מיומנה של איריס שני
על הרגע הזה שבו צריך פשוט להניח לעצמנו.
היא נכנסה לפגישה, חייכה אלי חיוך עייף כזה ואמרה:
– "אני מרגישה שאני לא בסדר.
שוב לא עשיתי את מה שתכננתי, לא הספקתי כלום,
רבתי עם הילד, לא התאמנתי, לא עמדתי בדיאטה… פשוט… שוב אכזבתי."
אז רק אמרתי לה –
"אולי תנסי, רק להיום, להניח לעצמך. לא לוותר, לא להתעלם – פשוט להניח. רגע."
כי אנחנו רגילים להלקות.
רגילים לשים לב רק למה שלא עבד.
אבל גם בתוך יום שהתפזר, גם בתוך בלגן – אפשר להיזכר:
עשינו. ניסינו. התמודדנו. גם אם לא מושלם.
מה כן אפשר לעשות ברגעים שהמוח לא מפסיק לנזוף?
להתמקד בדבר אחד קטן שכן הצליח היום – לא משנה כמה קטן. הוא עוגןלעשות רשימת "כבר עשיתי" במקום "צריך לעשות" – מפתיע כמה דברים שכחנו שכבר קרו.להניח יד על הלב ולנשום – 3 נשימות עמוקות, ולהזכיר לעצמנו בשקט: אני כאן. אני מספיקלדבר אל עצמנו כמו שהיינו מדברים לחבר טוב – רך, סבלני, בלי שיפוטאין דבר כזה "בן אדם שלא מצליח", יש רגעים קשים, ויש תקופות מתישות –
אבל בתוך כל זה, יש אותך. עושה הכי טוב שיכול.ה, כל יום מחדש.
ואם אפשר – אז רק לפעמים להניח לעצמנו ולהודות על מה שיש
בעולם שלנו היום – כלום לא מובן מאליו.
שלכם,
איריס שני, מנכל”ית העמותה
