לתלוש, לשחר לנשום – איך נפתרים ממשימות

הרגע הזה שבו היא החליטה לתלוש, הוא לא רגע של ויתור.

זה רגע של שליטה מחודשת.

כי אנשים עם הפרעת קשב לא כותבים פתקים “סתם",הם מנסים לפצות על מה שהמוח מתקשה בו: זיכרון עבודה.

זיכרון העבודה (Working Memory) הוא אחד מהתפקודים הניהוליים החשובים ביותר, הוא זה שמחזיק מידע בראש לפרקי זמן קצרים כדי שנוכל להשתמש בו, למשל כשאנחנו מתכננים פעולה, מתקדמים צעד אחר צעד, או נזכרים מה רצינו לעשות כשפתחנו את המחשב.

כשיש הפרעת קשב, היכולת הזאת נחלשת.

המוח לא מצליח “להחזיק” את הכול, אז הוא מחפש מקום חיצוני שיזכור במקומו – פתק, הודעה, תזכורת.

וכך נוצר מצב אבסורדי, במקום להרגיש מסודרת, אותה אישה מצאה את עצמה טובעת בתוך הרים של ניירות קטנים.

מחקרים מראים (Barkley, 2015; Brown, 2021) שאצל אנשים עם ADHD עודף גירויים חיצוניים דווקא מגביר תחושת הצפה ומוריד את היכולת לארגן מידע.

מה שנועד לעזור – הופך לעומס רגשי.

כשהראש עמוס, גם הגוף מגיב – מתח, דופק מהיר, עייפות, לפעמים אפילו תחושת אשמה על “עוד משהו שלא הספקתי”.

אז מה בעצם היא עשתה כשהיא תלשה את הפתקים?

היא הפעילה ויסות עצמי.

היא יצרה לעצמה רגע של סיום, של ניקוי.

היא הפסיקה להחזיק את העולם כולו על דף דביק אחד.

מה אפשר ללמוד ממנה

תבחרו במה להחזיק, לא בכמה.

מוח עם קשב משתנה צריך בהירות, לא עומס.

שלושה פתקים מספיקים – אחד לדברים חשובים להיום, אחד לשבוע, ואחד לחלום רחוק.

תסמנו סיום.

תלישה, זריקה לפח, סימון קטן ליד שורה גמורה – כל זה משחרר דופמין, מוליך עצבי שמחזק תחושת הצלחה.

בלי סגירה – אין שקט.

תשאלו את עצמכם מדי פעם: זה עוזר לי או מעמיס עליי?

אם רשימה, פתק או תזכורת יוצרים מתח – אולי הגיע הזמן לתלוש.

הסדר האמיתי הוא לא על השולחן, הוא בראש.

לפעמים ההתמודדות עם הפרעת קשב לא מתחילה בעוד שיטה,

אלא בהסכמה לוותר על עודף השיטות.

לפנות מקום למחשבה אחת בכל פעם.

שיהיה לכם סוף שבוע רגוע,

עם פחות פתקים, ויותר נשימה

שלכם, איריס שני

מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות