אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב !!! מאיפה מתחילים???
אז אולי לא צריכים את הכל? אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.
אז מה סדר הדברים?
? נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש, נתכנן באילו ימים נצא אליהן ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית:
? נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים)נרכז בו חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם. זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
? נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
? לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
? נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
? גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
? שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
? למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.
סוכות שמח חברים ?❤️

ראש השנה בפתח, עוד רגע חשבון נפש, סיכומים והחלטות לשנה הבאה.
אני רוצה לאחל לקהילה שלנו, לכל האנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, לכל האנשים שאכפת להם מאנשים עם הפרעת קשב ורוצים לעשות שינוי. לעוקבים ולפעילים, לוועד המנהל, לאנשים שמרכיבים את הצוות ויוצרים את העשייה. לכל מי שקורא את הדברים הללו, כי אם אתם כאן, סימן שאכפת לכם. אני מאחלת לכולנו שזו תהיה שנה של עשייה והישגים. שנצליח לעשות הרבה, ושהעשייה שלנו תהיה משמעותית. שנמשיך לעשות פעילויות מדהימות כמו סדנת החלומות שהתקיימה באוגוסט האחרון זו השנה השלישית ונתנה הזדמנות לילדים עם הפרעת קשב ליצור ולהיות חלק.
אני מאחלת לנו שנדע להיות שם בשביל מי שזקוק בשנה הקרובה, שנדע ללוות ברגעים הקשים, לתת מענה ולהושיט יד בזמן הנכון. מאחלת שנדע לחשוף בפניכם את הידע שאתם זקוקים לו, מאחלת שהכנס הבא, שיתקיים במאי 2020 יהיה הגדול מכולם וגודלו יעיד על השינוי שהוא מבשר.
מאחלת שנמשיך לעבוד בשיתוף פעולה עם כל מי שהאינטרסים שלו ושלנו נפגשים: עם משרדי ממשלה, עם חברות פרטיות, חברות ציבוריות, ואנשים פרטיים. מאחלת לנו שהמעגל של הפעילים והמתנדבים יגדל כדי שנוכל להמשיך ולעשות עוד ועוד פעילויות.
שתהיה זו שנה של פריצת דרך, ואם לא השנה הזו אז הבאה אחריה, כי אנחנו יודעים ששינוי לוקח זמן ושינויים גדולים בדרך כלל קורים בתהליכים. ולנו, יש סבלנות.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם להציב לעצמו יעדים של התקדמות וצמיחה ואז להשיג אותם ולסמן "וי" על כל המשימות.
וכדי שתוכלו לעמוד בזמנים ולתכנן את השנה הקרובה אנחנו שמחים להציע לכם את לוח השנה שלנו, שהודות לתרומה של IPRINT שהדפיסו אותו, אנחנו יכולים לחלק אותו במתנה ואתם מוזמנים להגיע לאסוף אותו ולחלק גם לחברים ולעמיתים.

ביום ראשון אנחנו מתיישבים לארוחת החג המשפחתית, אני כבר שומעת את התלונות:
?האוכל לא טעים לי
? הכיסא לא נוח לי
? הוא מציק לי
? אני לא מכיר אף אחד
? אני שונא את החולצה הלבנה הזו
? נמאס לי שסבתא מעירה לי כל הזמן
? אוף, חייבים את כל הברכות האלה?
? אני לא יכול לשבת כל כך הרבה
? איזה ריח מגעיל יש לאוכל הזה
? נמאס לי מהרעש
? אני שונא להיות עם כל כך הרבה אנשים

אפשר גם אחרת –
✔️ נשלב את הילדים בהכנות – נשתף אותם בהכנת האוכל, ניתן להם תפקידים בסידור השולחן, לדוגמה קיפול המפיות.
✔️ אם הארוחה אצלנו נקפיד להזמין גם כאלו שיש להם ילדים בגילאי הילדים שלנו.
✔️ ניתן לכל ילד תפקיד גם במהלך הערב, כדי שירגישו חלק.
✔️ נגדיר גבולות – אם אנחנו המארחים, נתאם מראש עם הילדים, באילו משחקים הם מרשים לשחק ובאילו לא נוגעים.
✔️ נושיב את הילדים במקום שיאפשר להם לצאת ולהיכנס בלי להפריע לאחרים.
✔️ נבחר לילדים בגדים חגיגים אך נוחים
✔️ אם בחרנו בחולצה לבנה נדאג לחולצה חלופית למקרה שתתלכלך.
✔️ נדאג לעיסוק – אם אנחנו מתארחים, נציע לילדים להביא לעצמם עיסוק מהבית לרגעי השעמום.
✔️ נדאג שיהיה גם אוכל שהילדים אוהבים ולא רק מאכלים מיוחדים.

במהלך כל הארוחה – אל תשכחו להתייחס אל הילדים, לשלוח אליהם מדי פעם חיוך, לדבר איתם, ולחזק אותם – תנו להם להרגיש כמה אתם גאים בהם.

הנסיעה חזרה הביתה יכולה להיות בלתי נסבלת – הילדים כבר עייפים מאוד, גם אתם כבר בסוף כוחותיכם – הכינו מראש פיג'מות או בגדים נוחים, שמיכה, דובי, כרית, כך יהיה לכולם נח ונעים בדרך הביתה, הכינו משהו טעים לדרך חזרה, שתוכלו לנשנש או לשתות ושימו מוסיקה שכולם אוהבים. והכי חשוב – סעו הביתה בזהירות!
שנה טובה

"אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את הצרחות האלה בבית – היא לקחה לי, תורידי כבר, אני אקרע לך את הבגדים, למה את נכנסת לי לחדר, אמא, תנעלי לי את החדר, אני רוצה מפתחות שהיא לא תכנס לי, אני לא רוצה לדבר אתה יותר, היא לא מכבדת את הפרטיות שלי, לא מעניין אותה איך אני מרגישה, אם אני מבקשת ממנה משהו היא לא נותנת, לא אכפת לה… – ככה זה אצלנו בבית כל הזמן. הבנות מאיה בת 8 ומיכל בת 10 כל הזמן צורחות אחת על השנייה. מיכל הגדולה אינה מכבדת את הפרטיות של אחרים, היא חושבת שהכל שלה וזה לא רק עם מאיה, זה גם עם האח הגדול שלה ואתנו. היא יכולה לקחת לי את המטען של הנייד מהתיק ולא להחזיר בחזרה ואח"כ כשאני צריכה אותו, הוא לא נמצא ואני נתקעת. ככה בשבוע שעבר נשארתי בלי טלפון מחוץ למשרד, כי מיכל לקחה לי את המטען ולא החזירה, זה ממש פוגע בתפקוד שלנו. גם לאחיה הגדול, היא לקחה פעם את המחשבון מהתיק והוא הגיע למבחן בלי המחשבון. וכך גם קרה למאיה בשבוע שעבר, היא הכינה לעצמה את כל הבגדים שתכננה ללבוש למסיבה וכשהיא לא הייתה בחדר, נכנסה מיכל ולקחה את החולצה מתוך הערמה המקופלת. מאיה לא הלכה למסיבה בגללה ובכתה כל הערב. ככה זה קורה עם כל דבר כמעט, עם מברשת השיער, עם משחקים, עם כל מה ששייך למישהו אחר. מבחינתה הכל בבית הוא משותף. אנחנו לא יכולים יותר עם הרעש הזה, חייבים לעשות שקט בבית, אנחנו כל כך מבינים את מאיה, כל הזמן יש משהו שהן רבות בגללו".
הקושי העיקרי שבו אנחנו נתקלים הוא שהם מאוד אימפולסיביים, קשה להם להתאפק – אני רואה משהו שאני צריך – אני לוקח, אני לא שואל שאלות. בנוסף אני גם לא מחזיר, כי אני עסוק כבר בפעילות הבאה, ואז אני לא מסיים את הפעילות שהתחלתי – אני פותח את הארון לקחת חולצה ומשאיר את הדלת פתוחה. אני פותח את התיק להוציא את המטען ומשאיר על השולחן את הארנק שהוצאתי.
בנוסף, חוסר היכולת לראות את הצורך של האחר, אני כל כך מרוכז במה שאני צריך, שאני לא רואה את האחר. התנהגות זו מתפרשת אצל הסובבים כחוסר כבוד לפרטיות שלהם – אם מדובר בכניסה לחדר בלי לדפוק על הדלת, פתיחת מגירות בלי רשות, שימוש בדברים אישיים ללא קבלת אישור. כל זה נובע מתוך האימפולסיביות וחוסר ההבנה של המרחב האישי של כל אחד.
איך עושים שקט ?
1. ניתן דוגמה אישית ואפילו בצורה מודגשת ומוקצנת לדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו.
2. נקבע מפגש משפחתי ובו נשוחח על מה מפריע לכל אחד ועל החשיבות של מתן כבוד לפרטיות של כל אחד.
3. נכין הסכם משפחתי שישמור על הדברים שחשובים לכל אחד מבני הבית.
4. דוגמאות לכמה כללי ברזל:
✔️ בכניסה לחדר לדפוק על הדלת.
✔️ כשמישהו מתקלח – לבקש רשות להיכנס
✔️ כשאני רוצה משהו שהוא לא שלי – לבקש ולא לקחת, גם אם אני ממש צריך את זה עכשיו.
✔️ נחתים את כולם על ההסכם המשפחתי, נתלה אותו במקום מרכזי בבית כדי שנוכל להתייחס אליו בכל פעם שנרצה.
✔️ נקבע עם הילדים יום למיון בגדים וחפצים אישיים והוספת סימון לדברים החשובים.
אפשר לסמן עם סרט על החפץ, כתיבה בטוש שלא יורד, חותמת על חפצים חשובים ועוד.
חשוב מאוד, שכללים אלו ילוו אותנו ויהפכו לחלק מהשיח בבית ולא כמבצע חד-פעמי.

"כל הקיץ עידו לא נפגש עם חברים מהכיתה שלו, הוא העדיף להיפגש עם חברים מביה"ס היסודי, שאיתם הוא עדיין מצליח לשמור על קשר.
מדי פעם היו ניסיונות להיפגש עם החברים מהכיתה הנוכחית, דרך שיחות ווטסאפ, אבל מהר מאוד הם חסמו אותו או צחקו עליו, ממש לעגו לו. מזל שהוא ילד חזק כי זה לא הפסיק – יש ילד אחד, תום, שהוא כוחני בצורה שלא תיאמן, הוא גורר אחריו עוד ארבעה ילדים והם הפכו להיות מבחינתי, חבורת הרשע. עידו לא מבין את זה, הוא מנסה בכל הכוח, להתחבר דווקא עם החבורה הזאת, הוא לא מוותר, חוטף סטירות וממשיך להתעקש הוא מוכן לעשות הכל בשביל להיות חלק מהחבורה.
עכשיו כשחזרו ללימודים זה החמיר, עכשיו זה לא רק ברשת הדיגיטלית, עכשיו זה גם בהפסקות ובשעורי ספורט, הם לא מוכנים שהוא יהיה חלק והוא מתעקש. הוא מעדיף להיות בודד, מאשר לנסות ולהתחבר לילדים אחרים בכיתה. מבחינתו, זה אתגר. להיות חלק מהחבורה הזו, זה ניצחון.
אין לי ספק שגם לו יש חלק בדבר, הילד שלי יודע לחפור כשהוא רוצה משהו, אז הוא מציק ומציק והוא לא מרפה. לא תמיד הוא מבין למה באמת מתכוונים ואז הוא מגיב בצורה לא מתאימה ולעתים באיחור. הפרשנות שלו לסיטואציות החברתיות היא איטית ולעתים שונה ולא קשורה, זה מוציא מהדעת, הוא גם לא מסוגל לשמור סוד.
כן, ברור לי, הכל ברור, אבל עדיין מאוד כואב ואני לא יודעת מה לעשות. הוא כרגע תלמיד בחטיבת הביניים וככל שהוא גדל אני מרגישה שעשיתי לו עוול, שלא נתתי לו להתעמת עם סיטואציות חברתיות וכל הזמן גיביתי אותו. לא ראיתי את המצבים מהעיניים של הילדים אלא רק מהרצון שלי לגונן עליו."
כל הקשיים שהאימא העלתה הם מוכרים. לא תמיד בכל המאפיינים ולא תמיד בעצמה כזו, אבל אנחנו פוגשים לא פעם ילדים בודדים, שלא מצליחים לצאת מהצורך והרצון העז שלהם להתחבר, להיות חלק מחבורה מסוימת. ודווקא החבורה הזו לא מתאימה להם – היא פוגעת בהם, משפילה אותם ומביאה אותם למצבי סיכון כי הם מוכנים לעשות הכל כדי להיות חלק מהחבורה.
איך בכל זאת נעזור להם?
1. חזקו את הדימוי העצמי של הילד ע"י פתיחת אלטרנטיבות חברתיות נוספות, מחוץ למסגרת הבית ספרית, כדי שיוכל להתאמן בלקשור קשרים חברתיים, ממקום שבו הוא חזק.
לדוגמה: ילד שחזק בספורט יוכל להתבלט בחוגי ספורט, ילד שחזק במחשב יוכל להתבלט בחוג מאתגר בתחום.
2. תהוו מודל לחיקוי והראו לילד את המעגלים החברתיים המגוונים שלכם וספרו גם על חברים שלא המשכתם אתם את הקשר, כי היו נכונים לאותה תקופה, או שהקשר כבר לא התאים לכם.
לדוגמה: עבודה, משפחה, חברים מהתיכון, חברים מהצבא.
3. למדו את הילדים לשאול את עצמם שאלות, כדי לבחון אם החברות נכונה להם באמת או שאולי זה מטעמים שגויים.
לדוגמה: מה יוצא לי מהקשר הזה? למה הקשר כל כך חשוב לי? האם הקשר הזה שווה את זה?
4.התיווך שלכם נכון כשהילדים צעירים, גם אז צריך לדעת לעשות זאת במינון נכון. אל תהיו במקום הילדים, זה כמו מאמן כדורגל שיכנס לשחק במקום השחקנים. תנו לילדים להתמודד ולהתאמן. ככל שהילדים מתאמנים בגיל צעיר יותר, כך הפגיעות תהיינה קטנות יותר ויכולת ההתמודדות שלהם תתחזק.
5. כשאתם חווים התנהגות דומה של הילד בבית, אל תוותרו, אל תתעלמו אלא תתמודדו כי הילדים מקבלים מסר מוטעה. הם מבינים שאם מאפשרים ומקבלים את ההתנהגות הזו בבית, הם יכולים להתנהג כך גם עם החברים בכתה ושם כבר לא מוותרים להם.
תהיו עם יד על הדופק – אם אתם מזהים שהילד שלכם חווה פגיעה חברתית ברמה של חרם, אמירות קשות, השפלות – אל תהססו לפנות לביה"ס וביחד עם הצוות החינוכי מצאו את הדרך לפרק את הדינמיקה שנוצרה.