קריסה שקטה או גיבורי-על? מה קרה לקשב שלנו בעבודה, ואיך יוצאים מזה יחד?

תסתכלו רגע סביבכם במשרד, או על הפרצופים בריבועי הזום. מאז שהחיים של כולנו התהפכו, כולנו סוחבים משא כבד. אבל עבור אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), המשא הזה מרגיש אחרת לחלוטין ברגע שהם צריכים לשבת ולעבוד.

הפרעת קשב היא לעולם אינה חיים באמצע. היא הפרעה של קצוות – אנחנו עובדים על 0 או על 100. וכשהאדמה בחוץ רועדת והנפש מרוקנת, הקצוות האלה נמתחים עד לגבול היכולת האנושית. בין אם אתם אנשים עם הפרעת קשב שיושבים עכשיו מול המסך, ובין אם אתם המנהלים שאחראים עליהם – אי אפשר לפספס את שני התסריטים הקיצוניים שמתרחשים היום בכל ארגון:

בקצה האחד: הקריסה השקטה – לעובדים שבינינו: אתם יושבים מול המחשב והילוך ההתנעה פשוט לא עובד. לענות למייל או להתחיל פרויקט מרגיש כמו טיפוס על האוורסט. אתם רואים קולגות מתפקדים, ואוכלים את עצמכם מבושה ואשמה.

למנהלים שבינינו: אלה העובדים שבימים רגילים היו הכוכבים שלכם, והיום נראים אבודים, דחיינים או "עצלנים". חשוב שתדעו: זו לא עצלנות. הדריכות והחרדה שאבו להם כל טיפת אנרגיה מהתפקודים הניהוליים. המערכת שלהם בשיתוק כי היא מנסה לשרוד.

בקצה השני: גיבורי-העל רגע לפני התרסקות : לעובדים שבינינו: אתם אלה שדווקא בכאוס נדלקו. הבלגן החיצוני ייצר לכם את האדרנלין שהמערכת צריכה. אתם חדים, לוקחים פיקוד ומתפקדים במיקוד-שיא. אבל מתחת לגלימה, אתם שורפים את עצמכם על אדי דלק, והפחד מההתרסקות שתבוא כשהאדרנלין יצנח הוא אמיתי לחלוטין.

למנהלים שבינינו: אלה העובדים שמחזיקים לכם עכשיו את הארגון. אבל אם לא תשמרו עליהם ותזהו שהם עובדים על "טורבו" לא טבעי, הם יפגשו את הקיר וייכנסו לשחיקה עמוקה שייקח להם חודשים לצאת ממנה.

אנחנו לא יכולים להשאיר את המצב הזה ככה. עובדים – אתם לא צריכים להתמודד לבד עם הבושה של השיתוק או עם הפחד מהקריסה. מנהלים – אתם לא צריכים לנחש באפלה איך לנהל, להניע ולשמור על המשאב האנושי הכי יקר שלכם בתקופת משבר.

המטרה שלנו בעמותה היא לייצר עבורכם את גלגלי ההצלה ואסטרטגיות העבודה המדויקות ביותר. כדי לעשות את זה, יצאנו בסקר ארצי כפול שמטרתו למפות את הקושי, האתגרים וההצלחות של שני הצדדים. הממצאים והפתרונות יוצגו בפאנל תעסוקה מיוחד בוועידה השנתית שלנו ב-27.5.

כדי שזה יעבוד, אנחנו חייבים את הקול שלכם. הקדישו בדיוק 2 דקות, ומלאו את הסקר הרלוונטי אליכם:

מנהלים, צוותי משאבי אנוש, רווחה וגיוון והכללה? בואו להשפיע ולקבל כלים כאן >> https://forms.cloud.microsoft/r/RRG88Zwmyj

אנשים עם הפרעת קשב (שכירים או עצמאיים)? בואו להשמיע את הקול שלכם כאן >> https://lp.vp4.me/imkp

שלכם, יחד איתכם, איריס שני מנכ"לית העמותה

SAVE THE DATE
הוועידה השנתית ה-14 | קשב דרוך – מטראומה להחלמה
📅 יום שלישי | 27.5.2026 |
בשידור חי בזום עלות השתתפות: 179 ש"ח להרשמה והבטחת מקומכם: https://bit.ly/2026adhd

אני חושבת שהשנה יותר מתמיד, כולנו מבינים מה זה לחיות במצב של קשב דרוך.
אבל עבור הרבה ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר – זו לא רק תקופה. זו תחושה שהם חיים איתה כל החיים.

אנחנו נפגשים כאן אחרי תקופה ארוכה של מלחמה, אי־ודאות, עומס רגשי וסטרס מתמשך. המציאות הזאת משפיעה על כולנו, אבל כשהיא פוגשת אנשים עם ADHD – הכול נהיה חזק יותר. הרעש הפנימי, ההצפה, הדריכות, הקושי לווסת, להירדם, להתרכז, להחזיק שגרה או פשוט לנשום רגע בשקט.

בשנה האחרונה קיבלנו אינספור הודעות מהשטח.
מהורים שכתבו לנו: "הילד שלי כבר לא מצליח להירדם".
מסטודנטים שסיפרו שהם מרגישים שהם קורסים.

ממבוגרים שאמרו: "אני מתפקד כלפי חוץ, אבל בפנים אני מותש".
ובתוך כל זה הבנו דבר אחד ברור:
אנחנו חייבים להיות שם יותר מתמיד.

וזאת בדיוק הסיבה שהוועידה השנה נקראת "קשב דרוך".
כי עבור רבים מאיתנו, הדריכות כבר מזמן לא קשורה רק למצב הביטחוני. היא חלק מהחיים עצמם.

והשאלה היא לא רק איך שורדים אותה — אלא איך לומדים לחיות בתוכה בצורה בריאה יותר, בטוחה יותר ומחזיקה יותר.
לאורך השנה אנחנו בעמותה פועלים סביב השעון כדי לתת לקהילה מקום שאפשר לנשום בו רגע.

דרך מפגשי זום, קהילות דיגיטליות, מענה לפניות, תכניות מקצועיות, ליווי הורים, אנשי מקצוע וצעירים — אנחנו מנסים לחבר בין ידע מקצועי לבין החיים עצמם.
לא רק לדבר על הפרעת קשב, אלא לעזור לאנשים באמת להתמודד איתה בתוך המציאות המורכבת של ישראל 2026.

ואולי הדבר הכי משמעותי שלמדנו בשנים האחרונות הוא שאנשים עם הפרעת קשב צריכים
יותר הבנה.
יותר התאמה.
יותר קהילה.
ופחות בושה.

העמותה שלנו קמה כדי לוודא שאף אדם לא ירגיש שקוף בתוך ההתמודדות הזאת.
כדי לנפץ סטיגמות ישנות ולהחליף אותן בשיח מקצועי, אנושי ומבוסס ידע.
וכדי להזכיר שוב ושוב שהפרעת קשב היא לא רק קושי — אלא גם רגישות, יצירתיות, חשיבה אחרת והמון כוח.

השנה נעסוק כאן בנושאים הכי בוערים וכואבים של התקופה:
טראומה, פוסט טראומה, התמכרויות, שינה, חרדה, תעסוקה, בריאות נפש וחוסן.
נשמע אנשי מקצוע מובילים, סיפורים אישיים אמיצים, וננסה ביחד להבין איך בונים חברה שרואה אנשים עם ADHD בצורה עמוקה ומדויקת יותר.
אני רוצה להודות מכל הלב לצוות המדהים של העמותה, לחברי הוועד המנהל, למרצים, לשותפים שלנו, לארגונים ולעסקים שבוחרים לצעוד איתנו בדרך הזאת ולהאמין בחשיבות של העשייה שלנו.

ותודה לכם.
לכל מי שנמצא כאן היום.
להורים, לאנשי המקצוע, לצעירים, למבוגרים, לאנשים שמתמודדים בעצמם — ולכל מי שבחר להגיע, להקשיב ולהיות חלק מהשיח החשוב הזה.
מאחלת לכולנו ועידה משמעותית, מרגשת ומלאת תקווה.

ממני אליכם,
איריס שני, מנכ״לית העמותה

בלילות שבהם נגמר לכם הכוח
מכירים את הרגע הזה? השעה כבר מאוחרת, הבית אמור להיות שקט, אבל הילד שלכם פשוט לא מצליח לכבות את הראש.
אתם סחוטים, מותשים מעוד יום של מאבקים, ופתאום כל בקשה קטנה למים, לפיפי, הפחדים שצצים בחושך או החיבוק ה"אחרון" שוב ושוב, מרגישים כמו משקולת.
התסכול עולה, ואיתו גם תחושת הבדידות.
מתוך הכאב השקוף הזה, מתוך הלילות הארוכים והדמעות של אלפי משפחות בקהילה שלנו, נולד הספר הזה.
זהו מסע של שותפות של ד"ר שי מרקו ז"ל ושלי, זהו חלום שמתגשם!
שי לא היה רק נוירולוג ילדים ומומחה ברפואת שינה. הוא היה רופא של אנשים, כזה שהרפואה עבורו הייתה קודם כל שליחות ואהבה עצומה לילדים ולמשפחות. הוא ראה אותם באמת – את הפחדים שלהם, את השמחה שלהם, ואת הקושי האמיתי למצוא שקט. חלמנו יחד להביא פתרונות, כך שהלילות יהיו שקטים יותר למשפחות שקורסות תחת העייפות.
למרבה הצער, שי נפרד מאיתנו בטרם עת. אבל הלב הרחב שלו, הידע העצום והחמלה שכל כך אפיינו אותו ממשיכים לחיות, לנשום ולהאיר את הדרך מתוך דפי ספר זה.
כתבנו את הספר בשני קולות שנועדו לעטוף אתכם: הקול של שי, שמסביר בעדינות את הביולוגיה של המוח ומנגנוני השינה, כדי שתבינו שהילד שלכם לא עושה לכם דווקא, והקול שלי, שמביא את ההתמודדות היומיומית בבית, את הכלים ההתנהגותיים, ואת הניסיון מהשטח.
רצינו שהספר הזה ירגיש כמו חבר שיושב לידכם על הספה בסוף יום קשה, מניח יד על הכתף ואומר: "אני מבין אתכם, אתם לא לבד, ויש מה לעשות".
התרגשתי עד דמעות לקרוא את המילים שכתבו על הספר פרופ' יונתן רבינוביץ' וד"ר אוהד גרין: "ספר חשוב שמחזיר את השינה למקום שמגיע לה – כתשתית לבריאות הפיזית והנפשית של ילדים והורים כאחד. בשפה פשוטה ונהירה הוא מנגיש את הידע המדעי הקיים בנושא שינה ו-ADHD, מנפץ מיתוסים נפוצים ומציע אסטרטגיות התמודדות יעילות. מעל הכל, הוא מעודד רפלקציה, ניסוי וטעייה, ומזכיר לכולנו שמתן תשומת לב לרווחתנו האישית היא תנאי לכך שנוכל להיות שם בשביל ילדינו". לקראת אירועי חודש השינה שנערוך בעמותה ביולי הקרוב, אנחנו פותחים כעת את המכירה המוקדמת לספר במחיר השקה.
אני מזמינה אתכם באהבה להכניס את הספר הזה הביתה. לא רק כדי שהילד יצליח לישון, אלא כדי להחזיר לעצמכם את האוויר, את הרוגע, ואת היכולת פשוט להיות שם בשבילו ובשבילכם.
לרכישה: https://bit.ly/3RBLJ04

לילה טוב ושקט,
שלכם תמיד,
איריס שני, מנכ"לית העמותה.

סיר הלחץ של סוף השנה: איך שורדים את הפרידה מהמסגרת?
השבוע פגשתי אבא לילד בן 9 עם ADHD, שתפס את הראש בשתי ידיים ואמר: "איריס, אני מרגיש שאנחנו ברכבת הרים בלי בלמים. הבקרים הם מלחמה, הילד עצבני, ויש לי פיק ברכיים רק מלחשוב על יולי-אוגוסט. איך עוברים את זה?"
אני כל כך מבינה אותו. השבועות האחרונים של השנה הם סיר לחץ עבור משפחות לילדים עם הפרעת קשב.
כדי לעזור להם, חייבים להבין את הבסיס המקצועי: מוח עם ADHD זקוק למבנה ושגרה כדי לווסת את הרגש.

בסוף השנה קורסים שני עוגנים:
🔵 התרופפות המסגרת: ימי כיף ומורים מחליפים מייצרים חוסר ודאות, שמתורגם מיד לחרדה פנימית.
🔵 הפחד מהנתק החברתי: הילדים משקיעים אנרגיה מטורפת במהלך השנה כדי למצוא חברים. הפרידה מציפה פחד אמיתי: "אם לא יראו אותי – ישכחו אותי". בגלל קושי בתכנון וארגון קשה להם ליזום מפגשים בעצמם, והמחשבה על בדידות בחופש מייצרת סטרס עצום.

אז איך עוברים את הגשר הזה יחד?
🧡 תנו שם לפחד: אל תגידו "חופש זה כיף!". דברו בגובה העיניים: "אני רואה שקשה לך עם השינויים. זה לגמרי נורמלי להרגיש לחוץ מהפרידה". המילים מורידות את החרדה.
🧡 בנו "גשר חברתי" מראש: עזרו לו לבחור 2-3 חברים קרובים, ותאמו עם ההורים שלהם מפגש קבוע כבר לשבוע הראשון של החופש (למשל: ימי שלישי בבריכה). כשיש עוגן בלוח הזמנים הפחד פוחת.
🧡 ייצרו ודאות ויזואלית: שבו יחד עם לוח מחיק וסמנו את תוכנית החופש (קייטנה, ימי בית, חופשה). כשהחופש מאורגן בעיניים – הוא מפסיק לאיים.
ואגב, יש לנו ערכת התארגנות מיוחדת בדיוק לחופש הגדול בחנות העמותה שלנו: https://bit.ly/4aHV397
בסופו של דבר, המטרה היא שהילדים ירגישו מוגנים בתוך הסערה.
שידעו שהם יכולים להיות מוצפים, וזה בסדר.
אנחנו פה כדי לשבת איתם, להקשיב, להסביר מה עובר עליהם ולפתור את האתגרים ביחד, יד ביד.
כשהילד יודע שיש מבוגר אחראי שהוא יכול לסמוך עליו, יהיה לו קל יותר לעבור את השינויים בבטחון.

שלכם,
איריס שני,
מנכ״לית העמותה

״זו התעודה שהוא מביא?!"

סוף שנת הלימודים הגיע. כל כך הרבה פעמים אני שומעת את המשפט: "הוא הביא ציון ואנחנו מאוכזבים", או לחלופין, "אנחנו שמחים ממנו".
נכון, ההתמודדות היומיומית שוחקת. אנחנו משקיעים בשיעורים פרטיים, משקיעים זמן ומאמץ, וטבעי לחלוטין לשאול בתסכול: "זו התעודה שהוא מביא?!".

אבל רגע לפני שאנחנו מגיבים, בואו נסתכל על המציאות. ADHD משפיעה לא רק על הישגים לימודיים, אלא באופן עמוק על התפקודים הניהוליים, על הוויסות הרגשי ועל המיומנויות החברתיות וההתנהגותיות.

הציון המספרי משקף רק שבריר מהתמונה. התעודה לא באמת מודדת את המאמץ האדיר שילד עם ADHD משקיע בכל יום רק כדי להצליח לשבת בכיתה, להתאפק, להמתין בתור או לצלוח את האתגרים החברתיים הלא פשוטים בהפסקה.

פרופ' יונה רוזנפלד פיתח את תיאוריית "למידה מהצלחות", מתוך הבנה ברורה שמתוך המצב הקשה ביותר – לא תבוא צמיחה. הצמיחה מגיעה מהעשייה החיובית הקטנה ביותר שאנחנו כהורים תופסים ומעצימים. תחשבו על עצמכם: כמה זה מרומם כשרואים את המאמץ שלכם במקום העבודה, וכמה זה מתסכל כשמתמקדים רק בחולשות? התחושה של "אני טוב במשהו" בונה את הערך העצמי של הילד ונותנת לו כוח.

דווקא ביום קבלת התעודות, אפשר לבחור אחרת. הנה 4 עצות יישומיות לרגע שבו התעודה נפתחת:

🔶 התחילו בחברתי ובהתנהגותי
לפני המספרים, חפשו את ההערות המילוליות. שם לרוב מסתתרות ההצלחות האמיתיות: חברות טובה, רצון לעזור, או התגברות על כעס. אלו כישורי החיים שבאמת חשובים בחיים.

🔶 העריכו את המאמץ, לא את התוצאה
במקום לשאול "למה רק 60?", נסו לומר: "אני יודעת כמה קשה היה לך ללמוד למבחן הזה. לא ויתרת, והמאמץ שהשקעת שווה בעיניי יותר מכל מספר".

🔶 העניקו "תעודת מאמץ" ביתית
במקביל לתעודה מבית הספר, הכינו בעצמכם תעודת השתדלות או מאמץ לילד. כתבו בה את הדברים שאתם ראיתם השנה בבית: ההתגברות על התסכול בבקרים, העזרה לאחים, או היכולת לבקש עזרה. עבור הילד, הכרה כזו מצדכם תהיה שווה הרבה יותר מכל ציון.

🔶 העבירו את המיקוד אליו
תנו לו את הבמה ושאלו שאלות מצמיחות: "התעודה מראה ציונים, אבל על אילו דברים שעשית השנה אתה הכי גאה בעצמך?"

הילדים שלנו יצליחו הרבה יותר אם נהיה שם בשבילם ונחזק את הדברים הטובים שבהם.

צירפנו לכם מספר תעודות לדוגמה שכבר מוכנות להדפסה. מוזמנים להשתמש >> https://bit.ly/4elsdfS
וכמובן לספר לנו אח״כ בתגובות איך הייתה התגובה מצד הילדים.
יש לכם תעודות משלכם? שתפו אותנו!

בברכה,
איריס שני,
מנכ״לית העמותה.