חשבתי לעצמי איך בכלל אפשר לסכם שנה שהעבירה אותנו כל-כך הרבה טלטלות? החלטתי להאיר ולהתייחס רק לדברים הטובים שלמדנו ממנה. אז- למדנו מה הוא זמן משפחתי אמיתי – לחוץ, דחוס ואינסופי. למדנו איך מסנכרנים (מג'נגלים) עבודה, טיפול ושעשוע ילדים (לפעמים גם פחות עבד) למדנו להתיידד עם טכנולוגיות מקוונות והזום הפך להיות חלק משמעותי מהחיים בבית. […]

קראו עוד

בכל מקום שאני נכנסת, אני שומעת את המשפט "לכולם יש הפרעת קשב". אנשים מאבחנים את עצמם על סמך מאפיינים, שעל פי דעתם קשורים להפרעת קשב. הדבר הראשון שאני מבררת הוא, האם הם אובחנו ע"י רופא או האם זה אבחון עצמי. האם הפרעת קשב היא באמת הפרעה נוירו-ביולוגית? האם באמת כל אחד יכול להעיד על עצמו […]

קראו עוד

"אני עולה על ההגה ולפעמים חולם" "אני מרגישה פרנואידית כי אני כל הזמן מדמיינת אנשים מתפרצים לכביש" "אם אני נוהגת ועולה על משהו אני ישר נלחצת ובטוחה שדרסתי מישהו" "אני לפעמים בורח עם המחשבות" "קרה שכבר כמה פעמים יצאתי מהרכב ושכחתי לגמרי שהוא מונע" "אני שניה לא שמה לב ונתקעת באוטו שנמצא לפני" "אני כבר […]

קראו עוד

חופש, לימודים, קורונה ( יש תחושה שאנחנו בלופ שלא נגמר) ושוב מתקרבים לחופש – חופשת חנוכה. יש תחושה באוויר של בלאגן, של מהו חופש ומהי שגרה. המצב ה״חדש״ שאנו נאלצים לחיות בו גורם תחושה של חוסר סדר ושגרה. צריך לזכור כמה חשובות שגרה ופעילויות מפתח כמו מסורות. זה נותן מסגרת, סדר כללי וגם סדר בראש. […]

קראו עוד

"נמאס לי מעצמי!"

היא נכנסה מסודרת, מאורגנת, מאופרת, מדהימה – מתוקתקת כמו שאומרים. היא לא חיכתה אפילו שנתיישב והתחילה: "נמאס לי מעצמי! אני אומרת את המשפט הזה כמעט כל יום. לפעמים בצעקה, לפעמים בלחישה. לפעמים בעצב ולפעמים בצחוק. המשפט הזה עולה בי מתוך תסכול. תסכול ממשהו שלא עשיתי, שכחתי, פישלתי, איכזבתי ועוד (בעיקר את עצמי). כי אני מצפה […]

קראו עוד