"אני זוכרת את עצמי כילדה, לא מצליחה לקום בבוקר. את הכעס של אמא שלי, את המאבק על השמיכה – אמא מזיזה אותה ואני מתחבאת חזרה מתחתיה, היתה שופכת עליי מים, מדגדגת לי את הרגליים, שמה שקית של קרח על כפות הרגליים, היא היתה מדליקה רדיו בקולי קולות, משמיעה לי מוסיקה שלא אהבתי, פותחת את התריסים ועוד אינסוף זכרונות מציקים של השכמה ועדיין, זה לא גרם לי לקום. ביאושה היא היתה מצהירה שהיא לא תעיר אותי יותר, שאין לה כח למלחמות האלה כל בוקר, שקשה לה להתחיל את היום בכעס. היא לא הבינה למה אני לא יכולה להיות כמוה, כמו האחים שלי, כמו אבא שלי, הם פשוט שמו שעון וקמו. למה אני לא מצליחה לעשות דבר כל כך פשוט כמו לקום. אני זוכרת את ה"שיחות" האלה עם אמא שלי, שהיא היתה מתלוננת על הקושי שלה ולא היתה פנויה להבין למה אני לא מסוגלת לבצע את הפעולה הפשוטה בעיניה של לקום מהמיטה, היא פשוט לא הבינה כי לה אין בעיה לקום בבוקר. וכך היתה ממשיכה להעיר אותי בכעס, ברעש, עם המון לחץ "קדימה קדימה לקום".. הרבה פעמים פשוט לא יכולתי לקום לביה"ס, הייתי נשארת מתחת לשמיכות, בוכה מהתסכול, הרגשתי שלא מבינים אותי, שאין לי כח ושום רצון לצאת ולהתמודד. אף אחד לא הבין אותי!"
זה קורה לא פעם, שאנחנו מטפלים בתוצאה ולא מנסים לחשוב מה הן הסיבות להתנהגות מסוימת. בשיחות שלנו עם הילדים חשוב שנשמע מה שיש להם להגיד ולא נתעצבן ונתבצר בקשיים שלנו. כשהילדים ירגישו שאנחנו רוצים באמת להבין, הם ישתפו אותנו.
בשיחה איתם חשוב שנשאל ביחד שאלות ונברר מדוע קשה להם לקום בבוקר –
האם זה קשור לביה"ס ? האם זה קשור לבעיה עם החברים ? עם המורים ? עם המטלות שנתנו בכיתה ? ואולי יש להם קושי בשינה עצמה, לעתים ילדים לא ישנים טוב ואנחנו בכלל לא מודעים לכך. האם הם הולכים לישון בזמן ? האם הם זקוקים ליותר זמן שינה ? האם חם או קר להם ? האם יש רהיט או צעצוע שנראה מפחיד בלילה ?
לקשיים בקימה בבוקר יש לא מעט פתרונות –
1. השכיבו את הילדים עם תריסים פתוחים, שהשמש תכנס לחדר כבר עם זריחתה.
2. בנו את ההשכמה בהדרגתיות ואל תצפו להשכמה מיידית. עשו זאת בכמה שלבים – קודם העירו בעדינות, אחרי מעט זמן חזרו והורידו את השמיכה, שימו מוסיקה ובפעם השלישית אל תעזבו את החדר עד להשכמה המלאה.
3. תמיד עוזר ריח של תבשיל חם שאהוב על הילדים.
4. ילדים שאוהבים לשתות שתיה חמה, אל תפחדו להביא להם את המשקה למיטה, להפוך את ההשכמה לרגע של פינוק, שייזכר כחוויה נעימה.
5. למדו את הילדים המתקשים, להתעורר בעזרת הצלצולים האהובים עליהם וכך גם תעבירו אליהם את האחריות להשכמה.
6. הפכו את ההשכמה למשימה שהם צריכים לנצח אותה, צרו אצלם מוטיבציה ואתגרו אותם.
הפתרון היעיל ביותר הוא ליצור הרגל של השכמה בשעה קבועה, צריך לגרום לכך שהשעון הביולוגי של הקימה יהיה שעון אוטומטי וכך הגוף יתעורר ויאפשר לילדים לקום, ללמד את הילדים שגרה קבועה, כל יום יש להם תכנית בבוקר מהרגע שהם קמים, כך יהיה להם קל יותר להתחיל את היום.
רק אם נשוחח על זה, מתוך ניסיון אמתי לנסות ולהבין מה מפריע לילדים, רק אז נוכל לעזור להם להתמודד באמת עם הקושי ולהגיע ביחד אל הפתרונות.

"בטח היה גנב בבית. אחרת איך אפשר להסביר את כל הארונות הפתוחים, המגירות שאינן סגורות והבגדים הפזורים על הרצפה מבלי שלאיש אכפת?
"כן, זו קבלת הפנים הקבועה שלי כל יום כשאני חוזרת מהעבודה. אני יוצאת בבוקר כשהבית מתוקתק. הכל במקום, במגירות ועל המדפים. אפילו במקרר ארוחת הצהרים מדוגמת עם פתקים והפירות חתוכים, כמעט כמו משלוחי הפירות המדהימים. כן, אני משקיעה.

"אבל כשאני חוזרת הביתה, בסך הכל שעתיים לאחר שהחבר'ה שלי מגיעים מבית הספר, אין זכר לסדר המופתי שבעלי ואני השארנו אחרינו. התיקים זרוקים בכניסה, ובכל מקום סימני דרך כמו חולצה, נעל ומחברת.

"אין לי כוח יותר, בא לי להישבר ולומר: 'די. אני לא מסדרת יותר, שיהיה בלגן', ואז אני אזרוק להם את הדברים לפח. מספיק! כמה אפשר לרוץ אחריהם ולסדר? אני מרגישה כמו משרתת.

"באמת, כמה אפשר לראות את הבגדים הנקיים על הרצפה, והדלתות הפתוחות האלו? הם מתחילים פעולה ולא מסיימים אותה. מה לעשות? זהו, די. נשברתי".

כך הסבירה אם מותשת באחד מהמפגשים השבועיים, כשהייאוש נשמע בקולה. שאלתי אותה מה עזר לה ללמוד להרגיל את עצמה לסדר את הבית לפני שהיא יוצאת. היא סיפרה כי יצרה מעין "רוטינה", שבה היא מתנהלת כל יום.

חשבנו ביחד כיצד אפשר, בשיתוף הילדים, לבנות את המסלול שלהם ביעילות רבה יותר.

דיברנו על כך שהם מאוד אוהבים להשליך הכל על הרצפה, והבנו שחשוב לתת להם מקום אחד שבו הם יוכלו לזרוק את הבגדים. כלומר, פינה בחדר שלהם, ויתר החלל יהיה מסודר.

קבענו גם כי פעם בשבוע יש להכין את החדר עם הילדים לקראת המנקה, וככל שהם יתרגלו לחיות בחלל מסודר, הם פחות יאהבו את הבלגן.

ומה באשר לשאר חלקי ומתקני הבית? החלטנו שגם בהם יהיו "מסלולים קבועים" או "רוטינות" של סדר. כך, למשל, הוצאת כוס מהארון? סגור את הדלת.

הוצאת מזלג מהמגירה? סגור אותה. לקחת עגבנייה מהמקרר? סגור את המגירה כדי שגם דלת המקרר תיסגר.

החלטנו שהופכים את הסדר בבית לאורח חיים, והתפקיד שלנו ההורים הוא לתת ניקוד כל יום על אופן הביצוע ולקבוע רף אליו צריכים להגיע.

כמו כן, יש לעשות פעילות משפחתית בבית שהילדים אוהבים, כמו בישול משותף, צפייה בסרט, הזמנת פיצה ועוד.

חברים, נסו את זה – זה מצליח ובגדול!

בשבוע הבא מסתיימת לה השנה האזרחית, סוף שנה הוא תמיד הזדמנות טובה לסיכומים מצד אחד ולהחלטות חדשות ותכנונים מהצד השני. אצלנו בעמותה היתה זו שנה עמוסה ומלאת פעילות, ומתוכה בחרתי להקדיש את הטור השבועי ולספר לכם על שני קורסים שהתקיימו בחודש האחרון לראשונה, קורסים שתקופה ארוכה היו בשלבי רעיון, אחר כך חלום, ואז תכנון ובדיקה, ולשמחתי הרבה קרמו עור וגידים ויצאו לפועל בהצלחה גדולה. הצלחה שחיזקה אותנו בעשייה למען אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD והחברה כולה והראתה לנו כמה העשייה של העמותה נחוצה וחשובה.
הראשון מבניהם, היה קורס להורים לילדים עם הפרעת קשב ( ADHD) שמטרתו לתת להורים את הידע והכלים לנהל את הטיפול בילד שלהם, להגדיל את הידע וההבנה שהם המלווים המשמעותיים ביותר עבורו – עליהם לקחת אחריות ולדעת כמה כוח יש להם כהורים!
אנו יודעים, שהטיפול בילד עם הפרעת קשב הוא סוג של ריצת מרתון – יש צורך באורח רוח ונשימה ארוכה, כדי להעניק לילד את הטיפול הנכון בזמן הנכון, תוך כדי התחשבות בשאר בני המשפחה.
ביחד עם המרצות האחרות, נתתי ידע, הבנה, חוויות וכלים יישומיים.
זכינו לקבוצת הורים נפלאה, שאנו בטוחים שיהיו שגרירים נהדרים לנושא הפרעת הקשב באזור מגוריהם.
הקורס השני שפתחנו הוא השתלמות למורי נהיגה בנושא הפרעת קשב (ADHD).
אחרי שנים של מאמצים, הצלחנו להניע את ההשתלמות הראשונה למורי נהיגה בנושא הפרעת קשב, זהו צעד ראשון וחשוב בביסוס הידע והכלים בנושא הפרעת קשב ונהיגה בתוך תכנית הלימודים למורי הנהיגה.
אל ההשתלמות הגיעו מורי נהיגה מכל הארץ: דיברנו על חשיבות הנושא והרלוונטיות שלו למורי נהיגה, הצגנו מחקרים ונתונים סטטיסטיים, מורי הנהיגה קיבלו הרצאה מרופא פסיכיאטר ולמדו מהי באמת הפרעת קשב, איך היא באה לידי ביטוי, מאפיינים וקריטריונים לאבחון.
ממרפאות בעיסוק מומחיות להפרעת קשב ונהיגה למדו על התפקודים הניהוליים וסוגי הקשב השונים, ואיך כל זה מתחבר ומשפיע על הנהיגה בקרב נהגים צעירים עם הפרעת קשב.
בהשתלמות זו יתקיימו עוד 2 מפגשים במהלך ינואר ובסופם, יקבלו מורי הנהיגה תעודה המאשרת את השתתפותם בהשתלמות ויכנסו למאגר "מורי הנהיגה של קווים ומחשבות".
לשמחתנו כבר עכשיו ממתינים עשרות נרשמים להשתלמויות הבאות, ובכל יום ממשיכים להתווסף עוד ועוד מורי נהיגה לרשימת המתנה. קיבלנו פניות רבות ממורי נהיגה, ארגוני מורי נהיגה, מנהלי מכללות להוראת מקצועות התחבורה, מהורים ותלמידי נהיגה-פניות שחיממו את הלב, חיזקו את ידינו ותמכו בנו בצעד החשוב הזה – שהוא ללא כל ספק צו השעה!
הקורס הזה התאפשר בזכות התמיכה של חברת מגדל, שנתנה חסות ותמיכה לאורך כל הדרך! מגדל Online
אז אני מסיימת את שנת 2019 בחיוך כי העשייה מובילה להצלחות, ומצרפת את רשימת התודות, כי לשמחתי אנחנו ממש לא לבד – ויש לנו שותפים נהדרים לדרך!

חנוכה עוד רגע כאן. הילדים מתכוננים ובונים חנוכיות, לומדים את שירי וסיפורי החג ומצפים למנהגים, למאכלים ולמסורות המשפחתיות. זה הזמן בו גם אנחנו צריכים להתכונן.
ריכזתי כמה טיפים חשובים –
1. תכנון –
ניצור לוח פעילות שבועית עם הילדים ובכל יום נתכנן לפחות פעילות אחת, כך, לילדים יהיה למה לצפות והם לא יתנהלו בחוסר ודאות.
כשאנחנו יודעים מה צפוי, אנו מתכוננים, מתארגנים בהתאם וביום הפעילות אנו מוכנים וכך יותר קל לנו להתמודד עם מעברים ושינויים.
מוזמנים להיעזר ב"ערכת החופש" של העמותה הכוללת לוח תכנון וכרטיסיות ההתארגנות שהכנו במיוחד לחופשות. (לינק בסוף הפוסט)
2. דמי חנוכה – סיבה לקנות משהו חדש לילדים.
לפני שאנחנו או המשפחה נקנה מתנות, בואו נעשה סדר בחדר הילדים. נמיין את המשחקים והספרים, נמסור או נזרוק את המיותר ונחזיר למדפים בצורה מסודרת כך שגם הילדים יראו שוב מה יש להם. וכשנדע מה חסר, נכין יחד עם הילדים רשימה ונציע לכל מי שישאל מה לקנות לילדים כדמי חנוכה. כך יהיה לנו הרבה יותר קל לדעת מה ישמח את הילדים לחנוכה.
3. הכנות ותקציב –
כדי שהילדים יהיו מאורגנים, אנחנו צריכים להיות מאורגנים ולכן אנחנו צריכים להתכונן מראש לכל פעילות צפויה (לפרק את המוקשים כדי שלא יתפוצצו).
כל יום נתכונן לפעילות היום הבא – נכין רשימות, נרכז את הפרטים הדרושים לפעילות, נדאג לתזכורות, נקנה מראש את המצרכים הנדרשים לפעילות, נוודא שעת הגעה של החברים/משפחה.
נקבע מראש את מסגרת התקציב לכל פעילות ולחג כולו. אחרת נחרוג מהתקציב ונאבד שליטה. נגדיר לילדים לפני כל פעילות מהו התקציב שמוקצב להם לפעילות זו ונקפיד לשמור על הגבולות שקבענו. צעקות, בכי, השתוללות – לא ישנו את החלטותינו.
4. יצירה –
לא חייבים שכל פעילות תעלה הרבה כסף !!! אנחנו יכולים לעשות פעילויות משותפות שיעוררו את היצירתיות של הילדים ונגרום להם לסיפוק רב ותחושה של הצלחה.
נאפה ביחד עוגיות בצורות שונות, נכין ביחד אלבום תמונות, נמציא משחקים, נלך למפגשי יצירה במוזיאון, נקנה חוברות יצירה ונעשה ביחד.
5. פעילות גופנית –
נעזור לילדינו להימנע מ"להימרח" יום שלם מול המסכים הדיגיטליים השונים.
ניצור שגרת פעילות גופנית בכל יום – סיבוב הליכת בוקר, טיול באופניים, משחקי כדור.
6. בילוי –
• נחליט מראש שלא הולכים ליותר מהצגה אחת בחג
• ניקח אתנו עוד אדם מבוגר ולא נהיה לבד כך שנוכל להתפצל.
• נשתדל לקנות כרטיסים בקצה השורות כדי שיהיה לנו קל לצאת ולהיכנס גם באמצע המופע וכך נמנע גם את המבוכה.
• לא נביא לפסטיגל ילד שעוד לא חווה הפקה גדולה ורועשת מסוג זה.
• לסובלים מהרעש – ניקח אתנו אטמי אזנים
• נקפיד להלביש את הילדים בבגדים נוחים. (בסגנון טרנינג)
• נקפיד לצאת הרבה זמן קודם כדי שלא נגיע בלחץ. שנוכל לחנות בנחת ולהיכנס לאולם בלי הצפיפות.
• חשוב שנתן לילדים להוציא את המרץ ממש עד הרגע האחרון – לתת להם לרוץ בחוץ או לעשות יחד אתם פעילות שמאווררת.
7. אל תשכחו לשמור על המצברים שלכם –
מלאו אותם – קפה עם חברה, חדר כושר, יציאה עם בן הזוג.
קומו לפני הילדים והתארגנו בקצב שלכם, שמרו זמן למחשבות ורק אז תתחילו את היום המשותף עם המשפחה.
חג שמח וחופשה נעימה!

"אני שונא שכל פעם שאני עושה משהו שלא מוצא חן בעיני ההורים שלי או מפריע להם, הם מעיפים אותי לחדר."
לא פעם אני שומעת מהילדים את המושג "העיפו אותי לחדר". בשיחות עם ההורים אני מבינה שהענישה הזו היא מהמקום שהם לא יודעים מה לעשות באותו רגע, לכן הם מרחיקים את הילדים מעליהם כדי שהם לא יצטרכו להתמודד. השקט המלאכותי שנוצר נותן להורים תחושה שהם שולטים במצב.
אם ננסה להסביר מה הרעיון של "להעיף לחדר" – זה סוג של אמירה של ההורים "אני כרגע לא יכול להתמודד אתך וכל דבר שאני אגיד או אעשה יהיה רע". דרך ההתמודדות הזו באה לפתור את בעיית הפחד של ההורים מלאבד שליטה – לצעוק או להכות וכך הם פותרים לעצמם את הבעיה, אבל לא לילדים.
זהו פתרון לזמן קצר כי הבעיה למעשה לא טופלה. התנהגות הילדים אף עלולה להחמיר משום שהם לא סומכים על ההורים שלהם שיוכלו לעזור להם ולכן הם יעשו דברים יותר קשים, עד שההורים ישימו להם גבול ויטפלו בקושי שלהם (הסלמת התנהגות).
המסר שהורים מעבירים לילדים בדרך הזו הוא מסר הפוך – אנחנו מרחיקים אתכם מעלינו, אנחנו חלשים, מרגישים חסרי אונים, ולא מסוגלים להתמודד עם האתגרים שהם מציבים לנו.
אז איך מתמודדים? מתעלמים
עד היום השתמשנו בהתעלמות כדי להעניש את הילד, במעין אמירה של "אם אתה מתנהג ככה, אתה לא קיים יותר…" (או אנחנו לא קיימים עבורך).
מהיום אנחנו משתמשים בהתעלמות ככלי שבא לעזור לילד לאסוף את עצמו ולהתקדם מהמקום שבו הוא "תקוע". איך עושים את זה ?
1. משוחחים עם הילדים ומכינים אותם לדרך התמודדות החדשה שלנו.
בזמן שנפעיל את כלי ההתעלמות –
2. נגדיר את זמן ההתעלמות ("בעשר הדקות הקרובות אני מתעלמת ממך")
3. לא נשאיר את הילד לבד (אם החלטתי לשלוח את הילד לחדר, אני אלך אתו לשם. לא אדבר אתו, לא אתחבק אתו, אבל אני אהיה שם כדי לשמור עליו).
4. בזמן התעלמות נסו לחשוב על דברים שירגיעו אתכם כדי שלא תגררו להגיב לילד.
5. אל תסתכלו ישירות אל הילד ואל תדברו איתו בשום מקרה בזמן ההתעלמות.
6. בתום הזמן שקבענו – נשוחח. בשיחה ננסה להבין מה קרה, מדוע הילד איבד שליטה או התנהג בצורה שהפריעה לאחרים וביחד נחשוב איך אפשר למנוע את הפעם הבאה שזה יקרה. אם במהלך ההתפרצות הילד גרם נזק (שבר, העליב) – יש כמובן צורך בטיפול מידי בתוצאות (שבר – ישלם/יפצה, העליב – יכתוב מכתב/יתנצל).
חשוב שנזכור – מטרת ההתעלמות היא לעצור את ההתפרצות אבל ממקום שבו אנחנו שולטים בתהליך ההתמודדות. אם אנחנו נתפרץ או נתעלם – הילד ירגיש לבד בתוך האירוע. לכן בכל תהליך ההתעלמות הילד לא יהיה לבד. המסר שלנו הוא "אנחנו שומרים עליך".