספיק טובים. גם אם לפעמים נדמה שלא, אתם ההורים הכי טובים שהילדים שלכם יכלו לבקש.

אתם רואים דברים שאחרים מפספסים. את הקסם שמסתתר מאחורי אי-הקשב, את הניצוץ בעיניים כשהם מצליחים, את הדרך הייחודית בה הם מבינים את העולם.

אתם כוח. אתם היסוד, היציבות בתוך הסערה, הדוגמא החיה לכך שאפשר לגדול, להתפתח, ולהפוך אתגרים לכוח מניע.

כמה רעיונות קטנים להפוך את היום הזה למיוחד:

כתבו לכל בן משפחה משהו שהוא עושה מצוין – לעיתים קרובות אנחנו שומעים על מה קשה, בואו נחזק את מה שטוב!

קחו רגע לשחק יחד – משחק קופסה, פעילות יצירה, או אפילו ריקוד ספונטני בסלון יכולים להפוך כל יום לקסום.

כתבו את "הספר של המשפחה שלנו" – כל אחד מוסיף זיכרון או רגע מצחיק משלו.

בחרו יחד "מילת קסם" שתעזור ברגעי מתח – מילה מצחיקה או מסקרנת שתסמן שצריך רגע לעצור ולנשום.

צרו "פלייליסט משפחתי" – שירים שכל אחד אוהב ושיר מיוחד שיזכיר לכם כמה אתם מחוברים יחד.

כתבו לעצמכם מכתב קטן לעתיד – מה הייתם רוצים לזכור על הרגעים היפים שביחד?

ביום הזה, תעצרו רגע, תסתכלו על המשפחה שלכם, ותזכרו – היא לא צריכה להיות מושלמת. היא רק צריכה להיות שלכם.

אתם אהובים, אתם חשובים, אתם מדהימים.

שלכם,

איריס שני, מנכ"לית העמותה.

אין ספק שהחיים מזמנים לנו הרבה אתגרים, ורבים מאיתנו – במיוחד אלה שמתמודדים עם הפרעת קשב – חווים איך כל שינוי קטן יכול לערער את תחושת הביטחון.

אבל יש משהו שאפשר לעשות, כדי לייצר שקט ולשמור על יציבות: רוטינות! רוטינות! רוטינות!

רוטינות יומיות משמשות אותנו כמו עוגן שמחזיק אותנו, הן מספקות מסגרת קבועה, גם בתקופות מאתגרות.

אז איך נייצר רוטינות קטנות שבאמת יכולות ללוות אותנו לאורך היום ולתת לנו את העוגן שאנחנו צריכים?

צחצוח שיניים בבוקר ובערב – הפעולה הזאת שכולנו צריכים לעשות, מספקת מסגרת ברורה לשני רגעים חשובים ביום – ההתחלה והסיום שלו.

שתיית כוס מים ברגע שמתעוררים – מחווה קטנה שמסמלת "בוקר טוב" לגוף שלנו. זה מרענן, מעורר, ונותן לגוף את הדחיפה הראשונית ליום חדש.

לקיחת ויטמינים או תרופות בשעה קבועה ביום, כבר מייצר לנו שגרה נוספת ושמירה על הבריאות שלנו – שגרה זו לא רק מטפלת בנו פיזיולוגית אלא גם מעודדת תחושת אחריות ודאגה עצמית.

זה יכול להיות תמיד אחרי ארוחה מסוימת ביום, או לפני השינה כדי שהפעולה תהיה חלק מהסדר הקבוע שלנו במהלך היום.

סידור המיטה בבוקר – כן, מדובר בדבר קטן, אבל יש משהו קסום בסידור המיטה שמסדר גם את הראש. כשאנחנו יוצאים מהבית בבוקר ומשאירים אחרינו מיטה מסודרת, אנחנו יוצרים תחושה של שליטה והישג קטן שכבר השגנו על הבוקר.

עשר דקות לסדר ולארגן את המרחב לפני שהולכים לישון – ערב הוא זמן טוב להניח חפצים במקומם, לקפל בגדים או לסדר ניירת. פעולה כזו עוזרת לנו לסיים את היום בתחושה שהמרחב שלנו מסודר ומוכן לבוקר חדש.

זמן מיוחד לרגע עם עצמנו – אפשר לסמן את הרגע הזה בבוקר עם קפה או תה, זמן קטן עם עצמנו שמכין אותנו ליום. בערב זה יכול להיות זמן קטן לרגיעה – לשים מוסיקה שאנחנו אוהבים, לקרוא פרק בספר, או לעשות נשימות עמוקות, מה שמתאים לנו.

מקלחת בערב – דרך נהדרת לנקות את העומס של היום ולהירגע. זה מסמן לנו את סיום היום, מעביר אותנו למצב של שקט ומכין לשינה טובה.

כתיבת כמה מילים בסוף כל יום – אם אפשר, נסו לכתוב כל ערב שתי דקות על איך עבר היום. זה לא חייב להיות מפורט, אבל זה עוזר לנו להבין מה חווינו, לשחרר מחשבות, וגם לשים לב לכל ההישגים הקטנים שעברו עלינו.

רוטינות קטנות כאלה הן יותר מעוד משימה ביומן; הן אבני הדרך הקטנות שמזכירות לנו שגם אם יש כאוס מסביב, אנחנו יכולים לחזור לרגעים של יציבות וביטחון. במיוחד בתקופות של שינויים – כשעוברים דירה, מתחילים עבודה חדשה, או פשוט חווים יום עמוס – הרוטינות האלה מספקות תחושה שממשיכה להיות שם.

אני מזמינה אתכם לבחור רוטינה אחת או שתיים ולנסות להתמיד בהן במשך כמה ימים. בואו נראה איך גם פעולה קטנה יכולה לתת הרבה כוח לאורך היום.

ניסינו הכול – להזיז שעונים, תזכורות בטלפון, ואפילו לתכנן את הזמן בקפדנות – אבל זה פשוט לא עובד.

היינו רוצים להגיע לפני כולם ולא לספוג את מבטי ההאשמה מהנוכחים,

היינו רוצים שהילד שלנו יהיה הראשון בגן ויוכל לבחור לעצמו את המשחקים.

לא היינו רוצים להיות אלה שמודיעים להם שהאירוע מתחיל חצי שעה יותר מוקדם כי אולי ורק אולי פעם אחת נגיע בזמן וגם אז אנחנו לא מגיעים בזמן!

תמיד אנחנו רואים הצגה לא מההתחלה, אנחנו קונים את הכיסאות במקומות הכי טובים – באולם ובמרכז, אבל בגלל שאנחנו מאחרים לא נותנים לנו להיכנס למקומות שלנו ואנחנו נאלצים להיכנס למקומות אחרים בשורה האחרונה.

משם אנחנו רואים את האחרים נהנים מצפייה בהצגה / קונצרט / אופרה במקומות המושקעים והיקרים שקנינו.

בזמן, בזמן, בזמן ואנחנו בכלל בזמן אחר או כפי שכולם אומרים "ללה לנד".

וכן, קשה לנו.

כל העצות כבר נוסו, זה לא שהתעצלנו – שמנו תזכורת בטלפונים הניידים, הזזנו את השעון חצי שעה קדימה, כל היומן שלנו זז חצי שעה קדימה וזה לא עוזר.

לפעמים יש תחושה של פגיעה, משום שאנחנו משתדלים, איכפת לנו, אנחנו עושים מאמצים, אבל אף אחד לא שם לב להשתדלות, כולם רואים רק תוצאות.

כשאנחנו מצליחים פעם אחת לעמוד בזמן, אנחנו חוטפים את הצחוקים וההעלבות – "סוף סוף!",

"מה קרה?", "נפלת מהמיטה?", "כיבו לך את המזגן?", "היה לך קר בבית?", ואז אנחנו שוב במרכז העניינים ולא באופן חיובי, אלא שוב נושא לצחוק של הסובבים אותנו.

הכי חשוב להבין מה מתאים לך:

אספתם במהלך השנים הרבה מאוד כלים – חלקם עבדו, חלקם לא.

בואו תתמקדו בכלים שעבדו לכם, בהצלחות שלכם.

תאמצו את מה שעוזר "לכם" ואיתו תתחילו להתנהל ברוטינה קבועה. כל פעם השתמשו ושפרו את מה שעובד לכם.

אל תתנו לסביבה לתת לכם להפחית מההצלחות שלכם.

זכרו:

תחגגו את ההצלחות הקטנות כדי לתגמל את עצמכם על המאמץ שעשיתם.

שלכם,

איריס שני