ארכיון פוסטים מאת: wild media

יום השואה בצל טראומה

יום השואה בצל טראומה

יום השואה בשנה של טראומה: המסננים והעוגנים של הילדים שלנו

כל שנה ימי הזיכרון מפגישים אותנו עם קושי רגשי עצום.
אבל השנה, כשהפצע הלאומי עדיין מדמם, כשהמערכת העצבית של כולנו נמצאת בדריכות מתמדת, יום השואה מרגיש כבד ומורכב מאי פעם.

עבור ילדים, ובמיוחד אלו עם ADHD, קושי רגשי מתרגם פעמים רבות לחוסר שקט פיזי.
השנה, סביר להניח שהרבה מההתמודדות עם היום הזה תקרה בתוך הבתים, מול המסכים. וכאן בדיוק נכנס התפקיד החשוב ביותר שלנו כהורים.

1. מינון החשיפה התקשורתית (במיוחד השנה)

השנה, יותר מתמיד, הגבולות בין העבר להווה מטושטשים, והנפש של כולנו חשופה ופגיעה.
מוח עם הפרעת קשב נוטה לספוג את הסביבה ללא פילטרים, ולכן אנחנו ההורים חייבים לשמש כ"מסננים" החיצוניים של הילדים.
אין שום סיבה ואין שום צורך להשאיר את הטלוויזיה דולקת בסלון על עדויות, סרטים וסיפורי זוועה כרעש רקע לאורך כל היום.
החשיפה הפסיבית והמתמשכת הזו רק מייצרת הצפה וחרדה.
במקום זאת, נהלו את החשיפה: בחרו תוכנית אחת, ממוקדת ומותאמת לגיל הילדים.
שבו לצפות בה יחד איתם, ותווכו להם את מה שהם רואים. הנוכחות שלכם היא זו שעושה סדר בתוך הכאוס הרגשי.

2. פעולה אקטיבית מפחיתה חרדה

כשילד יושב פסיבי מול תוכן קשה, החרדה עולה והשקיעה בתוך העצב מעמיקה.
כדי למנוע את השקיעה הזו, אנחנו חייבים להעביר אותם לעשייה. בתוך הבית,
תנו להם תפקיד או משימה שיעזרו להם לעבד את היום הזה דרך הידיים ודרך יצירה:

תנו להם להדליק את נר הזיכרון.

הציעו להם לצייר את הרגשות שלהם – לתת צורה וצבע למה שקשה להביע במילים.

בקשו מהם לקחת את הטלפון ולצלם ברחבי הבית תמונות שמבטאות עבורם זיכרון, עצב או אפילו תקווה.
צילום הוא כלי נהדר לילדים עם הפרעת קשב – הוא ממקד אותם, דורש מהם לזוז, ונותן להם שליטה על זווית הראייה.

התפקיד שלנו כהורים הוא להכין את הילדים לחיים שבהם יש גם רגעים קשים וכואבים.
אנחנו לא יכולים למנוע מהם את המפגש עם הכאב הלאומי שלנו,
אך מתפקידנו לתת להם את הוודאות שיש להם את הכלים להתמודד איתו, ושיש להם אותנו – עוגן יציב ומכיל.

ההתמודדות החשובה הזו עם עומס, סטרס, ובניית חוסן בתוך מציאות של "קשב דרוך",
היא בדיוק מה שנעמיק בו בוועידה השנתית ה-14 שלנו בסוף מאי. זו הדרך שלנו, כקהילה, ללמוד יחד איך לעבור מטראומה להחלמה.

"קשב דרוך – מטראומה להחלמה"
27.5.2026 | בזום
🎟 מחיר: 179 ₪
להרשמה:
https://bit.ly/2026adhd

בין זיכרון לעצמאות

בין זיכרון לעצמאות

זיכרון, עצמאות וסימן שאלה אחד גדול: איך עוברים את הימים האלה?

בכל שנה אנחנו מדברים על המעבר הזה. המעבר החד, הבלתי נתפס כמעט, שקורה בשעה 20:00 בערב בדיוק.
ברגע אחד מסתיימות צפירות הזיכרון והשירים העצובים, ומתחילות חגיגות העצמאות.

עבור כל אדם מדובר בטלטלה רגשית. אבל עבור אנשים וילדים עם ADHD, המעבר הזה תמיד היה מורכב במיוחד. אחת מנקודות התורפה המובהקות של הפרעת קשב היא הקושי בוויסות רגשי ובמעברים. אנשים עפ הפרעת קשב חווים את הרגשות בעוצמה גבוהה מאוד, ומתקשים "להחליף הילוך" לפי פקודה. אי אפשר לעבור ממצב של עצב עמוק של יום הזיכרון, ופשוט ללחוץ על מתג ולהגיד לו: "זהו, עכשיו שמחים". המערכת העצבית לא עובדת ככה.

אבל השנה, לטלטלה הרגשית הזו מתווסף עוד רובד, והוא אולי הקשה מכולם: חוסר ודאות מוחלט.

כשאני כותבת את המילים האלה, אף אחד מאיתנו לא באמת יודע איך ייראו הימים הקרובים. אנחנו לא יודעים אילו טקסים יתקיימו, אם בכלל. אנחנו לא יודעים מה כל רשות מקומית תחליט לעשות ברגע האחרון, וכל המצב הלאומי שלנו הוא פשוט בלתי צפוי. המציאות משתנה מיום ליום, ולפעמים משעה לשעה.

למה חוסר הוודאות הזה מרסק אותנו?
עבור אנשים וילדים עם הפרעת קשב, ודאות היא לא מותרות – היא קביים. הקושי המשמעותי הוא לייצר סדר פנימי, שנשען על העוגנים של העולם החיצוני כדי להיות בשליטה. כשאנחנו יודעים מה הולך לקרות, אנחנו יכולים לעשות "הטרמה" (הכנה מוקדמת), לווסת את עצמנו ולהתכונן למעברים.

אבל כשהעולם החיצוני משדר "אנחנו לא יודעים מה יהיה", המערכת העצבית נשארת תלויה באוויר. הקשב הופך ל"קשב דרוך" – הוא סורק סכנות, מחכה לשינוי, ונמצא בכוננות ספיגה מתמדת. המצב הזה שואב מאיתנו ומילדינו כמויות אדירות של אנרגיה. התוצאה הישירה בבית היא קשב שמתקצר, התקפי זעם מתוך תסכול, עייפות תהומית, וקושי להכיל אפילו את הבקשות הפשוטות ביותר.

אז איך מנווטים את הימים הקרובים בתוך ים סימני השאלה? מייצרים עוגנים קטנים של ודאות בתוך הבית.

1. מעבירים את השליטה פנימה

אם אנחנו לא יודעים מה יקרה בחוץ, נחליט מה קורה בפנים. שבו עם הילדים וצרו תוכנית משפחתית קטנה שלא תלויה באף רשות מקומית. למשל: "בערב יום העצמאות אנחנו מכינים ארוחת המבורגרים ביחד במטבח ורואים סרט". כשהמוח יודע שיש לו תוכנית בטוחה אחת להישען עליה, מפלס החרדה יורד.

2. מכינים "תוכנית מגירה" גמישה

נרמלו את השינויים מראש. דברו איתם בשפה פתוחה: "יכול להיות שנצא לגינה ויכול להיות שנחליט שזה לא מתאים ונחזור הביתה". כשאנחנו הופכים את הגמישות לתוכנית הפעולה הרשמית שלנו, אנחנו מונעים את הפיצוץ שקורה כשתוכנית נוקשה מתבטלת.

3. שחרור מוחלט מ"מה שצריך"

השנה אין "צריך". אין חובה לצאת, אין חובה לשמוח, ואין חובה לחגוג כמו פעם. זה בסדר גמור אם המעבר הזה בין זיכרון לעצמאות פשוט לא קורה השנה בלב שלכם. תנו לילדים, ובעיקר לעצמכם, את הפטור הרשמי מהציפיות של הלוח שנה.

החיים בתוך חוסר ודאות מתמשך, והמחיר הכבד שהדריכות הזו גובה מהתפקודים הניהוליים של כולנו, הם המציאות שאיתה אנחנו מתמודדים כבר חודשים ארוכים.
בדיוק בגלל זה, הוועידה השנתית ה-14 שלנו, שתתקיים בסוף החודש, מוקדשת לנושא "קשב דרוך – מטראומה להחלמה". אנחנו הולכים לפרק שם את המנגנונים האלה, להבין מה קורה למערכת העצבים שלנו כששום דבר לא ברור, ולתת למיטב המומחים להעניק לכם את הכלים המקצועיים ביותר כדי לעזור למשפחה שלכם להחלים ולצמוח בחזרה.

בימים שבהם שום דבר לא בטוח, קביעת עוגן אחד קטן ביומן היא פעולה אקטיבית של שפיות. אני מזמינה אתכם להבטיח את מקומכם בוועידה שלנו ולהיות איתנו.

ימים שקטים, בטוחים, ומווסתים עד כמה שניתן,
שלכם,
איריס שני
מנכ"לית העמותה

SAVE THE DATE
הוועידה השנתית ה-14 | קשב דרוך – מטראומה להחלמה
📅 יום שלישי | 27.5.2026 | בשידור חי בזום
עלות השתתפות: 179 ש"ח
להרשמה: https://bit.ly/2026adhd

חוסר ודאות והפרעת קשב

חוסר ודאות והפרעת קשב

האם חוסר ודאות הוא האויב הגדול ביותר של הפרעת קשב?

חודשים ארוכים שאנחנו חיים בתוך סימן שאלה אחד גדול. התרגלנו (או לפחות אנחנו מנסים להתרגל) למציאות שבה אי אפשר באמת לתכנן קדימה, ותוכניות משתנות מהקצה אל הקצה בתוך שעות ספורות. עבור רוב האנשים זו מציאות מתישה, אבל עבור ילדים ובוגרים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), חוסר ודאות מוציא את המערכת מאיזון מוחלט.

כדי להבין את הקושי, צריך להסתכל על ההתמודדות היומיומית. אדם עם הפרעת קשב מתמודד בשגרה עם קושי לייצר סדר, ויסות וארגון פנימיים. כדי לתפקד ביעילות, הוא חייב להישען על המסגרת החיצונית – על השגרה, על לוחות הזמנים, ועל הידיעה הברורה של "מה הולך לקרות עכשיו". המסגרת הזו משמשת כ-״רמפה״ עבור התפקודים הניהוליים.

כשהעולם בחוץ משדר חוסר ודאות, הרמפה הזו נשמטת. המערכת העצבית, שממילא מתקשה לסנן גירויים, נכנסת למצב של "קשב דרוך" – סריקה מתמדת של סכנות ששואבת אנרגיה מנטלית ופיזית, מקצרת את הפיוז, ומייצרת התפרצויות זעם או קושי אדיר לבצע משימות פשוטות. התוצאה בשטח היא קריסה של התפקודים הניהוליים תחת העומס של חוסר הוודאות. זה לא פינוק ולא "עשיית דווקא".

אז איך מחזיקים את ההגה בבית כשהכביש כל הזמן משתנה? עוברים לפרקטיקה של הישרדות ומייצרים עוגנים חדשים. הנה 4 כלים תכל'ס ליישום מיידי בבית:

1.⁠ ⁠לוח מחיק של 3 שעות (ניהול מיקרו-ודאות)
תפסיקו לנסות לתכנן את השבוע, או אפילו את מחר. מצמצמים את חלון הזמן כדי לייצר ודאות בביסים קטנים. תלו לוח מחיק קטן על המקרר וכתבו עליו רק 3 עוגנים קרובים, למשל: "13:00 ארוחת צהריים, 14:00 זמן מסכים, 16:00 מקלחת". ברגע שסיימתם את הפעולה השלישית – מוחקים וכותבים את השלוש הבאות. הראייה הוויזואלית של טווח קצר וברור מורידה מיידית את החרדה והעומס הקוגניטיבי.

2.⁠ ⁠שמים את "תוכנית ב'" על השולחן
אדם עם הפרעת קשב עלול להתרסק כשתוכנית מתבטלת ברגע האחרון מול הפנים שלו. הכלל מעכשיו: אין תוכנית א' בלי שתוכנית ב' נאמרת בקול רם. במקום להגיד "אולי ניסע לסבתא", אומרים: "ב-16:00 ניסע לסבתא. אם יהיה שינוי ביטחוני, אז אנחנו נשארים בבית, מזמינים פיצה ופותחים את הפאזל הגדול בסלון". חשוב שתוכנית ב' תהיה קונקרטית, חיובית, ומדוברת מראש. ההטרמה הזו מונעת את אפקט ההפתעה שמייצר את הפיצוץ.

3.⁠ ⁠"קופסת קראנצ' " זמינה על השיש
רעב ועייפות מחמירים דרמטית את הקושי בוויסות, ודריכות שורפת אנרגיה. אל תחכו שהם יבקשו לאכול או יגיעו לקצה. תכינו מראש קופסה פתוחה על השיש או בשולחן הסלון עם נשנושים קראנצ'יים (מקלות גזר, סלרי, בייגלה, תפוחי עץ). למה קראנצ'? כי פעולת הלעיסה החזקה מספקת קלט תחושתי שמרגיע ומווסת את המערכת העצבית. תנו להם לכרסם בלי לבקש.

4.⁠ ⁠חוק ה"שני קווים אדומים"
התפקודים הניהוליים של כולכם עובדים כרגע על אדים. זה ממש לא הזמן לחנך לסדר, לארגון או לנימוסי שולחן. שבו עם עצמכם והגדירו בדיוק שני קווים אדומים שעליהם לא מתפשרים (למשל: לא מדברים באלימות, וכולם יושבים יחד בארוחת ערב). כל השאר: חדר מבולגן, בגדים על הרצפה, יותר מדי מסכים – הופך ל"רעש לבן". תשחררו. חשוב מאוד לשמור את האנרגיה המעטה שיש לכם לשמירה על יחסים טובים בבית.

ההבנה המעשית הזו, של איך לנהל משפחה עם הפרעת קשב בתוך מציאות של דריכות וטראומה – היא לב ליבה של הוועידה השנתית ה-14 שלנו.
אנחנו נצלול בדיוק לכלים הפרקטיים האלה, וניתן לכם את הידע המקצועי הנדרש כדי לעזור למערכת המשפחתית למצוא קרקע יציבה, גם כשהכל מסביב רועד.

ימים של שקט ושל עוגנים יציבים,
שלכם,
איריס שני
מנכ"לית העמותה

SAVE THE DATE
הוועידה השנתית ה-14 | קשב דרוך – מטראומה להחלמה
📅 יום שלישי | 27.5.2026 | בשידור חי בזום
עלות השתתפות: 179 ש"ח
להרשמה והבטחת מקומכם: https://bit.ly/2026adhd

זו לא עצלנות

זו לא עצלנות

היום הוא ה־1.5, מה שאומר שהיום נפתח באופן רשמי חודש המודעות להפרעת קשב!
זו הזדמנות לעצור רגע, להסתכל אחרת – ולהתחיל לדבר בקול רם על מה שרבים חווים בשקט.

זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה.
אנשים עם הפרעת קשב מסתובבים בעולם עם תחושת אשמה כבדה.
הם יודעים שיש להם את היכולת, האינטליגנציה והכישרון,
אבל כשהם צריכים פשוט לקום מהספה ולהתחיל משימה – משהו שם תקוע.
והסביבה?
היא לרוב ממהרת להדביק את התווית המכאיבה מכולן: "אתה פשוט עצלן. אם היית רוצה, היית עושה".

בואו נעשה סדר: זו לא עצלנות. עצלן הוא אדם שבוחר לא לעשות, וטוב לו עם זה.
אדם עם הפרעת קשב שיושב מול משימה ולא מצליח להתחיל, הוא אדם מתוסכל שסובל מקושי אמיתי ב"התנעת משימה", המערכת הנוירולוגית שלו זקוקה לדופמין ולתגמול כדי ללחוץ על דוושת הגז.
כשהמשימה משעממת, אפורה או נטולת דד-ליין חיצוני – אין מה שיתניע את המנוע.

אז איך בכל זאת מתניעים כשהמערכת מסרבת? עוקפים את הקושי בעזרת ניהול חיצוני:

1️⃣ חוק ה-5 דקות: אל תבטיחו לעצמכם שתסיימו את כל המשימה. תבטיחו לעצמכם שתעשו אותה בדיוק 5 דקות ואז תעצרו. המטרה היא רק לשבור את מחסום האתחול. ברוב המקרים, ברגע שהתחלתם – כבר תמשיכו.

2️⃣ שותפי ברזל: אנשים עם הפרעת קשב מתפקדים טוב יותר כשיש איתם מישהו בחדר או אפילו על הקו בטלפון. צריכים לסדר את הארון או לענות למיילים? בקשו מחבר או בן זוג פשוט לשבת לידכם. הנוכחות שלהם מהווה עוגן שמחזיק את הקשב.

3️⃣ מפרקים את ה"מפלצת": אל תכתבו ביומן "לסדר את הבית". זה גדול, מאיים ומייצר שיתוק.
כתבו: "לשים את הבגדים מהמיטה בארון".
ברגע שהמשימה קטנה וברורה, קל יותר לגייס את המשאבים עבורה.
על הפער הכואב הזה שבין היכולת לביצוע, ועל הדרכים לסגור אותו – במיוחד עכשיו, במציאות שבה המשאבים שלנו ממילא שחוקים, נדבר לעומק בוועידה השנתית ה-14 שלנו שתתקיים ב-27.5.26

שלכם, איריס שני,
מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות

הוועידה השנתית: "קשב דרוך – מטראומה להחלמה"
📅 27.5.2026 | בזום להרשמה: https://bit.ly/2026adhd
🎁 לקוחות בנק מסד? ההרשמה עבורכם ללא עלות: https://lp.vp4.me/ig5e

כשכל הערה כואבת

כשכל הערה כואבת

למה כל הערה קטנה מרגישה לי כמו סוף העולם?
מכירים את זה שמילה אחת קטנה, מבט לא במקום, או ביקורת קלה בעבודה,
גורמים לכם לתגובה רגשית בעוצמה של רעידת אדמה?

אתם מתפרצים וכועסים, או להפך – נסגרים בתוך עצמכם ומרגישים שהכל קורס?
אחת מנקודות התורפה המרכזיות, והכי פחות מדוברות, של הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), היא הקושי בוויסות רגשי.

המערכת העצבית קולטת ומשדרת רגשות בווליום מקסימלי.
אין "קצת עצוב" או "קצת כועס" – הכל עוצמתי.
כשלכל זה מתלווה רגישות גבוהה לדחייה או לביקורת, התוצאה היא פיוז קצר מאוד, שאחריו מגיעים לרוב גלים של בושה והלקאה עצמית על האופן שבו הגבנו.

אז איך עוצרים את רכבת ההרים הזו לפני שהיא יורדת מהפסים?
פקודת "השהיה" פיזית: כשאתם מרגישים את ההצפה עולה, קבלו החלטה לא להגיב באותו הרגע. הגוף מוצף כעת בהורמוני סטרס שאינם מאפשרים חשיבה נקייה. שתו כוס מים קרים (לא בציניות 😉 ) פעולת הבליעה מסייעת בקרקוע, שטפו פנים או צאו מהחדר ל-3 דקות.
נתקו מגע עד שה"ווליום" הפיזיולוגי יירד.

הסבירו לעצמכם את התחושה: ברגע של הצפה, אמרו לעצמכם בראש (או בקול): "מה שאני מרגיש עכשיו זה ה-ADHD שלי שמגביר את הווליום. זו לא בהכרח המציאות האובייקטיבית". ההפרדה הזו ביניכם לבין הרגש מחזירה מעט מתחושת השליטה.

ניהול "תקציב אנרגיה": רעב, חוסר בשעות שינה ועומס חושי מקצרים את הפיוז לאפס. אל תיכנסו לשיחות מורכבות או למשימות קשות כשאתם לא מווסתים פיזית. קודם אוכלים ונחים, ורק אחר כך פותרים משברים.

שלכם, איריס שני
מנכ"לית עמותת "קווים ומחשבות"

חשוב שנלמד ונכיר את הסיבות להצפה הרגשית שלנו, בעיקר בתקופה לא פשוטה זו.

הוועידה השנתית ה-14 של עמותת קווים ומחשבות: ״קשב דרוך – מטראומה להחלמה״
27.5.2026 | בזום
להרשמה: https://bit.ly/2026adhd
לקוחות בנק מסד? להרשמה ללא עלות: https://lp.vp4.me/ig5e