"כולם מהנהנים בהבנה כשאני מספרת שיש לבת שלי הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, כולם מגלגלים על הלשון את המושג ADHD אבל אני לא מרגישה באמת שיש מאחורי הסיסמאות וההנהונים הבנה אמיתית.

השבוע קראו לי לשיחה עם המורה של הבת שלי. היא סיפרה שיעלי כל הזמן נוגעת בחפצים, שהיא כל הזמן קמה מהכיסא. היא התלוננה שיעלי תמיד שוכחת משהו – מילון או ספר או עט.

על זה שלפני שבוע היא הגיבה בתוקפנות ובחוצפה, על דבר של מה בכך.
ולמרות שהיא קיבלה הארכת זמן במבחן של תחילת השנה היא לא ענתה על חצי מבחן.
ביקשתי לראות את המבחן ואז ראינו יחד שהיא לא ענתה על כל השאלות שהיו מודפסות מעבר לדף.

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לי זה היה ברור מה קרה לה במבחן…אבל מצאתי את עצמי בלי מילים מול המורה, חשוב לי להישאר בקשר טוב עם הצוות בבית הספר, אני לא רוצה ליצור מצב בו יעלי עלולה להיפגע. אז שתקתי."

לפעמים אנחנו ההורים מרגישים שאילו לסביבה של הילדים שלנו: למורים, לצוות בית הספר ואפילו למדריכים שלהם בחוגים היו כלים מעשיים, כאלה הנשענים על ידע מדויק על הפרעת קשב – הילדים שלנו היו מצליחים יותר. הרבה פעמים אנחנו מתקשים לעמוד מול "המערכת" כי גם לנו בעצמנו לא הכל ברור, וגם לנו לפעמים קשה ואנחנו מתעצבנים וכועסים על הילד שלנו – למרות שאנחנו מבינים ואוהבים אותו הכי בעולם, אבל עם לנו קשה, אז איך אפשר לבוא בטענות למורה שעומדת מול 30 ילדים?

ובדיוק בשביל זה יש לנו בעמותה את פרויקט "קווים ומחשבות בחדר המורים" שמטרתו לתת למורים ידע אמיתי על הפרעת קשב ולהפגיש אותם עם אנשי מקצוע מובילים מתחום הרפואה, האבחון, החינוך והטיפול – כדי שיותר ויותר מורים ידעו איך להושיט יד ואיך להיות שם עבור ילדים עם הפרעת קשב. כי היעדר ידע, מודעות וכלים להתמודדות עם הפרעת קשב יוצרים פערים הפוגעים בכל היבטי בית הספר: התלמיד שחווה תסכול ותחושת חוסר הבנה, המורים שלא מצליחים להגיע לתלמיד ושאר הכיתה שנפגעת.

ודרך הסיפור הזה אני רוצה לבקש מכם: הורים או מורים – השנה אנחנו פותחים שתי השתלמויות מעמיקות למורים. השתלמויות מלאות בידע, תשובות, נקודות מבט חדשות, כלים אמתיים והבנה מלאה של מהי הפרעת קשב. עזרו לנו להפיץ את הידע וספרו למורי ומנהלי בתי הספר של ילדיכם על ההשתלמויות – ההשתלמויות מוכרות לגמול דרך מרכזי פסג"ה של משרד החינוך.

אשקלון:  תכנית מספר 127, מתחילה ב 12/11 וזה הלינק להרשמה
http://bit.ly/2zyrXI9
פתח תקווה  – תכנית מספר 038, מתחילה בינואר 19. http://bit.ly/2NKdWQB

"הנדנוד הזה של תקני לי מכשיר טלפון לא מפסיק. אני מתלבטת ומתחבטת בתוך כל העקרונות שעליהם גדלתי ובתוך כל המידע שאני לומדת, האם זה נכון שלילד בן 8 יהיה מכשיר טלפון נייד?
אני מסתכלת ורואה טלוויזיה, אקסבוקס, מחשב, לפטופ, אייפד – אני רואה את כל הגירויים ושואלת את עצמי האם זה נכון שאקנה לילד בן 8 טלפון ?
האם בכלל יש גיל שבו מותר או אסור ?
מה הם הצרכים ? מתי באמת צריך שלילד יהיה טלפון נייד משלו ?
אז זהו שבעצם אין מתכון או חוק או כלל או אמירה חכמה אחרת לגבי שימוש בטלפון לילד בן 8.
לא חשבתי בכלל לקנות לו טלפון בגיל הזה ובכל זאת אני מוצאת את עצמי חושבת ובודקת ומשווה מחירים, מנסה למצוא את הטלפון האולטימטיבי עבור הילד שלי בן ה-8.
אני שואלת את עצמי – מה קרה לי ? אני חלשה ? איבדתי עמוד שדרה ? הילד שלי לא יהיה מקובל חברתית ? למה בכלל זה שוב עולה ועולה ?
הלחץ החברתי הוא לחץ נוראי – לכולם כבר יש. המלה "לכולם" מוציאה אותי מדעתי. אני מרגישה שאני לא עומדת בערכים, במנהגים ובתפיסת העולם שלי.
בקבוצות הווטסאפ שאני שייכת אליהן, הדילמה הזו עולה פעמים רבות. יש קבוצות של הורים שמציעים לקנות לילדים טלפונים "טיפשים" – כאלו של פעם, ללא אפשרויות גלישה, ההחלטה הסופית של אותם דיונים, היא תמיד שלא קונים לילד מכשיר טלפון. אז איך זה שבסוף לכל הילדים בכתה של הבן שלי יש מכשיר טלפון והמשוכלל ביותר ? האם להפוך את הילד שלי ליוצא דופן ?"

כך היא פתחה את השיחה, שיתפה בהרהורי ליבה, בהתלבטויות הקשות האם לקנות מכשיר סלולרי לבן שלה בן ה-8 או לא ? זה החזיר אותי לאותן שיחות שהיו לי עם הורים מתי לקנות מחשב, מתי לקנות אופניים, עד איזו שעה להרשות להם להישאר בחוץ בלילה – אנחנו, ההורים מוטרדים שעות רבות סביב השאלות בנוגע לאיך אנחנו רוצים לחנך את ילדינו.

בשבוע שעבר צפיתי בתכנית טלויזיה בה צילמו משפחה שכולם ישנים ביחד, הילדים לא הולכים ללמוד בבי"ס וכולם לומדים בלימוד ביתי. לא משנה מה דעתי בנושא, להורים ולילדים היה ברור מאוד מדוע הם ישנים ביחד, מה הם אמורים ללמוד וללמד, ועל איזה ערכים ואמונות הם גדלים.
המסר החינוכי מבחינתי היה חוסר הבלבול שלהם – ההורים העבירו לילדים מסר מאוד ברור של מה נכון מבחינתם ומה לא והילדים ישרו קו לפי המסר הזה.

ילדים צריכים הורים ברורים, החלטיים, אך עם זאת הורים שילמדו להיות קשובים גם לצרכים שלהם. רק עם עמוד שדרה של עקרונות ברורים ניתן יהיה ליצור את הגמישות. רק על בסיס יציב נוכל להתגמש ולבנות עליו את הקו החינוכי שלנו.

אז חברים, שבו קודם ודברו:

• קבעו מה הדרך המשותפת שאתם מאמינים בה ורוצים לחנך על פיה את הילדים שלכם.
  החליטו מה נכון ומה לא נכון עבורכם מבחינה ערכית, חינוכית, חברתית וכלכלית. ואז החליטו – האם באמת אייפון 7 הוא זה שיהפוך את הילד שלכם למלך הכתה ?
• החליטו האם אתם מיישרים קו עם הסביבה או שאתם תחליטו מה הדרך הנכונה עבורכם ועבור המשפחה שלכם.
  בכל מקרה –
• אל תנסו למצוא את ההנחיה הברורה של הרשויות כי לא תמצאו. אין הנחיה שקובעת ממתי מותר לתת לילד מכשיר סלולרי. זו החלטה במאה אחוז שלנו ההורים בהתאם לערכים שלנו ולתנאים בהם אנחנו חיים.

אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב !!! מאיפה מתחילים ????

אז אולי לא צריכים את הכל ? אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש ? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.

אז מה סדר הדברים ?

1. נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש.
2. נתכנן באילו ימים נצא אליהן.
3. נתכנן את הפעילויות האלו ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
4. בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית.
   • נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים).
   • נניח שמיכה ישנה, מגבות ישנות או ניילון על הרצפה, כדי שהרצפה לא תספוג ותתלכלך מחומרים בלתי רצויים.
   • נרכז בחדר חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם.
   • זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
5. נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
6. לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
7. נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
8. גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
9. שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
   למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.

סוכות שמח חברים !!

היעדר ידע, מודעות וכלים להתמודדות עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD יוצרים פערים הפוגעים בכל היבטי בית הספר:
התלמיד שחווה תסכול ותחושת חוסר הבנה, המורים שלא מצליחים להגיע לתלמיד ושאר הכיתה שנפגעת.

מטרת התכנית היא להנגיש למורי בית הספר ידע וכלים להתמודדות מיטבית בכיתות והיא פועלת במספר ערוצים:

• ימי חשיפה אזוריים – בכל המגזרים- הרצאה ופעילות (כשעתיים).
• ימי עיון – יום עיון מרוכז לאנשי חינוך, הכולל הרצאת רופא, אנשי מקצוע נוספים וצפייה בסרט. (5 שעות)
• השתלמות למורים – מוכרת על ידי משרד החינוך ( 30 שעות). *ההשתלמות מיועדת למורי בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים, מוכרת ע"י משרד החינוך לגמול השתלמות.
• הדרכות והכשרה לסטודנטים להוראה – במכללות למורים ובאוניברסיטאות
• פיתוח מוצרים – משחקים, פנקסי טיפים, עזרי הוראה בעברית, אנגלית, ערבית ורוסית (נמכרים בחנות העמותה באתר האינטרנט שלנו).
• תמיכה מתמדת – שיתוף כלים מקצועיים להתמודדות עם הפרעת הקשב בבית הספר (בפייסבוק ובאתר העמותה).
• TLC – תכנית הכשרה למורי חט"ב ותיכון להעצמת בני נוער, בניית ביטחון עצמי, חשיבה חיובית, והבנת האחר.

המשתתפים בתכנית ייהנו מהמידע העדכני ביותר בתחום מפי אנשי המקצוע המובילים בישראל.
זו הזדמנות מעולה ללמוד על תחום הפרעת קשב ולהפוך למוביל ידע במערכת החינוך!

לפרטים נוספים: נורית הררי בנואליד, מנהלת פרויקטים, projects@keshev.org, נייד 052-8111819

אני זוכרת את התחושה המיוחדת הזו, שתמיד ליוותה אותי ביום כיפור כשהייתי ילדה: המכוניות שאינן נוסעות, הכבישים השקטים, החנויות הסגורות, גם האנשים שקטים יותר. הכל שקט יותר. זהו שקט חיצוני שהוביל למין שקט פנימי. גם העובדה שכל אמצעי הבידור החיצוניים מושבתים, אין טלוויזיה ואי אפשר לזפזפ בין הערוצים, גרמה לכך שזה היה הזמן הנכון להתבוננות עצמית. זה היה הזמן שלי להעסיק את עצמי. אין גירויים חיצוניים ואין מי שיסיח את דעתי.

כשהייתי קטנה, יכולתי לקרוא ספרים, הגיעו חברים ודיברנו, שיחקנו במשחקי קופסה, היה משהו מאוד מקרב בפעילויות הללו. זו היתה חוויה שהשאירה טעם טוב ויצרה אינטראקציות חדשות, שלא הכרנו בשגרת היומיום.
בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור. לאחר שהתחתנתי והפכתי לאמא, היום המיוחד והשקט הזה הפך ליום שבו הילדים צריכים להעסיק את עצמם בדרך אחרת, ולא בדרך המוכרת, כי ה"מסכים" הושבתו.

פתאום אני מבינה כמה הילדים תלויים במבדרים החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים הנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעי ההתבוננות הפנימית, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום עם המון אי-שקט. הצרכים הבלתי פוסקים של הילדים מובילים אותי להתייחסות אליהם ולא לעצמי.

לפני שנה החלטתי שיום כיפור יהיה אחרת.
חשבתי על העובדה שמה שיעזור למשפחה שלי להעסיק את הילדים יהיה סוג של פעילות מאתגרת לכל הילדים. בחלק מהיום הם יוכלו להיות עצמאים ובחלקו האחר נקיים פעילות משותפת, כך נשמור על אוירה של ביחד ובכל זאת נשאיר מקום גם לכל אחד להיות עם השקט הפנימי שלו.

המשימה הייתה – למצוא מה בני המשפחה הכי אוהבת לעשות ולאתגר אותם. הרבה רעיונות עלו – תחרות מונופול משפחתית, משחקי ערכת: "מצ'עמם לי" (שאפשר לקנות מעמותת קווים ומחשבות), מרתון דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
ההחלטה נפל

ה על פאזל של 1,000 חלקים. הכנתי מבעוד מועד לוח קרטון גדול, שעליו נוכל להדביק בסוף את הפאזל המורכב ותהיה לנו גאווה משפחתית.

לא אמרתי לילדים דבר. פשוט פרסתי את הפאזל והתחלתי לעשות אותו. הם כבר הצטרפו. תוך כדי הנבירה בין החלקים נוצר דו שיח מרתק על דברים שקורים בבית הספר, עם החברים ובבית, ובמקביל הייתה איזו חלוקת תפקידים סמויה. כל אחד התחבר לחלק אחר בפאזל והרכיב אותו. בין לבין עשינו הפסקות לפעילויות אחרות, לא הכרחנו אף אחד. כל אחד פרש מהפעילות המשותפת והצטרף בחזרה לפי כוחותיו וסבלנותו, כשהמטרה המשפחתית הייתה לסיים את הפאזל עד צאת החג. הצלחנו, המשימה המשפחתית הוכתרה בהצלחה. ההצלחה הזו נתנה לנו כוח ולי החזירה ולו במעט את השקט שזכרתי מילדותי.

השנה החלטתי לחזור על האתגר. בעצה אחת עם בני המשפחה, החלטנו שהשנה בונים עיר מלגו! שיהיה לנו בהצלחה.
צום קל, יום כיפור שקט, עם זמן להתבוננות פנימית וחשבון נפש.
וגמר חתימה טובה לכולנו.